טיול בנחל באמצע העיר

יום שישי, השעה קרובה לחצות ואנחנו שוברים את הראש מה עושים עם הילדים ביום שבת… (מוכר למישהו ?)

מתחילים להיכנס לאתרי טיולים בארץ – מחפשים לפי חתכים שונים – מתאים למשפחות, שיהיה קרוב ועוד…

בסופו של דבר (ולקראת סופו של הלילה) נבחר 'נחל שיח' שנמצא על הר הכרמל ולמרבה ההפתעה – בתוך חיפה (?!)

את המסלול מצאנו באתר 'טיולי' – נחל שיח באתר טיולי.

*

קמנו ביום שבת בשעה מוקדמת (9 בבוקר), העמסנו את הילדים ויצאנו בסביבות 10³⁰ צפונה לכיוון חיפה.

ה- WAZE עובד ומראה לנו את הדרך בדיוק עד רחוב לוטוס 12 בחיפה, שם תחילתו של המסלול.

חניה ברחוב הצר, ממש ליד השלט של קק"ל המורה על תחילת המסלול (השחור).

 

המסלול עצמו הוא כשני קילומטרים, בירידה, בתוך צמחיה של אלון ואלת המסטיק, רובו בצל ומנקודות מסוימות ניתן לראות את הים. אני לא אלאה אתכם בכל הפרטים – אותם תוכלו לקרוא באתר של טיולי – סוגי הצמחיה, המערות שבדרך (טיזינג…) 

הילדים עברו מסימון לסימון ווידאו שאנחנו בדרך הנכונה.

גם שקד (בת 8) וגם נדב (בן 4 וחצי) הלכו את כל המסלול ללא תלונות, עלו, ירדו, טיפסו ובעיקר נהנו.

*

לאנשים שלא מורגלים בטיולים כל שבוע (ובינינו גם לא כל חודש), זאת היתה חוויה מרעננת שעשתה רק טוב לאיחוד המשפחתי ולגיוון של ימי שבת.

*

סוף מסלול הטיול – הפתעה – מאגר מים (מלוכלך רק מצמחייה), לא לשתייה אבל אפשר להיכנס להתרחץ – המים הקרים מרעננים את הגוף והנשמה.

הילדים הכניסו את הרגלים ונהנו להשפריץ ולאכול ארוחת בוקר-צהריים קלה.

הליכה נוספת של כ-150 מ' ומגיעים לסוף הטיול – ברחוב המלך שלמה מול שער ברוש של בית הקברות של חיפה.

*

עכשיו יש לנו כמה אופציות : האפשרות הראשונה היא לקחת מונית חזרה לרכב. האפשרות השניה היא לחזור את כל המסלול ברגל עד הרכב ולנסוע להביא את המשפחה, שמחכה בתחנת האוטובוס. האפשרות שאנחנו בחרנו (למי שמתאפשר) להזמין קרוב משפחה שגר קרוב שייקח אותנו עד לרכב.

*

אנחנו נהנינו ועכשיו מחפשים את המסלול הבא.

*

המסלול מתאים למשפחות בכל עונות השנה, דרגת קושי קל-בינוני, לא לשכוח מים (לפחות ליטר לאדם).

שיינדלה ?!

כדי לשבור את השיגרה, החלטנו – אשתי ואני – לעשות מנוי לתיאטרון.

פעם בחודש וחצי – הולכים להצגה במתנ"ס המקומי (הצגות של הבימה, הקאמרי וכד').

אז ההצגה האחרונה שהיינו בה מדברת על אישה כבת 30, שאביה, עליו השלום, הלך לעולמו כשהיתה בת 10. ואם לא הסתיימו הצרות – האישה עקרה…

בעלה, בסופו של דבר, תפס את רגליו וברח לברוקלין.

זו ההתחלה של המחזה שהגיע מתיאטרון בית לסין– "שיינדלה", מאת אמנון לוי ורמי דנון.

אני לא למדתי קולנוע או משחק. אני לא מבקר קולנוע או הצגות מדופלם ואני לא כותב בשום טור של ביקורת כזאת או אחרת. אני פשוט מביע כאן את דעתי מההצגה, שבה צפיתי אתמול בערב עם בת זוגי.

כל ההצגה מתנהלת באיטיות ומשאירה את הקהל כשהוא ממתין לדבר הגדול שיקרה.

אבל זה לא קורה…

גם יונה אליאן קשת, שיש לי הערכה אליה בתור שחקנית, לטעמי – משחקת בצורה בינונית.

ההצגה מתארת שכונה חרדית בירושלים ומתמקדת בפוליטיקה הפנימית של שתי חצרות שרבות על ירושה. והירושה לא קטנה – שטח אדמה גדול שעליו בתים, כולל, ישיבה, בית קברות – במילים אחרות – הרבה כסף.

הכל סובב סביב הכסף.

לא רק שהכל סובב סביב הכסף, הכל גם באוהלה של תורה…

בעזרת השם נעשים תככים ואנשים בוגדים אחד בשני ומחליטים החלטות הרות גורל ומשפיעות על חיים של אנשים אחרים.

אני בטוח שחרדי שיראה את ההצגה יגיד "אצלינו אין דברים כאלה… זה לא קורה… זוהי בדיה של השמאל הישראלי שמנסה לחרחר מלחמה בין החילונים והחרדים".

אני באופן אישי – מאמין שדברים כאלה קורים "בחדרי חדרים" אבל – בעיה קטנה…

לא על זה מדברת ההצגה. ההצגה אמורה לדבר על מלחמתה של אישה אחת כנגד 100 רבנים (גברים).

אני באופן אישי הלכתי לאיבוד. כל ההצגה חיכיתי להתפתחות שתגיע, וכשנראה שמשהו מתחיל להתרחש – נגמרה ההצגה.

מבחינה אובייקטיבית שלי – ההצגה … איך נגיד – "לא משהו". המשחק – גם כן לא משהו מיוחד. כבר נתקלתי בטובים ממנו.

לא מומלץ.