הגעתי ליעד


הגעתי למשקל היעד שקבעתי לעצמי. האמת – כיף לראות אותו על המשקל.
אבל עכשיו מתחילה המלחמה האמיתית – לשמור על המשקל הזה… איך עושים את זה בעצם ? אם אני אמשיך לאכול מה שאכלתי עד היום, בתוך "המשטר הדיאטטי" שכפיתי על עצמי – אני אמשיך לרדת, וזאת לא המטרה. מצד שני, אם אני אחזור לאכול כמו שאכלתי לפני כן… אני אתחיל שוב לעלות במשקל ואפילו אעבור את המשקל שממנו התחלתי… בעיה.

כרגע אני מתמקד בלא לעלות שוב ולשמור על אותה רמת שובע שהיתה לי במשך כל התקופה הארוכה הזאת. הבוקר עליתי על המשקל וראיתי שאני קילו וחצי מעל היעד, מה שאומר שקצת הגזמתי אתמול עם האוכל. כזה אני – קיצוני, בכל מה שאני עושה, לטוב ולרע. או שאין דבר כזה קיצוני טוב ?

לכל אורך התקופה קיננה בי המחשבה שמא אני הופך לאנורקטי – שהריצה אחר המשקל האידיאלי תוביל אותי לרצות לרדת עוד ועוד. אני שמח שזה לא קרה, שאני שמח על המשקל שלי כמו שהוא – אותו משקל שהיה לי לפני… 16 שנה, 4 ילדים, פעילות גופנית ואכול כפי יכולתך…

חשבתי הרבה והתלבטתי עם עצמי, ואני עדיין בהתלבטות הזאת, אם להניח כאן תמונה שלי בלי חולצה – אני – שגם לבריכה הולך עם חולצה – שלא יראו את הכרס, שלא יראו את הקעקועים, את השיערות בבטן ובחזה… אז הכרס ירדה, נשארו הקעקועים והשיערות, שהם שזורים אחד בשני – הרי אני לא יכול להסיר את השיערות בלייזר בגלל שיש לי קעקועים ובגלל שגילחתי את הבטן והחזה מספר לא מבוטל של פעמים, גדל לי שם יער פרא… אני חושב שהבנתם את הרעיון הכללי… אני אפסיק עם תיאורי הזוועה ואסכם בכך שאני לא אוהב את איך שאני נראה. מזל שזוגתי אוהבת אותי כמו שאני – קוף.
גם אין לי תמונה של "לפני", כך שאני גם לא יכול לעשות השוואה ויזואלית של מצב הבטן שלי שהיתה לפני מספר חודשים (אני כבר לא זוכר מתי התחלתי את השינוי התזונתי הזה.

אבל הגעתי ליעד!!!

עכשיו החוכמה היא להמשיך הלאה, ולקראת ארוחת שישי המתקרבת היום, להקפיד ולהמשיך לאכול בריא ואף יותר חשוב מזה – להקפיד לאכול נכון.

אז תמונה שלי shitless לא תקבלו כאן, עד כמה שאתם בטח רוצים 🙂 תאלצו לקבל את המילה שלי…

אז עד הפעם הבאה – שבה אני אביא לכם איזו סקירה על מוצר או על מקום, מתכון או מסעדה או אפילו סתם טיול בארץ או בעולם חלק ראשון או חלק שני – נשתמע לנו חברים.

אלומיניום 2.0


זה למעלה מעשור ש- 'אלומיניום גרופ' מופיעים ברחבי העולם עם המופע הייחודי שלהם – צינורות אלומיניום שקורמים עור וגידים אל מול עיני הקהל והופכים ליצורים חיים.

הפעם, ליאור כלפון המצוין כתב וביים ועידו תדמור, שכבודו במקומו מונח, יצר את הכוריאוגרפיה ויחד נוצר המופע החדש "אלומיניום 2.0".

בוקר סגרירי, הוזמנתי על ידי אמא שלי, לבוא יחד עם שקד (10.5) למופע 'אלומיניום 2.0' בהיכל התרבות בנתניה.
בהתחלה עוד חשבנו אם להביא גם את נדב (7), אבל החלטנו שעדיין לא – החלטה שהתגלתה כנכונה בדיעבד.

אלומיניוםאלומיניום להמשיך לקרוא

לא לנשים בלבד


*

לפני מספר ימים יצא לי להכיר מקום חדש וקסום לילדים, תינוקות ו… אימהות?! אז מה אני עושה שם ?

