YouMake ReMake ילדים

נראה לי שאני צריך לעשות כרטיסיה לחניון במרכז סוזן דלל בתל אביב. אני מתחיל יותר ויותר להגיע לשם (עם שקד בדרך כלל) וליהנות ממופע מחול כזה או אחר.

אריק זלצר – רן מלמד / ביקורת קריאה

מי זה אריק זלצר, אתם שואלים ? כנראה שאתם לא מחובבי הספורט. בטח שלא בית"ר והפועל ירושלים. אריק זלצר היה כתב ספורט (בהתחלה בעיתונות המודפסת ואחר כך באתר אינטרנט), והתמחה בשתי הקבוצות.

אריק זלצר / רן מלמד

הוא היה גאון בהבנת מהלכי הקבוצות והיכולת של השחקנים… אממה… אף אחד לא הקשיב לו. לא רק שלא הקשיבו לו – אף אחד גם לא לקח אותו ברצינות. היה לו חבר אחד – צלם אירועים כושל שגר בדירת חדר מעופשת והיתה לו אישה – חנה. שמכל הגברים בעולם שהיא יכלה לבחור – היא בחרה דווקא בו.

היא היתה פסיכולוגית מבריקה ו… לא נגיד עשירה, אבל היה לה כסף. לא מעט כסף.

על טהרת הבשר

ארבעה בלוגרים ומומחה בשרים נפגשים בביתו של קולינר חובב בשרים… זו יכולה להיות אחלה התחלה של בדיחה… אלא שזו לא בדיחה – באמת נפגשנו יחד וטעמנו ממעדני האיש והבשר גיתי זמיר…

גיתי פורס את האנטריקוט

אז עם מה נתחיל ? הכל היה כל כך טעים, שקצרה היריעה מלהכיל את מצמוצי השפתיים ומציצת האצבעות אחרי כל מנה ומנה.

על אפליה מגדרית או טיפול פנים ?

"הזמנה ליום פינוק בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית desheli בראשון לציון" זאת היתה כותרת המייל שקיבלתי לפני זמן לא רב מאחת מנשות היח"צ שאני בקשר עימן. נשמע מגניב, עד שהמשכתי לקרוא את המייל :

"היי,

הנך מוזמנת לטיפול פנים מקצועי כולל אבחון ממוקד- מתנה , בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית Desheli

…

לקראת יום המשפחה הנך מוזמנת להגיע עם אמא/אחות/חברה

בברכה…

הזמנה זוגית ליום פינוק!"

Spices – סערה בכוס תה

אם הייתם שואלים אותי, עד לפני מספר שנים, אם אני רוצה לשתות תה, התשובה האינסטינקטיבית שהייתי שולף הייתה " תה זה לחולים! "

אבל… מאז בגרתי והחכמתי ולמדתי שתה לא חייב להיות אותו שקיק דלוח ששמים בכוס מים רותחים עד שהם מקבלים גוון צהבהב של… אממ.. סוג של נוזל היוצא מגופנו (תשחצים מישהו?)…

קסם הפרי – איילה ז"ק יהודה / ביקורת קריאה

בתקופה האחרונה התחלתי להתאכזב מספרי הילדים שיוצאים עדיין עם הסטראוטיפים ששייכים לתקופה חשוכה של לפני 10 שנים ויותר – יש "מקצועות גבריים" ויש "מקצועות נשיים". אפילו יש הבדל בין אשכנזים לספרדים וגם רחמנא ליצלן – ערבים (שאף אחד לא ישמע שאני מוציא את השד העדתי מהבקבוק)…

זה גדול להיות קטנטן – ביקורת קריאה

בעבר כבר שיתפתי את "השיטה" שלי לקריאת ספר ילדים לקטנים שלי – קודם כל אני קורא את הספר בעצמי ורק אחר כך מעביר אותו לילדים לאישור סופי.

אני ממש מצטער לומר שאת הספר הזה היה לי קשה להעביר.

גם אם נעזוב את הבעיה המגדרית בספר, שבו אמא וסבתא מוציאות מהגן ומבשלות ואבא וסבא קונים מתנות (אני לוקח את הילדים לבית הספר כל יום ולפחות חצי מהשבוע מוציא אותם)…

החרוזים מאד נחמדים אבל לבתים חסר משהו. חסר את ה- ומה קרה אחר כך? הבתים של השיר קצרים מדי והדפים עוברים מהר מדי. כשאני בבית הבא אני כבר שכחתי את הבית הקודם, וחבל.

