איפה הכל השתבש


זו לא תהיה "סתם" עוד ביקורת קריאה.
קיבלתי לסקירה את הספר "איפה הכל השתבש" של אלעד רואימי – אוסף של סיפורים קצרים.
כהרגלי, הנחתי את הספר על יד המיטה, ובאחד הערבים בהם עליתי על יצועי מעט מוקדם מן הרגיל, לקחתי אותו והתחלתי לקרוא.
הצלחתי לקרוא אולי 4 סיפורים מתוך הקובץ, עד "שנשברתי" – הייתי מסכם אותם ב- "סקס, סמים, אלכוהול ואי שפיות"… זה בעצם המכנה המשותף של כל הסיפורים הקצרים בספר.
לקחו לי מספר ימים, בהם ראיתי את הסרט "The Traveler" עם ואל קילמר, שהצליח להכניס אותי ל- Mode, או לסוג של הלך מחשבתי שאצליח לסיים לקרוא את הספר.
זה לא ספר שקוראים על רגל אחת, כלאחר יד. זה ספר שצריך להיות במצב תודעתי אחר (אולי זה גם מה שהיה לאלעד בזמן שהוא כתב את הסיפורים… מי יודע).
אבל הצלחתי לסיים לקרוא ואפילו די נהניתי.
הצלחתי להיכנס לראש של הדמויות הראשיות ולקרוא בין השורות ולהבין את הניואנסים הקטנים שנרמזים במשפטים הלכאורה רגילים או סתמיים.
*
איך אני מגדיר את הספר ? זה לא ספר רגיל. זה ספר מיוחד, והייתי ממליץ לקרוא אותו אחרי שתי ביורות או כוסית וויסקי (חס וחלילה שאני אדבר על חומרים אסורים בחוק, אבל אם יש לכם אישור לקנאביס רפואי, זה בדיוק הזמן להשתמש בו).

"זה הרגע. שלוש. בקבוק וויסקי שלישי, גרם שלישי של קוקאין ושלושה אנשים. אני כמו צופה מהצד בהתרחשויות, נותן הוראות בימוי, לי ולהן, מכוון בדיוק למה שאני רוצה, לתנוחות שאני רוצה, לטעמים שאני רוצה, ולתחושות שאני רוצה".
בספרו "איפה הכל השתבש" מתאר אלעד רואימי עולם אפל ודקדנטי, עירוני מאד. הסיפורים של רואימי הם על ברים חשוכים בלילות שחורים, בהם מככבות שלל דמויות גרוטסקיות וחשוכות מרפא נפשי. בה בעת, לצדן ודרכן, מתקיים גיבור סמוי וגלוי, שמבטו על החיים ועל היעדר משמעותם מסופר בשפה לקונית וישירה ובהומור עצמי מר. נקודת האור היחידה בחייו היא אותה דמות נשית – ספיר, דנה, יסמין, או המלאכית בכחול – שאינה אלא פנטזיה, או כמיהה גדולה: "אני כותב עליה, מנסה לצייר אותה, מנסה להרכיב דמות מלאה שלה, פעם נזכר בשיער שחור ופעם בגזרה דקה, בנקודת חן על החזה, ופעם אחרת בצוואר ארוך. רסיסי זיכרון רגשי".
על פי עולמו של הגיבור המאגד את שבעה-עשר סיפורי הקובץ, המוצא הוא אחד, משום שהחיים עצמם כאוטיים ובלתי ניתנים להבנה: "יש פעמים בהן היקום מסתדר לך בצורה כזו שלמשך לילה אחד הכל מתיישר ואתה חווה את מה שניתן לתאר כנגיעה אלוהית. רק שילוב של מספר במשוואת החיים יכול לגרום לזה. לי זה קרה עם המספר שלוש"….