אני לא אתחיל עכשיו בדיון על תפקוד מגדרי בחברה המערבית המתוקנת (זה יחכה לפוסט פרטי משלו).

אבל, כשישבתי שם, עם עוד כ- 15 בלוגריות, עיתונאיות ומובילות דעה אחרות, אמרתי לעצמי (שוב) – "אתה אבא! גם אני מחליט על הילד שלי!"

אי לכך, לא מצאתי שום סיבה שלא להיכנס פנימה בראש מורם ולהשתתף בפעילות ה- 'כביכול לנשים' שנערכה במקום.

גם אני שם

*

אז נתחיל מההתחלה.

חנות 'תותי במושב' (רשפון), הוקמה בשנת 2004 ע"י עינת שחר. היעוד הראשוני של החנות היה להיות חנות בוטיק לתינוקות, שבה ניתן יהיה למצוא כל מה שמחפשים לתינוק ולילד (כמעט).

במילה 'כל' אני מתכוון לטקסטיל (וילונות, מצעים), בגדים, צעצועים מבד ומעץ, עגלות, מנשאים, נעליים, מוביילים, מתנות לתינוק וכמובן מוצרים לעיצוב החדר… וכמו שאמרתי – כמעט הכל.

החנות עמוסה במוצרים והצבעים מושכים את העין כל פעם למקום אחר, לראות עוד משהו ועוד משהו. ממבט ראשון החנות נראית מאד מבולגנת, אבל לאחר כמה שניות, כשהעין מתרגלת לשפע, לצבע ולמיקום ניתן לראות שכל נושא נמצא במקום משלו, ותחקור קצת יותר מעמיק מגלה גם שהחנות מבוססת על תורת הפאנג-שווי.

קולאז תותי

כדי להוכיח לנו עד כמה מיקום של חפצים וכיוונם יכול להשפיע, ערכנו ניסוי עם מעצבת הפאנג-שוווי, נטע כפרי. הכיסאות סודרו בצורות שונות מסביב לשולחן ארוך, ואנחנו התיישבנו עליהם בצורה שנטע סידרה – עם הפנים לשולחן, עם הפנים החוצה, מעבר למפתן דלת לכיוון חדר אחר וכד'.

נטע דיברה וסיפרה לנו על עצמה ומה היא עושה, קצת על תורת הפאנג-שווי וניסינו להתרכז במה שסביבנו וגם במילים של נטע (קצת קשה לבעלי הפרעות קשב כמו שלי). מדי מספר דקות התבקשנו לקום ולעבור לכיסא אחר, ושוב להתרכז במה שמסביב.

בסופו של דבר החזרנו את הכיסאות "למקום" ושחזרנו איפה היה לנו יותר קל להקשיב, איפה היה יותר קשה, כשהמטרה – כמו שאמרתי קודם לכן, היא שאנחנו נבין שהמיקום של כל חפץ משפיע על המרחב שמסביבו.

*

וואו, עברה למעלה משעה ואנחנו היינו אממ.. איך לומר – מרותקים ? מרותקות ? מרותק ומרותקות ? … איך צריך בדיוק לומר ? לא משנה היינו בריתוק סמיילי

*

תותי במושב

*

עכשיו הגיע הזמן להכיר את עינת – בעלת החנות (שהיא גם תלמידה של נטע כפרי). עינת היא בוגרת מנהל עסקים ולאחר סיום התואר עשתה קורסים של תפירה ועיצוב.

כיום היא מתעסקת בטקסטיל בעיקר – מוצרים לעיצוב החדר ויבוא מוצרים משלימים.

החנות מציעה לילדים פינת משחק, בזמן שהאימהות שההורים מתבוננים ובוחרים.

בגדים יש עד מידה 18 ונעליים עד מידה 35-36, כאשר יש פריטים שהיא מביאה לנשים ולילדות כסט (למשל נעליים, או בגדים).

*

יחד עם 'תותי במושב', נמצא גם סטודיו וחנות של תכשיטים ותיקים (במקור תיקי עגלה) של המעצבת יעל עוז כרמון בשם 'HollaMama'. יעל למדה במקור עיצוב תעשייתי, נבחרה למסלול Division של חברת 'כתר פלסטיק' והמשיכה ללימודי תואר שני של ניהול העיצוב בבצלאל.

