בלי לומר שלום / לינווד ברקלי

קשה לי. קשה לי לעבור ליד חנות ספרים מבלי להיכנס ולהעשיר את הספרייה שלי בעוד איזה ספר, ורצוי ספר מתח – משהו שיקח אותי למקום רחוק ויוציא לי את הדאגות מהראש לשעה-שעתיים.

יומני החנונית

כן אני יודע. כולם כבר קראו על החנון שכתב יומן, שמעו עליו וראו את הסרט… יש לו אפילו אתר משלו (לחצו כאן)

אבל הגרסה הנשית היא פחות מפורסמת, למרות שגם בוויקיפדיה נוכל למצוא את הערך הנ"ל והיא נכתבה ע"י אותה סופרת – רייצ'ל רנה ראסל, אז כששקד קיבלה את הסדרה, היא ישר התיישבה והתחילה לקרוא (חמישה ספרים).

את מה שהיא חושבת על הספרים אפשר לראות ולשמוע כאן –

ושתהיה לכם קריאה מהנה –

תרגום נפלא של הילה לזרוביץ-שרמן בהוצאת ספר לכל.

מעבר לגבול היכולת

הילד שלכם בגן. שנה הבאה כיתה א', בית ספר – יסודי, חטיבה, תיכון ובטוח שגם אוניברסיטה עם איזה תואר נחשק אתם רואים לו בדרך.

אז מתחילים בקורס הכנה לכיתה א' – שיגיע "מוכן" לבית הספר – שידע לקרוא, לכתוב, אולי קצת חשבון. כיתה א' הוא משועמם (כי הוא יודע את החומר) אז אתם קונים לו חוברות מתקדמות יותר – שימשיך ויפת את הידע.

קמ"י ו- ADHD

קמי ? מה פתאום ? מה זה בכלל ולמה אני צריך לשלוח את נדבי שלי לשם ?!

אז קמ"י אלה ראשי תיבות של 'קרב מגן ישראלי'. ולמה צריך לשלוח את נדב לשם ? מכמה סיבות –

קודם כל, זה לא רע להכיר ולדעת אומנות לחימה. בוודאי שלא בארצנו.

לשחזר את אמיליה – קימברלי מקברייט / ביקורת קריאה

מה גורם לאמיליה, ילדה בת 13-14, יפה, מוכשרת, תלמידה וספורטאית מצטיינת, לקפוץ מגג בית הספר (הפרטי) שבו למדה ? יכול להיות שזה קרה בגלל שהשעו אותה לשלושה ימים אחרי שנתפסה מעתיקה בעבודה בספרות ?! או שהיה שם משהו אחר… אפל יותר…

אף אחד לא מאמין בזה שהיא התאבדה, במיוחד לא אימה – קייט, אם יחידנית ועורכת דין במשרד גדול.

כפר יונה – מכפר לעיר (?)

רקע :

כפר יונה נוסדה בשנת 1932 על ידי קבוצת פועלים. היא נקראת על שמו של יונה פישר, שרכש את האדמה בשנת 1928 לצורך גידול הדרים.

יונה נפטר בשנת 1929, אולם בנו ואחיו המשיכו את חזונו ובינואר 1930 עלו 10 חקלאים על הקרקע והחלו לעבד את השטח.

בט"ו בשבט שנת 1932 עלו התושבים הראשונים על הקרקע. עשרת הבתים הראשונים נבנו ברחוב המייסדים והם כללו שני חדרים ומטבח, ושירותים בחצר.

בשנת 1933 הוחל בבניית סדרה שנייה של עשרה בתים נוספים.

בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת כלל הישוב כ- 70 משפחות והן נאלצו לקלוט כ- 750 עולים מארצות ערב. כפר יונה הפכה להיות המעברה הגדולה באזור.

מסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 עובר היישוב התפתחות וחידוש עם התווספותם של תושבים חדשים שגילו את יופיו הכפרי של המקום וסמיכותו לאזור המרכז. סלילתו של כביש 6 בשנים האחרונות קידמה רבות את היישוב והוא הפך למבוקש עוד יותר. (מתוך אתר מועצת כפר יונה)

המצב כיום :

כיום הישוב מונה למעלה מ-19 אלף תושבים והוא כולל תושבים ותיקים וחדשים ובעיקר הרבה צעירים שבאו לגדל את ילדיהם ביישוב כפרי.

