עבודה של גדולים

הי חברים וחברות,
אחרי שנים שלא מצאתי את עצמי, ובאמת שחיפשתי, אני חושב שסוף סוף מצאתי את הכיוון שאליו אני רוצה להגיע. כמובן שזה בתחום המיחשוב -אבל, למרות שעברתי את כל המבחנים, החלטתי שכתיבת קוד הוא לא התחום שאליו אני שואף – גיליתי את זה עוד בלימודי ה QA שעשיתי לפני 4 שנים (למרות שיצאתי מצטיין). חזרתי לתחום שאותו נטשתי בגיל 25, עת למדתי MCSE – Microsoft Certificated System Engineer שם מפוצץ ללימודים לא קלים. חשבתי על הרבה תחומים, כשאחד ועיקרי ביניהם היה למסד תחום פרא-רפואי שכיום הוא פרוץ, וכל זב חוטם שקונה ציוד ב Ebuy או Ali-Express פותח קליניקה בבית.
התייעצתי עם אחי הגדול (My brother from a different mother) ואפילו כבר קבעתי פגישה עם אושייה ממשרד הבריאות ממחלקת בריאות הציבור (ברה"צ) כדי לקדם את הנושא וגם נרשמתי במכללה קרובה למקום מגוריי ללימודי ניהול מערכות בריאות… ואז הגיעה הקורונה וטרפה לנו את כל הקלפים. ואני ישבתי שנתיים בבית, הילדים הגדולים בזום מנסים ללמוד, שבוע קורונה משפחתית ומתישה (מי אמר שזו שפעת עם יחסי ציבור?) זוגתי שתחייה מנהלת מעון של התמ"ת או משרד החינוך (אני כבר לא עוקב) גם כן בעיקר דרך הטלפון, מצאתי קורס – דרך משרד העבודה – של IT – Information Technologies.
אז למדנו בגדול איך בונים מחשב מאפס, איך מחשבים כתובות IP ו- Subnet Mask, איך מדברים בשפה בינארית (0 ו- 1), הקסה-דצימאלית ועוד כל מיני כהנה וכהנה. יצאתי אחרי 3 חודשים בהרגשה שאני שולט בתחום, ואפילו הצלחתי למצוא עבודה (דרך חברת קבלן) בחברת ביג פארמה, בתור איש IT.

ברור שעשיתי שגיאות, ומהר מאד גיליתי עד כמה אני לא יודע כלום. למזלי, חברת הקבלן מחזיקה צוות תמיכה ואני השתמשתי בו לא מעט. המנהל שלי לא היה מרוצה, בלשון המעטה, אבל הוא נתן לי 100 ימים של חסד (3 חודשים), שעמדתי בהם – בקושי. הזיכרון הדפוק שלי היה לי לרועץ שוב ושוב ועשיתי פאדיחות על ימין ועל שמאל.
אני חייב ללמוד לרשום לי ביומן – אני מתנהל כיום עם 3 יומנים – 1 היומן של חשבון google שלי ושל אישתי (משותפים), אחד של העבודה (outlook) ועוד אחד – יומן ידני שאישתי מנהלת ואני נחשף אליו כשהיא משתפת אותי באירועים שהיא כותבת שם.
אם אני אצליח לרכז את כל היומנים האלה ליומן אחד, עם תזכורות של יום לפני וכמה שעות לפני – אני בטוח שלא יקרה מקרה כמו שהיה שבוע שעבר, שפיספסתי פגישת זום. אבל אני עובד על זה.
אני עובד על עצמי חזק מאד כדי שדבר כזה לא יישנה.

באמת אני חושב שהגעתי אל המנוחה והנחלה בתחום העבודה הנוכחי שלי, ואני תמכנן לחזור לשולחן הלימודים, לכיסא התלמיד וללמוד ולהעמיק את הידע שלי בתחום.
לגבי הפרוייקט הפרא-רפואי – גם הוא יגיע. לא נראה לי שמישהו חשב על הנושא, וגם אם כן – אף אחד לא עושה שום דבר בקשר לזה (אתם תסלחו לי שאני לא משתף יותר פרטים, אני רוצה להיות זה שמרים את הפרוייקט לאוויר).