*

hollamama

*

בזמן הריונה הראשון למדה תפירה אצל מורה פרטית והתחילה לבנות מודלים לתיקים, שיהיו יפים, אבל בעיקר פונקציונליים. כמו בטנה מגוממת (עשויה מפוליאסטר – נגד מים).

המחשבה היתה שיהיה כיף ללכת עם התיק גם אחרי שמסתיים השימוש בו כתיק לעגלת תינוק.

את התיק הראשון היא עשתה מעור, האבזמים מצופי זהב והוא עלה כ- 700 ש"ח.

כיום היא מכינה את הקולקציות (הלא גדולות) שלה מחומר דמוי עור, אבל עדיין לא מוותרת על האבזמים המוזהבים (במחיר של כ- 550 ש"ח).

בהמשך, נוספו גם רצועות גב נתיקות ומתיק 'נשי', הוא הפך לתיק שגם אבות יכולים ללכת איתו בלי לחשוש שמא "גבריותם" תיפגע.

*

תיקים

*

יחד עם התיקים, ליעל יש גם ליין של תכשיטים (כסף או זהב 24K) ומראות –

הליין כולל ארבעה סוגים של אימהות ומספר סוגי בעלי חיים, כאשר כל 'סוג' של אמא מסמל אמא בעלת יתרונות אחרים –

ההודית
האישה ההודית מעוטרת בחמסה בעין השלישית ובעגילי האוזניים. בעלת יכולות אינטואיציה ויכולת ראיה לרחוק והיא קשובה לרחשי ליבם של הסובבים אותה. כאימא, היא קשובה לחזקות העין השלישית, והאינטואיציות האימהיות שלה מאפשרות לה חיבור ללא מילים לילדיה.

היפנית
עדינה ומוקפדת, חכמה ואסרטיבית. כאימא היא מכוננת השלום והשמחה של הבית. החמסות מופיעות כשתי ידיים על ביטנה ומבטאות בכך ברכה לפוריות והגנה אימהית עוד מההיריון.

הסינית
האישה הסינית טובה ושובת לב, משרה אווירת נינוחות והרמוניה בסביבתה ומשמרת בקרבה את ניצוץ החיים והתמימות השובבית עימה נולדנו. כאימא, מעניקה הגנה על הלב ושומרת על אופטימיות, תוך דאגה אימהית מסורה.

המזרח אירופאית
מבטאת חמימות, רכות לב וקירבה לאימא אדמה. חיצוניותה המזכירה בבושקה, משמרת בה את הסמליות לאימהות, פריון, התפתחות וחוזק נשי. כאימא, רכה ונעימה ומשרה אווירת ביטחון לילדיה.

*

ארבע אימהות

*

ולכל בעל חיים יש את היתרונות שלו.

אריה : הוא סמל לאצילות, איתנות ועוצמה. דמותו מייצגת סגולה לכוח, אומץ וטוב לב.

ינשוף : מסמל חוכמה, ראיית הנסתר ויכולת ריפוי. דמותו מייצגת סגולה להגנה רוחנית, בריאות ושלווה.

איל : האיל מסמל חן, אצילות ועוצמה. דמותו מייצגת סגולה להתחדשות, יצירתיות ואהבה.

כבשה : מסמלת טוהר, חמימות ועדינות. דמותה מייצגת סגולה לסובלנות, שינה ערבה ולחלומות טובים.

פרה : מסמלת רוחניות, נתינה ואימהות. דמותה מייצגת סגולה לשפע, שקט פנימי והגשמת משאלות.

ארנב : הוא בר-מזל וחביב הקהל ומסמל אסתטיקה, אינטואיציה וזיכרון חד. דמותו מייצגת סגולה למזל טוב, כריזמה וחברות טובה.

ציפור : מסמלת חופש, קלילות ותקשורת טובה. דמותה מייצגת סגולה לשלווה, עדינות וזוגיות.

פיל : מסמל חוכמה, אריכות ימים ואלגנטיות. דמותו מייצגת סגולה ליציבות, ביטחון ומזל.

*

אני יצאתי מהחנות כשאני כבר חושב על מתנות לשני האחיינים שלי, לשקד ולנדב. ללירון הבאתי צמיד מצופה זהב עם ה- 'אמא' שמתאימה לה ביותר (לפי דעתי). אני שמח שהצלחתי לקלוע גם לדעתה.

