סמסונג מובילרס


באתר הפייסבוק של סמסונג מובייל ישראל יש עמודה שנקראת סמסונג מובילרס, שווה להיכנס. אני נרשמתי ופנו אלי חזרה. יופי. עכשיו מה זה אומר בכלל ?

סמסונג מובילרס זהו פיילוט שרץ בישראל כבר מעל חודשיים ובעוד מספר מדינות. OK, אבל עדיין – מה זה אומר?

זה אומר, שכמו שעיתונאים מקבלים מכשירים להתרשמות ולביקורת, גם בלוגרים ושאר מובילי דעה באינטרנט מקבלים מכשירים (במקרה זה Samsung Galaxy S4) לתקופה של כחודש להתרשמות, לבדיקה ולביקורת. בקיצור – עוד צעצוע "לשחק" איתו.

מגניב…..

SAMSUNG MOBILERS

*

יום שישי, 9 בבוקר, לשקד אין קייטנה אז היא מצטרפת אלי ואנחנו מגיעים למשרדים של 'תפוז' באזור התעשייה בבני ברק.

9 וחצי,  הגיעו עוד 6 אנשים (וביניהם בחורה אחת, יש לציין) ואסף – מנהל תחום דיגיטל בסמסונג ישראל פתח את ההרצאה.

רק לציין – אסף לא קשור לחברת 'סאני'. הוא עובד של חברת סמסונג העולמית.

אז התחלנו לדבר קצת על חברת סמסונג (מי שזה לא מעניין אותו יכול מיד לעבור לפסקה הבאה) –

סמסונג הוקמה בשנת 1969 כחברת אלקטרוניקה קטנה ונכון לשנת 2012 היא הכניסה 188 מיליארד דולר.

PLANETFIRST

כיום יש לחברה נציגויות ב- 79 מדינות, 218 מרכזי פיתוח (3 מהם בארץ) והיא מעסיקה כ- 236,000 עובדים ברחבי העולם.

SAMSUNG מאמינה במקסום של מחזור והחזון שלה הוא Hope for the children ותרומה לחברה עולמית טובה יותר על ידי פיתוח מוצרים נוחים ונעימים יותר.

בין השאר, מסייעת החברה לילדים בכל העולם על ידי בניית כיתות דיגיטליות (חכמות), בהן לכל תלמיד יש טאבלט והמורה עובד/ת עם לוח חכם.

גם בארץ ישנן כבר מספר כיתות כאלו.

*

זהו. עד כאן סקירה מהירה על החברה.

עכשיו למטרה שלשמה התכנסנו – קבלת מכשיר Galaxy S4… (אני מנגב את הריר)

 GALAXY S4

עברנו הרצאה קטנה על האפשרויות החדשות והמיוחדות של המכשירים – גלילה ללא נגיעה, עצירת סרט כשהמכשיר מזהה שאני מסיט את המבט, גלילה ע"י מבט, שלט IR ועוד כמה תכונות שאני מקווה שיצא לי לעבוד איתן בהמשך.

קיבלנו את המכשירים (בהשאלה לחודש), חתמנו על הטפסים וקדימה לעבודה.

*

הגעתי הביתה שמח וטוב לב, הוצאתי את כרטיס המיקרו-סים מהטלפון שלי (Galaxy S3) והכנסתי אותו לטלפון שישב לו בנחת בקופסא… אופס… המכשיר לא מזהה את הסים.

מוציא, מכניס, מנסה מיקרו-סים של חבר – שום דבר.

מאחר והמכשירים הללו היו אצל עיתונאים ושאר בודקים ונסיינים (קיבלנו מכשירים המיועדים לבודקים) שטיפלו בו בידיים, אהמ.. איך לומר – לא ממש אוהבות, נפגעו המגעים (או משהו כזה) – כנראה מישהו ניסה בכח להכניס את הסים הפוך… אני לא מאמין שבמכשיר חדש זה יכול לקרות. מייל לאסף, יום ראשון על הבוקר הוא מתייצב אצלי עם מכשיר אחר – בדקנו אותו והכל תקין.