תכנון עתידי של כפר יונה

1. לישוב אין אזור תעשייה, בניגוד לישובים הסמוכים אליו (ולאו דווקא גדולים ממנו כמו נתניה) – קדימה-צורן, פרדסיה, אבן יהודה, תל-מונד, קלנסואה. אי-לכך, אין לכפר מקורות הכנסה, למעט הארנונה ובתי העסק המעטים.

2. כבר היום ניתן לראות תכנון ובינוי של מעל ל- 2,000 יח"ד, כאשר כ- 4,000 יח"ד נוספות נמצאות בתכנון.

• * הבתים המתוכננים להיבנות היו במקור של 9 – 14 קומות, אולם בפועל גובהם עולה על כך.
• * ברצוני להפנות אתכם לספרה של הפרופ' רחל אלתרמן – 'מגדלים כושלים' ובמיוחד לאחת מפסקות הפתיחה בעמ' 16 : " עוד בטרם ניגשו החוקרים למחקר זה, צוות המחקר הצביע על חומרת הבעיה הצפויה בישראל בהקשר לתחזוקה של בניינים גבוהים למגורים, והזהיר מפניה. החוקרים היו מודעים לידע שהצטבר בארצות מערביות אחרות  ‑ שהוא כיום בחזקת "מן המפורסמות" – הוא ידע מוצק, המסתמך על ניסיון עגום בן עשרות שנים. מן המפורסמות היא המסקנה, שמבנים גבוהים למגורים בהסדר של "בית משותף" מתאימים רק לקבוצות האוכלוסייה האמידות מאוד. אולם הסתבר, שבישראל ידע זה אינו מוכר, ומה שכבר מזמן אינו טעון הוכחה כיום בארצות המערב האחרות, דורש הסבר ושכנוע בישראל."
• * פרופ' אלתרמן מדרגת את המגדלים לשלושה גבהים עיקריים : עד 9 קומות, 10 – 20 קומות, מעל 20 קומות.
• מאחר וכפר יונה, גם כעיר, פונה לציבור שמחפש דירות בפריפריה, זולות יחסית, אין באפשרותו של ציבור זה לממן אחזקה שוטפת של מגדל שגובהו עולה על 8-9 קומות.
  * דבר זה יגרום להזנחת המבנים (הן חיצונית והן פנימית, יוריד את ערך הדירות וייצור אזורי "סלאמס".
• * בעמ' 76 באותו ספר, כותבת הפרופ' את מסקנותיה : "… החיפוש אחר הסדר שיבטיח תחזוקה ארוכת טווח במגדלי מגורים בישראל טרם הסתיים. מן הראוי שנושא שהצגנו יעורר טלטלה בקרב יזמי הנדל"ן מחד וגופי התכנון הלאומיים מאידך.  במציאות הישראלית, בה גרות כל שכבות האוכלוסייה במגדלי מגורים – והשיעור עוד צפוי לעלות באופן חד  ‑ אין פתרון קל לבעיית התחזוקה. קיים פער אמיתי בין העלות של תחזוקה בת קיימא, לבין הכושר והנכונות של מרבית משקי הבית לשלם את העלות…"
• 3. הכביש היחיד שמוביל את הכפר ומחוצה לו הוא כביש מס' 57, המשמש ככביש רוחב מכביש מס' 6 (מחלף ניצני עוז) במזרח, דרך כביש מס' 4 (צומת השרון – בית ליד) ועד לכביש מס' 2 (מחלף נתניה) והעיר נתניה במערב.
• * הכביש מנקז אליו, בנוסף לאלה הבאים מכביש 6, גם את כל הישובים הנמצאים מזרחית לכפר יונה.
• * כיום עוברים על הכביש כ- 100,000 כלי רכב ביום (!), ובשעות הבוקר נסיעה של כ- 10 ק"מ לנתניה יכולה לארוך גם 50 דקות ויותר.
  * כביש עוקף 57 המסומן במפה אינו נמצא בתוכנית החומש של מע"צ וגם הוא מתוכנן בשלב א' להיסלל מצומת בורגתה במזרח ועד רחוב גילה במערב. המשך הכביש וחיבורו לכביש מס' 4 אינו אושר עדיין.
• * אפשרות נוספת שעומדת בפני המתכננים היא, הרחבת כביש מס' 57 הקיים משני מסלולים בכל נתיב ל- 3 מסלולים בכל נתיב נסיעה… אפשרות זו אינה אפשרית מבחינה פיזית, עקב מגבלות טכניות של הכביש היום. הכביש הינו ברובו ללא שוליים (דבר שאינו מאפשר לרכבי חירום לעבור בו) ונחשב כביש "אדום". כמו כן, תוואי הכביש, הכולל עלייה תלולה, שאינה מאפשרת שדה ראייה, ואחריה ירידה תלולה – עבר כבר תאונות דרכים לא מעטות.
• * מצב זה הינו מצב בלתי נסבל והוגשה כבר עתירה לבית המשפט העליון לגבי בנייתם של כ- 650 יח"ד.
• * לעניות דעתי (ושל רבים מחבריי), אין לאפשר תוספות בנייה עד שלא ייסלל כביש גישה נוסף לישוב (הדבר נמצא כרגע על שולחנה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה).
• 4. מרבית התושבים (הוותיקים והחדשים) שהגיעו לגור כאן, באו מן הערים הגדולות אל חיק הכפר השלו שבו בתים צמודי קרקע, דירות גן-גג והבניינים הגבוהים ביותר הם בני 5 קומות.
• 5. בכפר יונה אין אף נקודת הזנקה לרכבי חירום (משטרה / מד"א / כב"א)