צמיד ללירון

*

אז –

עינת ויעל

תותי במושב, הפרחים 17, רשפון 09-9514590

שעות פעילות: א'-ה': 10:00-18:00, ו': 09:30-15:00
http://www.tuty.co.il
*

הולה מאמא, הפרחים 17 רשפון 09-8654791

מרמלדה מרקט ובחנויות בוטיק נבחרות.
לבירור חנות קרובה: 09-8654791.
http://www.hollamama.com

*

* רוב התמונות באדיבות אורנה מלכי-לבנה

גור חתול אדם ארוך שיער–אתגר קרת / ביקורת קריאה


*

כן. אתגר קרת כותב גם ספרי ילדים. ולא סתם – כבר שלושה.

שני הספרים הראשונים שלו היו 'אבא בורח עם הקרקס' ו- 'לילה בלי ירח'.

ספרו השלישי (לילדים), נכתב יחד עם שירה גפן והוא מספר על ילד שאבא שלו עסוק כל היום בעבודה ואין לו זמן… (נשמע מוכר?).

*

גור חתול אדם ארוך שיער

*

כשאבא 'מקבל על הראש', הוא מחליט לעשות מעשה ולקחת את הבן שלו לגן חיות. איזה כיף. אבל….

באמצע גן החיות, כשהם בשיא ההנאה, אבא מקבל טלפון מהמשרד על עסקה גדולה שהוא חייב להגיע אליה – ועכשיו!

מה עושים ? מה עושים ?

משם מתגלגל הילד (הסיפור בגוף ראשון) ומגיע בסופו של דבר לספינת אויר מיוחדת במינה ושם יש איש מוזר שכותב ספרים על חיות.

*

אז איך ילד קטן מגיע להיות 'גור חתול אדם…' ? תקראו ותדעו.

*

הקראתי לנדב (בן 5) את הספר לפני השינה, והוא נהנה מאד. גם מהציורים המרהיבים של אביאל בסיל (שהוא מוכשר בפני עצמו), גם מהשפה הקולחת המותאמת לגילו וגם ממוסר ההשכל שהוא… (בלי ספוילרים).

יחד עם הקריאה גם שוחחנו על מה מותר ומה אסור, מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות. אני שמח שבשלב זה של חייו הוא עדיין נמצא בשלב התמימות של טוב ורע…

ספר חביב מאד, כתוב בצורה שוטפת (כבר אמרתי) ובהחלט מותאם לגילאי 4-6.

*

יושב על הגדר–לא מה שנשמע


הוציא כבר בשנת 1982 את השיר המדהים הזה – ,

*

*

אבל אמיר מנדל לקח את זה צעד אחד ימינה ומצא דווקא בהודו את הגדרות שלו.

תערוכה נוספת היא של הצלם .

אחרי הסיקורים של רות צרפתי ושל סשה אוקון – הגיע תורו של הצלם אמיר מנדל.

*

הכל התחיל כשאמיר ובן זוגו החליטו שהם רוצים, מוכנים ובשלים לילד. בסבך הבירוקרטיה הישראלית זה היה ממש בלתי אפשרי לממש את הרצון העז שלהם.

אי לכך, בניגוד לאריק איינשטיין, שישב על הגדר, נסע אמיר להודו על מנת לפגוש אישה שהסכימה לתרום ביציות בתשלום כדי לעבר, בתשלום, אישה הודית אחרת וזו תביא לעולם ילד או ילדה שיהיו שלו.

היו אצלו לא מעט חששות לפני מסלול היסורים שהוא עתיד היה לעבור – ממשלות, רפואה, כלכלה וכמובן סטיגמה חברתית.

את המכשולים האלה ראה אמיר כחומה, או גדר שהיא סמלית ופיזית כאחד.

מאחורי החומה עמד המשפט הפשוט, שנראה לרובנו מאד בנאלי – "אני רוצה להיות אבא".

*

בהודו לא היה לאמיר הרבה מה לעשות – הוא ישב וחיכה לתוצאות העבודה של הרופאים. מצד שני, הוא הסתובב וחיפש סוג של תרפיה, מרגוע כדי לעבור את התקופה מורטת העצבים הזאת.

כך מצא את עצמו מנסה לראות מעבר לחסימות – דרך עדשת המצלמה ראה קירות פח האוטמים את הבניינים, שמאחוריהם גדרות צמחים מטופחות וצבעוניות המסתירות את הכניסות. הוא הרגיש ממש כאילו הסתכל במראה.

