אבא ואמא יושבים על קוצים

כשהשכן מקומה שש מתחיל את הבית לשפץ,
אבא ממש מתרגז ואומר שהוא "עוד שנייה מתפוצץ!"
"אבא, רק בלונים מתפוצצים, ואתה בכלל לא בלון!
אני רוצה שתישאר אבא, ולא תעוף לי מהחלון."
מזל שאמא מסבירה מהר ומרגיעה אותי מיד:
"כשמישהו עומד להתפוצץ – כנראה הוא כועס במיוחד."

לא בתוך תבנית

קיבלתי לקריאה את הספר עם השם "המוזר" – 'לא בתוך תבנית' מאת נעמה שחר.

כבר על הכריכה ראיתי שהוא שונה – אם זאת השורה מתחת לשם הספר 'סיפורים מחדר הטיפול של קלינאית תקשורת', ואם זאת יצירת האומנות של האמנית – יעל שילה.

הספר מתחיל בהקדמה ובתודות, אבל מה זה בעצם "קלינאי/ת תקשורת" ?

מתוך ויקיפדיה :

קלינאי תקשורת הוא בעל מקצוע פרא-רפואי, המאבחן ומטפל במבוגרים ובילדים בעלי הפרעות הגייה, הפרעות בהבנה או בהבעת שפה מדוברת, הפרעות בתקשורת לא מילולית והפרעות בבליעה. הפרעות אלה יכולות לנבוע מסיבות מגוונות, ומרבית קלינאי תקשורת בקיאים בטיפול רק בחלק מהאוכלוסייה הנעזרת בקלינאי תקשורת.

הפרעות בהגייה בלבד יכולות לנבוע מבעיות קואורדינציה כמו בדיספרקסיה התפתחותית, בעיות פסיכולוגיות, בעיות פיזיות כמו פגם מבני בחך או מסיבות שאינן מובנות דיין כמו בתופעת הגמגום. הפרעה הן בהגייה והן בבליעה אך לא בהבנת שפה ולא בתקשורת לא-מילולית יכולה לנבוע מהפרעה בהנעת השרירים, כמו שיתוק מוחין. הפרעות רק בהגייה ובהבנת שפה מדוברת יכולות לנבוע מחירשות או אפזיה. אדם מהקשת האוטיסטית עשוי להזדקק לסיוע בכל תחומי הטיפול הנ"ל (הפרעות הבליעה של האוטיסטים נובעים ככל הנראה מעודף רגישות למגע בחלל הפה). קלינאי התקשורת מאבחן, נותן טיפול תרגולי והוראתי, ומתאים טכנולוגיה מסייעת כגון מכשיר שמיעה וציוד תקשורת תומכת וחליפית.

מטרתו של קלינאי התקשורת היא לאפשר תקשורת בצורה קלה ונוחה ככל האפשר. קלינאי התקשורת יכול לעבוד במסגרת מערכת החינוך, מערכת הבריאות, או בשוק הפרטי. ההכשרה הנדרשת היא תואר אקדמי המשלב לימודים בנושאי אודיולוגיה והפרעות שפה ודיבור.

קלינאי תקשורת ממלאים כיום תפקידי מפתח בתהליכי האבחון, הטיפול והשיקום בקרב אוכלוסיות מגוונות, ופעילים במגוון מסגרות במערכות הבריאות, החינוך והרווחה בהתאם לתחומי התמחותם וכן בקליניקות פרטיות, בבתי המטופלים ובמסגרות קהילתיות מגוונות.