לאחרונה הודיעו לי מחברת האם, שהתפקיד שלי עומד להיסגר (לא להתפנות למישהו אחר – אלא ממש להיסגר), וכל פעם דוחים את רוע הגזירה (מחודש יוני זה עבר לאוגוסט ומשם לדצמבר), וכרגע אני עם "חרב על הצוואר" ותלוי בין שמים לארץ בנוגע לעתידי הלוטה בערפל והבלתי ברור מה ילד יום.

התחלתי לחפש, אודה ולא אבוש, וחזרו אלי. עם כל הפחדים שלי – להישאר ללא עבודה וללא מקצוע, שוב בבית כמו בתקופת הקורונה, חזרו אלי והציעו לי עבודות לא רעות בכלל. אבל התחייבתי להישאר לפחות עד דצמבר בעבודה הנוכחית (אלא אם כן יחליטו שאני לא נחוץ עוד לפני) ואני עומד במילה שלי.

אז תאחלו לי בהצלחה ותודה לכל מי שקרא עד כאן.
אני באמת חושב שלכתוב זה דבר משחרר ואני מקווה לעשות זאת יותר בעתיד.

הפתעה מתגלגלת

ספר חדש מאת דליה נירנלפד- "הפתעה מתגלגלת"

דליה נירפלד עבדה שנים רבות במערכת החינוך, וראתה את הדור הולך ומתחבר למסכים (דור ה- Z). היא חיפשה דרך לעניין אותו בדברים יותר מוחשיים ומצאה את ההפתעה – הכי פשוט – כדור צמר.
אז עכשיו תשאלו אולי "מה הקשר בין כדור צמר והפתעה? או אולי "איך כדור צמר יוציא את דור ה- Z מהמסך?" אחלה שאלות, אבל בשביל לקבל תשובה אמיתית- תצטרכו לקרוא את הספר…

בגדול (בלי ספוילרים), אני יכול לגלות שמסופר על מפלצת שמתגלגלת בבית ובחצר… וזהו בעצם…
עוד אני יכול לספר שעם הספר מגיעה ערכת יצירה שהוציאה את הילדים שלי מהמסכים שלהם (מחשב, טאבלט וטלפון נייד) וגרמה להם ליצור…
את היצירות אפשר לראות בתמונה פה משמאל.

עכשיו אני אגלה לכם סוד – כשהייתי קטן אמא שלי הכינה לי פונפון – משני קרטונים עגולים, עם חור באמצע, וכמה צבעים של חוטי צמר. מאז רציתי להכין פונפון – אבל תמיד היה משהו שעצר אותי באמצע… עכשיו זו היתה הזדמנות פז בשבילי להגשים את החלום הישן הזה וליצור לעצמי פון-פון אמיתי משל עצמי.

שקד ונדב כל כך התלהבו והחליטו שגם הם רוצים להכין – והם ישבו וגלגלו את הצמר שאמא קנתה להם והכינו לעצמם פון-פונים יפים לעצמם.
עכשיו צריך לקנות צמר בעוד צבעים…

 

הר של זבל

חיריה… לאנשים בגילי, פחות או יותר, מזכיר השם הזה הר ענק, "תקוע" במחלף גנות, גדול, מכוער ובעיקר מסריח.

וזה נכון או בכל אופן – היה נכון, עד ש….

החל משנת 1952 ייעד משרד הבריאות את האזור ליד הכפר הערבי הקדום "אל חירייה" לאתר טיפול בפסולת על ת"א והסביבה.

האתר היה פעיל עד 1998, אז נסגרה המזבלה והפכה לתחנת מעבר למטמנה בדרום.

*

קצת פרטים על ההר : בעת הסגירה בשנת 98', עמד ההר על שטח של כ- 450 דונם, בגובה של כ- 80 מטרים מעל פני הים עם כמות פסולת של של למעלה מ- 16 מליון קוב (?!)

משנת 01' החל תכנון השיקום האדריכלי והנופי של ההר ע"י איגוד ערים דן לתברואה.

כשהכוונה היא לייצר ריאה ירוקה במרכז הארץ.

*

הוזמנתי, כחלק מסיקור עיתונאי, יחד עם שקד (בתי בת ה- 8) לקראת פתיחת פעילות פארק אריאל שרון ופארק המחזור חירייה למשפחות בסוכות, בסיסמה – "כשפסולת, טבע לתרבות נפגשים".

בניגוד לאירועים אחרים המתקיימים בסוכות, בפארק אריאל שרון ובמרכז לחינוך סביבתי, נותנים חוויית לימוד אחרת.

