יורדים על ארבע

איזה כיף – שבוע הבא אנחנו באילת. אחרי שנה מאתגרת ונטולת חופשים, אנחנו אוספים את עצמנו ויורדים לאילת – כן, באוגוסט. כן, עם כל עם ישראל. כן, חם. אבל חייבים – אנחנו כבר "על 4" כמו שאומר הביטוי. אנחנו חייבים חופש – והדבר המצער הראשון הוא, שאנחנו חייבים חופש לעצמנו אחרי החופש המשפחתי.
הדבר המצער השני הוא, שאנחנו יורדים (שוב) על ארבעה גלגלים, ולא על שניים – דהיינו, רכב ולא אופנוע. כן, אני יודע שעברו 17 שנים. כן, אני יודע שזה מסוכן. כן, אתם צודקים שלא נעים לרכוב עם מעיל וקסדה. אבל האופנוע זה לנפש…

כבר 17 שנה מהתאונה, ונפשי יוצאת שוב לעלות על כלי דו גלגלי ולשייט (גם במהירות סבירה) ברחבי ארצנו הקטנטונת. תמיד אמרנו, זוגתי שתחיה ואני, שבפנסיה נעלה על דו"ג ונרכב לעבר השקיעה. החלום הזה הולך ומתמוסס לו בין האצבעות שלי 😦

ניסיתי אטרקציות אחרות, כמו רכיבה על סוס, אבל הייתי מבועת. אמיתי. פחדתי מכל רגע – נכון שכלפי חוץ שידרתי עסקים כרגיל, אבל בפנים התהפכה לי הבטן וכל מה שרציתי זה לרדת. במיוחד כשהסוס התחיל פתאום לדהור בלי סיבה (הוא הרגיש שאני רוצה לסיים את הסיבוב מהר).
נדבי שלי רוכב כבר מספר שנים ועושה אפילו קורס עוזרי מדריכים. הוא מאושר וזה עושה לו טוב – מבורך. לי זה ממש לא עושה טוב ואפילו מפחיד. אני צריך את הנהימה, את הגרגור הזה ולאלף את החיה – אפילו אם זה אופנוע A1, שאמור להיות רגוע יותר ושקט יותר מהאופנועים הגדולים והכבדים שנהגתי לרכוב עליהם בעבר.

חשבתי שאולי אני אוכל לחזור לצלילה – אבל בעקבות התאונה, שנפגעו לי הריאות והוחדרו לי צנטרים בין צלעיים (טרוקר) – גם הספורט המדהים הזה נפסל.
אני אשמח לקבל תובנות והצעות לאטרקציות נוספות שאני יכול לעשות, שיגבירו לי את קצב פעימות הלב והנשימה וישאירו אותי עם חיוך מטופש על הפנים ובתוך הלב.
אני זוכר את החווייה של הצלילה – כשרק מכניסים את הראש למים, ופתאום שומעים את השקט המשתרר, ומבינים כמה רועש בחוץ… אני זוכר את ההרגשה של הריחוף – אני ובן/בת הזוג שלי בחוויה מעלפת ומטריפת חושים.

ניסיתי ללכת עם נדבי לטיפוס על קירות. נהנינו מאד – אבל זה לא "זה". זה לא עושה לי "את הדבר הזה", המרטיט הזה בלב ובנשמה.
קניתי רכב 4X4, קטן וחמוד ואולי איתו אני אצליח לקבל איזה "בוסט" של אדרנלין בזריקה ישירה לתוך הלב.

אז איפה התחלתי? יורדים לאילת, למלון "הכל כלול" – יורדים עם הרכב כי טיסה ואחר כך מונית לכולנו יעלו יותר ממיכל דלק הלוך-חזור. את רוב אילת אנחנו עושים ברגל (גם למצוא מונית ל – 6 אנשים זה יותר מדי בשבילנו.
זוגתי שתחיה עדיין סובלת מפוסט קורונה ונראה כמה היא תצליח להחזיק בטיולים רגליים על הטיילת ההומה של העיר הדרומית.

