עושים שינוי?

ושוב אני מתלונן על המשקל ועל הפחמימות שאני "תוקע" בלי הגבלה כמעט. אני יכול להאשים את חג החנוכה הזה עם הסופדניות, שנמצאות אצלי דרך קבע על השיש במטבח – אני אוכל 3-4 סופגניות ביום(!)… אני יכול להאשים את כל העולם ואישתו – אבל האשמה היא עלי ועלי בלבד. ארוחות לא מסודרות, פחמימות ועוד פחמימות בצורה לא מבוקרת והיום גם יש מסיבת הפתעה לנדבי שלי עם בורקסים, קישים, קרואסונים, עוגות ועוד מיני מטעמים.

אז כדי למלא את הבטן, הכינה לי זוגתי שתחיה שייק פירות וחלבונים טבעי

מה היה לנו שם? מנגו, חמוציות, אגוזים, זרעי פשתן ואבקת וניל עשירה בחלבונים
וכך הוא נראה לפני שהתחלתי לשתות https://www.instagram.com/p/CmgO87Gop7p/

הסתיים לו השייק והסתיימה הכתיבה שלי, ומי יודע – אולי אני ארד מהמספר המטורף שהמשקל מראה לי כל יום כשאני עולה עליו…

איך הגעתי לכאן

כמה שנים שלא כתבתי פה… 5? 6? יותר? אני כבר ממש לא יכול לזכור (אני תמיד יכול להסתכל על התאריך של הפוסט האחרון ולדעת, אבל אז איפה הכיף בחוסר הידיעה שמטריפה אותי…).

אז למה בעצם לא כתבתי, אתם בטח רוצים לדעת – אז אני אספר לכם – יום אחד (זה תמיד מתחיל ביום אחד לפני הרבה שנים), פשוט איבדתי את חדוות הכתיבה (פרצוף מופתע). איך זה קרה? אני ממש לא יודע ובאמת, עם כל הרצון הטוב, אין לי שמץ של מושג. פשוט לא התחשק לי (לא בא לי) לכתוב יותר! ככה, ביום בהיר אחד (אני בטוח שהוא היה בהיר – זה תמיד ככה בסיפורים).
והנה, ערב שבת אחד, לקראת סוף החורף, בעודי לא מבין כיצד עברתי מתזונה עתירת סוכרים, גלוטן, שמן ועוד דברים טובים (ובעיקר מזיקים), לתזונה דלת (שלא נגיד נטולת) כל הדברים הטעימים האלה, אמרתי לזוגתי שתחיה – "את יודעת מה בא לי?" ועוד לפני שהיא הספיקה לענות, המשכתי "בא לי לחזור ולכתוב. ואני רוצה לכתוב על ארוחת השישי שאכלנו עכשיו".
"אז תכתוב" היא ענתה לי "תעשה מה שעושה לך טוב" היא סיימה.

אז הנה אני. יושב אצל חמותי, מנסה לזכור את הסיסמה לאתר הבלוג שלי (https://ebabad.wordpress.com למי ששכח), נעזר בנדבי, שכבר נהיה עלם בן 12 (בן כמה הוא היה בפוסט האחרון? 6 בערך?), מנסה להתעלם מרעשי הרקע של הטלויזיה בסלון, השיחות הערות בין דרי הבית והבלגאן שעושים הרכש החדש שלי – תאומים בני שנה ו… תשע עוד מעט (וואו!!! נכון?) ואני אתחיל בעצם עכשיו את הפוסט על "איך הפכתי ל…" מה בעצם? טבעוני? לאאאא! אוכל בריא. זאת הכותרת "איך התחלתי לאכול בריא" :

איך התחלתי לאכול בריא

כבר תקופה שאני עולה על המשקל כל בוקר ולא אוהב את מה שאני רואה על הסקאלה. אני בטוח שמשהו כמו 7 קילו פחות אני ארגיש יותר טוב וגם הכרסונת הקטנה (ענקית) שהתחילה לצאת לי מעל החגורה, תעלם לה ואני אחזור לבטן השטוחה שהיתה לי פעם.
איך מתחילים ? מאחר וזוגתי טוענת שאנחנו לא עושים מספיק כושר – קנינו הליכון חשמלי קטן ומתקפל, ואני משתדל… לא משתדל – זה נותן לי פתח לבריחה – אני הולך עליו כל יום 5 ק"מ במהירות של 5-6 קמ"ש, על הדרך אני עושה בינג' לסדרות שלא ראיתי – אז ראיתי כבר את 'נזירה לוחמת' (לא ממש מומלץ – לטעמי), והתחלתי את 'הויקינגים' (אהבתי – אבל אחרי 'משחקי הכס' חסרים לי הציצים).