רישום הגדרות מהיר, הכנסת חשבון הגוגל, הפייסבוק ושאר אפליקציות הדורשות רישום (שהרי אי אפשר בלעדיהן) והטלפון עובד והחל מיום ראשון – אני עסוק בהורדות ובדיקת היכולות שלו…

את מה שיקרה הלאה, אם הוא יעמוד או לא יעמוד בעומסים – נראה בהמשך.

תערוכת מכוניות – השיא


אני מאד אוהב כלי רכב. בעיקר כאלה שמושקעים – ולא משנה אם הם חדשים או ישנים, קלאסים או עממיים. אני פשוט אוהב להתבונן בכלי רכב שנראה טוב.

העדיפות שלי, היא כמובן דו-גלגלי – ורצוי אחד כזה שלא מתקרב יותר מדי לאבק וחול.

*

אז בכמה שבועות האחרונים רצה ברשת החברתית, בכמה קבוצות שאני מנוי עליהן, הודעה על מפגש של כלי רכב ישנים. אפילו קיבלתי הזמנה אישית לאירוע.

ברור שבאתי. שאני אפסיד אירוע כזה ?! אפילו שלחתי הודעות לחברים שיבואו גם. שגם הם יהנו קצת, ישטפו את העיניים.

*

יום שישי, השעה 4 בדיוק, אני מחנה את הרכב קצת רחוק כדי שלא יחסמו אותי אחר כך כשארצה לצאת, אני מתייצב ברחבת החנייה ליד בית הספר.

כבר לפני הכניסה אני רואה שולחן ועליו מנשרים של מועמד כזה או אחר , הרץ לתפקיד ראש המועצה המקומית של הישוב, ניחא – הבנתי מההזמנה שאותו מועמד אירגן את ה- "הפנינג" על מנת לקדם את מסע הבחירות שלו. חברי סיעתו של אותו מועמד הסתובבו בחולצות לבנות עם הלוגו וסיסמת הבחירות.

בשעה 4 אחר הצהריים, היו שם 2 מכוניות בלבד… רובר ופיאט 125, לאט לאט הגיעו גם אופנוע סוזוקי GS400 ישן, פיאט 500 רודסטאר (שנת 69'), שתי חיפושיות וקאדילק שבאמת נראתה טוב.

מכוניות

החום היה כבד מאד ומי שסבל מכך היו בעיקר הילדים הקטנים.

קבוצת רוכבי אופנוע חנתה לה בצל בצידו השני של המגרש וההיי-לייט (לטעמי בכל אופן) היה הופעתו של אחד הכלים המדהימים ביותר שיוצרו ביצור סדרתי – SUZUKI GSX1300R המכונה גם "HAYABUSA" (הנץ)

GSX1300R

http://en.wikipedia.org/wiki/Suzuki_Hayabusa הצבוע בהזמנה אישית.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב כלי רכב בעלי 4 גלגלים, גם עתיקים וגם חדשים. אבל האופנוע הזה הוא משהו מיוחד.

בסביבות השעה 5 וחצי התחילו להתפזר המכוניות – שלוש חיפושיות, פיאט 125, אופנוע, רובר, קאדילק ופיאט 500 רודסטאר אדומה ונוצצת.

עוד הצצה על המכוניות

גם כ- 50-60 האנשים שבאו התחילו להתפזר.

עכשיו אני נכנס לפלונטר (או מלכוד 22, אם תרצו) – אם אני אגיד משהו טוב על התכנון, הארגון והביצוע – אני אצטייר כתומך במועמד שארגן את האירוע ואם אני אגיד משהו נגד… טוב, אתם מבינים את הדילמה.

אז אני פונה מכאן לכל אותם אנשים שקוראים את הבלוג שלי והיו שם לבוא ולהגיב – מה דעתם.

