אריק זלצר – רן מלמד / ביקורת קריאה


מי זה אריק זלצר, אתם שואלים ? כנראה שאתם לא מחובבי הספורט. בטח שלא בית"ר והפועל ירושלים. אריק זלצר היה כתב ספורט (בהתחלה בעיתונות המודפסת ואחר כך באתר אינטרנט), והתמחה בשתי הקבוצות.

אריק זלצר / רן מלמד

אריק זלצר / רן מלמד

הוא היה גאון בהבנת מהלכי הקבוצות והיכולת של השחקנים… אממה… אף אחד לא הקשיב לו. לא רק שלא הקשיבו לו – אף אחד גם לא לקח אותו ברצינות. היה לו חבר אחד – צלם אירועים כושל שגר בדירת חדר מעופשת והיתה לו אישה – חנה. שמכל הגברים בעולם שהיא יכלה לבחור – היא בחרה דווקא בו.

היא היתה פסיכולוגית מבריקה ו… לא נגיד עשירה, אבל היה לה כסף. לא מעט כסף. להמשיך לקרוא

על טהרת הבשר


ארבעה בלוגרים ומומחה בשרים נפגשים בביתו של קולינר חובב בשרים… זו יכולה להיות אחלה התחלה של בדיחה… אלא שזו לא בדיחה – באמת נפגשנו יחד וטעמנו ממעדני האיש והבשר גיתי זמיר

גיתי פורס את האנטריקוט

גיתי פורס את האנטריקוט

אז עם מה נתחיל ? הכל היה כל כך טעים, שקצרה היריעה מלהכיל את מצמוצי השפתיים ומציצת האצבעות אחרי כל מנה ומנה.

להמשיך לקרוא

על אפליה מגדרית או טיפול פנים ?


"הזמנה ליום פינוק בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית desheli בראשון לציון" זאת היתה כותרת המייל שקיבלתי לפני זמן לא רב מאחת מנשות היח"צ שאני בקשר עימן. נשמע מגניב, עד שהמשכתי לקרוא את המייל :

"היי,

הנך מוזמנת לטיפול פנים מקצועי כולל אבחון ממוקד- מתנה , בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית Desheli

לקראת יום המשפחה הנך מוזמנת להגיע עם אמא/אחות/חברה

בברכה…

הזמנה זוגית ליום פינוק!"

להמשיך לקרוא

זה גדול להיות קטנטן – ביקורת קריאה


בעבר כבר שיתפתי את "השיטה" שלי לקריאת ספר ילדים לקטנים שלי – קודם כל אני קורא את הספר בעצמי ורק אחר כך מעביר אותו לילדים לאישור סופי.זה גדול להיות קטנטן עטיפה אחורית

אני ממש מצטער לומר שאת הספר הזה היה לי קשה להעביר.

גם אם נעזוב את הבעיה המגדרית בספר, שבו אמא וסבתא מוציאות מהגן ומבשלות ואבא וסבא קונים מתנות (אני לוקח את הילדים לבית הספר כל יום ולפחות חצי מהשבוע מוציא אותם)…

החרוזים מאד נחמדים אבל לבתים חסר משהו. חסר את ה- ומה קרה אחר כך? הבתים של השיר קצרים מדי והדפים עוברים מהר מדי. כשאני בבית הבא אני כבר שכחתי את הבית הקודם, וחבל.

לקח לי מספר ימים לסיים את הספר. כל פעם התחלתי מחדש וממש הכרחתי את עצמי למשוך עוד ועוד.

החלטתי בכל זאת לתת את הספר לנדב שלי (בן 6 – כיתה א' וקורא שוטף). מעבר לכך שהחרוזים היו לו מסובכים ומורכבים מדי, הוא השתעמם מאד מהר וכבר ראיתי שהוא "הולך לאיבוד" אחרי שניים – שלושה עמודים.

אז חבל – אני בטוח שהגב' יהודית שרייבר היא סבתא נפלאה, חמה ומעניקה את כולה לנכדים (ואת זה אני אומר בלי טיפה אחת של ציניות), אבל דווקא בספר שאמור להראות את נקודת המבט של הילד היא חוטאת בחריזה מסובכת מדי עבור ילדים – ומצד שני, הכתיבה נראית, על פניו, כאילו הספר מיועד לילדים בני 4 ואף פחות מזה.

הציורים של בעז פיין מקסימים לדעתי וגם מתאימים לשירים. רק השירים, לא ברור לאיזה גיל הם מתאימים…

אז זאת אחת הפעמים הבודדות שאני ממש לא ממליץ על ספר ילדים.