כל המתקנים הנמצאים במרכז המחזור נבנו מחומרים שנזרקו לפח ומצאו את דרכם למזבלה…

*

מי היה מאמין שעל הר הזבל וסביבתו ייבנה פארק עצום עם כ- 25 ק"מ של שבילי אופניים בדרגות קושי שונות, ייערכו סיורים מודרכים הכוללים תצפיות מרהיבות על כל אזור גוש דן וימצא בו מגוון עשיר של בעלי חיים וצמחים יחודיים.

קיבלנו הסברים על הנוף של תל אביב רבתי הנשקף מהמצפה, ויצאנו לסיור ברכב ספארי ברחבי הפארק.

מעבר לתצפית המרהיבה והסיור במשאית הספארי, ביקרנו במרכז המיחזור.

בכל מקום קיבלנו הרצאות מאלפות על מה היה, מה קורה ומה עתיד לקרות עד לפתיחה המלאה של הפארק בעוד כשנתיים.

משאבים וכסף לא חוסכים.

גם אני וגם שקד מאד נהנינו – הסוללה בטלפון הנייד שלה נגמרה מרוב צילומים שהיא צילמה (לצערי אין לי את התמונות, אולם הן לא פחות טובות משלי בחלקן).

עברנו בחוות שלם – שם מגדלים מיני צמחים ארץ ישראליים בסכנת הכחדה, על מנת לשמור עליהם שלא יעלמו לחלוטין (לא נכנסנו).

בקיצור – כיף כיף כיף. משהו אחר למונומנט, שאצלי בזיכרון הוא משהו מאד שלילי, אבל לילדים שלנו – יכול להיות נקודת ציון למהפך חשיבתי מנושא אשפה ומיחזור.

*

פארק אריאל שרון ומרכז המחזור (חיריה)

חיריה – האתר הרשמי

פארק אריאל שרון – האתר הרשמי

מוקד מידע : 03-7398999

*

נכון שאני לא חסיד של COPY PASTE (ואפילו מתנגד לכך, בדרך כלל), אבל הפעם אחרוג ממנהגי –

פארק המחזור חירייה ופארק אריאל שרון מזמינים אתכם בחוה"מ סוכות לשלושה ימים של פעילות חווייתית לכל המשפחה תחת הקונספט "כשפסולת, טבע ותרבות נפגשים", שלושה ימים (22-24/9/13) המלווים בהנאה, הפתעות, למידה וחוויה.

בפעילות של כ- 4 שעות המבקרים יחשפו לנופים והאטרקציות המדהימות על גבי רכבי ספארי, סדנאות יצירה אקולוגיות במרכז לחינוך סביבתי, סיור היכרות עם מהפכת הפסולת של גוש דן, שיקום הר הפסולת והפיכתו לפארק מטרופוליני, פעילות של טיבוע ציפורים על ראש ההר תצפיות על כל גוש דן מפסגת ההר, מתחם סוכות ממוחזרות ומיוחדות וטיפים שמלמדים איך אפשר להציל את העולם.

בחול המועד סוכות הקרוב, מנצלים את חופשת החג בכדי לגלות עם הילדים את סודות המחזור,האקולוגיה והקסם שבשמירה על הטבע. פארק אריאל שרון והמרכז לחינוך סביבתי של איגוד ערים דן לתברואה המפעיל את פארק המחזור חירייה, מזמינים את כל המשפחה לשלושה ימים של טבע, חוויה וסדנאות, שיתקיימו בין התאריכים 24-22.09.13 ,ימים ראשון-שלישי.

בין הסדנאות המוצעות לציבור: סדנת הכנת תכשיטים מצינורות, סדנת הכנת בובות משאריות בדים, סדנת מזון קומפוסט ועל מה שביניהם, סדנת שף מתוקה, סדנת שף מלוחה, הכנת אדניות תלויות למרפסת משקים ממוחזרים, הכנת ממלכה מקרטונים וביקור במתחם של סוכות ממוחזרות מ-100% אחוז תוצרת חירייה.

איילת הלר – לא סופרת… אז מה כן ?

יום הולדת לארצות הברית.. יו הו… זיקוקים ודגלים מתנופפים… כולם שמחים ומאושרים… ה- 4^th of July… אז מה ?! לא ממש מזיז לי וגם לא באתי לדבר על זה.

באתי לדבר על מישהי שפגשתי, מאד מיוחדת, יש לה הרבה תארים ותעסוקות (אולי יגיע בהמשך) אבל בואו נתחיל מהתחלה…

*

שבועיים לפני (המסך עכשיו מקבל גלים ואנחנו חוזרים אחורה בזמן).