*

בכל מקרה אני רוצה להודות למיטל יצחקי ולצוות שלה על ארגון אירוע כזה בכפר יונה ולמועצת כפר יונה שאישרה אותו וכמובן לחברי המועדון שהגיעו עם כלי הרכב.

אני מקווה שיהיו אירועים (מוטוריים ואחרים) נוספים בכפר וכאלה שימשכו קהל גם מחוץ לכפר.

*

ועוד כמה תמונות של החלום הרטוב כשברקע הקאדילק…

SUZUKI GSX1300R HAYABUSA

SUZUKI GSX1300R HAYABUSA

 

צמריקו


מחבר : לזלי הלקוסקי.

איורים : לי הרפר.

הוצאה : כנרת.

תרגום : תומר קרמן.

מה קורה כשהבן שלך מתנהג בדיוק הפוך משאר חבריו לכיתה ?

בדילמה זו נתקלים אמאאא ואבאאא של צמריקו בכל יום ובכל שיעור.

צמריקו הוא טלה קטן שחושב ומתנהג בצורה שונה משאר העדר – הוא אוהב לנסות דברים חדשים, לשחק בצבעים, לארוג לעצמו תסרוקות בנול, לרוץ עם הכלבים, להסתובב על גלגל הטוויה ובכלל – להתנהג הפוך ממה שמצופה מטלה בגילו.

הספר כתוב בצורה הומוריסטית כשהגיבורים בו הם כמובן צמריקו, אמאאא ואבאאא שלו וברקע סבאאא שמנסה להרגיע את כולם במשפט מנטרי : "אין מה לדאוג"…

"אבל כל הלילה אמאאא ואבאאא מרטו לעצמם את הצמר מרוב דאגה"

אלו הם משפטים שחוזרים על עצמם לאורך כל הספר – איך כולם דואגים בזמן שצמריקו עושה כיף.

הוא מיועד לילדים אבל גם המבוגרים יכולים ללמוד ממנו דבר אחד או שניים…

אמאאא ואבאאא מנסים לשכנע את בנם הסורר בצורות שונות ומשונות 'ללכת עם העדר', עד שלבסוף 'נשבר' להם והם לוקחים את צמריקו הקטן לשיחה ומבהירים לו את כללי ההתנהגות הנאותים (בעיניהם ובעיני החברה) כי…
"זה מה שאנחנו הכבשים עושים.
מעתה והלאה…
תישאר עם העדר כמו כולם.
תגזוז את הצמר כמו כולם.
תסרוק את הצמר כמו כולם.
תטוה את הצמר כמו כולם.
תצבע את הצמר כמו כולם
ותארוג את הצמר כמו כולם."

בקיצור – להיות 'כמו כולם'! צמריקו המסכן לא מצליח לישון כל הלילה ולבסוף… טוב – את זה תצטרכו כבר לקרוא בעצמכם.

הספר מראה את ההתמודדות של ילד עם הפרעות קשב מול העולם שסובב אותו, ובעיקר החברה הקרובה שלא יודעת להתמודד עם מישהו כזה (הורים, מורים).

הילדים שלי אוהבים מאד את הספר, ולא אחת אני צריך להגיד להם שהיום קוראים סיפור אחר (כי גם לי נמאס לקרוא במשך שבוע את אותו סיפור).

מומלץ ביותר !

לזלי הלקוסקי ולי הרפר הם שני יוצרים אמריקנים, שכמו צמריקו לא הלכו בתלם והוכיחו שלפעמים לא רק כיף להיות שונה, זה אפילו מומלץ.

בראנצ' ארוך


יום שני, 11 לפנה"צ, אני וחבר נוסעים לראות את הפלא הבא של ישראל – 'קניון עיר ימים'.

מה אני אגיד ? המקום ענק ! פשוט הולכים והולכים והמקום לא נגמר… 3 קומות על שטח של כמעט 50,000 מ"ר… הולכים והולכים וממש לא רואים את הסוף.