1. נכון שיש יתרונות (בעיקר כלכליים) להעברת הישוב מסטאטוס של כפר לסטאטוס של עיר. אולם ! כל עוד לא התבצע תכנון אורבאני על ידי מהנדס ערים, אסור בתכלית האיסור להפוך את כפר יונה לעיר !

צמריקו

מחבר : לזלי הלקוסקי.

איורים : לי הרפר.

הוצאה : כנרת.

תרגום : תומר קרמן.

מה קורה כשהבן שלך מתנהג בדיוק הפוך משאר חבריו לכיתה ?

בדילמה זו נתקלים אמאאא ואבאאא של צמריקו בכל יום ובכל שיעור.

צמריקו הוא טלה קטן שחושב ומתנהג בצורה שונה משאר העדר – הוא אוהב לנסות דברים חדשים, לשחק בצבעים, לארוג לעצמו תסרוקות בנול, לרוץ עם הכלבים, להסתובב על גלגל הטוויה ובכלל – להתנהג הפוך ממה שמצופה מטלה בגילו.

הספר כתוב בצורה הומוריסטית כשהגיבורים בו הם כמובן צמריקו, אמאאא ואבאאא שלו וברקע סבאאא שמנסה להרגיע את כולם במשפט מנטרי : "אין מה לדאוג"…

"אבל כל הלילה אמאאא ואבאאא מרטו לעצמם את הצמר מרוב דאגה"

אלו הם משפטים שחוזרים על עצמם לאורך כל הספר – איך כולם דואגים בזמן שצמריקו עושה כיף.

הוא מיועד לילדים אבל גם המבוגרים יכולים ללמוד ממנו דבר אחד או שניים…

אמאאא ואבאאא מנסים לשכנע את בנם הסורר בצורות שונות ומשונות 'ללכת עם העדר', עד שלבסוף 'נשבר' להם והם לוקחים את צמריקו הקטן לשיחה ומבהירים לו את כללי ההתנהגות הנאותים (בעיניהם ובעיני החברה) כי…
"זה מה שאנחנו הכבשים עושים.
מעתה והלאה…
תישאר עם העדר כמו כולם.
תגזוז את הצמר כמו כולם.
תסרוק את הצמר כמו כולם.
תטוה את הצמר כמו כולם.
תצבע את הצמר כמו כולם
ותארוג את הצמר כמו כולם."

בקיצור – להיות 'כמו כולם'! צמריקו המסכן לא מצליח לישון כל הלילה ולבסוף… טוב – את זה תצטרכו כבר לקרוא בעצמכם.

הספר מראה את ההתמודדות של ילד עם הפרעות קשב מול העולם שסובב אותו, ובעיקר החברה הקרובה שלא יודעת להתמודד עם מישהו כזה (הורים, מורים).

הילדים שלי אוהבים מאד את הספר, ולא אחת אני צריך להגיד להם שהיום קוראים סיפור אחר (כי גם לי נמאס לקרוא במשך שבוע את אותו סיפור).