אני מקבל מייל שמזמין אותי לאירוע בלוגרים עם ילדיהם (?!) למפגש עם סופרת – איילת הלר… מישהו שמע עליה ? אז זהו שאני לא. מאחר וההזמנה היתה מאחי הגדול, ידעתי שרע זה בטח שלא יכול להיות אז קודם כל אישרתי ששקד ואני מגיעים.

עכשיו התחלתי לחפש באינטרנט מי זאת אותה סופרת עלומה – איילת הלר.

חיפוש ראשוני בגוגל העלה כל מיני בלוגים שכתבו עליה. פחות מעניין אותי. אני רוצה לדעת מי הסופרת הזאת (סופרת ילדים) ומה היא כתבה!

אז חיפשתי קצת יותר לעומק ומצאתי אותה בפייסבוק.

אמרתי לעצמי שאני לא יכול להגיע למפגש עם סופר כלשהוא כשאני בור לגמרי. הזמנתי (בתשלום) שני ספרים שלה : "שמרשפות" ו- "מה שקרה באמת". קראתי את שניהם (אולי אני אכתוב עליהם פוסט מתי שהוא) והחלטתי שהספר השני לא ממש מתאים לגיל 8… אולי לגיל 12-13 (ואפילו יותר מבוגר קצת), אבל הספר "שמרשפות" משעשע (מנוקד) והחלטתי לתת לשקד לקרוא אותו.

הספר מכיל 50 עמודים, באותיות גדולות ומנוקדות, עם מעט משפטים בכל עמוד וציורים מקסימים.

שקד ממש "בלעה" את הספר. מדי פעם היו מלים שהיא לא הבינה, או הקשר של משפטים ואני יותר משמחתי לעזור לה לפרש.

שמרשפות

*

נחזור ליום חמישי, 4 ביולי.

השעה קרובה ל- 7 בערב ושקד ואני נוסעים לישוב קרוב, שם מתגוררת איילת הלר.

הגענו כמעט ראשונים. על הדשא היו מחצלות ופופים ומסביב כסאות.

אני חושב שסך הכל הגיעו בערך 6 בלוגריות ובלוגרים והרבה ילדים.

יושבים בצוותא

*

ועכשיו… ששש… שקט, מתחילים –

איילת הציגה את עצמה וישר אמרה שהיא "לא סופרת ילדים" (סופרת מהמובן של מחברת ספרי ילדים…).

היא הציגה כמה ספרי ילדים שהיא כתבה – התחילה עם "שמרשפות", שאנחנו מכירים, המשיכה עם "גם דגים דוהים" (http://www.gamdagim.co.il/) שכתבה יחד עם יפעת לביא בשנת 2009 (הספר תורגם גם לאנגלית ולערבית) ומדבר על בריאות וחולי (דג קטן ששט לו לשונית אחרת כדי להבריא) ואז היא הוציאה ספר שנקרא "אבא לא ! מצחיק" והתחילה להקריא לנו (גם לילדים וגם להורים) ממנו – לא את הכל – רק עד הקטע שאבא… (התרעת ספוילר…)

את האיורים לספר הזה איירה בתה – נעה, שהיתה אז בת 14…

בגדול, הספר מדבר על הקשר שבין אב לביתו. זה ממש בגדול – יותר ספציפי – צריך לקרוא…

אבא לא ! מצחיק 😦

*

מעבר לכך, איילת הסבירה לנו על תהליך הכנת הספר, בחירת הסיפור המתאים, עריכה, חלוקת העמודים, איות, ניקוד, איור וסוגי מאיירים, היא הסבירה לנו מה זה "פורזץ" (חפשו בגוגל), הגהה סופית ושליחה לכריכה.

*

הילדים ישבו מרותקים ונראה לי שכך גם אנחנו.

*

איילת הלר

איילת מאמינה שמי שיש לו חלום – יכול להגשים אותו.

היא בכלל לא מגדירה את עצמה כסופרת ילדים. היא בסך הכל מנסה להעביר מסר (גם לילדים וגם להורים) באמצעות הכתיבה. היא כותבת מהמקום של "להגיד משהו".

*

במקצועה היא בכלל יועצת חינוכית. היא יועצת לגני ילדים, בתי ספר, היא יועצת ליועצות, היא מרצה בפני רופאים, פסיכיאטרים.