טיפול נמרץ


זוכרים שכתבתי בפוסט הקודם על הצלקות שלי ?
אז באמת יצאתי עם המון מזל מהתאונה הזאת. אני ממש נחשב 'נס רפואי'… כן, אני יודע – אני מודה בתור התחלה לפראמדיק מועווייה כבהא ולנהג האמבולנס דרור ששון שנלחמו עלי, אחרי שכבר קיבלו אישור בקשר להכריז עלי כ…מת (!), אני מודה לרופא בבית החולים 'תל השומר' שהזעיק את פרופסור מרטינוביץ' ביום שישי באמצע הלילה לדחוף לי איזו זריקה נסיונית שעולה 5,000$ בערך (בסוף קיבלתי 3 כאלה)… אני מודה לד"ר דניאל סימון ז"ל, מנהל מחלקת הטראומה, שטיפל בי במסירות ולכל הצוות הרפואי. אני מודה לאשתי שישבה לידי כל יום כל היום וטיפלה בי ואני מודה לאגף התנועה במשטרת ישראל על העזרה והתמיכה ולמפקד שלי – דודו בוהדנה (עוד נחזור אליו).

להמשיך לקרוא

קיסר השכונה / נאוה מקמל-עתיר – ביקורת קריאה משותפת


בסלון ביתו, במאהל האינדיאנים שהקים, עולה סיפור בדידותו של גד והחרם שהטילו עליו חבריו. שם, בעולמו הסודי, הוא אהוב ורצוי ומקובל, והוא יכול לעשות בדמיונו כל מה שהוא רוצה, אפילו להחזיר את אבא.

הכל התחיל כשההורים של עידו, הילד מהבית השכן, מביאים כלב חדש הביתה ועידו קורא לו קיסר. לכל ילדי השכונה מרשה עידו לטייל עם קיסר ולשמור עליו, חוץ מאשר לגד. אבל נפשו של גד יוצאת אל הכלב, ובאחר צהריים אחד הוא עוקב אחריו עד לשדרה המרוחקת ומגלה שם דברים שלא אמור היה לראות. מרגע זה שום דבר כבר לא יהיה כמו קודם…

להמשיך לקרוא

מעבר לשיא–יום העסקים הקטנים


*

את רומה, אשתו של דודי, הכרתי כשהייתי בן 15 בערך (אני לא אגיד לפני כמה שנים זה היה, אבל לא מעט). דרכינו נפרדו ופגשתי אותה שוב דרך הפייסבוק לפני זמן מה.

עם השנים אני הספקתי להתחתן עם לירון ולהביא שני ילדים לעולם והיא נישאה לדודי והם ילדו בן ותאומים (בן ובת). נפגשנו (המשפחות) ונוצר "קליק" ביננו, הילדים משחקים מדהים – כולם וגם אנחנו נהנים מהחברות החדשה ישנה.

*

מסתבר שדודי, בנוסף להיותו רכז ספורט בפנימייה לילדים ונערים מחינוך מיוחד הוא גם מאמן כדורגל כ- 14 שנים ומפעיל עסק קטן של הפעלות לימי הולדת, ארגון ימי גיבוש וטורנירים וארגון ימי כיף לילדים בחינוך המיוחד הנקרא 'מעבר לשיא'.

*

תמונה ראשית

*

אני רוצה לציין רק שדודי פגש את רומה, אשתו, כשעבדו יחד בפנימייה לחינוך מיוחד…

*

כשלנדב, הקטן שלי, הגיע הזמן לחגוג יום הולדת (5), לא היה ספק בכלל שאנחנו לוקחים את 'מעבר לשיא' של דודי להפעלה.

דודי הגיע עם צוות שכלל את רומה, אשתו ועובד נוסף בשם דודו.

*

דודי והילדים

*

כמובן ששלושת הילדים גם הגיעו, אבל זה מהסיבה הפשוטה שהתחברנו ונהיינו כמעט כמו משפחה בזמן הקצר שאנחנו מכירים.

*

משך ההפעלה היה קצר יחסית (רק שעה וחצי), בכל זאת – יום חמישי, יש בית ספר וגן למחרת ויש גם כאלה שעובדים בשישי (Guilty as chargeed). אבל אילולא זה (וההורים שבאו לקחת את הילדים), הוא יכול היה להמשיך לפחות עוד חצי שעה – שעה בכיף.

אנחנו מצדנו לא היינו צריכים להביא כמעט כלום – הוא הגיע עם בר מתוקים, מכונת סוכר (שערות סבתא), מפל שוקולד, פלטת קרפים, קרמבו נקניקיה בלחמנייה והמון המון ממתקים.

