פיצה טבעונית (כמעט)

נכון, אתם צודקים! אני לא מתווכח עם אף מילה שאתם אומרים – פיצה זה לא דבר בריא. זה משמין, מלא כולסטרול, ג'אנק ועוד כמה מלים לא כאלה יפות.

קאפ-קייקס פיצה

אז אחרי שהעליתי את הסרטון לאוויר –

רוטב סויה פעמיים כי טוב

אז עשיתי פאדיחה…

מודה ומתוודה.

נרשמתי לתחרות בישול של רוטב סויה 'יאמאסה' (זאת לא הפאדיחה)

מגניב… בסך הכל, מה שצריך לעשות זה להכין איזה שהוא מתכון על בסיס רוטב סויה (של יאמאסה כמובן), לצלם קצת ולשלוח חזרה.

נשמע פשוט, נכון ?

אחת ושתיים פשט ידיים ומשך בגזר… פתחתי ספרים, התיעצתי עם משפחה, חברים, אורחים ושאר מיני ירקות והחלטתי להכין רצועות חזה עוף מוקפץ, כמובן על בסיס של סויה (יאמאסה – כבר אמרתי ?)

Phase One :

לקחתי את חזה העוף השלם, ניקיתי אותו, חתכתי לרצועות אכילות, הכנתי מרינדה על בסיס רוטב סויה, עם עוד כמה דברים טובים בפנים, ערבבתי ונתתי למשרה להיכנס עמוק לתוך העוף. כעבור 24 שעות חיממתי את הווק, שפכתי פנימה עוד קצת רוטב סויה, הוצאתי את הרצועות והתחלתי בהקפצה…

עד כאן נשמע טוב, נכון ? גם אני חשבתי ככה עד שקרו שלושה דברים, שההסתברות שהם יקרו ביחד היא די אפסית… אבל הם קרו :

1. מתברר ששכחתי לצלם את כל שלבי ההכנה…
2. נדב (בן 4 וחצי) נפל והייתי צריך לרוץ אליו – לא נורא, הכל בסדר. רק שפשוף קל ברגל.
3. מאחר ולא עבדתי עם כמויות מדוייקות… טוב – זה תיכף…

סופו של הסיפור הוא שהחזה עוף "קצת" נשרף לי בווק (אסור להשאיר משהו על האש כשעוזבים את הכיריים!) ומה שכן נשאר מעט לא שרוף היה בלתי אכיל בעליל, עקב שימוש יתר ברוטב מלוח…

*

אני כולי בעסה. מה עושים עכשיו ? מכינים עוד חזה עוף ?

כבר לא נשאר זמן וקיבלתי מייל מעדי שעוד מעט ונגמר לי זמן הגשת המתכון…

אחת ושתיים שינסתי מותניים והלכתי על בטוח :

סלט כרוב.

Phase Two :

מאחר וסיימתי את רוטב הסויה (בבקבוק הקטן), הלכתי והתארגנתי על עצמי לבקבוק סויה חדש (גדול יותר).

1. מכניסים לקערה חצי כרוב לבן פרוס לרצועות (של בערך ס"מ אחד).
2. לצנצנת (אטומה) מכניסים :
   1. רבע כוס סוכר.
   2. רבע כוס חומץ.
   3. רבע כוס שמן זית.
   4. רבע כוס רוטב סויה.
3. משקשקים את הצנצנת עד שכל הסוכר נמס.
4. קולים שומשום (אפשר גם להוסיף מעט צנוברים) ומוסיפים לקערה עם הכרוב.
5. לפני ההגשה שופכים את תכולת הצנצנת על הכרוב, מערבבים ומגישים.

בתיאבון.

שימו שמן

אז מה היה לנו בזמן האחרון ? טקס בחירת מוצר השנה, היה ? היה ! היה טוב או פחות טוב, זו לא השאלה.