אחלו לנו בהצלחה – מעמיסים פקלאות ודוהרים (במגבלות המהירות המותרת) הי דרומה לאילת.
בתקווה שנוכל גם לנוח קצת.

חופשה אורבאנית

לקחת פסק זמן ולא לחשוב

לשבת מול הים ולא לדאוג

לתת לראש לנוח מהפיצוצים

לתת ללב לנוח מהלחצים

אני יודע שזה לא הזמן

בעצם גם אני עוד לא מוכן

אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה

לתפוס אוויר בשביל לחזור לעבודה…

נראה לי שזה בדיוק השיר שהתנגן בראש של המנהלים של רשת "פתאל" כשהם חשבו על הקונספט של City Break ('חופשה אורבאנית' בתרגום סימולטני)…

שלום (בית) וביטחון (עצמי)

*

…"משנת אדלר נבנתה בהשראת הפילוסופיה של עמנואל קאנט מתוך הראייה שהסובייקטיבי הוא האובייקטיביות היחידה, כלומר שהמציאות שאליה נחשף האדם ואשר מלווה את חייו היא מה שהתקבל מנתוני החושים שלו, ניסיון החיים שלו ועבר דרך העיבוד של תפיסת העולם וצורת החשיבה שלו.

המציאות של האדם היא המציאות הרלוונטית היחידה, כשהאדם משתנה המציאות משתנה. המציאות יכולה להיות מעוצבת על ידי האופן בו אנו מגדירים אותה, האדם מפנים את משמעות המלים שהוא בחר כדי לתאר את המציאות וגוזר מכך השלכות נוספות.

העיקרון המרכזי במשנתו של אדלר הוא העיקרון של בחירה חופשית, האדם יכול לבחור את האופן בו יפרש את המציאות ועקב כך (היות שהסובייקטיבי הוא האובייקטיבי) הוא בורא את המציאות שהוא בחר.

בנקודה זו נבדלת תורתו של אלפרד אדלר באופן מהותי מתורותיהם של יונג ופרויד הממוקדים יותר בעבר ורואים את האדם כבעל פחות אפשרויות. הגישה הטיפולית של אדלר ממוקדת בפתיחת אפשרויות, לאפשר לאדם לברוא לו תפישת מציאות שיש בה יותר אפשרויות ומשרתת יותר את מטרותיו"… (מתוך ויקיפדיה)

יכול להיות שאני לא מסכים בכל מאת האחוזים עם מה שאלפרד אדלר אמר או כתב, אבל על פי תורה זו נבנה מודל שלם חינוך הורים וילדים – ועם הצלחה לא מתווכחים.

*

אז איפה אנחנו עומדים ?

אנאבלה שקד- קרדיט יח'צ 4

 

הוזמנתי אתמול להרצאה של הגב' אנאבלה שקד ועברתי (יחד עם עוד 50 איש, שרובם עוסקים בחינוך והוראה) שטיפה על כך שאנחנו לא מגדלים את הילדים נכון…

זה לא שהיא באה ועשתה לנו נו נו נו… היא פשוט לקחה את החיים הממוצעים של כל אחד ואחת מאתנו – העמידה לנו מראה מול הפנים והראתה לנו איך המשפחה המודרנית חיה כיום – אמא ואבא עסוקים בקריירה (שוויון – לא ?), עייפים, ללא שמחת חיים ו- 2.4 ילדים בממוצע ששקועים מול המסכים (סלולרי, טאבלט, טלוויזיה) מסובבים אותם על האצבע הקטנה שלהם, מזלזלים בהם או בקיצור – מה שנקרא בעבר "סמכות הורית" נעלם כמעט לגמרי.

אנחנו, בתור הורים "מודרניים" רוצים להעניק לילדים שלנו דמוקרטיה, שוויון, חופש… אבל בניגוד אלינו, שאנחנו מבינים שדמוקרטיה ללא חוקים הופכת לאנרכיה, הילדים לוקחים את החופש (מה זה לוקחים ? תופסים חזק בשתי ידיים) ולגבי החוקים… רק אם זה נוח להם באותו רגע…

*

בום !!!

