האדומה האדומה הזאת


לפני מספר שנים התאהבתי. זאת לא היתה התאהבות כמו בספרים, זו היתה יותר "הידלקות" – נדלקתי עליה ואמרתי לחבר שבא איתי – "נדלקתי עליה ואני רוצה אותה!". לא עזרו הסיבובים והבדיקות במקומות אחרים – רציתי רק אותה. כולן היו יפות, שמורות, מטופחות, אבל בה היה איזה שהוא קסם פראי שלא יכולתי להפסיק לחשוב עליה.
באותו יום כבר לחצתי יד וסגרנו זיכרון דברים. אפילו לא לקחתי אותה לבדיקה (מעשה שאסור לעשות) – ביום שלמחרת כבר נהגתי בה הביתה – השברולט ספארק האדומה שלי. נכון שהיא לא היתה חדשה והיה לה גיר ידני, אבל היא הקסימה אותי – אז קניתי.

היא היתה בסדר! זאת אומרת – היא עדיין בסדר ! אבל פגעי הזמן לא פוסחים גם עליה ולפני שבועיים, תוך כדי נהיגה ברחובות השקטים של עירי הנחמדה, אני מנסה להעביר הילוך (גיר ידני – זוכרים?) כשלפתע אני שומע "פק" והרגל השמאלית שלי ננעצת ברצפת המכונית (רגל שמאל – זו הרגל שלוחצת על הקלאץ' – המצמד – על מנת להפריד בין המנוע לגלגלים שאוכל להעביר הילוך)… שיקול מהיר הביא אותי להעמיד את האדומה שלי בחניית רחוב זמינה וקרובה ולהתקשר למוסכניק שלי – סקירה של הנסיבות הובילה אותי למסקנה שנקרע הכבל של המצמד – הכבל שמחבר בין הדוושה למצמד עצמו. המחיר? יום ללא המכונית, גרירה על חשבון ביטוח הגרירה וכמה מאות שקלים בודדים שהחליפו ידיים בתמורה לכבל מצמד חדש.
אחרי כיוון של גובה הדוושה, יצאנו לנו מאושרים וטובי לב (אני והאדומה) וחזרנו לשייט ברחבי הסביבה (היא לא ממש אוהבת נסיעות ארוכות ואני לא ממש מאתגר אותה).

ולמה אני מספר לכם על מקרה, יחסית זניח, שקרה לפני שבועיים? כיוון שאתמול נסעתי לאחותי בעיר הקרובה ואחרי רמזור, אני לוחץ על דוושת המצמד להעביר הילוך… ורגל שמאל שוב שוקעת לה לכיוון רצפת המכונית האדומה והתמימה שלי… "לא שוב" אני קורא לעצמי בקול ומכוון את האדומה לעבר מפרץ תחנת אוטובוס כשארבעת אורות המחוון (וינקרים) מהבהבים.
ברגע הראשון חשבתי שאני צריך לפגוע פיזית בזה שהחליף לי את הכבל לפני שבועיים (כבל מקורי)… לפגוע פיזית זה קצת קיצוני מדי לטעמי… אז החלטתי פשוט לעזוב אותו ולעבור למישהו יותר אמין. כל זאת כשאני עוד לא יודע מה התקלה ורק מנחש שזה אותו כבל ארור התנתק לו ולכן אני נמצא באותו מצב שהייתי בו לפני שבועיים…
טלפון זריז לשירות הגרר תוך שאני מדרבן את המוקדנית שזה דחוף כי צהריים, חם ואני בתחנת אוטובוס ולא יכול לעזוב את המקום כי המשטרה גם תיתן לי דוח וגם תגרור לי את הרכב למגרש המשטרתי, שם אאלץ לשלם על אחסנתה של האדומה היקרה שלי.

לעזרתי הגיע אבא שלי. הוא עזב הכל ובא כדי לארח לי לחברה עד שהגרר יגיע (לקח לו בערך שעה – זמן טוב יחסית לשירותי גרירה וחילוץ) וכשהוא הגיע, ליווינו אותו כל הדרך למוסך, שם העלינו את האדומה היקרה שלי על הליפט וראה איזה פלא – כבל המצמד, שהייתי בטוח שהתנתק ממקומו, נמצא מתוח ומחוזק כדבעי. "אין ברירה, זה כנראה הקלאץ' עצמו – צריך להחליף אותו" אמר המוסכניק הותיק. "מחיר?" שאלתי בדאגה, שכן כל הרכב שווה בערך 3,000₪ (מה לעשות? עם כל האהבה שלי אליה, האדומה לא חדשה – היא כבר בת 10…). "1,500 כולל פירוק, החלפת שמן גיר והרכבה"… נכנסתי לבלבלות עם עצמי והחלטתי להיוועץ בזוגתי שתחייה – מה דעתה. עמדנו שם במוסך, האדומה היקרה שלי – מכסה מנוע פתוח, גבוה בשמים ואנחנו מתלבטים אם להוציא חצי משוויו של הרכב על תיקון או שלא… בשורה התחתונה, מאחר ואנחנו לא עומדים להחליף אותה ביומיים הקרובים – הוחלט לתקן. נפרדנו לשלום – אבא שלי מהמכונאי ואני מהאדומה ונסענו הביתה להטביע יגוני בכוס מים פושרת עם לימון – המשקה האהוב עלי החדש – עם המשטר הדיאטטי החדש (ע"ע פוסט קודם), אסור לי קפה, סוכר, גלוטן ועוד כמה מוצרי צריכה בסיסיים (שלא לומר מוצרי צריחה).