התבקשתי לחוות דעה על מספר מוצרים שזכו בתואר הנכסף, ומאחר ואני לא מאלו שעושים "העתק – הדבק" לפרסומות שאני מקבל ואני צריך לנסות אותם לפני שאני כותב עליהם – אז על מוצר אחד כבר כתבתי – פילה סלמון מעושן של סטאר קיסט ועכשיו הגיע הזמן לסקירה על מוצר נוסף שזכה בתואר – תרסיס שמן קנולה (באיכות מעולה) של חברת 'טעמים', המתמחה ביצור שמן ובמיוחד שמן זית.

מתוך אתר חברת 'טעמים'

*

מי לא משתמש בשמן ? לטיגון, לבישול, גם קצת באפייה.

אז באו חכמים והמציאו לנו – תרסיס שמן. רעיון מעולה – לחיצה אחת ויוצאת כמות מדודה של שמן, בלי לכלוך ובלי אוכל ספוג.

כבר זמן רב שאני משתמש בתרסיס שמן לבישול – אמנם של חברה הנמצאת בארצות הברית – קליפורניה ליתר דיוק, אבל אני מאד מרוצה מהתרסיסים שלהם – גם של הקנולה וגם של שמן הזית.

מה שעשיתי זאת השוואה פשוטה – השוואה פיזית בגודל והשוואה בנוחות השימוש.

המיכל גדול ונוח להחזקה (ביד שלי בכל אופן), יש בו כמות גדולה יותר של שמן (200 גרם / 216 מ"ל) וגם את הטעם לא מרגישים לאחר הטיגון.

*

מבחן הערכים התזונתיים (ל- 100 מ"ל) :

*

אנרגיה (קלוריות) 828

פחמימות (גר') 0

כולסטרול (מ"ג) 0

נתרן (מ"ג) 0

חלבונים (ג') 0

שומנים (ג') 92 – מתוכם שומן רווי (ג') 14

מי שזה אומר לו משהו – סבבה.

מי שלא, אלו ערכים לא גבוהים (שזה טוב)… אבל… ויש פה אבל גדול (ולא לשכוח שזה מוצר השנה)…

*

השמן שהעמדתי מולו כמתחרה, מביא את הערכים הללו :

אנרגיה (קלוריות) 729

פחמימות (גר') 0

כולסטרול (מ"ג) 0

נתרן (מ"ג) 0

חלבונים (ג') 0

שומנים (ג') 81 – מתוכם שומן רווי (ג') 5

ושוב – למי שזה אומר לו משהו – סבבה, ולמי שזה לא אומר כלום – אלו ערכים טובים יותר.

1-0 לטובת התרסיס מארצות הברית.

*

הבחינה השניה היא פעולת הריסוס – אז הפעולה הפשוטה של הכנת ביצת עין לילדים התגלתה כמשימה מורכבת למדי, אחרי שענן של שמן עלה אל-על ואילולי הדלקתי את קולט האדים מיד אחרי הריסוס, הייתי מתמלא בריח של שמן (וכנראה גם רסיסים).

יכול להיות שצריך להתרגל לעבוד איתו, אבל בתור פעולה ראשונה – התרסיס של 'טעמים' מפתיע לרעה.

2-0 לטובת המוצר האמריקאי.

*

אז מה כן אני יכול להגיד שטוב בתרסיס הישראלי ?

קודם כל הוא מיוצר בארץ. אני תמיד מעדיף מוצרים כחול-לבן.

דבר שני הקיבולת שלו גדולה יותר – 200 גר' / 216 מ"ל לעומת 170 גר' / 177 מ"ל.

הוא נראה יותר טוב – התרסיס האמריקאי מזכיר לי מיכל להדלקת פחמים עם הצבעים הצהוב אדום שלו, לעומת הירוק לבן שובה העין של המוצר הישראלי.

חברת 'טעמים' יצאה עם 2 תרסיסים נוספים – תרסיס שמן זית ותרסיס שמן קנולה בטעם חמאה.

מבחינת הטעם (שזה בעצם הדבר הכי חשוב) – הילדים לא הבחינו בהבדל בין השמנים.