מומלץ ביותר !

לזלי הלקוסקי ולי הרפר הם שני יוצרים אמריקנים, שכמו צמריקו לא הלכו בתלם והוכיחו שלפעמים לא רק כיף להיות שונה, זה אפילו מומלץ.

רשמים מישיבת מועצה

היום נכחתי בישיבת מועצה (שלא מן המניין) שזומנה ע"י חברי האופוזיציה, וכללה, בעיקרה, את ההתנהלות מול תאגיד המים.

במילה אחת איך אני מתאר את הישיבה – "ההצגה הכי טובה בעיר" (וזה אם אני סרקסטי בצורה יוצאת דופן…).

מה שהיה שם, מנקודת המבט שלי, זה פשוט צחוק מעבודה !

רגע רגע רגע… בואו נתחיל מההתחלה.

אני תושב כפר יונה כבר כמעט 7 שנים.

בתקופה האחרונה לא נראה כל כך מה שקורה בכפר – בכל מיני אופנים, והחלטתי להיות קצת יותר מעורב.

אם זה אומר ללכת לפגישות ביתיות עם חברי מועצה (בעיקר מהאופוזיציה), ואם זה אומר ללמוד קצת יותר את החומר של מה שקורה מסביבי..

אני חושב שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים שלי על עמותת 'פני מאיר' – שגם היא חלק מהבעיה פה בכפר (מבחינתי).

אבל הפעם זה לא על העמותה, לא על ש"ס, לא על יחסי דתיים חילונים / ערבים יהודים / נשים גברים.

הפעם הפוסט הוא אך ורק על הרגשה סובייקטיבית (אם זה כולל עוד כמה אנשים זה כבר הופך להיות נכון… לא ?!)

אז לשולחן האופוזיציה הגיעו תלונות על התנהלות, כביכול, בלתי תקינה של תאגיד המים – המוקד הטלפוני הוא בכלל בכרמיאל והוא לא מסונכרן עם השלוחות פה באזור (לא רק בכפר יונה אלא גם בקדימה צורן), סבך בירוקרטי במענה לטלפון, חיובי מים גבוהים באופן תמוה שאינם מטופלים ע"י המוקד, איומים בניתוק אספקת המים, ריח רע (מאד) שעולה מנקודת שאיבה של שפכים באמצע שכונה ועוד ועוד תלונות מתלונות שונות.

הישיבה התנהלה בפני קהל (הגיעו כ-50 איש בערך), באיחור אופנתי ודי קבוע של ראש המועצה – כ 15 דקות.

לאחר שנתנו לחברי האופוזיציה 10 דקות (פלוס מינוס) לשטוח את טענותיהם, הודיע ראש המועצה שהוא לא מבין על מה המהומה – הרי הוא מטפל בנושא כבר זמן רב באופן אישי והוא הגיע עד לדירקטוריון המים הארצי, כשהוא שוטח תלונות על ההתנהלות של תאגיד המים, ואף מאיים להתנתק ממנו… (?)

בהינף יד הוא פשוט סגר את הנושא (רוב הזמן הוא היה עסוק בהעברת פתקים לנציגי הקואליציה שישבו לידו – ואף דאג לקרוע את הפתקים ולהטביע אותם בכוס התה שלו).

חברי קואליציה מתעדכנים בפתק שנמסר מראש המועצה

אני בטוח שזה היה מאד חשוב וגם בטח לעניין…

אז כמו שאמרתי, בהינף יד (הרי יש לו קואליציה רחבה) הוא פשוט, תסלחו לי על המילה – "חירטט" תירוץ שהוא דואג לבעיה, ועבר, בלי להניד עפעף לנושא הבא.

הקהל רחש וגעש, ומישיבה שבה לקהל "מותר רק לצפות ואסור לו להעיר הערות ביניים" זה הפך לרב שיח, שלעניות דעתי, ניער מעל ראש המועצה את האחריות וגלגל אותה לפתחו של מי שזה לא יהיה.

שורה תחתונה – עוד שבועיים ידברו עם המנכ"ל ועם המזכ"ל ואולי יביאו תוצאות… משהו כזה.

כמובן שהכל בישיבה סגורה, כדי לא לעשות לו "משפט ציבורי" חס ושלום.