*

שולחן קולאז

*

ההפעלה היתה מדהימה – דודי הגיע כשעה לפני האירוע, התארגן וכשהילדים הגיעו הוא ישר התחיל בהפעלות ותחרויות שונות (כולם זוכים) – קפיצות, זריקת כדור וחישוקים, ריצות, ריקודים… הילדים היו סחוטים ומאושרים

– כבר שבוע אחרי יום ההולדת והילדים בגן עדיין מדברים על האירוע.

*

דודי ונדב והקרמבו

דודי ונדב והקרמבו

*

430637_395788730434623_1391309242_n

Find-us-on-facebook

מעבר לשיא – בר מתוקים

מעבר לשיא

*

יום העסקים הקטנים :

בתאריכים  2-3/1/13 יצויין יום העסקים הקטנים בו כולנו מתגייסים יחד וקונים רק בעסקים קטנים.

ביום זה העסקים הקטנים מוזמנים ליהנות מחבילת קידום לעסקים ואולי לזכות בפרס בשווי 30,000 שח.
כל הפרטים נמצאים בקישור הבא – http://www.mako.co.il/special-small-business

*

logo small business2

*

ביום העסקים הקטנים נקראים תושבי ישראל להעדיף לבצע את קניותיהם בעסקים קטנים. אלפי עסקים קטנים בכל רחבי הארץ שיצטרפו למהלך, יקבלו אמצעי חשיפה שיאפשרו להם להציע הנחות ומבצעים מיוחדים ללקוחות פוטנציאליים.
ביום זה נקרא לציבור לשתף פעולה עם הרעיון ולמקד את הקניות שלו בסוף השבוע הראשון של 2013 בעסקים קטנים. המטרה היא לתת עדיפות לחנויות השכונתיות ולכל עסק קטן אחר, כדי שמחזורי המכירות של העסקים האלה יעלו.

*

רק עוד דבר אחד / ג'ונתן טרופר – ביקורת קריאה


*

אני רוצה שתעצמו את העיניים ותדמיינו את עצמכם כך :

תוסיפו לבטן עוד 10 קילו מיותרים, מאחוריכם תקופה של תיפוף בלהקת רוק עם להיט אחד, אתם גרושים כבר 8 שנים וגרים במלונית זולה עם עוד 3 חברים בערך באותו מצב כמו שלכם, יש לכם ילדה בת 18 בהריון ואתם עומדים למות…

לא דיכאון ? מה הייתם עושים ?

*

רק עוד דבר אחד ודי

רק עוד דבר אחד ודי

*

אז אלה החיים של דרו סילבר בספר של ג'ונתן טרופר. זהו הספר הראשון שלו שאני קורא והייתי צריך לא מעט אורך רוח כדי "להיכנס" אליו.

הספר בנוי משני חלקים – בחלק הראשון מתוארים החיים של סיבר וחבריו במלונית הזולה, כשרוב ימיהם הם רובצים בחוסר מעש על יד הבריכה ובוהים בבנות הקולג' בביקיני שמגיעות לרחוץ שם.

אני מצאתי את החלק הזה קצת מייגע וכמו שאמרתי, לקח לי זמן להתרגל לצורת הכתיבה.

*

עכשיו מתחיל החלק השני (בעמוד 104) והדברים מתחילים יותר לזרום והספר מעלה שני הילוכים.

ממש בסוף החלק הראשון ביתו של סילבר – קייסי, מגיעה לבקר אותו, אחרי שהם כמעט ולא התראו בשמונה השנים האחרונות – אישה צעירה ויפה… ובהריון. אופס… היא מחפשת תשובות אצל 'סילבר', לא אצל 'אבא' – היא כמעט ולא קוראת לו כך, גם ככה הוא לא ממש היה שם בשבילה.

סילבר מנסה לעזור לה (ואולי לשקם את היחסים איתה) ורגע לפני שהם מממשים את את ההחלטה (בלי ספוילרים – אני אשתדל לגלות כמה שפחות), דרו סילבר מאבד את ההכרה ומובהל לבית החולים.

מי מטפל בו שם ? לא אחר מאשר זה שעומד להתחתן עם גרושתו… (מתחיל להזכיר איזה מערכון של הגששים – אבל לא). מתברר שיש לו דליפה מעורק ראשי ואם הוא לא יטופל הוא ימות !

תוך כמה זמן ? לא בטוח – זה יכול להיות עניין של דקות וזה יכול להיות עניין של שבועות – בכל מקרה הוא חייב לעבור את הניתוח.

עכשיו גם השם של הספר באנגלית יותר ברור -One Last Thing Before I Go.