*

אני חושב שהנחתתי עליכם איזו שהיא פצצה ככה פתאום ובלי הכנה. אז בואו נעשה סדר בדברים :

אנאבלה שקד היא פסיכותרפיסטית, מדריכה מוסמכת בעלת תואר שני בתרפיה בהבעה ויצירה. היא מייסדת ומרצה בבית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר ומנהלת ומרצה בבית הספר להכשרת מאמנים במכון אדלר. אנאבלה היא מטפלת פרטנית, זוגית וקבוצתית בגישת הפסיכולוגיה האינדיבידואלית וסגן יו"ר ועדת ההשתלמויות באגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת.

*

*

אז מה עושים ? (הרצאה על קצה המזלג)

קודם כל צריך לשכוח מ- "סמכות הורית" ולעבור ל- "מנהיגות הורית".
כשההורה אומר משהו, הוא צריך לעמוד מאחורי המילה שלו (דבר שאני באופן אישי מבצע עם הילדים שלי מאז שהיו קטנים).
בקורסים ובהרצאות, מקבלים ההורים כלים כדי ללמוד ולהכיר את הילד ועל ידי כך ליצור השפעה ודיאלוג תוך מתן יחס, כבוד והקשבה.
הילדות היא ההכנה של הילדים לחיים האמיתיים. זו בעצם הטירונות שלהם. על ההורה לשאול את עצמו – 'האם מה שאני עושה מכין את הילד לחיים ?
צריך ללמד את הילד (וגם את ההורה) שיש יותר מאדם אחד בבית – Its not all about you…
יש להתאים את סדר היום של המשפחה לכלל המשפחה ולא רק לצרכים של הילד (גם להורים מגיע קצת).
יש לפתח בילד ביטחון עצמי! זו התכונה החשובה ביותר שיש לשאוף להקנות לילדים (לזכור – ביקורת מחסלת את הביטחון העצמי).
לתת לילדים להתמודד עם קשיים (מה שלא הורג – מחשל…)
ולשים לב גם לדברים החיוביים.

*

בגדול, סיכמתי כאן בחצי עמוד הרצאה של שעתיים שמומלצת לכל הורה (לפי דעתי).

אני לא יודע מה אתכם, אבל אני מתכוון לגרור את אשתי (בשערות אם צריך – אבל בלי אלימות) לכמה קורסים במכון אדלר ואולי, מי יודע – אולי גם להתחיל להנחות קבוצות…

המטרה שלי היא לקחת את הדברים שמתאימים לי וליישם (לנסות בכל אופן) אותם על הילדים. נכון שהילדים שלי כבר גדולים יחסית וזה יהיה קשה יותר, ככל שהם יותר קטנים ככה יותר קל לעצב את אופיים, אבל אני מאד מקווה שמימוש השיטה בבית תרגיע את האווירה ותסייע להפחית את רמת החיכוך השלילי שיש לי עם הילדים (אני השוטר הרע)…

אז אני מאחל לכולם בהצלה בגידול הילדים

*

ערב חופשי… ומאושר ?

יום חמישי, הגדולה הולכת לישון אצל חברה ובמחשבה מהירה אנחנו משכנים את הקטן אצל ההורים שלי למשך הלילה.

איזה כיף – יש לנו ערב חופשי, אחרי שבוע אינטנסיבי של טיולים בצפון (כינרת, לונה גל, חמת גדר ואפילו הגענו עד קרית שמונה). אנחנו באמת צריכים את הזמן הזה לעצמנו… קצת להיות לבד בשקט, כל הבית בשבילנו.

8 בערב, אנחנו לבד !!!!!!

מה עושים ? נוסעים ליריד כדי לקנות מתנה או שתיים וגם להחליף משהו קטן ומחליטים ללכת לסרט.

כבר שנים שלא היינו בסרט "למבוגרים" (ולא – הכוונה היא לא לסרט כחול, אלא סרט שלא צריך להתחשב בילדים כשבוחרים אותו – אתם עם הראש המלוכלך שלכם ).

