ניתוח ראש


המצב הקשה ביותר עבור הורה זה, להיות בסיטואציה שאתה לא יכול לעזור לילד שלך. מצב שבו אתה לגמרי תלוי באנשים אחרים…

זה פחות או יותר מה שקרה לנו עם נדבי שלנו. להמשיך לקרוא

עוגת סברינה קלילה


*

מי לא מכיר את הטעם של הקצפת עם הרום והבצק הלח של עוגת הסברינה… רק המחשבה על זה מפעילה את מיצי הקיבה שלי…

הבעיה – סברינה זה מתכון שמאד קשה להכין – צריך להתפיח פעמיים את השמרים ועוד ועוד…

*

התבנית באמצע חיסול

יום שבת נסענו לחגוג יום הולדת כפול – לאבא שלי ולבת דודה שלי (הם נולדו באותו יום בהבדל של כמה שנים).

הגישו שם מספר עוגות, חלקן קנויות וחלקן עשויות בבית.

בת דודתי (שהיא מוכשרת בפני עצמה בתחום העוגות) גרפה את רוב התשבחות על עוגת הסברינה שהכינה.

*

עוגות

*

לשאלתי – היא אמרה שיש לה מתכון ממש (אבל ממש) קל להכנת סברינה :

היא מערבבת בקערה גביע יוגורט, חצי כוס סוכר, 2 ביצים, שקית אבקת אפיה וכוס קמח.

שופכת הכל לתבנית (משומנת) ומכניסה לתנור מחומם ל- 180 מעלות כעשרים דקות (עד שהעיסה מזהיבה).

אחרי שהיא הוציאה את התבנית מהתנור, היא שופכת עליה כוס מים (מהברז) בעדינות, ונותנת לכל זה להצטנן בצד.

בינתיים, היא מערבבת בסיר כוס מים\ כוס סוכר וחצי בקבוק תמצית רום (25 מ"ל).
כשהכל מבעבע ורותח, מורידים את הסיר מהאש ונותנים גם לו להצטנן מצד.

עכשיו יש לבת דודתי היקרה סיר עם תערובת רום ותבנית עם בסיס של עוגת סברינה.

היא יוצקת (שוב – בעדינות) את תערובת הרום על הבצק כדי לגרום לו להיות ספוגי ולח.

עכשיו היא מחממת 3 כפיות של ריבת תות שדה ומורחת על הבצק הלח.

אחרי שיש לה את הבסיס, צריך להכין את הקצפת :

פשוט מאד – הקצפה של 2 מכלים של שמנת להקצפה עם כוס סוכר וכשהקצפת מוכנה, היא מורחת אותה על העוגה.

*

מה שנשאר זה להכניס למקרר ולחכות לאורחים.

רוב הסיכויים שלא יהיה מה להכניס שוב למקרר כשהאורחים ילכו הביתה…

עופר המחסל

עופר המחסל

*

מה זה וינשטיין ?


*

אז זהו שזה לא מה זה, אלא מי זה.

מיקי וינשטיין, שחזר לארץ אחרי 30 שנות "גלות" בארצות הברית שכללו נישואים, ילדים, גירושים ומה לא…

חזר לארץ ועושה את מה שהוא אוהב – שר.

*

מיקי ו.*

*

לאחרונה הוא הוציא דיסק ראשון בשם 'נוסטלגיה', שהשיר שפותח אותו נקרא 'תל אביב 24' ואני אישית מאד התחברתי אליו (הוא מתנגן אצלי באוטו נון-סטופ).

*

*

קצת על ההופעה – מיקי לא היה כאן 30 שנה ואני הרגשתי כאילו הוא חזר לארץ לאותו מקום שממנו הוא עזב – שומעים נגיעות של משינה בתחילת הדרך (בשיר ), רוק של תיסלם, כוורת ובנזין – בתולי כזה והתחלתי.

זו היתה הופעה שלו, עם הזמרת טל יהושוע קרט, יוסי סידי על הקלידים, נאור דיין ואבי חן על הגיטרות, יואב פינקלמן תופים, חבר טוב של מיקי – נועם הרטמן ניהול מוזיקלי ובס ונגינה מופלאה של דב האמר במפוחית פה במועדון השבלול בנמל תל אביב. המקום האינטימי הזה עשה לו רק טוב, יכולתי להירגע ולחזור למוזיקה של שנות השמונים, המוזיקה שאני גדלתי עליה.