לקח לי מספר ימים לסיים את הספר. כל פעם התחלתי מחדש וממש הכרחתי את עצמי למשוך עוד ועוד.

החלטתי בכל זאת לתת את הספר לנדב שלי (בן 6 – כיתה א' וקורא שוטף). מעבר לכך שהחרוזים היו לו מסובכים ומורכבים מדי, הוא השתעמם מאד מהר וכבר ראיתי שהוא "הולך לאיבוד" אחרי שניים – שלושה עמודים.

אז חבל – אני בטוח שהגב' יהודית שרייבר היא סבתא נפלאה, חמה ומעניקה את כולה לנכדים (ואת זה אני אומר בלי טיפה אחת של ציניות), אבל דווקא בספר שאמור להראות את נקודת המבט של הילד היא חוטאת בחריזה מסובכת מדי עבור ילדים – ומצד שני, הכתיבה נראית, על פניו, כאילו הספר מיועד לילדים בני 4 ואף פחות מזה.

הציורים של בעז פיין מקסימים לדעתי וגם מתאימים לשירים. רק השירים, לא ברור לאיזה גיל הם מתאימים…

אז זאת אחת הפעמים הבודדות שאני ממש לא ממליץ על ספר ילדים.

טיפול נמרץ

זוכרים שכתבתי בפוסט הקודם על הצלקות שלי ?
אז באמת יצאתי עם המון מזל מהתאונה הזאת. אני ממש נחשב 'נס רפואי'… כן, אני יודע – אני מודה בתור התחלה לפראמדיק מועווייה כבהא ולנהג האמבולנס דרור ששון שנלחמו עלי, אחרי שכבר קיבלו אישור בקשר להכריז עלי כ…מת (!), אני מודה לרופא בבית החולים 'תל השומר' שהזעיק את פרופסור מרטינוביץ' ביום שישי באמצע הלילה לדחוף לי איזו זריקה נסיונית שעולה 5,000$ בערך (בסוף קיבלתי 3 כאלה)… אני מודה לד"ר דניאל סימון ז"ל, מנהל מחלקת הטראומה, שטיפל בי במסירות ולכל הצוות הרפואי. אני מודה לאשתי שישבה לידי כל יום כל היום וטיפלה בי ואני מודה לאגף התנועה במשטרת ישראל על העזרה והתמיכה ולמפקד שלי – דודו בוהדנה (עוד נחזור אליו).

העטלף – פלדרמאוס / יוהן שטראוס

 

יצא הגורל והוזמנתי לאופרטה 'העטלף' (Fledermaus) מאת יוהן שטראוס בהיכל התרבות התל אביב.

תשאלו – מה לי ולאופרה או אופרטה ? אז אני אגיד לכם. אין קשר.
יש פשוט קטע נגינה אחד שאני מאד אוהב (דקה 2:57 עד דקה 3:59) ובשבילו אמרתי שאני מוכן ללכת ולראות… וחוץ מזה הכרטיסים בחינם – אז למה לא להעשיר את עולמי באיזו אופרטה משובחת בת 140 ועוד בניצוחו של המאסטרו זובין מהטה ?
האופרטה היא באמת בת 140, יצאה בשנת 1874, פרי עטו (או נוצתו – מה שהיה אז) של יוהן שטראוס הווינאי.

קיסר השכונה / נאוה מקמל-עתיר – ביקורת קריאה משותפת

בסלון ביתו, במאהל האינדיאנים שהקים, עולה סיפור בדידותו של גד והחרם שהטילו עליו חבריו. שם, בעולמו הסודי, הוא אהוב ורצוי ומקובל, והוא יכול לעשות בדמיונו כל מה שהוא רוצה, אפילו להחזיר את אבא.

הכל התחיל כשההורים של עידו, הילד מהבית השכן, מביאים כלב חדש הביתה ועידו קורא לו קיסר. לכל ילדי השכונה מרשה עידו לטייל עם קיסר ולשמור עליו, חוץ מאשר לגד. אבל נפשו של גד יוצאת אל הכלב, ובאחר צהריים אחד הוא עוקב אחריו עד לשדרה המרוחקת ומגלה שם דברים שלא אמור היה לראות. מרגע זה שום דבר כבר לא יהיה כמו קודם…