הגענו בשעה 10 וחמש דקות לסינמה סיטי בגלילות, כשאנחנו מחפשים סרט שמתחיל כמה שיותר מוקדם (אינטרנט בטלפון – המצאה נפלאה), שלא ניתקע… בכל זאת צריך לקום מוקדם מחר.

לאחר דין ודברים וגם לאור העובדה שנהינו בורים לגמרי בעולם הסרטים, נבחר הסרט "רווח וכאב" עם דווין ג'ונסון (The Rock).

מתוך אתר סינמה סיטי :

תקציר הסרט "רווח וכאב"

מבוסס על סיפור אמיתי. שלישיית מפתחי שרירים מפלורידה מסתבכים בפרשיית סחיטה שיוצאת מכלל שליטה.

שחקנים : מארק וולברג, דוויין ג'ונסון, בר פאלי, רבל וילסון

במאי מייקל ביי

הפקה תסריט: כריסטופר מרקוס,

הפקה: מייקל ביי,

צילום: בן סרסין,

עריכה: ג'ואל נגרון,

מוסיקה: סטיב ג'בלונסקי.

הדבר העצוב הוא, שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי, ותיכף תבינו למה זה עצוב…

* אני אנסה למעט בספוילרים

בגדול, מדובר על 'בודי בילדר' שמחליט "לחיות את החלום האמריקאי". מה זה אומר ? לנצל הזדמנויות להרוויח כסף. הרבה כסף. המון כסף. איך ? עם מינימום עבודה…

הוא בטוח שהוא חכם ואפילו סוג של עילוי, אולם למעשה כל הידע שלו מגיע מסרטים שהוא ראה… (סוג של חובבן, כבר אמרתי ?)

הוא מצרף אליו לחבורה עוד 'בודי בילדר אחד', אסיר משוחרר ענק (דוויין ג'ונסון) שמצא את אלוהים בכלא וחשפנית. ביחד הצוות הלא כל כך מוצלח מנסה להרוויח כסף, הרבה כסף, המון כסף… לרגע נראה היה שהם אפילו מצליחים והם נהיים חלק מאותה קהילה שהם רצו להיות – אנשים "נורמטיבים"… אבל עם הכסף בא התיאבון. כאן אני אעצור את התיאור של הסרט, כדי באמת לא להרוס יותר מדי למי שיחליט בסופו של דבר ללכת ולראות אותו (לפי דעתי – בזבוז נוראי של 30 ומשהו שקלים).

כמו שאמרתי, הדבר העצוב הוא שמדובר על סיפור אמיתי, ומדהים אותי כל פעם מחדש רמת הטמטום (סליחה אבל אין לי מילה אחרת לתאר את מה שהלך שם) שאנשים יכולים להגיע אליה.

*

שורה תחתונה – הסרט נגמר אחרי 12 בלילה, זוגתי עצמה את עיניה חלק גדול מהסרט (לא מעייפות – בגלל הזוועות) – אה, כן – לא מומלץ לבעלי קיבה רגישה… הגענו הביתה אחרי אחת והלכנו לישון… (בכל זאת צריך לקום ב- 7 בבוקר).

מצד אחד הרגשנו שלא יכולנו לבחור סרט יותר גרוע ללכת אליו, מצד שני (אם נסתכל על חצי הכוס המלאה) – הלכנו לסרט שאנחנו בחרנו מבלי שיהיה הצורך להתחשב בילדים (וזה לא אומר שלא אהבתי את 'הדרדסים').

*

מומלץ ? מאד לא, אלא אם כן אתם חובבי סרטי אימה, דם (ושוב סליחה על המילה) – טמטום.

טיול בנחל באמצע העיר

יום שישי, השעה קרובה לחצות ואנחנו שוברים את הראש מה עושים עם הילדים ביום שבת… (מוכר למישהו ?)

מתחילים להיכנס לאתרי טיולים בארץ – מחפשים לפי חתכים שונים – מתאים למשפחות, שיהיה קרוב ועוד…

בסופו של דבר (ולקראת סופו של הלילה) נבחר 'נחל שיח' שנמצא על הר הכרמל ולמרבה ההפתעה – בתוך חיפה (?!)