*

גדרות

*

אמיר הצליח לראות מעבר לחסימות, מעבר לגדרות… זוהי הודו של אמיר בעיני הצלם האומן שבו.

*

חיות וחיוכים (או בכי)…


פרידה זה תמיד דבר קשה. לא משנה אם נפרדים מחבר, מהורה או אפילו מחיית מחמד אהובה.

לפני מספר חודשים, לאחר הפצרות רבות מהילדים, קנינו זוג ארנבים – 'שלג' ו 'שווא-נע'.שקד ונדב

בהתחלה הכל היה נחמד. הארנבים היו קטנים (קנינו אותם גורים), היה כלוב בתוך הבית, החלפנו להם את המצע, נתנו להם אוכל ומים והילדים ממש אהבו אותם.

עבר הזמן והטבע עושה את שלו… אהמ… ארנבים – אתם יודעים… ו 'שווא-נע' נכנסה להריון ראשון…

התחיל להיות קצת צפוף בכלוב. אז קנינו כלוב יותר גדול (עוד הוצאות). 'שווא-נע' ו 'שלג' הגיעו למשקל של שני קילו בערך וכבר היה פחות נחמד להחזיק אותם… הוצאנו את הכלובים החוצה (למקום מוגן) וכמות האוכל שקנינו התחילה לגדול וכמות המצע גדלה גם… שק של 20 ק"ג מזון עולה בערך 200 ש"ח…

הילדים כבר פחות ופחות הוציאו אותם ופחות נתנו להם אוכל ומים. בינתיים שגר שני כבר יצא לאוויר העולם והתחלתי לפרסם בפייסבוק ובין חברים על מסירת גורי ארנבים. כמות המסירות היתה מזערית יחסית ושגר שלישי כבר הגיע.

התחלנו לחפש בית חם לארנבים ודיברנו עם פינות ליטוף שונות ופינות חי. לא יצא מזה משהו.

ואז, דרך חברים, שמעתי על ענבר.

ענבר היא משקמת כלבים ויש לה בבית בערך 14 כלבים (פלוס מינוס) ועוד מספר בעלי חיים פה ושם וגרה בפרדס חנה.

סיכמנו ביננו שאנחנו מעבירים את הארנבים אליה.

ניקינו את הכלוב הקטן, העברנו את כל הארנבים אליו והשארנו אצלנו שתי נקבות – את 'לבנה' ואת 'חומי' (אמור להיות 'חומה' אבל היא קיבלה את השם לפני שידענו שזאת נקבה).

צפוף בכלוב הקטן

כשנדב ראה את הכלוב יוצא מהבית הוא ממש "נאחז בקרנות המזבח" – הוא החזיק את הכלוב ועם דמעות בעיניים הוא התחנן שנשאיר את הארנבים אצלנו.

ניסינו להסביר לו שזה יקר, שזה מלוכלך, שאין לנו מקום בשבילם כבר, אבל שום דבר לא עזר. לא עזר גם שנסינו להגיד לו שהשארנו שתי ארנבות אצלנו… הוא רצה "לפחות את 'שלג' ו'שווא-נע'"… באמת שניסינו להסביר לו ש 'שווא-נע' שוב בהריון – שום דבר לא עזר. הוא לא הסכים להיפרד מהארנבים…

לאחר מו"מ שארך כמעט שעה הוא השתכנע ללכת ולבדוק מה שלום הארנבות שנשארו ושקד ואני העמסנו את הכלוב ונסענו לפרדס חנה.

היה להם, לארנבים, קצת צפוף, אבל זה היה זמני…

הכלוב החדש

אצל ענבר, התקבלנו בכשכושי זנב וליקוקים מכלבים בכל הגדילם ומכל הצורות.

בשקד הם התאהבו מיד והיא פשוט התיישבה והתחילה ללטף את… כולם בעצם. והם באו אליה ורבו על כל מקום פנוי לידה.

שקד עם הכלבים

אחרי שעתיים וחצי של ליטופים, ליקוקים, חיבוקים ומזמוזים (עם החיות) נאלצנו לחזור, לא לאחר הבטחה שנחזור.