*

קולאז נגנים*

מיקי התרגש ואני התרגשתי יחד איתו. כשהוא שר את 'בראש אחד' של דני ליטני, אני ממש שמעתי וראיתי את ליטני עומד על הבמה ושר…

יש לו קול עמוק ונעים שבא לידי ביטוי הכי טוב (לדעתי כמובן) בשיר '' כשאני עוצם את העיניים אני יכול לראות את מאיר אריאל יושב על כיסא בר על הבמה ומדקלם את השיר המרגש על הגעגועים לזאת שהיתה ועכשיו היא במקום אחר (אולי גם עם מישהו אחר).

*

כל הבמה*

יכול להיות שמיקי בוחר את השירים שהמילים שלהם מתאימות לו או שהוא מצליח להתאים את עצמו לשירים – למילים, למנגינה, למה שנמצא מאחורי המילים, אפשר לראות את כל המימיקה בפנים שלו ואת שפת הגוף ממש בתוך השיר.

בקיצור – הרבה שירים, מעט קאוורים, לרובם התחברתי, לחלקם קצת פחות אבל מיקי בהחלט נותן שואו ואני התרגשתי יחד איתו. יש המון אהבה על הבמה, המון שמחה. מיקי מדבר עם הנגנים שלו ומספר לקהל קצת על עצמו ועל העבר שלו.

איך אומרים באנגלית – "Good vibes"…

*

סיום ההופעה היה שוב עם השיר 'תל אביב 24' ודווקא בפעם השניה ששמעתי את השיר, אהבתי יותר את החיבור הזה בין מיקי לטל יהושוע קרט, שליוותה אותו לאורך כל ההופעה.

מיקי וטל

*

מאד אהבתי, אני מחכה ללכת לעוד הופעה ולעוד דיסק.

פני הזמן–רשמים מתערוכה קצת אחרת


*

מאז ומתמיד ידעתי שדוד שלי, יגאל, הוא אדם מוכשר. אפילו מוכשר מאד.

IMG_9878.jpg

אבל אני חושב שרק אתמול, כשפתח את התערוכה בבית יהודי , ניתנה לי הזדמנות להבין את גודל הכישרון הזה…

*

ידעתי שהוא מנגן בגיטרה וגם ליווה כמה זמרים בעבר, אבל לראות אותו "בפעולה" עם חני ליבנה היה משהו מרגש.

*

*

יגאל תמיד אהב לצייר, ועכשיו ניתנה לו ההזדמנות להציג חלק מיצירותיו בתערוכה צנועה.

לדבריו, מה שהוא מנסה לתפוס בציור זה את ההבעה, בעיקר בפנים… אפשר לראות שלכל ציור וציור יש את ההבעה שלו – אם זה בקמטים, אם זה בעיניים או בכל קו אחר, כאשר נדמה שלפני כל משיכת עפרון היתה מחשבה כבר על הקו שיבוא אחריו.

חלק מהציורים שהוצגו בתערוכה

חלק מהציורים שהוצגו בתערוכה

ובהחלט אחת התמונות האהובות עלי, היא התמונה של סבי המנוח, שצוירה בשנת 1975 –

סבא

*

דרך פעילותם הענפה ורבת השנים של יגאל ושל אשתו רעיה, בעיקר בתחום החינוך, הזדמן להם להכיר מספר לא מבוטל של אנשים, חלקם מפורסמים יותר וחלקם מפורסמים פחות.

בין הנוכחים בתערוכה יכולנו למצוא את יצחק (בוז'י) הרצוג, נחמן שי, , אפרים לפיד, ועוד כמה שעלו לברך באופן אישי…

אפרים לפידיצחק (בוז'י) הרצוג ורעיה המאירנחמן שינינו אבסדזה

*

בסיום השמיע לנו יגאל יצירה של איסק אלבניז – אסטוריאס, שנכתבה במקור לפסנתר ולצערי לא הספקתי להקליט את הביצוע שלו…

*

לסיכום – היתה תערוכה שונה מזו שאני מגיע אליהן בדרך כלל. חוץ מהעובדה שהאמן המציג הוא דודי וזו היתה סיבה למפגש משפחתי מרענן, ראיתי חלק מהאנשים איתם עבדו יגאל וזוגתו רעיה במהלך השנים, שמעתי את יגאל מנגן וראיתי את הציורים המדהימים שלו.