*

*

המוצר המתחרה הינו תרסיס שמן קנולה של חברת PAM, מיוצר ע"י קונגרה, מיקלסון דרייב 3353, אירוין קליפורניה ארה"ב. כשר פרווה, בהשגחת הבד"ץ, חוג חתם סופר פ"ת ובאישור הרבנות הראשית לישראל.
מיובא ע"י ליימן-שליסל בע"מ, פולג 5, יבנה.

פסטיבל היין 2013

שנה שניה של פסטיבל היין ואני שם !

הדבר הראשון שארגנתי לעצמי זה נהג תורן, או במקרה שלי – נהגת תורנית – זוגתי שתחיה.

שלושה ימים של "שכרון חושים" (מן משחק מלים שכזה)… אנחנו הגענו ביום השלישי והאחרון למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, שם התקיים האירוע.

*

אז מה היה לנו שם ?

קודם כל קיבלנו כוס יין אישית למילוי רב פעמי. למזלנו הגענו ממש בפתיחה (7 ורבע) אז לא היו הרבה אנשים, כך שיכולנו להתרשם בצורה יותר אישית מכל יקב ויקב שהציג שם.

על רחבת הדשא הגדולה פוזרו דוכנים של היקבים השונים וביניהם גם כמה "הפתעות" – כמו שוקולד גורמה (וליקר שוקולד) של DE KARINA מרמת הגולן, משק יעקבס שהציע גבינות במשקל, מלח מים המלח של חברת 424m שמגיע עם תוספות שונות ומשונות (מלח עם פלפל, מלח עם רוזמרין ואפילו מלח עם זהב 24K), ליקר פסיפלורה של איש הפסיפלורה מעין עירון  ושיכר תפוחים או כמו שהוא נקרא בעברית קלוקלת סיידר תפוחים (כמובן שמוגז ועם אלכוהול) – עשוי מ- 100% תפוחים, ללא תוספת מים או סוכר מרמת הגולן ומבית שמש וכמובן שמן זית ב-8 סוגים (מהקל ביותר עד המריר ביותר).

לצד יקבים מוכרים – כמו בנימינה ויקב בן חיים (שיש לי חיבה מיוחדת למרלו שלהם) היו גם יקבי בוטיק קטנים שמעולם לא שמעתי עליהם כמו יקב כפיר, יקב תניא ועוד ועוד (מתנצל שאני לא מעלה את כולם).

לא ויתרתי ועברנו דוכן אחרי דוכן וטעמתי ממה שהיה להם להציע.

*

יין זה עניין של טעם אישי – היו יינות שאהבתי יותר ויינות שאהבתי פחות – לכל אחד יש את הטעם האישי שלו, ולא משנה אם אותו יין זכה במדליה לפני שנה או לא.

סך הכל היה אירוע מושקע מאד, להקות שעמדו על הבמה המרכזית והנעימו לנו את הזמן. המוזיקה היתה בדיוק בתפר שבין נעימה לרועשת מדי – כך שיכולנו גם לדבר בינינו ולהעביר חוויות על הטעימות.

*

סך הכל היתה חוויה טובה ומבורכת וראיתי שגם בארץ יש יינות טובים, ולא צריך לנסוע לטוסקנה או לפרובנס כדי לשתות יין מקומי טוב.

*

בשעה שעזבנו (בסביבות 21:15) התחילו להגיע עוד ועוד אנשים והמקום התחיל להתמלא מאד ותורים ארוכים השתרכו ליד כל ביתן (ללא דחיפות וללא צעקות).

*

יינות שאהבתי במיוחד (מזל שהבאתי מחברת לכתוב, אחרת אין מצב שהייתי זוכר) – היו כמובן, המרלו של יקב בן-חיים, יקב בנימינה אף פעם לא מאכזב (למרות שהזינפנדל שלו לא היה בטעימות), הרוזה של קדש ברנע היה טוב, יקבי מוני מעמק סורק – שיראז מבציר שנת 2010 בעל ריח מבושם שנותן עקצוצים נעימים על הלשון, פטיט סירה של יקב כפיר מקרית מלאכי היה טעים (סימנתי לי אותו במחברת בהדגשה עם סימן קריאה) – הוא פירותי ואחרי הבליעה מרגישים מרירות נעימה בחלק האחורי של הלשון).