את המסלול מצאנו באתר 'טיולי' – נחל שיח באתר טיולי.

*

קמנו ביום שבת בשעה מוקדמת (9 בבוקר), העמסנו את הילדים ויצאנו בסביבות 10³⁰ צפונה לכיוון חיפה.

ה- WAZE עובד ומראה לנו את הדרך בדיוק עד רחוב לוטוס 12 בחיפה, שם תחילתו של המסלול.

חניה ברחוב הצר, ממש ליד השלט של קק"ל המורה על תחילת המסלול (השחור).

 

המסלול עצמו הוא כשני קילומטרים, בירידה, בתוך צמחיה של אלון ואלת המסטיק, רובו בצל ומנקודות מסוימות ניתן לראות את הים. אני לא אלאה אתכם בכל הפרטים – אותם תוכלו לקרוא באתר של טיולי – סוגי הצמחיה, המערות שבדרך (טיזינג…) 

הילדים עברו מסימון לסימון ווידאו שאנחנו בדרך הנכונה.

גם שקד (בת 8) וגם נדב (בן 4 וחצי) הלכו את כל המסלול ללא תלונות, עלו, ירדו, טיפסו ובעיקר נהנו.

*

לאנשים שלא מורגלים בטיולים כל שבוע (ובינינו גם לא כל חודש), זאת היתה חוויה מרעננת שעשתה רק טוב לאיחוד המשפחתי ולגיוון של ימי שבת.

*

סוף מסלול הטיול – הפתעה – מאגר מים (מלוכלך רק מצמחייה), לא לשתייה אבל אפשר להיכנס להתרחץ – המים הקרים מרעננים את הגוף והנשמה.

הילדים הכניסו את הרגלים ונהנו להשפריץ ולאכול ארוחת בוקר-צהריים קלה.

הליכה נוספת של כ-150 מ' ומגיעים לסוף הטיול – ברחוב המלך שלמה מול שער ברוש של בית הקברות של חיפה.

*

עכשיו יש לנו כמה אופציות : האפשרות הראשונה היא לקחת מונית חזרה לרכב. האפשרות השניה היא לחזור את כל המסלול ברגל עד הרכב ולנסוע להביא את המשפחה, שמחכה בתחנת האוטובוס. האפשרות שאנחנו בחרנו (למי שמתאפשר) להזמין קרוב משפחה שגר קרוב שייקח אותנו עד לרכב.

*

אנחנו נהנינו ועכשיו מחפשים את המסלול הבא.

*

המסלול מתאים למשפחות בכל עונות השנה, דרגת קושי קל-בינוני, לא לשכוח מים (לפחות ליטר לאדם).

מיקמק ?! מה זה מיקמק ?

אז אם אתם הורים לילדים, לא גדולים במיוחד, סביר להניח שנתקלתם כבר בתופעה של "עולם המיקמקים".

 

למי שמכיר – יכול לעבור ישר לפסקה הבאה, למי שלא – קצת חומר רקע :

המשחק הוא משחק וירטואלי שהחל את דרכו בשנת 2009 ומיועד לילדים בגילאים 6-13. במסגרת המשחק, משחקים השחקנים עם דמויות וירטואליות המכונות "מיקמקים". השחקנים מבצעים משימות שונות ומשחקים במשחקים שונים עליהם מקבלים פרסים וירטואלים, ומרויחים כסף וירטואלי המכונה "מטבעות", איתו ניתן לקנות בגדים, רהיטים, אביזרי אופנה ועוד. המשחק מציע חבילות מנוי שונות המרחיבות את מגוון אפשרויות המשחק בעולם.