באמת שהרגשתי לא טוב, וכל מה שרציתי זה להיכנס מתחת לשמיכה ולישון יום יומיים, עד שהיקרה לי תהיה מוכנה ונוכל לקרוע את הכביש יחדיו… למזלי לא נאלצתי להמתין זמן רב וכבר למחרת (כלומר היום) היא היתה מוכנה – יפה ונוצצת, עם מצמד מקורי חדש (נכון, אל תהיו קטנוניים – רק המיסב, אבל מי סופר) ותיבת גיר נקייה מבפנים ומבחוץ. המכונאי שלי עשה עבודה טובה – סתם לכלכתי עליו קודם – הוא ממש בסדר.
יצאנו לכיוון הבית כשאנחנו מפליגים לנו על כביש 57 מערב, בואכה כפר יונה וההילוכים עוברים חלק, המצמד נלחץ כמו מרגרינה, או חמאה, מחוממת במחבת חם והנוף עובר. שרתי לי עם הרדיו כל הדרך עד הבית כשאני מחליט לכבות את המזגן, לפתוח חלון ולצרוח עם השירים הישראליים של רשת ג' (ככה בא לי).
עכשיו מה שנותר זה רק לרחוץ אותה לכבוד שבת (שאני אשפשף ??? – לוקח אותה לשטיפה) ולהעמיד אותה אחר כבוד בחנייה המסודרת (אני באמת חייב לבנות גגון נגד השמש הקופחת שעושה שמות לצבע האדום הבוהק שלה.

גילוי נאות ?!


בשנת 2008 קניתי במזל טוב מכונית חדשה דנדשה מהניילון.

ואיזו מכונית אתם בוודאי שואלים – ובצדק – טויוטה קורולה נוצצת בצבע כחול כהה מטאלי ומבריק…

אבל אליה וקוץ בה… הגיר (ורבות ונצורות סיפרו וכתבו על הגיר הזה), הגיר הרובוטי של הטויוטה…

הגיר שטויוטה נשבעו שהוא הגיר הטוב בעולם והוא חוסך דלק והוא בלה בלה בלה…

אז נכון – הוא חוסך דלק, ונכון – אחרי שמתרגלים, העברות ההילוכים נעשות בצורה אוטומטית.

אבל…

ופה מגיע האבל הגדול :

כשאני קניתי את הרכב, אני קניתי רכב שהוא בהגדרה לא רכב עם גיר ידני (ושימו לב לסמנטיקה).

היום, אני מגיע לטיפול השלישי (45,000 ק"מ) במוסך המרכזי של טויוטה (את כל הטיפולים אני מבצע במוסך המרכזי כמו יקה), ואני מתלונן על שתי בעיות מרכזיות עם הגיר :

בעיה ראשונה : ביציאה מהרמזור הוא מקפיץ לי מהילוך שני להילוך רביעי ובעצם מאלץ אותי לתת "קיק דאון", כלומר ללחוץ על דוושת ההאצה על מנת להוריד הילוך או לחליפין להוריד הילוך באופן ידני.

בעיה שניה : כאשר אני עובר במפר או כיכר הוא מושך את ההילוך לטורים מאד גבוהים עד שהוא מעביר להילוך הבא ושוב, אני נאלץ לבצע העברה ידנית של הילוך.

להזכירכם, כשאני באתי לקנות את הרכב, אני קניתי רכב עם גיר "לא ידני" בהגדרה.

היום כאשר באתי לקבל את הרכב מהטיפול, אומר לי המוסכניק, שכבודו במקומו מונח, ששתי הבעיות הללו ניתנות לפתרון אך ורק ע"י פעילות ידנית שלי כלומר, הרמה והורדה של ההילוכים באון ידני או הוצאה ממצב "אוטומטי" והכנסה למצב "ידני" ושוב החזרה למצב "אוטומטי".

כמובן שההסבר הזה לא היה מקובל עלי ולא הסכמתי לקבל את הרכב.

לאחר שיחה עם מנהל המוסך, הוחלט על החלפת המחשב ברכב במחשב חדש, דבר שאמור לפתור לפחות את הבעיה הראשונה. לדבריו הרכב הוא עם "גיר ידני שהוסיפו לו מנוע"… (שימו לב לסמטיקה).

עכשיו אני יושב ליד המחשב בחדר ההמתנה של טויוטה (אירוני, לא ?!) ומוסיף עוד פוסט לבלוג שלי.

אני נכה צה"ל ואני מחליף רכב כל 3.5 שנים. עד עכשיו קיבלתי בטויוטה יחס מעולה. אני עדיין מקבל יחס טוב, אני לא אומר שלא, אבל…

רק בגלל הסמנטיקה העדינה הזאת של ההבדל ביןרכב שהגיר שלו "לא ידני" לבין רכב שהגיר שלו "ידני שהוסיפו לו מנוע" את הרכב שבא שלו (ואפילו אם הוא יהיה אוטומטי לחלוטין)

אני יודע שאני באופן אישי לא אקנה בטויוטה !

וחבל. אם היו מסבירים לי את הסמנטיקה העדינה הזאת בהתחלה במקום לנסות "ולדחוף" לי עוד מכונית רק בשביל לסמן V על עוד מכירה של רכב, אני מאמין שעדיין הייתי קונה את הרכב, כי זה אחלה רכב, ולמע שתי הבעיות שהזכרתי אני מרוצה מאד ממנו. אבל כרגע אני מרגיש כאילו מישהו בא ועשה קופה על חשבוני.