בספרים שלה קיימים הרבה רבדים וכל אחד מתחבר לספר בצורה שונה. ברם אולם, בכל קריאה ניתן לגלות בספר משהו שונה, זווית אחרת של ראיה על אותה נקודה וזה היפה בספרים שלה.

אז אתם מוזמנים להיכנס לחנות הספרים של איילת בפייסבוק או פשוט לחפש אותה באינטרנט http://www.hebpsy.net/showprofile.asp?id=31787.

אנחנו נהנינו.

חה חה חה

חי חי חי וחה חה חה. מה מביא חמישה אנשים מבוגרים, שלא הכירו אחד את השני עד לאותו רגע, להרשות לעצמם להתגלגל על הרצפה ולצחוק כמעט עד לצאת נשמתם ?

קוראים לזה 'יוגה צחוק'.

—

כשקיבלתי את ההזמנה, אמרתי למורה – יעל וינר-הרפז, "מה אני צריך את זה? אני בן-אדם רציני. אני לא יכול לעמוד ולצחוק סתם ככה".

יעל לא הסכימה איתי וכך מצאתי את עצמי בסטודיו, שנמצא בביתה שבכרכור.

אז התחלנו את הערב בסקירה על תולדות היוגה צחוק – החל מנורמן קאזנס, מחבר הספר 'הראש הוא המרפא', דרך ד"ר קטריה מדאן – רופא ששילב, יחד עם אישתו, את הריפוי דרך צחוק יחד עם יוגה ועד לאתיופי בלאצ'ו גירמי שמחזיק בשיא העולם בצחוק (3 שעות ו- 6 דקות).

עמדנו וצחקנו, גם אם זה צחוק מאולץ, גם אם זה חיוך של מתיחת הלחיים לצדדים וגם אם זה צחוק שבא מהבטן.

אחרי כל תרגיל עשינו תרגילי שחרור והרפיה.

—

—

יוגה צחוק בנויה משילוב של תרגילי נשימה  (יוגה) יחד עם צחוק (מאולץ או משוחרר) שמשחרר סרוטנין במוח וגורם להרגשה טובה.
המוח לא מבדיל בין צחוק מאולץ לצחוק מתגלגל שבא מהבטן. בשבילו אחד הם, ושחרור הסרוטנין נעשה בכל צחוק וצחוק.

ביוגה צחוק אנחנו לוקחים את השליליות שלנו, מעמידים אותה עירומה מולנו ומול כולם ופשוט צוחקים עליה – על המינוס בבנק, על העיניים הפוזלות, על הגיבנת או על כל דבר אחר, שבמצב אחר היה מעכיר את מצב רוחנו, ולשם מכניסים את החיובי.

יעל מאמינה שלכל בעיה נמצא פתרון, הכל שאלה של איך פרספקטיבה ותפיסה.

אז עומדים וצוחקים, יושבים וצוחקים ושוכבים וצוחקים. האמת – גם לספקן כמוני זה עשה משהו.

היה איזה שהוא שחרור אחרי שעתיים של צחוק. בקבוצה קטנה זה נורא אינטימי ומרגישים חיבור לצוחקים האחרים. בקבוצה גדולה הצחוק הוא פשוט מדבק ופועל בשיטת "העדר" – אחד מתחיל והשאר מצטרפים ונעלמים בתוך הקבוצה.

—

כיף.

מומלץ לנסות.

יעל וינר הרפז – 052-8700238

yaelviner@bezeqint.net

מה יהיה ?

עד לאן נגיע ?

מה יהיה עם מדינתנו הקטנטונת ?

מיום ליום אני חושב לעצמי ששווה להיות פה בארץ במיעוט.

הרוב הדומם, אלה שמשרתים בצבא, עושים מילואים, משלמים מיסים, מנסים לחיות "נכון" – אלה האנשים שבעצם המיעוט חי על גבם, מוצץ את לשדם, מרוקן את כיסם ועוד כמה פניני לשון שמקומן לא בפוסט זה.

רק היום התבשרתי שסגן שר החינוך, בכבודו ובעצמו, הוא ולא אחר, האיש שאמון על החינוך במדינת ישראל, ולא משנה לאיזו מפלגה הוא שייך, מגיע לאוהל המחאה שהוקם מול בית הכלא על מנת להזדהות עם העצורים בנושא האפליה בישוב עמנואל שמוחים נגד בג"צ… המממ… מה עולה מזה ? האם סגן שר החינוך מעביר מסר אנטי חינוכי שזה בסדר להתנגד להחלטה שבית הדין הגבוה לצדק, הערכאה הגבוהה ביותר, מפלט השפיות האחרון שנשאר לנו במדינה הזאת – ההחלטות של בית המשפט ראוי להתנגד להן ?!