ערב אחד, זה היה מוצאי שבת, בעודנו יושבים מול הטלויזיה ובוהים בה אחרי תלאות היום (עבודה, סידורים, ילדים), עיינה זוגתי באפליקציית סחיטת כסף (אחת מיני רבות) וספק שאלה ספק אמרה שיש מבצע של 5 ימים תפריט בריא (אנחנו מקבלים רק את התפריט – את האוכל צריך להכין לבד), של "ניקוי רעלים" – 5 ימים ללא סוכר, פחמימות ריקות, קפה, מוצרי חלב, בשר (פרצוף מזועזע שלי) ועוד כמה דברים שאני לא זוכר. "ומה כן אוכלים?" שאלתי אותה – "יש תפריט קבוע לכל יום והרעיון הוא לא להיות רעב. כל שלוש שעות אוכלים משהו – פעם ארוחה ופעם פרי/חופן אגוזים…"
היא הביטה בי והמשיכה "זה עולה רק 130₪ (בערך) ואני עושה את זה רק אם אתה איתי".
חשבתי על זה מספר שניות, כשמבטה מלווה כל תנועה שלי וחשבתי לעצמי "למה לא בעצם? כלומר, מה יש לי פה להפסיד? זה רק חמישה ימים ואם אני ארגיש שזה לא בשבילי אני אפסיק".
הסכמתי והיא כבר הזמינה את המתכונים והפירוט השבועי של מה שנאכל.

והתחלנו לאכול בריא – ביום ראשון הדפסנו את המתכונים וביצענו הזמנה גדולה מהסופר לכל הפרות, הירקות והקטניות המונבטות שנאכל בהמשך השבוע (רמז – המון חסה).
קימה בבוקר (הקטנים מעירים אותנו בחמש וחצי) – שתיה של כוס מים פושרים עם חצי לימון סחוט – אפשר לשכוח מהקפה של הבוקר.
ארוחת בוקר בסביבות 7 וחצי – סלט ירקות גדול עם המון חסה.
ארוחת עשר – פרי (או שניים אם ממש רעבים).
ארוחת צהריים – מוקפץ בסגנון תאילנדי עם טופו (ולפני שאתם עושים פרצוף נגעל – אפשר להשרות את הטופו במרינדה והוא מקבל טעמים נפלאים).
ארוחת ארבע – חופן של אגוזים/שקדים/בוטנים ושני אגוזי ברזיל (הם טעימים, רק חבל שמותר רק שניים ביום).
ארוחת ערב – להשתדל עד השעה 19⁰⁰ – סלט ירקות גדול (עם המון חסה), ירקות בתנור, סלטים מכמה סוגים – קטניות מונבטות, עגבניות שרי וכד'…

ביום הראשון לא התאפקתי והכנתי לי קפה, רק שבמקום חלב פרה מזגתי חלב סויה, כאב הראש של הגמילה מקפה הגיע ביום השני – וזה היה כאב ראש נוראי, שחשבתי כבר לקחת כדור נגד כאבים, אבל התגברתי וביום שלישי בבוקר כבר חלף כאב הראש וביום שישי בלילה (יום אחרי שסיימנו עם הפרוייקט), אמרתי לזוגתי… רגע, אני מקדים את המאוחר… תיכף נחזור לזה.
ביום שלישי הכינה לירון (אשתי – למי שעדיין לא יודע) ספק קרפים ספק פנקייקים ספק בלינצ'סים מקמח עדשים כתומות שנטחן אצלנו בבלנדר. זה היה כל כך טעים שביום רביעי היא כבר הכינה מנה שניה כפולה בכמות.
ביום חמישי סיימנו עם ה… דיאטה הזאת, והרגשנו כל כך נקיים גם מבפנים, שהחלטנו לנסות ולהמשיך לאכול בריא.

ואז הגיעה ארוחת שבת, שהתחילה במריבה וצעקות, אבל המשיכה טוב, והכי חשוב – טעים.
כמובן שהיו סלטי עדשים מונבטות, עגבניות שרי ושומר (ביזבז) בלימון, כמובן שהיו הטורטיות המופלאות מקמח עדשים כתומות, אבל ההיי לייט של הארוחה היו כדורי פלאפל שנטחנו גס מחומוס מונבט ונאפו בתנור.
בסוף הארוחה, לירון אומרת לי "אתה יודע שרואים על הפנים שלך שאתה אוכל יותר בריא" איזה כיף לי.