*

תגללו עכשיו לתחילת הפוסט, תדמיינו את עצמכם במצבו ותחשבו מה הייתם מחליטים…

*

מכאן והלאה הסיפור מסתבך כשהוא מוצא את עצמו לבד אם גרושתו, הוא מתגושש עם בעלה לעתיד (הרופא המנתח – להזכיר), חבר שלו מהקבוצה במלונית חוטף סרטן, הבת שלו שוכבת עם החבר שלה (האקס שלה) שלא יודע שהיא בהריון בכלל, הוא עולה לבמה בבת מצווה שהוא לא הוזמן אליה בכלל… ומה לא. ממש סיפור מהסרטים.

אמרתי – בלי ספוילרים מיותרים.

*

אז כמו שאמרתי – החלק השני סחף אותי וקראתי את כל 200 העמודים שלו ממש בנשימה אחת. החלק הראשון… היה שווה להחזיק מעמד כדי לסיים את מאת העמודים שלו ולהגיע לחלק השני.

*

סשה, מישה ונחצ'ה גם…


*

את חני ליבנה שמעתי פעם ראשונה כשהייתי ילד, בתקליט 'ווקליזה' – שם היא ביצעה את השירה וגם את קולות הרקע, ללא ליווי אינסטרומנטלי. זה היה בסביבות שנת 1990, כשהייתי בערך בן 15.

את ציפי זרנקין, לעומת זאת, הכרתי קצת פחות בשם – יותר בשירים ובלהקות.

*

שתי הזמרות האלה מראות לכולם שכוחן עדיין במותניהן ובגרונן והן יצאו במופע משותף של שירי סשה ארגוב, נחום (נחצ'ה) היימן, משה וילנסקי ועוד מספר כותבים מוכשרים, שכבר לא רואים כאלה היום.

כששמעתי שהן מופיעות בנתניה, לא היססתי וקניתי כרטיס. אולם קטן ובו כ- 50 איש, רובם הגדול מבוגר ממני בכ- 20–30 שנה, אבל אלו השירים ששמעתי בבית ופשוט ישבתי על הכיסא במהלך המופע והתרגשתי.

*

לקט מתוך המופע "סשה מישה ונחצ'ה גם…" – ערב שכולו אהבה לזמר העברי. חני ליבנה וציפי זרנקין שרות בנימה אישית ממיטב הקלאסיקות של שלושת חתני פרס ישראל ומעניקות בקולן המשובח את פרשנותן הייחודית למילים וללחנים המוכרים.
ניהול מוסיקלי : עידן סוכובולסקי

מתוך ערוץ ה- YouTube של ציפי זרנקין

*

הן שרות ביחד ולבד, מתבלות בין השירים בפרטים על עברן המוזיקלי והעבודה עם שלושת היוצרים הגדולים האלה, מספרות קצת על השירים ומה שעמד מאחוריהם ובכלל, מעבירות שעה וחצי של הנאה צרופה.

*

מאחר ואת רוב השירים כבר היכרתי, לא נותר לי אלא להירגע ולנשום לתוכי את האווירה.

בחלק מהשירים אפילו היתה לי לחלוחית בזווית העין, בעיקר מהביצוע המרגש, ובחלק אחר היה מרוח לי חיוך של אושר על הפנים.

אלו השירים ששמעתי בבית, שגדלתי עליהם (תודה אמא) ונראה לי שעם השנים כבר חשבתי שהם הלכו בדרכם של שירים ישנים ונשכחו להם.

אבל היום, אני עוד מעט בן 40 וישבתי עם הקהל וכל כך היה לי טוב באולם הקטן והאינטימי הזה עם הקהל ששיתף פעולה ושר יחד איתן וגם לבד.

באמת שלא עניין אותי הגיל של הקהל, או אותו גבר מבוגר (יחסית) שישב לימיני וזרק לי מבטים של "מה הילד הזה עושה פה"…

*

יומיים ושלושה לפני כן – ב- 7/12 וב- 6/12 חגגו שתי הזמרות יום הולדת X ושתיים (פלוס מינוס) וקיבלנו "שיר מתנה", שעד היום שמעתי את הביצוע שלו רק על ידי יזהר כהן, אולם הביצוע של 'ציפור מטורפת' על ידי ציפי זרנקין עולה עליו לאין שיעור והעביר בי תחושות צמרמורת בכל עמוד השדרה.

*

*

בסוף ההופעה לא יכולתי להתאפק, הרי את חני ליבנה פגשתי כבר בעבר, ניגשתי והודיתי להן על ההופעה הנפלאה.

*