בדרך, בעוד אני יושב בשורה הראשונה ומצלם לי להנאתי את נבחרי הציבור, מגיע אלי דני לוין גזבר המועצה, ומודיע לי שאסור לי לצלם את הישיבה… לשאלתי – מדוע ? הוא עונה "כי ככה המועצה החליטה !".

באמת שלא רציתי להתחיל להסתבך ולעורר פרובוקציות, אז כיביתי את המצלמה וחידדתי את האוזניים.

אז האירוע המרכזי, שלשמו נתכנסה מועצת כפר כפר יונה על נכבדיה ונבחריה, נעלם כלא היה אחרי רבע שעה (בערך) של ישיבה.

לאחר פרק זמן קצר זה, יצא רוב הקהל (אני לא יודע אם הם קבלו תשובות – ברורות בטוח שלא) ונשארנו לשבת ולצפות בשארית הישיבה – 11 אנשים (ספרתי).

היו עוד כמה נקודות על הפרק, אחת מהן היתה התקציב (של 60,000 ש"ח) מלגת לימודים לסטודנטים זכאים…

רק על הסעיף הזה…

רק על הסכום הפעוט (יחסית) הזה…

ישבו בערך שעה והתווכחו מי יהיה אחראי לחלוקת הכסף לסטודנטים, מי יהיה זכאי, כמה יקבל כל סטודנט (עד 2,500 ש"ח) – ממש סכומים פעוטים יחסית למאות אלפי השקלים שמסתובבים במסדרונות המועצה (סתם דוגמא – לפני כמה חודשים אושר תקציב מיוחד של 150,000 ש"ח לבניית בית כנסת נוסף בכפר)…

חברי המליאה עסקו בעיקר בויכוחים בינם לבין עצמם, כאשר ראש המועצה נראה עסוק בעיקר במכשיר הטלפון הסלולארי שלו והתעדכנות מה קורה במגרש הכדורסל (כפר יונה ניצחה).

הסעיף האחרון היה – בקשה של נציג העדה האתיופית (בשם העדה), לבנות בית כנסת לעדה האתיופית.

רגע !

סטופ !

לכאורה, מנסיון עבר, ברגע שמועצת כפר יונה, והעומד בראשה, מחליטים שייבנה בית כנסת לציבור מסויים, אין צורך בהצבעות, הצעות, אישורים, היתרים… הוא פשוט נמצא שם יום אחד (ע"ע בית הכנסת ברח' גולני)…

אז מה פתאום מעלים להצבעה ?! ועוד מה מעלים להצבעה ? מעלים להצבעה האם לבקש תקציב ממשרד הפנים ומשרד הדתות לבניית בית הכנסת….

האמת – השאיר לי טעם מאד מאד רע בפה.

ההרגשה האישית שלי – ראש המועצה מסובב את כולם על האצבע הקטנה, והפעם הוא הכניס גם את האופוזיציה לסיבוב הזה…

יכול להיות שאנשים לא יחשבו כמוני ולא יסכימו איתי.

כל מה שכתבתי כאן הוא לא על מנת להוציא לשון הרע למישהו – זוהי הרגשה סובייקטיבית שלי.

לגבי צילום בישיבות מועצה… אני יודע שהוגשה עתירה לבג"ץ בנושא, לא נותר לנו אלא לשבת ולהמתין להחלטת השופטים – האם רישום פרוטוקול בעט ודף זהה להקלטת הישיבה באמצעים אלקטרונים / דיגיטלים / מכנים…

הצגה – פרח של הצגה

יום רביעי, אני לקחתי חופש מהעבודה, וליוויתי את הכיתה של הבת שלי (כיתה א') להצגה בישוב.

הלכנו כל שכבת כיתה א' וכיתה ב', סה"כ 9-10 כיתות. בכל כיתה 3 הורים מלווים + מורה.

נחש ארוך ומתפתל של ילדים הלכו ברגל בשני טורים (טור בנים וטור בנות) וחצו 4 כבישים ראשיים, כשאנחנו, ההורים, משמשים שוטרי תנועה ועוצרים את כלי הרכב המגיעים על מנת לתת לילדים לעבור בבטחה.

הגענו למתנ"ס של הישוב, הכניסה והישיבה היו בצורה מאד מסודרת, הרי סה"כ הגיעו ארבעה בתי ספר – המון ילדים.