וכך אני מוצא את עצמי, בערב מוצאי שבת, יושב על המחשב אצל חמותי וכותב פוסט חדש על אוכל טבעוני. אה… אל דאגה, לא החלפתי צד, בצהריים התנפלתי על חזה עוף (דל שומן – אפוי בתנור עם מלח) וחיסלתי אותו (לידו ישב בחוסר מנוחה מוקפץ בסגנון תאילנדי חריף אש וטעים בטירוף – עם חלב קוקוס וכמובן טופו).

היום בבוקר הרגשתי רווח בין החגורה לבטן שלי, למרות שהסקאלה של המשקל לא הראתה שיפור ממשי. אבל עדיין – נמשיך כך עד שכבר לא יתחשק לנו.
אני מגביל את עצמי לכוס קפה בחלב פרה מקסימום פעם ביום ובשאר היום שותה הרבה מים וחליטת צמחים.

אני מאחל לנו להמשיך באורח החיים הזה ולהרגיש בריאים.

פיצה בריאות

אז החלטנו שמשנים תפריט.
הורדנו קמח לבן, חלב פרה וסוכרים על כל תחליפיהם.

אני עדיין קצת חוטא מדי פעם בכוס קפה עם חלב וכריך מלחם "אמיתי" בעבודה… אבל הביתה אנחנו בעיקרון לא מכניסים אותם.

אז מצאנו ספר נפלא שנקרא "בלי ריטלין" ובתוכו מתכון לבצק של פיצה.
ניסינו את המתכון, שיצנו אותו קצת שיתאים אלינו (למרון שהוא מכיל קמצוץ של סוכר – לא צריך להיות פנאטים).

אז הנה המתכון – מתאים גם לטבעונים:

לבצק:

מערבבים חבילת שמרים, כוס וחצי מים וקמצוץ סוכר בקערה, מכסים אותה ונותנים לשמרים "לעבוד". כמה זמן ? בערך שעה, אם המקום לא קר.
אחרי ההתפחה מוסיפים שלוש וחצי כוסות קמח שיפון, שתי כפות שמן זית איכותי ומעט מלח ים אטלנטי.

מלח ים אטלנטי

אני רוצה לעמוד פה על הנקודה של מלח ים אטלנטי – אני בכלל אוהב להשתמש בו –
יותר ממלח שולחן או אפילו ממלח גס – המרקם, הצבע ואפילו המליחות שלו שונים
(הביטו בתמונה) –

 

ונחזור לבצק: נלוש אותו כעשר דקות עד שאנחנו מקבלים עיסה אחידה ואז ניתן לו לנוח ולתפוח בקערה בערך שעתיים (הכל תלוי בטמפרטורה).

מותחים את הבצק על תבנית עם נייר אפייה (אני נגד שימון תבניות ונייר אפייה גם דורש פחות ניקיון אחר כך) ומומלץ לדקור את הבצק עם מזלג – לא יותר מדי – זו לא מצה זו פיצה.

 

הרוטב:

רוטב לפיצה

מטגנים במחבת חצי בצל קצוץ דק עד שהוא מזהיב ומוסיפים שתי שיני שום.
מרסקים שלוש עגבניות אדומות (ללא הקליפה) עד שמקבלים מרקם של קונפיטורה ומוסיפים לבצל ולשום על המחבת. מערבבים הכל טוב טוב עד שמקבלים עיסה סמיכה.
נותנים לרוטב להתקרר ומורחים אותו על הבצק המתוח על התבנית.

אנחנו (לא טבעונים) הוספו זיתים וטונה לפיצה – אבל התוספות יכולות לבוא ככל העולה על רוחכם וכיד הדמיון הטובה.

מפזרים גבינה צהובה או כל תחליף שהוא – אנחנו השתמשנו בתחליף גבינה צהובה מקוקוס אבל אפשר להשתמש גם בתחליף גבינה מסויה.

בתנור שחומם מראש ל- 200 מעלות נכניס את התבניות ונאפה את הפיצה שלנו חצי שעה בערך – תלוי בתנור – אתם כבר תראו מתי הפיצה מוכנה.

אפילו נדב, שהוא יותר בררן במה שנכנס לו לפה אכל – ובתאווה.

אז שיהיה בתיאבון ואל תגמרו הכל לבד.

על אפליה מגדרית או טיפול פנים ?