רבים מקלינאי התקשורת עובדים כחלק מצוות רב-מקצועי, אשר כולל אנשי מקצוע מתחומים כגון רפואה, סיעוד, חינוך, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, פסיכולוגיה, טיפול במוזיקה ובאמנות או טיפול בתנועה. קלינאי תקשורת מועסקים במסגרות שונות ומגוונות, בהתאם לתחומי ההתמחות השונים: בתי חולים, מכונים לאבחון ושיקום שמיעה ודיבור, מרכזי שיקום, מוסדות חינוך, מסגרות שונות בקהילה ובבתי המטופלים וכן מסגרות פרטיות. אנשי מקצוע בתחום עוסקים באבחון ושיקום ילדים ומבוגרים הסובלים מליקויים שונים, כגון בעיות בהתפתחות שפה ודיבור, חירשות ואובדן שמיעה, גמגום, צרידות, קשיי היגוי ולקויות קריאה וכתיבה. כמו כן מובילים קלינאי תקשורת פרויקטים של הדרכות הורים בתחומי פיתוח השמיעה והשפה בגיל הרך וכן פרויקטים לאיתור מוקדם והתערבות בקשיי שמיעה ושפה כדי להפחית קשיי למידה עתידיים. גם בגיל המבוגר יש חשיבות במניעה, איתור ושיקום קשיי שמיעה לשימור התפקוד המקצועי והחברתי וכן בפעילות לקידום הנגישות וההשתתפות בקהילה. רבים מהם שותפים במסגרת עבודתם בהנחיית סטודנטים ובמחקר קליני, וכן בהוראה ובמחקר של ההתפתחות וההפרעות בתחומי השפה, השמיעה והדיבור.

ד"ר נעמה שחר, מומחית בתחום התפתחות הילד, ליווי משפחות ואנשי צוות ובניית תכנית התערבות, מנסה להראות לנו, ההורים, את "הצד השני"… איך נראה המפגש מצד המטפל, להעמיד בעצם סוג של מראה מול פני ההורים המביאים את ילדם, שהם חושבים שיש לו בעיה, אל המטפל, קלינאי התקשורת, ואילו מחשבות עוברות למטפל בראש כשהוא בא להתמודד עם "מטופל" חדש… האמת היא שברוב הפעמים, המטופלים הם בעצם ההורים, ולאו דווקא הילד…

*

עד כאן היתה ההקדמה. הפעם עשיתי אותה ארוכה כדי שתבינו עד כמה הספר הזה היה לי לא קל.

איפה שהוא באמצע הספר, כשהמטפלת, ד"ר נעמה שחר, התחילה לדבר על תסמונות, כמו תסמונת דאון או תסמונת פראדר-ווילי, ועל ההתנהגויות של הילדים הסובלים מהתסמונות האלה, הרגשתי צורך לקרוא לשקד (הגדולה שלי – בת 8), לחבק אותה חזק חזק ולומר לה עד כמה אני אוהב אותה וכמה היא חשובה לי (לא אמרתי לה עד כמה שאני שמח שהיא בריאה)…

מי שקרא את הפוסט שלי "קטנים מול המערכת" יודע שהבן הקטן שלי (נדב – בן 4 וחצי) סובל ממחלה (גנטית) שנקראת "קווארנומה"… מה זה, כרגע זה לא משנה.

אני פשוט יצרתי הזדהות עם ההורים שבאים לאבחון עם הילד שלהם והם עומדים בעצם מול הלא נודע עם הדבר היקר להם ביותר…

*

אז כמו שאמרתי, הספר לא קל. הוא מלא במונחים רפואיים (עם הסברים) אבל הוא ספר טוב.

הוא ספר טוב לאנשים שעובדים עם ילדים, הוא ספר מצויין להורים שחושדים שלילד יש איזו שהיא בעיה כזאת או אחרת (הפרעות אכילה, התנהגות וכד').

הסיפורים המתוארים בספר מרגשים, השמות אמנם בדויים אבל האנשים והתופעות אמיתיים מאד.

*

עצוב שקיימות אצלנו תופעות כאלה, אבל אני יותר משמח שיש מי שיכול, אולי לא "לרפא" אבל לפחות להקל על הסבל של כולם – הילדים והסביבה.