נהיגה תחת השפעה – חלק ראשון


 אתמול, ממש במקרה, נתקלתי בהודעה בפייסבוק, באחת הקבוצות שאליהן אני שייך, שהודיעה על הרצאה של עו"ד אלה שוורצמן בנושא 'נהיגה תחת השפעה'.

אצלי זה ישר התקשר לאלכוהול, ומאחר שההרצאה תוכננה לשעה 7 בערב, אמרתי לעצמי "אני אלך להרצאה, אשרוף שעה, ואמשיך משם לישיבת מועצה (כפר יונה) בשעה 8".

להפתעתי ישבתי מרותק באולם המלא בכ- 300 בני נוער (כיתות יא' יב' מהתיכון המקומי), הורים, מורים וחברי 'סיירת הורים'. במשך שלוש שעות עמדה אלה שוורצמן והיפנטה אותנו בהרצאה מרתקת על נהיגה, תרבות השתייה בקרב בני נוער, לחץ חברתי, מעט על סמים ובכלל – נגעה בנקודות הכואבות של עולם הנהיגה בכלל ומדינת ישראל בפרט – הגורמים לתאונות דרכים…

עוד לפני שההרצאה התחילה, בזמן שישבנו וחיכינו שהאולם יתמלא, כבר קיבלנו "טעימה" ממה שהולך לקרות – סרטונים (אמיתיים) שצולמו ברחבי אירופה בשנת 2008 המנציחים תאונות דרכים מכל הסוגים, כשברקע מתנגנת לה המוזיקה של We are the champions  …

בהמשך ראינו מצגת של מכוניות לאחר תאונות (לא מראה מלבב).

המפגש התחיל בסיפור חיים של אב שנהרג בתאונת דרכים מפגיעת רכב שהיה נהוג בידי אדם שתוי והמשיך בנער שיכור שנכנס לצומת באור אדום והואשם בהריגה של 6 אנשים – אחיו התאום ועוד 5 אנשים שהיו ברכב אחר. הנער, דרך אגב, קיבל 16 שנים בכלא (כאשר העונש על הריגה של אדם אחד יכול להגיע עד 20 שנה) – תאונה שהתרחשה במרץ 2007.

אלה פונה אל בני הנוער ומבקשת מהם לדמיין שהם שתו ונהגו, גרמו לתאונה – ועכשיו על ההורים שלהם…

במהלך ההרצאה נחשפים הצופים להשפעת האלכוהול על הגוף ולטבלאות בסיסיות של משקל גוף לעומת צריכת אלכוהול, חוקים שנחקקו על כמויות האלכוהול המותרות בדם ובאוויר נשוף ובכל רגע נתון מרחפת עננה של עוד מישהו שנהרג בגלל אלכוהול – בין זה הוא ששתה ובין זה הוא שנפגע כתוצאה ממישהו ששתה אלכוהול.

ההרצאה מלווה בקטעי עיתונות ובסיפורים אמיתיים על נהיגה ושכרות והיא מכוונת אל בני הנוער (גילאי 16-18) שמתחילים להוציא רשיונות ולנהוג. אלה יודעת (וגם אנחנו, אפילו אם אנחנו מעלימים עין) שהם שותים. היא לא מבקשת מהם להפסיק לשתות (הם יצחקו עליה), אלא רק לנהוג בזהירות – בכל הנוגע לשתיה, לסמים ולחומרים נוספים שעליהם היא מדברת בחלק השני של ההרצאה.

*

ילדים במדינת ישראל מתחילים לשתות אלכוהול היום בכיתה ו' (?!)… ילד בגיל 11 צורך אלכוהול…

נכון, לא כולם, אבל לחץ חברתי עושה את שלו ואת ההמשך… קוראים בעיתון…

*

אלה, בעלת תואר במשפטים ותואר שני במנהל עסקים, התחילה בפרוייקט ההרצאות שלה לפני 6 שנים. היא מאמינה שאפשר לשנות עדיין את בני הנוער !