מנויים יכולים לרכוש בעל חיים אשר נקרא 'מינימיק' העולה 2,000 מטבעות. את ה- 'מינימיק' אפשר להאכיל ולשחק איתו. כל שחקן יכול לעצב לעצמו את דמותו הווירטואלית המייצגת את השחקן בעולם הווירטואלי. המשחק בנוי מ-16 אזורים בהם השחקנים יכולים לשחק: החוף, האי, אזור הספורט, תחנת החלל, העיר (ובה ממוקם אזור בניין העירייה), מערב העיר, מעבדת הסדרה, אזור המגורים, יער, קרחת היער, ג'ונגל (בו נמצא המקדש המסתורי ומעבדת הטריוויה, קלאב, פארק, מיק סינימה, הר הגעש, הר ההישגים), קרקעית האוקיינוס ולוח המודעות. מיקמק מתאים את עצמו לחגי ישראל ומציע מגוון פעילויות גם בחגים. במרבית החגים צוות האתר מציע משימות מאתגרות עליהן ניתנים פרסים וירטואליים.

המיקמקים המשיכה כסדרת טלויזיה (YES) ולה 4 גיבורים עיקריים –

מקס : החבר שכל אחד רוצה. אמיץ, מדליק, שובב ואהוב. נהנה לעשות מעשי קונדס, אך כשיש צורך הוא רציני ואחראי. תמיד נלחם על מטרות צודקות, ולא יוותר עד שיפתור כל בעיה, שלו, או של אחד מחבריו. מקס אהוב ופופולארי בכל רחבי מיקמק סיטי (העיר של המיקמקים). בנוסף מאוהב בסתר בזואי (חברתו הטובה ביותר), אשף בסקייטבורד והמשפט האהוב עליו (אף על פי שהוא אמר אותו רק 3 פעמים) הוא "אין בעיה" והוא אומר אותו כשיש את הבעיות הכי גדולות (עצירת צבא שלם מלירות בענק, רדיפה אחרי לימוזינה ודו-קרב מסטיקים עם מונדו).

זואי : קולית, חריפה וחדת לשון. בוגרת בהרבה מהבנים, ומבינה טוב מהם את התמונה המלאה. מאזנת את ההתלהבות הילדותית של מקס בחשיבה לטווח ארוך. מאוהבת בסתר במקס, אך חוששת לחשוף זאת. היא חוששת שמקס לא מעוניין בה, אף על פי שכל הסימנים מראים שהוא דלוק עליה (ובצדק).

סאני : החנון הגאון האולטימטיבי. מחלץ את החבורה מכל בעיה בעזרת המצאות מבריקות וידע מדעי מדהים בכל התחומים. מדבר בשילוב של נאיביות חמודה עם התחכמויות מעצבנות, דבר שלעתים מעורר עליו את כעסם של חבריו שלא מבינים מה הוא אומר ולמה הוא מתכוון. סאני היה רוצה להשתחרר מתדמית החנון שהודבקה לו, אך לא מצליח, מכיוון שלחבריו יש כבר דעה מגובשת עליו. וגם מכיוון שהוא באמת חנון. חוץ מזה, מקס סבור שזה קול שיש חנון בחבורה. סאני גרוע בכדור-ראש.

ג'ימבו : הכי קול בעולם. בנות מתות עליו, ובנים רוצים להיות כמוהו. הוא חתיך הורס, אבל גם קצת נמהר ואימפולסיבי, קודם עושה ורק אחר כך חושב. נהנה לעשות מעשי קונדס, אך כשיש צורך הוא רציני ואחראי. הוא אשף בגיטרה חשמלית ואלוף בגיטאר הירו. המילה האופיינות לו היא "וואו" מילה שבה הוא משתמש בכל מיני מצבים, בכל פעם בטון ואינטונציה אחרת, בהתאם לרגש אותו הוא מביע. בפרק 5 שר את השיר ליומולדת של סאני, בפרק 7 שר את ריקוד המקמקן, בפרק 3 בעונה השנייה שיר לדולי כדי שלא תמחץ אותו ואת החבורה ובפרק ה-11 בעונה השנייה הוא שר שיר לרוח הגדולה, חלק באמונתו של אקסל. בעיקרון, ג'ימבו הוא "שפן הניסיונות" של החבורה.

***

אז עד כאן חומר הרקע (למי שלא מכיר) על המיקמקים.