גם נדב (בן ה- 5) אמר שהיה יפה – גם הציורים וגם המוזיקה.

נדב ליד ציור

*תחי

*

 

קלמארי פריך וקריספי


"סבתא – אנחנו באים היום" הודענו לחמותי.

והיא, רק בריאות אני מאחל לה, נסעה עם דוד איתי לסופר שמוכר דברים לא כשרים וקנתה שקית מלאה של קלמארי מבושל.

*

מתקרבים לארוחת צהריים, אנחנו כבר במצב של מנוחה אחרי טיול ודוד איתי (שיודע מה לעשות עם אוכל) מתחיל עם החגיגה במטבח…

סינון

סינון של הקלמארים משאריות נוזלים.

מספר ביצים נטרפות יחד עם טיבול של אבקות מסוגים שונים.

טריפת ביצים

ובקערה נפרדת פירורי לחם ופנקו.

 פירורי לחם ופנקו

הקלמארים עוברים, בידיו האוהבות, מקערה לקערה ומגיעים אחר כבוד אל הסיר עם השמן העמוק החם.

מקערה לקערה

שמן חם

משם, ברגע ההזהבה, מגיעים לצלחת עם נייר סופג (לא ממש עוזר אבל שיהיה).

*

 כאשר לא נשארו הרבה קלמארים והביצים ופירורי הלחם התחילו להיגמר. איחד אותם דוד איתי והכין מהם – "קציצות קלמארי".

קציצות

מזה הייתי חייב לטעום.

אז התחלקנו בקציצה אחת ואיך אומרים – חבל"ז מזמ"ז ככח"ש בזב"ז (ואתם לא רוצים את הפירוש).

*

גראנד פינאלה

מן הסתם לא נשאר הרבה מהמנה שהוכנה "על רגל אחת", הרי כולנו, כולל הילדים – "חולים" על קלמארי.

*

אז שיהיה בתיאבון (למי שאוכל) ולמי שלא – אפשר לעשות את אותו הדבר גם עם חזה עוף (מה שקוראים בעברית – שניצל).

תעלומת הביצה הענקית / אוליבר בטרוורת – ביקורת קריאה


תעלומת הביצה הענקית

העיירה ליברטי במדינת ניו-המפשיר שבארצות הברית, היא עיירה רדומה וקטנה וכמוה יש עוד אלפים… אבל מה שאין בשום מקום אחר בעולם (בוודאות) – זה את הדוד ביזלי…

ומי זה הדוד ביזלי אתם שואלים – ובכן, שאלה טובה.

הדוד ביזלי בקע מביצה של תרנגולת (בכל אופן – הוטלה ע"י תרנגולת). אבל אותה תרנגולת מסכנה לא הטילה ביצה רגילה, לא ולא. היא הטילה ביצה בקוטר של 37.5 ס"מ ובמשקל של 1.6 ק"ג…

בניגוד לאפרוחים קטנים, צייצניים ופלומתיים, הדוד ביזלי נראה כמו… סוג של… ובכן… משהו אחר…

*

נתן טויצ'ל בן ה- 10 טיפח את הביצה ואחרי שבקעה, התחבר עם הדוד ביזלי.

הדוד ביזלי גדל למימדים עצומים ולבסוף נאלצו להעביר אותו לגן הלאומי בוושינגטון הבירה (אחרי שהוא הפך משאית), ושם הוא נתקל בבירוקרטיה של הממסד שמסרב לשחרר כסף ולהשאיר את החיה העצומה (כיוון שהיא "לא אמריקאית מספיק").

אנו רואים כאן כיצד ילד קטן (בן 10), שמדבר מהלב בתוכנית טלויזיה, יכול כן לעשות שינוי בדעת קהל.

*

את הספר הזה קראתי כשהייתי ילד ופתאום מצאתי אותו אצל ההורים שלי והייתי חייב פשוט לקרוא אותו שוב.