אחרי סיבוב של שעה בערך, הגיע הזמן לארוחת צהריים – מה אוכלים ? כמובן – סושי !

מאחר שאני וידידי חובבי סושי נלהבים, שמחנו לדעת שפתחו סניף של המסעדה 'קיוטו' בקניון.

איך מגיעים ? הולכים ישר ישר ישר, עולים לקומה השלישית, ממשיכים ללכת ואחרי הסיבוב שמאלה, ממתינות לנו מארחת ומלצרית חייכניות ונחמדות ששואלות אם אנחנו מעוניינים לשבת בחוץ או בפנים.

בחרנו לשבת בפנים.

אני לא חושב שהיו יותר מ -10 אנשים בכל המסעדה (טוב, עדיין מוקדם). ואנשי הצוות (שאני הצלחתי לקלוט) היו מארחת, שתי מלצריות, 2 מגלגלי רולים (SUSHI MAKER) ועוד מישהו שהציץ כל הזמן מהחלון במטבח מאחור.

מיד כשהתיישבנו הגיעה אלינו אחת המלצריות ושאלה אם אנחנו מעוניינים לשמוע על המלצת המקום על יין לבן (מה הקשר?), הודינו לה אבל ויתרנו על היין – אם כבר אלכוהול עם סושי זה סאקה בטמפ' החדר. עיינו בתפריט וכל אחד מאיתנו הרכיב לעצמו את המנה המועדפת עליו. (המחירים סבירים בהחלט, יחסית למקום).

ביצענו את ההזמנה אצל המלצרית שעברה לידינו.

את השתייה קיבלנו מייד.

את הסושי קיבלנו אחרי כמעט עשרים דקות של המתנה…

אם זה הזמן שלוקח לשני אנשים להכין 5 רולים, כאשר המסעדה ריקה כמעט לגמרי, אני לא רוצה לחשוב מה קורה בשעת הלחץ (Rush Hour).

הסו-שף עוד התבדח איתנו ואמר ש "עכשיו אני מכין את ההזמנה שלכם…"

המנות הגיעו והמלצרית "הזהירה" אותנו שהדג חי (טוב שהיא עושה את זה אחרי שההזמנה מגיעה…).

ממבט ראשון בצלחת, ה- "מאקי" לא באותו גודל, מכאן נובע שהם באו מרולים שונים, אבל מה שיותר הפריע לי במראה על הצלחת היה הדבר הירוק הזה שקראו לו "ווסאבי" נראה חולה, כהה עם טביעות אצבע של מי שגלגל אותו לכדור והכי חשוב – לא טעים ולא חריף…

הרולים בגדלים שונים והנקודה הירוקה כהה בצד שמאל למעלה אמורה להיות ווסאבי

הפרח הכתום אמור לפצות על הטעם ?

נו – שויין, התחלנו להיות קצרים בזמן, בכל זאת עברה כבר חצי שעה מאז שנכנסנו, אז נאכל ולא נעשה פרובוקציות.

ביס ראשון במאקי רול והבנתי שעשיתי טעות בזה שנכנסנו לכאן.

הסתכלתי על חברי וראיתי שהוא חושב אותו דבר בדיוק – האורז היה פשוט לא מוכן מספיק, לא דביק מספיק ולא רך מספיק.

התלבטנו בינינו אם לבקש להחליף את שתי המנות, אבל אמרנו שאם זה המצב של האורז, אז כל הרולים הבאים שנבקש יגיעו באותו טעם, ואם נבקש משהו אחר ייקח להם שעתיים להכין… אז ישבנו, בלענו את גאוותנו וסיימנו לאכול.

הזמנתי חשבון (שגם אותו קיבלנו אחרי 10 דקות בערך), שילמנו והשארנו טיפ צנוע.