הלוא זה כאילו שיתפסו את שר התחבורה נוהג בשכרות ללא רשיון נהיגה ועובר באור אדום, או את שר הבטחון מרגל לטובת אירן … אתם מבינים את הכוונה.

איך יכול סגן שר, שאמון על חינוך ילדינו (או שמא אמון על חינוך ילדי המצביעים שלו בלבד…) לקום ולהזדהות עם קבוצת מיעוט שבאופן מודע וגלוי מפירה את צו בית המשפט ומטיפה לגזענות ?

מה הוא עושה ? יושב ומחמם את הכיסא כל היום ? האם רק אני רואה שהוא פשוט מועל בתפקידו ?!

באה קבוצת אנשים, שמקבלת כספים מהמדינה ומחליטה, בצורה מופגנת והחלטית, להפר הוראת בית משפט, ליצור לעצמה רשת חינוך גזענית… רגע, זה לא נשמע מוכר ? הרי ש"ס כבר עשתה את זה פני שנים …

ש"ס הקימה רשת חינוך תורנית משלה שמקדמת את הציבור הספרדי ותורמת לגזענות ולאפליה. אז למה אני מופתע כשזה מגיע מצד אשכנזים ?

החלטתי. אני הולך להקים לי רשת חינוך חילונית שתלמידים עם כיפה סרוגה ממוצא יוגוסלבי בלבד יוכלו ללמוד בה! נראה לכם שאני אצליח ? לא ! כמובן שלא ! הרי אין לי רב שכל מה שהוא אומר זה "קדוש"… וכל מה שהרב אומר הרי צריך לעשות ולא משנה עד כמה זה אבסורד !

הפסיקה האחרונה של הרב עובדיה יוסף (מהיום בבוקר) היתה – 'כל מי שהולך ליישב סכסוך בבית משפט חילוני – אין לו מקום בעולם הבא'… לא נשמע כמו הסתה ? הרי כל אדם אחר שהיה אומר דבר כזה היו עוצרים אותו. אם חבר כנסת ערבי היה אומר 'אני לא מאמין בבתי המשפט שלכם – אני מאמין רק בווקף' כבר מזמן היו מעלים אותו לוועדת האתיקה ושוללים ממנו זכויות… אז למה לרב עובדיה יוסף (כבודו במקומו מונח – ושישאר שם) מותר ולמישהו אחר אסור ? רק בגלל שהוא "מקובל" ?! בגלל שיש לש"ס ייצוג בממשלה ?

אני אומר לכם, שווה להיות במיעוט במדינה שלנו. מי שבמיעוט שולט פה. יש לו כח לשלוט על הרוב… זה נראה לי  מגוחך. אני חושב שפשוט צריך לשנות את שיטת הבחירות. אני לא יודע מה או איך – אולי להעלות את אחוז החסימה או אני לא יודע אבל משהו חייבים לעשות. חוץ מזה שקבוצות קיצוניות לא יעלו – הדמוקרטיה חייבת להגן על עצמה מפני קבוצות קיצוניות (הדוגמא הטובה ביותר היא גרמניה של שנות השלושים של המאה הקודמת).

אז אני זורק את הכפפה ומרים להנחתה וקורא לכל מי שחושב ורוצה – בואו נתחיל מהקמת קבוצה בפייסבוק – "הרוב הדומם" הגיע הזמן שהרוב ישמיע את קולו ושקבוצות המיעוט יישארו במיעוט ויפסיקו להשפיע על דרך חייו של הרוב.

אני קורא מפה – עד מתי ? עד מתי נסחב על גבינו את הטפילים ועלוקות ? עד מתי נתקפל בפני החלטות חד צדדיות שפוגעות בדמוקרטיה (להזכירכם : דמוקרטיה ביוונית – שלטון הרוב).

אני לרגע לא קורא לנהוג באלימות (שלא ישתמע שאני פנאט או קיצוני).  אני מפשוט רוצה לחיות את החיים שלי כפי שאני רוצה לחיות אותם וכפי שהרוב במדינה רוצים לחיות אותם.