חופשת פסח, לאן אפשר לצאת ? המדינה פקוקה ואתרי התיירות מפוצצים בממנגלים וסתם כאלה שרוצים לצאת החוצה במזג אוויר שרבי (לך תבין)…

אנחנו קצת יותר מפונקים, אז הזמנו כרטיסים לילדים למיק-קפה – בית קפה ומשחקיה משוכללת מיוחדת לילדים, בקניון 'רננים' ברעננה.

הזמנת הכרטיסים נעשית באינטרנט והמחיר הוא 35 ₪ לילד לשעתיים של משחק חופשי.

היתרון של הזמנת הכרטיסים דרך האינטרנט הוא הגבלת מספר הילדים הנמצאים במקום בפרק זמן מוגדר.

זאת הפעם השניה שאנחנו מגיעים לשם, והאמת – בייבי-סיטר מצויין. השארנו את הילדים והלכנו לנו להתפנק – זוגתי שתחיה ואני (פדיקור וקפה).

הצוות מקצועי ובעל סבלנות אין קץ לילדים (שיכולים להיות נודניקים לא קטנים – כמו שרובנו יודעים).

שקד ונדב (בת 8 ובן 4.5) עברו ממתקן למתקן, עמדו בתור כמו ילדים טובים וממש נהנו.

המינוס היחיד שאני מצאתי במקום הוא הרעש וההד… אני באופן אישי הייתי מרכיב "בולעי הד" במקום על מנת להפחית את רמת הרעש…

*

במקום ישנה גם חנות (איך לא) עם בובות, ספרים, דיסקים וחולצות – הכל של המיקמקים (מחירים לא זולים), ואיך אפשר בלי משהו לאכול ?! אז יש גלידה, ברד, פיצה וגם קפה להורים שמחכים בחוץ על יד השולחנות.

*

בחודשים יוני-יולי מתעדים לפתוח אולם קולנוע של המיקמקים בשטח של כ- 500 מ"ר בדיוק ממול למיק-קפה.

בנוסף, לאור ההצלחה של המקום, על הפרק פתיחה של עוד 3 "בתי קפה" ומשחקיות ברחבי הארץ בעתיד הקרוב.

למי מומלץ ? לילדים בגילאי 5 – 13.

*

אתר מיקמק

קסם הזריחה

או בתרגום סימולטני – מג'יק סאנרייז קלאב הוטל.

הוזמנתי להצגת הקונספט החדש של המלון. והיכן מציגים קונספט חדש (אפילו אם זה בסוף המדינה) – במלון עצמו.

הגענו בטיסת ישראייר משדה דב ודילגנו על היציאה מבית הנתיבות, כשאוטובוס נכנס לתוך השדה ואסף אותנו מהמטוס ישירות למלון. תענוג אמיתי.

בכניסה למלון קיבל אותנו צוות הבידור של המלון במוזיקה דרום אמריקאית ובתלבושות צבעוניות של הקרנבל בברזיל ועוד תחפושות דובי ענקיות, ליצנים ומיקי-מאוס. תערובת של צבעים וקולות.

דוכנים של מזון היו פזורים על הרחבה יחד עם בר משקאות עשיר.

כל זה עוד לפני שכף רגלנו דרכה בלובי של המלון…

החלטתי לוותר על טיול הג'יפים שהוצע לנו ולהישאר וליהנות מהאטרקציות הקולינריות שהוצעו (אוכל…) – סושי, פסטלים, פטריות בטמפורה, פירות (קיווי, אננס, סברס…) וכמה משקאות צבעוניים מהבר.

*

הקהל התחיל להתפזר, ואני הלכתי לראות את החדר…

המלון בנוי במבנה של כפר ספרדי עם מבנים דו-קומתיים וכ- 280 חדרים (200 מהם עברו שיפוץ).

אני קיבלתי חדר משפחה הכולל מיטה זוגית וספה הנפתחת למיטה וחצי, טלויזיה, ארון עם כספת, מיני בר, מרפסת עם נוף מדהים (סליחה שאין לי תמונה) וחדר מקלחת ושירותים גדול ומרווח באופן מיוחד.

המזוודות הגיעו ישירות מהמטוס לחדר.