שקד נפרדה בחוסר רצון מופגן מחבריה החדשים. היא כבר החליטה שהיא רוצה כלב, ואפילו יודעת איזה כלב היא רוצה (דווקא אחד הקטנים שם)… אמממ… נראה לי שנמתין שהיא תגדל קצת…

שורה תחתונה – אין על בעלי חיים. הבעיה היא הטיפול מסביב… סמיילי

קסם הזריחה


או בתרגום סימולטני – מג'יק סאנרייז קלאב הוטל.

fattal

Sunrise

הוזמנתי להצגת הקונספט החדש של המלון. והיכן מציגים קונספט חדש (אפילו אם זה בסוף המדינה) – במלון עצמו.

הגענו בטיסת ישראייר משדה דב ודילגנו על היציאה מבית הנתיבות, כשאוטובוס נכנס לתוך השדה ואסף אותנו מהמטוס ישירות למלון. תענוג אמיתי.

בכניסה למלון קיבל אותנו צוות הבידור של המלון במוזיקה דרום אמריקאית ובתלבושות צבעוניות של הקרנבל בברזיל ועוד תחפושות דובי ענקיות, ליצנים ומיקי-מאוס. תערובת של צבעים וקולות.

דוכנים של מזון היו פזורים על הרחבה יחד עם בר משקאות עשיר.

כל זה עוד לפני שכף רגלנו דרכה בלובי של המלון…

החלטתי לוותר על טיול הג'יפים שהוצע לנו ולהישאר וליהנות מהאטרקציות הקולינריות שהוצעו (אוכל…) – סושי, פסטלים, פטריות בטמפורה, פירות (קיווי, אננס, סברס…) וכמה משקאות צבעוניים מהבר.

שלום וברכה

*

הקהל התחיל להתפזר, ואני הלכתי לראות את החדר…

המלון בנוי במבנה של כפר ספרדי עם מבנים דו-קומתיים וכ- 280 חדרים (200 מהם עברו שיפוץ).

מג'יק סאנרייז - כפר ספרדי

אני קיבלתי חדר משפחה הכולל מיטה זוגית וספה הנפתחת למיטה וחצי, טלויזיה, ארון עם כספת, מיני בר, מרפסת עם נוף מדהים (סליחה שאין לי תמונה) וחדר מקלחת ושירותים גדול ומרווח באופן מיוחד.

המזוודות הגיעו ישירות מהמטוס לחדר.

אחרי התארגנות והתמצאות קלה בחדר, הצצה בתכנייה גילתה לי שיש לי שעתיים "לשרוף" עד שיתחיל הערב האומנותי – מה עושים ? יורדים לעיר. איך ? יש שאטל פעם בשעה מהמלון עד למרכז העיר, או כמו התחבורה הנפוצה ביותר באילת – מוניות.

הסתובבות במתחם קניות לא העלתה קניה מעניינת במיוחד (חוץ מאיזה ספר), אז חזרתי למלון.

*

בערב עצמו נפגשנו עם אביה מגן-אלמוזלינו – מנכל"ית אזור אילת ברשת 'פתאל' ועם מנהלת המלון שילה אמסלם שהחלה את תפקידה לפני 14 שנים בתור פקידת קבלה באחד ממלונות הרשת, ועוד כמה וכמה אנשים רמי דרג ברשת 'פתאל' ובחברת 'ישראייר', שסיפרו על הקונספט החדש של המלון, הבא לידי ביטוי בשמו המלא 'מג'יק סאנרייז קלאב אילת'.

המלון הינו מלון 'הכל כלול' ומאפשר חופשה משפחתית עם פעילויות מגוונות לכל פלחי הגילאים (של הילדים) ולמשפחה.

צוות המלון לוקח את הילדים לארוחת ערב בחדר האוכל של הילדים לאחר יום של משחקים, בקבוצות גילאים מותאמות.

השהייה במלון כוללת סיור בפינת החי של הקיבוץ.

אחת למחזור נערך יום ילדים מבשלים (כאשר בסיומו כל ילד מקבל סינר, כובע וערכה).

בנוסף, הילדים מעלים מופע באחד הערבים.

מיני לונה-פארק מופעל במקום עם מתנפחים, מקפצות, פינות קעקועים, איפור, נצנצים, דוכני אוכל  ומה לא בעצם.

הפנינג שלם המיועד לילדים (וגם להורים…).

ילדים

למבוגרים שבינינו יש מסיבת בריכה לילית מספר פעמים בשבוע – בקיץ בבריכה הפתוחה ובחורף בבריכה המקורה, המחוממת.

האירוח במלון כולל שיט של שעה במימי מפרץ אילת ללא תשלום נוסף.

טיולי ג'יפים בסגנון אתגרי.