נכון, התרגום מתאים יותר למאה הקודמת (הספר יצא בשנת 1964 באנגלית ותורגם בשנת 1991 ע"י אוריאל אופק), אבל גם היום הוא יכול "לעשות משהו" לילדים.

מומלץ בחום ובהנאה.

*

על המחבר :

אוליבר בטרוורת נולד במדינת קונטיקט שבארצות הברית בשנת 1915. הוא עבד כמורה במשך כעשרים שנה, ורק אז החל לכתוב לילדים.

מגב הספר :

זה לא יתכן. זה בלתי אפשרי, אך הנה זה לפנינו" אמר ד"ר צימר, פליאותולוג, כשראה מה בקע מהביצה הענקית שהטילה הדוגרת של משפחת טויצ'ל. ד"ר אלפרד קנדי מהמוזיאון הלאומי בוושינגטון היה בטוח שד"ר צימר, משפחת טויצ'ל וכל יושבי העירה ליברטי שבארה"ב יצאו מדעתם. עד שגם הוא ראה מה בקע מהביצה האדירה ביותר בעולם.

אמנם שני המדענים המכבדים לא ידעו בדיוק להסביר מה קרה ואיך זה קרה, אבל לנתי בן ה-11 הסברים מדעיים לא היו חשובים במיוחד. הוא אהב את הדוד ביזלי, כך קרא ליצור שבקע מן הביצה, וגם אם הדוד ביזלי חסל את כל העשב שבעירה רצה נתי שהוא ישאר אצלו. הן הוא שמר על הביצה, טיפל בה במסירות רבה, דאג להפוך אותה, אפילו באמצע הלילה.

מה בקע מהביצה? מה קרה כאשר בלית ברירה העבר הדוד ביזלי לוושינגטון? כה מדהים היה היצור עד שגם הסנט של ארה"ב התכנס כדי לדון עליו.. דברים כה רבים התרחשו מאז אותו יום בחופשת הקיץ כשנתי גלה את הביצה הענקית ועד לסוף הפרשה בחורף, עד שאבא של נתי הציע לו לכתוב ספר על אירועי אותו קיץ. והנה הוא לפניכם.

"אני מנסה למצוא את האיזון העדין בין המסר הרציני שצריך להיות בספר לבין השעשוע והבידור" הסביר המורה לשעבר ואחד מסופרי הילדים האמריקנים האהובים, אוליבר בטרוורת, את "העין שלי פונה אל הקורא המבוגר ממש כמו אל הילד, וכפל משמעות זה הוא המעניק לי הנאה בעת הכתיבה, וכן אני מקווה, הנאה לקוראי בעת הקריאה."

תעלומת הביצה הענקית הוא ספרו הראשון של בטרוורת ונחשב לטוב בספריו.

דוד איתי מביא לנו סטאי


איזה כיף – דוד איתי הגיע מחו"ל.

איתי הוא אחיה של אישתי וחי בשנים האחרונות בחו"ל. מאחר והילדים מתים עליו ואנחנו מאד מתגעגעים, תמיד כיף כשהוא בא.

דוד איתי גם מאד אוהב לבשל, ומדי פעם גם מעלה תמונות של יצירות האומנות שלו לפייסבוק.

לכן מאד שמחנו כששמענו שהוא מגיע אלינו ביום שבת – תמיד יש למה לצפות באיזור הקולינרי.

דוד איתי מאד אוהב עופות וגם הפעם הוא לא הכזיב – הוא לקח עוף שלם ללא עצמות ופירק אותו לחתיכות.

את הכנפיים הוא השאיר לפעם אחרת אבל את הרגליים הוא השרה במשהו מוזר שנקרא 'סטאי'…

סטאי (SATAY) זהו רוטב אסייתי שיש לו הרבה וריאציות.

אנחנו קיבלנו את הגרסה עם הסומסום :

2 שיני שום קצוצות

5 ס"מ ג'ינג'ר קצוץ

2 פלפל צ'ילי בלי הממברנות ובלי הגרעינים (אפשר להחליף בבצל שאלוט קצוץ דק מאד אם לא רוצים חריף)

100 מ"ל חלב קוקוס

2 כפות טחינה וכף סילאן ללא סוכר (אפשר להחליף בשתי כפות חמאת בוטנים)

טיגון מעט שמן במחבת, מכניסים את הג'ינג'ר השום והבצל (או הצ'ילי).