שאר היינות, למעט אולי אחד, היו טעימים, אבל כנראה שלא היו שווים אזכור עד כדי כך – שוב, אני לא בא לזלזל באף יקב ובאף יינן. הכל לפי טעמי האישי בלבד ! אני כתבתי על היינות שעשו עלי את הרושם הרב ביותר.

*

מאד אהבנו לראות אנשים מכל קשת האוכלוסיה ובכל גיל (מעל גיל 18 כמובן) מגיעים לטעום יין ישראלי טוב.

כשהערתי לזוגתי שליין אין גיל, היא ענתה לי שליין דווקא יש גיל… אהמ… מתחכמת עם בעלה המבוסם…

**

גם שנה הבאה אנחנו שם – אבל הפעם באים במונית.

*

לאתר פסטיבל היין

קוריצה משתזפת ומקבלת סחרחורת

אתמול היה לי זמן פנוי, ומאחר ולא פגשתי את אחי הגדול כבר הרבה זמן, החלטתי לקפוץ אליו לביקור. במיוחד לאחר ששמעתי שהגיע אליו מכשיר חדש… אהמ… חייבים לבדוק.

אז סתיו קפץ לסופר, הביא עוף – אבל איזה עוף – כולו חיוור, מסכן, נראה חולה (פולני כזה)… חייבים להשחים אותו !

לוקחים קצת שמן זית, מלח ועוד תבלין סודי, שיש לו שם כמו של אחת ממדינות ארה"ב…

מתחילים ללטף את העוף, לעשות לו מסאג' רקמות עמוק – מה ? שיהנה.

ואז… (תופים? עוד לא).

נועצים לעוף המסכן את השיפוד ישר בישבן ומושיבים אותו על כיסא הכבוד, כשבצל שלם תקוע לו שם מאחור.

מחברים את השיפוד למשחים, סוגרים את הדלת, מכוונים את הטמפרטורה, הזמן וסוג הצלייה ומחכים. כמה זמן מחכים ? בתנור זה בערך 45 דקות, אז הערכנו שגם פה זה יהיה בערך אותו זמן.

למטה לא לשכוח לפזר כמה שיני שום חצויות ומעט מאד בירה, כדי שהעוף ישתכר לו מהאדים ולא ינסה לברוח.

תהליך ההכנה

לאט לאט אנחנו יכולים כמעט לראות איך העוף יכול היה באותה מידה לשכב על הגב רגל על רגל ולהרכיב משקפי שמש. ההשחמה נראית פשוט טוב, בועות אוויר מתחילות להתפתח באיזור הכנפיים ואנחנו כבר מתחילים לרייר תוך כדי מחשבה על מה שעומד להיכנס לנו לפה, לגרון, לרדת דרך הוושט כל הדרך עד הבטן (לא נמשיך כרגע בשיעור האנטומיה).

מה לעשות שבינתיים אני רעב ? אז נאכל עם הילדים – מה יש לאכול ? חריימה… אבל אליה וקוץ בה – כבר הבנתי לאן הרוחות נושבות – קיבלתי מנת דג בגודל הצלחת ומסביב מלא רוטב אדום. "קלטתי אותך" אני אומר לו – "אתה רוצה לסתום אותי עם הדג ולחם ולהשאיר לעצמך את כל האוכל…"

חייכנו ואני התיישבתי לאכול את המנה הראשונה. ניסיתי. באמת שניסיתי אבל אי אפשר לאכול חריימה בלי פרוסת לחם… אז נשברתי. והתוצאות לפניכם.

תחילתו וסופו של החריימה

בינתיים סתיו לא הפסיק לפתוח את הדלת של האובן המסתובב והריחות הציפו את הבית. אני ניצלתי את הזמן כדי לצלם.

קוריצה קוריצה שמסתובבת בקלחת, אצל מי תסיימי בצלחת ?

למטה אפשר לראות את כל השומן והנוזלים שניגרו מהעוף הסקסי הזה.

*

יש !

מוכן !

ועכשיו באמת אני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן… ובתיאבון