גיפ

המלון הוא בין הבודדים בסביבה שמציעים (ללא תשלום) את חבילת Baby Welcome – מיטת תינוק, מחמם בקבוקים, קומקום חשמלי, אמבטיית תינוק, כיסא גבוה, סיר לילה (או ישבנון) ומנורת לילה.

אירוח משפחתי "קומפלט"…

*

לאחר הדיבורים הרגשנו את הרעב עולה ועברנו לארוחת ערב בבריכה המקורה של המלון.

מה שיש לי להגיד על ארוחת הערב זה דבר אחד : אם האורחים במלון אוכלים כזאת ארוחת ערב כל יום – אני מגיע לשם עם המשפחה בחופשה הבאה !

אנטריקות, פילה, צלעות, כבד ביין, פטה כבד… ישבתי שם ופשוט לא רציתי לעזוב את המקום.

והכל על שולחנות ערוכים עם שתיה קלה מסוגים שונים.

ארוחת ערב בשרית מאד

מגש הקינוח היה פשוט תאווה לעיניים והוכיח שוב, שקינוח פרווה יכול להיות גם טעים.

מגש קינוחים

*

מסיבה ים-תיכונית אל תוך הלילה ולפני שהרגשנו מה השעה, כבר הגיע חצות ואני הרגשתי שהכרכרה שלי הופכת לדלעת… צריך את שנת היופי…

*

את ארוחת הבוקר סעדנו בחדר האוכל של המלון ופה אני באמת אתן לתמונות לדבר במקומי, כי גם על ארוחת הבוקר אין לי שום דבר רע להגיד על הארוחה העשירה והצבעונית.

ארוחת בוקר

*

09:40 ואנחנו כבר ישובים במטוס שמחזיר אותנו למציאות.

*

*http://www.fattal-alazman.co.il/magic_sunrise_club_eilat

הבלוט – אדוארד גיבס – ביקורת ספר


מעץ האלון העתיק נפל לו פרי – בלוט קטן וצהוב.

אחת אחרי השניה הגיעו חיות היער כדי לאכול אותו, אולם הוא מתחנן בפניהן שיתאזרו בסבלנות, מאחר והוא יהיה הרבה יותר טעים אחר כך.

חיה אחר חיה הן באות והולכות, עד שיום אחד…

האם סבלנותן של החיות השתלמה להן בסופו של דבר ?

את זה תצטרכו לגלות בעצמכם ובאותה הזדמנות ללמוד גם על מחזור החיים.

כשנתתי את הספר לשקד ונדב, שקד קראה את הספר פעם ואחר כך עוד פעם, בשיחה שערכתי עימה היא הצליחה להבין את הרעיון של הסבלנות למשהו שרוצים עכשיו – אבל אחר כך יהיה יותר טוב, מבחינת הספר היא טענה שהוא לא מושך אותה והיא קראה מפני שאני ביקשתי ממנה לקרוא (במיוחד בפעם השניה).

לנדב קראתי את הספר פעם אחת והוא לא רצה שאני אקרא לו יותר.

אני מאמין שהספר נפל אצלי 'בין הילדים' (נדב צעיר מדי ושקד גדולה מדי) ואני מאמין שהספר מתאים לגילאי 5 (נדב בן 3.5 ושקד בת 7).

אדוארד גיבס גדל באנגליה ולאחר מכן בניו-זילנד, ושם למד אומנות והתמחה באיור ובגרפיקה. כאב לשלושה ילדים אדוארד הקריא לילדיו סיפורים רבים, ואחרי עשרים וחמש שנות עבודה בתחום העיצוב החליט להתמסר בעצמו ליצירת ספרי ילדים. אדוארד גר בלונדון עם משפחתו ושני חתולים טפשיים.

קרנפים לא אוכלים פנקייק


מי יודע מה קרנפים אוהבים לאכול ?

לא… זאת בעצם לא השאלה הנכונה… האם קרנפים אוהבים לאכול פנקייק ?

זה יותר מתאים.

בעולם של היום, לנו, המבוגרים, אין ממש זמן להקשיב לילדים שלנו… כמה פעמים תפסתם את עצמכם אומרים לילד "תעזוב אותי עכשיו, אני עסוק!" או משהו כמו "אין לי כח עכשיו, נדבר על זה אחר כך" (ואחר כך יש כמובן עוד איזה תירוץ), או הכי נפוץ "אתה לא רואה שאני בטלפון…"

אז זה בדיוק מה שקרה לדייזי – גיבורת הספר "קרנפים לא אוכלים פנקייק", מאת אנה קמפ ושרה אוגילוי, בהוצאת כינרת.