"הזמנה ליום פינוק בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית desheli בראשון לציון" זאת היתה כותרת המייל שקיבלתי לפני זמן לא רב מאחת מנשות היח"צ שאני בקשר עימן. נשמע מגניב, עד שהמשכתי לקרוא את המייל :

"היי,

הנך מוזמנת לטיפול פנים מקצועי כולל אבחון ממוקד- מתנה , בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית Desheli

…

לקראת יום המשפחה הנך מוזמנת להגיע עם אמא/אחות/חברה

בברכה…

הזמנה זוגית ליום פינוק!"

זן ואומנות הבישול הטבעוני

או כמו שהוא נקרא – "חמש עונות במטבח, בישול טבעוני ברוח הזן"

* 

מכירים את הספר 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג ?

אז כשקיבלתי את הספר, נזכרתי במשפט שאומר החזיר (מכל החיות) – "איך אשב אני חזיר, לבן בן לבנים, בכפיפה אחת עם חתולה כושית…"

– ולמה ?

"איך אקרא אני, קרניבור בן קרניבורים, ספר בישול ועוד טבעוני…" (?!)

אז ככה הרגשתי כשקיבלתי את הספר.

עוגת שוקולד ללא גלוטן

בימים האחרונים אני מוצף בעוגות מסוגים שונים. כל עוגה שונה מחברתה – אם זאת עוגת הטריקולד ואם זאת עוגת הגבינה האפויה ללא בצק.המשותף לכל העוגות הללו, הוא שהן מכילות קמח מכל סוג שהוא, ובעלי בטן רגישה (צליאק) לא יכולים לאכול אותן.אז אחרי חיפושים, ניסיונות וניסויים הצלחנו להגיע לעוגה, שתהיה גם טעימה, גם שוקולדית וגם ללא קמח.

חה חה חה

חי חי חי וחה חה חה. מה מביא חמישה אנשים מבוגרים, שלא הכירו אחד את השני עד לאותו רגע, להרשות לעצמם להתגלגל על הרצפה ולצחוק כמעט עד לצאת נשמתם ?

קוראים לזה 'יוגה צחוק'.

—

כשקיבלתי את ההזמנה, אמרתי למורה – יעל וינר-הרפז, "מה אני צריך את זה? אני בן-אדם רציני. אני לא יכול לעמוד ולצחוק סתם ככה".

יעל לא הסכימה איתי וכך מצאתי את עצמי בסטודיו, שנמצא בביתה שבכרכור.

אז התחלנו את הערב בסקירה על תולדות היוגה צחוק – החל מנורמן קאזנס, מחבר הספר 'הראש הוא המרפא', דרך ד"ר קטריה מדאן – רופא ששילב, יחד עם אישתו, את הריפוי דרך צחוק יחד עם יוגה ועד לאתיופי בלאצ'ו גירמי שמחזיק בשיא העולם בצחוק (3 שעות ו- 6 דקות).

עמדנו וצחקנו, גם אם זה צחוק מאולץ, גם אם זה חיוך של מתיחת הלחיים לצדדים וגם אם זה צחוק שבא מהבטן.

אחרי כל תרגיל עשינו תרגילי שחרור והרפיה.

—

—

יוגה צחוק בנויה משילוב של תרגילי נשימה  (יוגה) יחד עם צחוק (מאולץ או משוחרר) שמשחרר סרוטנין במוח וגורם להרגשה טובה.
המוח לא מבדיל בין צחוק מאולץ לצחוק מתגלגל שבא מהבטן. בשבילו אחד הם, ושחרור הסרוטנין נעשה בכל צחוק וצחוק.

ביוגה צחוק אנחנו לוקחים את השליליות שלנו, מעמידים אותה עירומה מולנו ומול כולם ופשוט צוחקים עליה – על המינוס בבנק, על העיניים הפוזלות, על הגיבנת או על כל דבר אחר, שבמצב אחר היה מעכיר את מצב רוחנו, ולשם מכניסים את החיובי.

יעל מאמינה שלכל בעיה נמצא פתרון, הכל שאלה של איך פרספקטיבה ותפיסה.

אז עומדים וצוחקים, יושבים וצוחקים ושוכבים וצוחקים. האמת – גם לספקן כמוני זה עשה משהו.

היה איזה שהוא שחרור אחרי שעתיים של צחוק. בקבוצה קטנה זה נורא אינטימי ומרגישים חיבור לצוחקים האחרים. בקבוצה גדולה הצחוק הוא פשוט מדבק ופועל בשיטת "העדר" – אחד מתחיל והשאר מצטרפים ונעלמים בתוך הקבוצה.

—

כיף.

מומלץ לנסות.

יעל וינר הרפז – 052-8700238

yaelviner@bezeqint.net