50 גוונים של סוף…


סוף סוף זה נגמר. ולא, אני לא מדבר על החופש שהסתיים זה עתה והחזיר את החיים למסלולם, אלא לספר השלישי בסדרה – 50 גוונים של…

50 גוונים של שחרור

אם בספר הראשון נתקלנו בפורנוגרפיה לשמה המעורבת בקורטוב של BDSM ובספר השני נשארה רק הפורנוגרפיה, כאשר לקראת הסוף התחלנו להרגיש שיכול להתפתח סיפור כלשהוא של רומן או איזה ספר מתח, מגיע הספר השלישי ו… נו, מה אני אגיד – אילצתי את עצמי להישאר ולקרוא עד הסוף, כשבדפים האחרונים כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי ופשוט נרדמתי על הספר.

זה הספר הגרוע ביותר בסדרה (לטעמי). אם בשניים הקודמים הקריאה זרמה, בספר הזה משתלט השיעמום.

נכון שתיאורי הפורנוגרפיה מצטמצמים רבות ומתחילים בנשיקה החוקרת את עומק הגרון של אנסטסיה אבל את ההמשך הסופרת מצפה שנשלים בעצמנו.

גם סיפור המתח המתחיל בחבלה במסוק של כריסטיאן גריי לקראת סוף הספר השני ואיזה שהוא "טיזינג" לקראת הספר השלישי מתברר כסיפור מתח בלשי מליגה ז' (סליחה על כפל המשמעות).

גם הפרולוג, המראה את פגישתם הראשונה של כריסטיאן ואנסטסיה סטיל, מתוך עיניו של כריסטיאן (יזם, עשיר, מעסיק 40,000 עובדים, איש העולם הגדול, ילד שבגיל 4 גדל והתחנך במשפחה עשירה) מראה לנו אדם קטן שהדבר היחיד שמנחה אותו בחיים זה הליבידו המטורף שלו…

*

מן הכריכה האחורית :

דבר לא הכין את אנסטסיה סטיל למפגש שלה עם כריסטיאן גרר, יזם צעיר, מסחרר וכריזמטי, ודבר לא הכין אותה למשיכה העזה שתתעורר ביניהם ולרומן החושני והמטלטל שיבוא בעקבותיה. אבל ההפתעה האמיתית שציפתה לה היתה הפרקטיקה המינית המועדפת על כריסטיאן, שהפגישה אותה עם עולם שלם של רגשות ותחושות שלא הכירה קודם לכן. אלא שכדי לחיות בעולם שלו נזקקה אנסטסיה למחויבות גדולה יותר מצדו: ועל מנת שלא לאבד אותה – כריסטיאן נעתר.

עתה נדמה שיש להם הכל: אהבה, תשוקה, אינטימיות, עושר ואינספור אפשרויות. אבל אנה יודעת שהחיים לצדו של כריסטיאן הם אתגר מורכב: היא צריכה להסתגל לסגנון החיים הראוותני שלו מבלי לאבד את עצמיותה, והוא מצדו חייב ללמוד לוותר על הצורך הכפייתי שלו לשלוט בה. יחד יש להם עוצמה אדירה שנדמה שתוכל לכל צרה ומשבר, אבל חוסר מזל, רוע לב וגורל אכזר חוברים יחדיו כדי לעמת אותם עם פחדיהם האפלים ביותר.

*

ההמלצה שלי היא בפירוש לא לקרוא את הספר השלישי בסדרה. הוא משעמם, מרוח, ילדותי ובסך הכל – בזבוז זמן משווע.

כמה פעמים אפשר לקרוא על גבר שכל דבר קטן שמתעורר בזוגיות שלו הוא פותר על ידי סקס מטורף ואורגזמות שבאות אחת אחרי השנייה…

*

מועדון המבקרים של רשת – שווה קריאה או לא ?

50 גוונים… נו שוין..