אחרי התארגנות והתמצאות קלה בחדר, הצצה בתכנייה גילתה לי שיש לי שעתיים "לשרוף" עד שיתחיל הערב האומנותי – מה עושים ? יורדים לעיר. איך ? יש שאטל פעם בשעה מהמלון עד למרכז העיר, או כמו התחבורה הנפוצה ביותר באילת – מוניות.

הסתובבות במתחם קניות לא העלתה קניה מעניינת במיוחד (חוץ מאיזה ספר), אז חזרתי למלון.

*

בערב עצמו נפגשנו עם אביה מגן-אלמוזלינו – מנכל"ית אזור אילת ברשת 'פתאל' ועם מנהלת המלון שילה אמסלם שהחלה את תפקידה לפני 14 שנים בתור פקידת קבלה באחד ממלונות הרשת, ועוד כמה וכמה אנשים רמי דרג ברשת 'פתאל' ובחברת 'ישראייר', שסיפרו על הקונספט החדש של המלון, הבא לידי ביטוי בשמו המלא 'מג'יק סאנרייז קלאב אילת'.

המלון הינו מלון 'הכל כלול' ומאפשר חופשה משפחתית עם פעילויות מגוונות לכל פלחי הגילאים (של הילדים) ולמשפחה.

צוות המלון לוקח את הילדים לארוחת ערב בחדר האוכל של הילדים לאחר יום של משחקים, בקבוצות גילאים מותאמות.

השהייה במלון כוללת סיור בפינת החי של הקיבוץ.

אחת למחזור נערך יום ילדים מבשלים (כאשר בסיומו כל ילד מקבל סינר, כובע וערכה).

בנוסף, הילדים מעלים מופע באחד הערבים.

מיני לונה-פארק מופעל במקום עם מתנפחים, מקפצות, פינות קעקועים, איפור, נצנצים, דוכני אוכל  ומה לא בעצם.

הפנינג שלם המיועד לילדים (וגם להורים…).

למבוגרים שבינינו יש מסיבת בריכה לילית מספר פעמים בשבוע – בקיץ בבריכה הפתוחה ובחורף בבריכה המקורה, המחוממת.

האירוח במלון כולל שיט של שעה במימי מפרץ אילת ללא תשלום נוסף.

טיולי ג'יפים בסגנון אתגרי.

המלון הוא בין הבודדים בסביבה שמציעים (ללא תשלום) את חבילת Baby Welcome – מיטת תינוק, מחמם בקבוקים, קומקום חשמלי, אמבטיית תינוק, כיסא גבוה, סיר לילה (או ישבנון) ומנורת לילה.

אירוח משפחתי "קומפלט"…

*

לאחר הדיבורים הרגשנו את הרעב עולה ועברנו לארוחת ערב בבריכה המקורה של המלון.

מה שיש לי להגיד על ארוחת הערב זה דבר אחד : אם האורחים במלון אוכלים כזאת ארוחת ערב כל יום – אני מגיע לשם עם המשפחה בחופשה הבאה !

אנטריקות, פילה, צלעות, כבד ביין, פטה כבד… ישבתי שם ופשוט לא רציתי לעזוב את המקום.

והכל על שולחנות ערוכים עם שתיה קלה מסוגים שונים.

מגש הקינוח היה פשוט תאווה לעיניים והוכיח שוב, שקינוח פרווה יכול להיות גם טעים.

*

מסיבה ים-תיכונית אל תוך הלילה ולפני שהרגשנו מה השעה, כבר הגיע חצות ואני הרגשתי שהכרכרה שלי הופכת לדלעת… צריך את שנת היופי…

*

את ארוחת הבוקר סעדנו בחדר האוכל של המלון ופה אני באמת אתן לתמונות לדבר במקומי, כי גם על ארוחת הבוקר אין לי שום דבר רע להגיד על הארוחה העשירה והצבעונית.

*

09:40 ואנחנו כבר ישובים במטוס שמחזיר אותנו למציאות.

*

*http://www.fattal-alazman.co.il/magic_sunrise_club_eilat