לאחר טיגון מוסיפים את שאר המרכיבים, מביאים לרתיחה

את החזה הוא השרה במרינדה עם הרבה פטרוזיליה :

סויה

לימון

פטרוזיליה (הרבה)

סילאן

לצערי, איתי לא צילם את תהליך ההכנה של הרטבים, אז נשאר לי רק להראות את המוצר המוגמר…

מיד כשהוא הגיע, עמדנו שנינו וקילפנו וחתכנו תפוחי אדמה לצ'יפס

ואין כמו צ'יפס בשיטה הישנה – טיגון בשמן עמוק… עזבו אתכם עכשיו מבריאות וצ'יפס חסר טעם בתנור. צ'יפס אמיתי, חתוך ביד בסיר גדול עם שמן מבעבע… הממ…

מהשאריות של העוף שגורדו מהעצמות הוכנו 'עוף-בורגרס'

ועכשיו תור המנגל !

4 להבות פעלו בשיא העוצמה כדי לחמם את הרשת שעליה הונחו לאחר כבוד נתחי העוף השונים.

התישבנו ליד השולחן ותוך זמן קצר חוסל האוכל.

אפילו נדב, שרגיל לאכול שיפודים כשעושים "על האש" קיבל את מבוקשו, כששיפדנו לו נתח חזה.

ולסיום – הילדים החליטו להיות יצירתיים ותקעו פלח לימון על כוס המיץ שלהם.

שורה תחתונה – 3 מבוגרים, 2 ילדים ועוף אחד בלי כנפיים = 3 מבוגרים ושני ילדים שבעים מאד.

ושוב שבת ושוב "על האש"


ושוב אנחנו מגיעים ליום שבת.

יום שבת יום מנוחה… מי אמר ?

חייבים למצוא לילדים תעסוקה. אז נסענו לקרובים בצפון הרחוק (קריות) וחגגנו שם יום הולדת 3 לאיזה דודן רחוק של אישתי.

ומה עושים במפגש משפחתי ? כמובן – "על האש"! אז נסע הדוד למעדנייה והביא בשר מכל טוב – לבבות משופדים בקפידה, כבדים מסודרים באריזה מנויילנת, פילה חזה עוף, כנפיים לאפרטיף, נקניקיות פיקנטיות (שאני אמרתי שהן ניראות טוב מדי מכדי להיות כשרות) ונתח גדול וכבד של אנטריקוט.

את הכל טיבלנו במלח ופלפל שחור והתחלנו "למנגל".

מאחר והמנגליסטים הקבועים לא היו (אחד בחו"ל והשני סתם התעכב) הגיעו כמויות גדולות יותר של בשר לשולחן… 🙂

אפילו נדבי הקטן (עוד לא בן שנה וחצי נהנה מהבשר – הילד פשוט חולה על בשר, והוא אוהב אותו מדיום – כמו שצריך.
וגולת הכותרת היו ה- "פיתות מוצניק" : חצאי פיתות מרוחות בשמן זית, זעתר ומרכיב סודי שעובר במשפחת מוצניק מדור לדור ונשמר בקנאות כבר שנים.

את הפיתות מניחים על המנגל עד ששמן הזית מתחיל לבעבע, אז הופכים אותן ומגישים חם.

אכלנו עד שהתפוצצנו. כמובן שהיו גם סלטים מסוגים שונים, אבל הם כמעט ונשכחו ליד כמויות הבשר.

ויאך אפשר בשר ללא אלכוהול ?! הבירה זרמה כנחלי איתן ומדי פעם "תידלקנו" באיזה שוט של וודקה פולנית כשצעקות ה- "נזדרובה" הולכות ומתחזקות ככל שהיום הולך ומתארך.

בסוף היום, לאחר מנוחה כדי לתת לאדי האלכוהול האחרונים לשקוע, חזרנו הביתה עייפים ושבעים ומוכנים לשבוע חדש הבא עלינו לטובה.

מתי עושים שוב על האש ?