החוויה עצמה לא היתה רעה, האווירה בהחלט נעימה, עם מקלות הבמבוק על הקירות המסודרים בצורות המזכירות "יפן" וגלילי הברזל המרותכים לתקרה (?).

לדעתי האישית – הם פישלו בענק. גם בזמנים וגם בטעם.

אז שיהיה בתיאבון בפעם הבאה במקום אחר.

רשמים מישיבת מועצה


היום נכחתי בישיבת מועצה (שלא מן המניין) שזומנה ע"י חברי האופוזיציה, וכללה, בעיקרה, את ההתנהלות מול תאגיד המים.

במילה אחת איך אני מתאר את הישיבה – "ההצגה הכי טובה בעיר" (וזה אם אני סרקסטי בצורה יוצאת דופן…).

מה שהיה שם, מנקודת המבט שלי, זה פשוט צחוק מעבודה !

רגע רגע רגע… בואו נתחיל מההתחלה.

אני תושב כפר יונה כבר כמעט 7 שנים.

בתקופה האחרונה לא נראה כל כך מה שקורה בכפר – בכל מיני אופנים, והחלטתי להיות קצת יותר מעורב.

אם זה אומר ללכת לפגישות ביתיות עם חברי מועצה (בעיקר מהאופוזיציה), ואם זה אומר ללמוד קצת יותר את החומר של מה שקורה מסביבי..

אני חושב שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים שלי על עמותת 'פני מאיר' – שגם היא חלק מהבעיה פה בכפר (מבחינתי).

אבל הפעם זה לא על העמותה, לא על ש"ס, לא על יחסי דתיים חילונים / ערבים יהודים / נשים גברים.

הפעם הפוסט הוא אך ורק על הרגשה סובייקטיבית (אם זה כולל עוד כמה אנשים זה כבר הופך להיות נכון… לא ?!)

אז לשולחן האופוזיציה הגיעו תלונות על התנהלות, כביכול, בלתי תקינה של תאגיד המים – המוקד הטלפוני הוא בכלל בכרמיאל והוא לא מסונכרן עם השלוחות פה באזור (לא רק בכפר יונה אלא גם בקדימה צורן), סבך בירוקרטי במענה לטלפון, חיובי מים גבוהים באופן תמוה שאינם מטופלים ע"י המוקד, איומים בניתוק אספקת המים, ריח רע (מאד) שעולה מנקודת שאיבה של שפכים באמצע שכונה ועוד ועוד תלונות מתלונות שונות.

הישיבה התנהלה בפני קהל (הגיעו כ-50 איש בערך), באיחור אופנתי ודי קבוע של ראש המועצה – כ 15 דקות.

לאחר שנתנו לחברי האופוזיציה 10 דקות (פלוס מינוס) לשטוח את טענותיהם, הודיע ראש המועצה שהוא לא מבין על מה המהומה – הרי הוא מטפל בנושא כבר זמן רב באופן אישי והוא הגיע עד לדירקטוריון המים הארצי, כשהוא שוטח תלונות על ההתנהלות של תאגיד המים, ואף מאיים להתנתק ממנו… (?)

בהינף יד הוא פשוט סגר את הנושא (רוב הזמן הוא היה עסוק בהעברת פתקים לנציגי הקואליציה שישבו לידו – ואף דאג לקרוע את הפתקים ולהטביע אותם בכוס התה שלו).

תמונה

חברי קואליציה מתעדכנים בפתק שנמסר מראש המועצה

אני בטוח שזה היה מאד חשוב וגם בטח לעניין…

אז כמו שאמרתי, בהינף יד (הרי יש לו קואליציה רחבה) הוא פשוט, תסלחו לי על המילה – "חירטט" תירוץ שהוא דואג לבעיה, ועבר, בלי להניד עפעף לנושא הבא.

הקהל רחש וגעש, ומישיבה שבה לקהל "מותר רק לצפות ואסור לו להעיר הערות ביניים" זה הפך לרב שיח, שלעניות דעתי, ניער מעל ראש המועצה את האחריות וגלגל אותה לפתחו של מי שזה לא יהיה.