נכון, אני אולי קצת בפיגור מבחינת הבאזז התקשורתי על הספר הזה, אבל בסוף – גם אני קראתי אותו.

50 גוונים של אפור (50 Shades of gray).

50 גוונים של אפור

האמת – בלשון עדינה, לא נפלתי.

הספר, כמו שאני רואה אותו, הוא לא יותר מאשר יומן פנטזיונרי של ילדה בת 15 שחולמת על האביר על הסוס הלבן (האפור) שיבוא ויוציא אותה מהשגרה היום-יומית של החיים.

בחור עשיר, נאה, מאוהב בה עד כלות, בעל יכולת מינית גבוהה (מאד) שמתבל את חיי הזוגיות שלהם במשהו סודי… המשהו הזה הוא אהבתו לסדיזם (סליחה – "שליטה")…

עולם ה- BDSM (קשירה, צייתנות, סאדו, מאזו) הוא הרבה יותר מהתיאורים האירוטיים בספר.

בעולם הזה מחפשים לא סתם ריגושים כדי "לטבל" את חיי המין, להוסיף משהו כדי לצאת מהשגרה –  אלא התמסרות שלמה של הגוף.

לא כל סשן חייב להיגמר במשגל סוער (ובוודאי לא כמו שמתואר בספר).

ההתרגשות (Rush) לא מגיעה מקטע מיני, אלא מדחפים יצריים של שולט / נשלט. הסקס, האקט המיני הוא שולי בסשנים כאלו.

*

אז מה שכן – הכתיבה זורמת ובאמת נשארתי לקרוא את הספר עד מאוחר בלילה, אבל כרומן רומנטי ותו לא.

מחרמן ?! כן. תיאורים מפורטים של מי עושה מה למי מחרמנים. אבל לא מביאים את הקורא (אותי בכל אופן) למצב תודעתי של יחסי שולט/נשלט.

*

על הכריכה האחורית :

אנסטסיה סטיל, סטודנטית לספרות, יוצאת לראיין את היזם הצעיר והמצליח כריסטיאן גריי. במשרד רחב הידיים שבקומה העשרים היא פוגשת גבר מבריק ויפה תואר שגורם לה, פשוטו כמשמעו, לאבד את שיווי המשקל.

היא מופתעת מהעוצמה שבה היא נמשכת אליו, ומופתעת עוד יותר לגלות שלמרות חוסר ניסיונה – גם הוא רוצה בה. ואז הוא מסביר לה מהם התנאים שלו, והיא מגלה מה זה להיות מופתעת באמת.

הטעם המיני הייחודי של כריסטיאן גריי מעורר באנסטסיה רגשות מעורבים, ועל ספו של מימוש הקשר ביניהם היא חשה מידות שוות של משיכה ופחד. שכן למרות סממני ההצלחה הרבים – עסקים בינלאומיים משגשגים, עושר רב ומשפחה אוהבת – כריסטיאן גריי הוא גבר רדוף שדים הנשלט בידי הצורך לשלוט.

*

האם אני ממליץ לקרוא את הספר ?

כאן התשובה נחלקת לשניים – כן ולא.

נתחיל דווקא עם הלא – כל מי שמכיר / הכיר / התנסה / היה מעורב וכד' בפעילות BDSM (אמיתית) – לא ימצא בספר הזה שום דבר חדש או מרגש, אולי משהו נחמד להעביר איתו את הזמן.

למי כן הייתי ממליץ לקרוא את הספר – לעקרות בית משועממות, לנשים שמחפשות משהו להתחרמן ממנו ואחר כך ללכת לבעל (זה יותר טוב מלמצוא מאהב).

אני חושב שזה שהספר נמכר בכל כך הרבה עותקים במספר שפות, דווקא מעיד על האימפוטנטיות של הזוגות הנשואים ועל מקובעות המחשבה שלהם והפחד "לצאת מהקופסה".