*

רק נתון יבש אחד לקראת סיוםן החלק הראשון – ישראל נמצאת במקום החמישי והלא מכובד מבחינת תאונות דרכים, מקום 2 בעולם מבחינת פגיעה בהולכי רגל ובמקום המאד לא מכובד והראשון (?!) בפגיעה בילדים…

*

בשנתיים האחרונות חוקקו חוקים על מנת להילחם בנגע האלכוהול, ובינהם חוק המתיר לשוטר להחרים, להשמיד (לשפוך) ולהיפטר ממשקאות אלכוהוליים הנמצאים ברכב או במקום ציבורי.

רק כדי לסבר את האוזן, במחצית הראשונה של שנת 2012 נשפכו כ- 20,000 בקבוקי אלכוהול !

עד כאן החלק הראשון של ההרצאה…

*

בסוף החלק השני אלה מחלקת כרטיסים שבהם גם מופיע מספר הטלפון הפרטי שלה (מסיבות מובנות הוא לא מופיע כאן…)

לדבריה בני נוער במצוקה מתקשרים אליה בכל שעות היממה (היא לא עונה לחסויים בלילה) ומבקשים סיוע.

*

צרות בגן עדן


בנגקוק – יש הסוברים שזהו גן עדן עלי אדמות.

אבל מה קורה כשבתוך גן העדן הזה, ילדה מבית טוב, שיש לה הכל, נעלמת פתאום עם מעל 20 קילו הרואין.

דותן נאור, חוקר פרטי, יוצא יחידת המסתערבים ושירות הביטחון, יחסיו עם זוגתו ושותפו העסקי במצב רעוע (אם לא לומר – מתפרק)…

דווקא הוא יוצא לחפש אותה.

בדרך הוא חושף את הקורא לכל מה שמתרחש מתחת לתאילנד של התיירים – הפשע, הלכלוך והזוהמה, הזונות (זכרים ונקבות), הסמים, הסאטלות, התרמילאים הישראלים שבאים להתפרק ולכבוש את העולם, הנזירים הבודהיסטים… ואיך לא – גם עברו רודף אותו… הוא מוציא אותנו מהרחובות הראשיים של העיר שלא עוצרת לרגע ומכניס אותנו לסמטאות – איפה שמתרחשים הדברים האמיתיים. הוא מפגיש אותנו עם שוטרים מושחתים וישראלים שיש להם עיניים גדולות וכיס קטן…

וגם קצת אהבה… בתוך כל הכאוס הזה, בתוך כל הזוהמה האנושית, בין הנרקומנים והזונות, הוא מוצא מישהי מיוחדת…

(לא נהרוס לכם, נכון ?)

הוא מטייל לאורכה ולרוחבה של בנגקוק בחיפוש אחר הנערה, כאשר בכל מקום מזהירים אותו להפסיק ולחזור לארץ. הוא בעיקשות ממשיך וחושף עוד ועוד צד באישיותו המורכבת ומחבר אותה אל העיר הזאת.

זהו ספרו השניים עשר של הסופר יגאל צור (יליד 1955), שדרן טלויזיה ומדריך טיולים. שמלחמת יום הכיפורים השאירה בו חותם, ואף היוותה רקע לכמה מספריו הראשונים.

הוא עבר את המזרח הרחוק – סין, טיבט, תאילנד ועוד, תוך שהוא מצלם ללא הפסקה ומוציא מדריכי טיולים (מדריך למטייל בהודו, מדריך למטייל בסין ועוד…)

הספר יצא בשנת 2011 בהוצאת זמורה ביתן.

קיבלתי את הספר וכבר באותו ערב סיימתי אותו. לא יכולתי להניח אותו מהידיים. כל רגע הרגשתי שעומד לקרות משהו – ואכן, יגאל צור לא איכזב. המתח והאקשן זורמים ללא הפסקה, באותה המהירות שבה נעשות עיסקאות מפוקפקות בסמטאות בנגקוק.

מומלץ ביותר.