ההורים של דייזי אף פעם לא הקשיבו לה. ממש אף פעם !

הם גם לא הקשיבו לה כשהיא אמרה להם שנכנס הביתה קרנף סגול וחיסל להם את הפנקייקים (?!)

בלית ברירה, התחברה דייזי עם הקרנף הסגול ומצאה איתו שפה משותפת…

כמובן שהם לא האמינו לה שיש קרנף בבית, ועוד סגול (?!), אז הם החליטו לקחת אותה לגן החיות כדי שהיא תראה בעצמה איך נראה קרנף.

בגן החיות הם גילו דבר מפתיע, ששינה את כל יחסם לילדה…

עכשיו – תחשבו עוד פעם לפני שאתם פוטרים את הילד במשהו כמו "לא עכשיו, אין לי זמן בשבילך…", כי יכול להיות שמסתובב לכם בבית קרנף ואתם אפילו לא ידעתם…

הלורקס


הלורקס – מאת דוקטור סוס.

סדרת ספרי 'דוקטור סוס' מלווה אותי עוד מהילדות עם אוסף הספרים של 'חתול תעלול'.

רק כשגדלתי הבנתי מה יש מאחורי הסיפורים ה- 'ילדותיים' האלה.

את 'הלורקס' (The LORAX) אני לא זוכר מהיכן קיבלנו, אבל אני בהחלט מנסה להעביר את המסר מאחורי המלים לשקד ונדב עם התרגום המצוין של לאה נאור.

הספר מספר על נווד בעל השם המוזר 'אז' שהגיע למקום מדהים עם דשא ירוק ועצים וחיות ואגם עם דגים ובשמיים עפות להן ציפורים מוזרות ושרות.

ממש גן עדן עלי אדמות.

'אז' מאד מתרגש – אלה העצים שבדיוק הוא חיפש… באבחת גרזן הוא כורת רק עץ אחד ומכין ממנו… משהו שכל אחד צריך…

ואז מופיע מולו יצור קטן שמכנה את עצמו בשם המוזר 'הלורקס'.

הלורקס מדבר בשמם של כל אלה שלא יכולים להביע התנגדות – העצים, החיות, הציפורים והדגים.

הוא מייצג את הטבע הדומם.

אבל לפולש זה לא מפריע – הוא יעשה מה שהוא רוצה !

הוא יבנה מפעל ויגדיל אותו עוד ועוד ועוד ואף אחד, במיוחד לא יצור קטן ועצבני, יגיד לו מה לעשות ! הוא הרי מכין משהו שכל אחד צריך… ובמיוחד – הוא. הוא מרוויח הרבה כסף ומעסיק המון עובדים.
יש לו צי כלי רכב שמשנע את התוצרת לכל העולם.

לאט לאט נעלמים העצים ואיתם החיות, האוויר מזדהם והציפורים נודדות והאגם הופך לביצה עכורה והדגים ששטו להם בהנאה נאלצים לצאת ולחפש להם מקום חדש ונקי יותר.

הלורקס מזהיר את 'אז' פעם אחרי פעם אבל 'אז' ממשיך בשלו ומגדיל את המפעל תוך התעלמות מוחלטת מהפגיעה בטבע.

עד שבסוף… גם הלורקס עוזב, ומשאיר אחריו אדמה פצועה ואוויר שחור.

"הלורקס שתק, הביט בי בעיניו

במבט נעצב, כל כך נעצב,

והניף את עצמו באחורי מכנסיו.

לעולם לא אשכח את העצבות על פניו

כשהניף את עצמו מכאן

דרך חור קטן בתוך העשן."

ברגע זה מבין 'אז' שכבר מאוחר מדי מכדי לתקן. ואולי לא …

 —

את כל הסיפור הזה שומע ילד אחד מפיו של 'אז', ואולי, רק אולי יש עוד סיכוי…

 —

את זה תצטרכו לברר לבד בשפה העשירה של דוקטור סוס ובחרוזים המצוינים של התרגום לעברית.

לאט לאט, עמוד אחרי עמוד, אני מסביר לילדים את המשמעויות הנסתרות שמאחורי המלים.

ספר מצוין עם מוסר השכל לכולנו.