את המבוגרים הושיבו על כסאות פלסטיק מפאת חוסר מקום והילדים ישבו אחר כבוד בכיסאות הצופים. התרגשות גדולה ורחשים בקעו מכל פינה.

האורות כבו וההצגה 'פרח של הצגה' שהגיעה מתיאטרון 'מופע' החלה.

את המחזה כתב גיל צ'רנוביץ וביים רועי שגב.

ההצגה היא על פי סיפור סיני עתיק שעבר מטמורפוזה לזמננו.

הצגת הילדים (לגילאי 3-9) מתרחשת בממלכת פטוניה ובה משתתפים המלך, בתו היפה, היועץ המלכותי ובנו, וכמו בכל סיפור ילדים טוב, גם האיש הפשוט מהכפר.

כל הממלכה מושתתת על צמחים ופרחים, וגם שמות המשתתפים הם שמות של צמחים.

המלך, שרוצה יורש (זכר), עורך תחרות בין כל הנערים בממלכה, ומי שיגדל את הפרח היפה ביותר יזכה בתואר הנכסף.

קקטוס – יועץ המלך מעוניין שבנו, פיקוס ייזכה בתחרות ובידה של בת המלך. בת המלך רוצה שתלתן – הנער מן הכפר ייזכה.

לבסוף נותרים השניים בגמר והמלך נותן להם זרע מלכותי ומבקש מהם לעשות כמיטב יכולתם ולגדל את הצמח הנפלא ביותר מן הזרע המלכותי.

תככים ושקרים מלווים את ההצגה (ברמה של ילדים).

הילדים נהנו ומחאו כפיים גם באמצע ההצגה, שהיתה מלווה בשירים קליטים וללא יותר מדי מתיקות וקיטש.

מומלץ ביותר.

שלום כיתה א' – גיבוש חברתי

אז בוקר טוב לכולם, בשעה טובה, שקד נכנסה לכיתה א' – איזו התרגשות, איזה לחץ… הילדה דווקא בסדר – היא לוקחת את הכל בקוליות.

החגים מאחורינו וועד ההורים של הכיתה החליט שצריך יום גיבוש כיתתי.

מצוין – מה זה אומר ?

זה אומר שנפגשים ביום שבת בבוקר (לא מוקדם מדי – 10) בגן משחקים לא רחוק מהבית, כל אחד מביא משהו ויש גם משחקי חברה.

איזה יופי.

הפוסט הזה מוקדש לכל ההורים ששאלו אותי אתמול איך מכינים את הפשטידה –

פשטידה ?!

מאיפה נקריץ עכשיו פשטידה ?

פותחים את ספר הפשטידות של קובי בר

ספר מצויין.

עכשיו בודקים אילו רכיבים נמצאים בבית –

פטריות 750 גר'

חמאה – 50 גר'

2 בצלים קטנים קצוצים

2 כפות אבקת מרק פטריות

1/2 כוס שמנת לקצפת (125 מ"ל)

4 ביצים טרופות

1 גביע קוטג' (למי שתומך במאבק החברתי – לא חייב תנובה)

יופי – יש את כל הרכיבים, אפשר להתחיל להכין את הפשטידה.

קודם כל – נקצוץ את הפטריות (דק אבל לא דק מדי כדי שעדיין ישאר טעם)

מתוך עצלות השתמשתי בבלנדר.

בינתיים, ממיסים את החמאה בסיר קטן ומטגנים את הבצל עד שהוא מזהיב.

מוסיפים את אבקת המרק ומטגנים על אש נמוכה תוך כדי בחישה.

עכשיו מוסיפים את השמנת הביצים והגבינה (האמת – לא נראה משהו… אבל חכו – זה עוד יפתיע)

וממשיכים לבשל ולבחוש עד לקבלת תערובת סמיכה וחלקה.

לקערה מכניסים את הפטריות ואת התערובת מהסיר ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.

מתבלים במלח ופלפל לפי הטעם.

מעבירים את כל הבלילה לתבנית משומנת (20X17) – אני משתמש בתבנית חד-פעמית.

אופים בתנור בחום של 180 מעלות כשעה או עד שהפשטידה תתייצב.

אם רוצים – ניתן להוסף גבינה מגורדת למעלה כ-5 עד 10 דקות לפני סוף האפייה.

התוצאה

ללקק את האצבעות.