שורה תחתונה – עוד שבועיים ידברו עם המנכ"ל ועם המזכ"ל ואולי יביאו תוצאות… משהו כזה.

כמובן שהכל בישיבה סגורה, כדי לא לעשות לו "משפט ציבורי" חס ושלום.

בדרך, בעוד אני יושב בשורה הראשונה ומצלם לי להנאתי את נבחרי הציבור, מגיע אלי דני לוין גזבר המועצה, ומודיע לי שאסור לי לצלם את הישיבה… לשאלתי – מדוע ? הוא עונה "כי ככה המועצה החליטה !".

באמת שלא רציתי להתחיל להסתבך ולעורר פרובוקציות, אז כיביתי את המצלמה וחידדתי את האוזניים.

אז האירוע המרכזי, שלשמו נתכנסה מועצת כפר כפר יונה על נכבדיה ונבחריה, נעלם כלא היה אחרי רבע שעה (בערך) של ישיבה.

לאחר פרק זמן קצר זה, יצא רוב הקהל (אני לא יודע אם הם קבלו תשובות – ברורות בטוח שלא) ונשארנו לשבת ולצפות בשארית הישיבה – 11 אנשים (ספרתי).

היו עוד כמה נקודות על הפרק, אחת מהן היתה התקציב (של 60,000 ש"ח) מלגת לימודים לסטודנטים זכאים…

רק על הסעיף הזה…

רק על הסכום הפעוט (יחסית) הזה…

ישבו בערך שעה והתווכחו מי יהיה אחראי לחלוקת הכסף לסטודנטים, מי יהיה זכאי, כמה יקבל כל סטודנט (עד 2,500 ש"ח) – ממש סכומים פעוטים יחסית למאות אלפי השקלים שמסתובבים במסדרונות המועצה (סתם דוגמא – לפני כמה חודשים אושר תקציב מיוחד של 150,000 ש"ח לבניית בית כנסת נוסף בכפר)…

חברי המליאה עסקו בעיקר בויכוחים בינם לבין עצמם, כאשר ראש המועצה נראה עסוק בעיקר במכשיר הטלפון הסלולארי שלו והתעדכנות מה קורה במגרש הכדורסל (כפר יונה ניצחה).

הסעיף האחרון היה – בקשה של נציג העדה האתיופית (בשם העדה), לבנות בית כנסת לעדה האתיופית.

תמונה

רגע !

סטופ !

לכאורה, מנסיון עבר, ברגע שמועצת כפר יונה, והעומד בראשה, מחליטים שייבנה בית כנסת לציבור מסויים, אין צורך בהצבעות, הצעות, אישורים, היתרים… הוא פשוט נמצא שם יום אחד (ע"ע בית הכנסת ברח' גולני)…

אז מה פתאום מעלים להצבעה ?! ועוד מה מעלים להצבעה ? מעלים להצבעה האם לבקש תקציב ממשרד הפנים ומשרד הדתות לבניית בית הכנסת….

האמת – השאיר לי טעם מאד מאד רע בפה.

ההרגשה האישית שלי – ראש המועצה מסובב את כולם על האצבע הקטנה, והפעם הוא הכניס גם את האופוזיציה לסיבוב הזה…

יכול להיות שאנשים לא יחשבו כמוני ולא יסכימו איתי.

כל מה שכתבתי כאן הוא לא על מנת להוציא לשון הרע למישהו – זוהי הרגשה סובייקטיבית שלי.

לגבי צילום בישיבות מועצה… אני יודע שהוגשה עתירה לבג"ץ בנושא, לא נותר לנו אלא לשבת ולהמתין להחלטת השופטים – האם רישום פרוטוקול בעט ודף זהה להקלטת הישיבה באמצעים אלקטרונים / דיגיטלים / מכנים…