לילה מהאגדות

תחשבו שיכולתם לטייל ביער קסום, לפגוש את שומרת היער, פיות, גמדים, שדונים ולחפש אחר נוצת הזהב של מספר הסיפורים – הלא הוא הוא זה שכותב לנו את כל האגדות…

קטיף דובדבנים בעין זיוון

יום שבת מעונן אחרי שבוע של חמסין, 7 וחצי בבוקר, אני ונדב מוציאים את סוכי, כלבת השי-צו שלנו, לטיול בוקר ומסתכלים בשמים "נראה כאילו הולך לרדת גשם", מצייץ הקטנצ'יק "אולי קצת", אני עונה לו "אמרו בחדשות שיכול לרדת".
בסיום הטיול אנחנו מרגישים את הטיפות הראשונות של הגשם לאותו יום.

גור חתול אדם ארוך שיער–אתגר קרת / ביקורת קריאה

*

כן. אתגר קרת כותב גם ספרי ילדים. ולא סתם – כבר שלושה.

שני הספרים הראשונים שלו היו 'אבא בורח עם הקרקס' ו- 'לילה בלי ירח'.

ספרו השלישי (לילדים), נכתב יחד עם שירה גפן והוא מספר על ילד שאבא שלו עסוק כל היום בעבודה ואין לו זמן… (נשמע מוכר?).

*

*

כשאבא 'מקבל על הראש', הוא מחליט לעשות מעשה ולקחת את הבן שלו לגן חיות. איזה כיף. אבל….

באמצע גן החיות, כשהם בשיא ההנאה, אבא מקבל טלפון מהמשרד על עסקה גדולה שהוא חייב להגיע אליה – ועכשיו!

מה עושים ? מה עושים ?

משם מתגלגל הילד (הסיפור בגוף ראשון) ומגיע בסופו של דבר לספינת אויר מיוחדת במינה ושם יש איש מוזר שכותב ספרים על חיות.

*

אז איך ילד קטן מגיע להיות 'גור חתול אדם…' ? תקראו ותדעו.

*

הקראתי לנדב (בן 5) את הספר לפני השינה, והוא נהנה מאד. גם מהציורים המרהיבים של אביאל בסיל (שהוא מוכשר בפני עצמו), גם מהשפה הקולחת המותאמת לגילו וגם ממוסר ההשכל שהוא… (בלי ספוילרים).

יחד עם הקריאה גם שוחחנו על מה מותר ומה אסור, מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות. אני שמח שבשלב זה של חייו הוא עדיין נמצא בשלב התמימות של טוב ורע…

ספר חביב מאד, כתוב בצורה שוטפת (כבר אמרתי) ובהחלט מותאם לגילאי 4-6.

*

מה זה וינשטיין ?

*

אז זהו שזה לא מה זה, אלא מי זה.

מיקי וינשטיין, שחזר לארץ אחרי 30 שנות "גלות" בארצות הברית שכללו נישואים, ילדים, גירושים ומה לא…

חזר לארץ ועושה את מה שהוא אוהב – שר.

*

*

*

לאחרונה הוא הוציא דיסק ראשון בשם 'נוסטלגיה', שהשיר שפותח אותו נקרא 'תל אביב 24' ואני אישית מאד התחברתי אליו (הוא מתנגן אצלי באוטו נון-סטופ).

*

*

קצת על ההופעה – מיקי לא היה כאן 30 שנה ואני הרגשתי כאילו הוא חזר לארץ לאותו מקום שממנו הוא עזב – שומעים נגיעות של משינה בתחילת הדרך (בשיר נוסטלגיה), רוק של תיסלם, כוורת ובנזין – בתולי כזה והתחלתי.

זו היתה הופעה שלו, עם הזמרת טל יהושוע קרט, יוסי סידי על הקלידים, נאור דיין ואבי חן על הגיטרות, יואב פינקלמן תופים, חבר טוב של מיקי – נועם הרטמן ניהול מוזיקלי ובס ונגינה מופלאה של דב האמר במפוחית פה במועדון השבלול בנמל תל אביב. המקום האינטימי הזה עשה לו רק טוב, יכולתי להירגע ולחזור למוזיקה של שנות השמונים, המוזיקה שאני גדלתי עליה.

*

*

מיקי התרגש ואני התרגשתי יחד איתו. כשהוא שר את 'בראש אחד' של דני ליטני, אני ממש שמעתי וראיתי את ליטני עומד על הבמה ושר…

יש לו קול עמוק ונעים שבא לידי ביטוי הכי טוב (לדעתי כמובן) בשיר 'ריקוד ישן' כשאני עוצם את העיניים אני יכול לראות את מאיר אריאל יושב על כיסא בר על הבמה ומדקלם את השיר המרגש על הגעגועים לזאת שהיתה ועכשיו היא במקום אחר (אולי גם עם מישהו אחר).

*

*

יכול להיות שמיקי בוחר את השירים שהמילים שלהם מתאימות לו או שהוא מצליח להתאים את עצמו לשירים – למילים, למנגינה, למה שנמצא מאחורי המילים, אפשר לראות את כל המימיקה בפנים שלו ואת שפת הגוף ממש בתוך השיר.

בקיצור – הרבה שירים, מעט קאוורים, לרובם התחברתי, לחלקם קצת פחות אבל מיקי בהחלט נותן שואו ואני התרגשתי יחד איתו. יש המון אהבה על הבמה, המון שמחה. מיקי מדבר עם הנגנים שלו ומספר לקהל קצת על עצמו ועל העבר שלו.

איך אומרים באנגלית – "Good vibes"…

*

סיום ההופעה היה שוב עם השיר 'תל אביב 24' ודווקא בפעם השניה ששמעתי את השיר, אהבתי יותר את החיבור הזה בין מיקי לטל יהושוע קרט, שליוותה אותו לאורך כל ההופעה.

*

מאד אהבתי, אני מחכה ללכת לעוד הופעה ולעוד דיסק.

הר של זבל

חיריה… לאנשים בגילי, פחות או יותר, מזכיר השם הזה הר ענק, "תקוע" במחלף גנות, גדול, מכוער ובעיקר מסריח.

וזה נכון או בכל אופן – היה נכון, עד ש….

החל משנת 1952 ייעד משרד הבריאות את האזור ליד הכפר הערבי הקדום "אל חירייה" לאתר טיפול בפסולת על ת"א והסביבה.

האתר היה פעיל עד 1998, אז נסגרה המזבלה והפכה לתחנת מעבר למטמנה בדרום.

*

קצת פרטים על ההר : בעת הסגירה בשנת 98', עמד ההר על שטח של כ- 450 דונם, בגובה של כ- 80 מטרים מעל פני הים עם כמות פסולת של של למעלה מ- 16 מליון קוב (?!)

משנת 01' החל תכנון השיקום האדריכלי והנופי של ההר ע"י איגוד ערים דן לתברואה.

כשהכוונה היא לייצר ריאה ירוקה במרכז הארץ.

*

הוזמנתי, כחלק מסיקור עיתונאי, יחד עם שקד (בתי בת ה- 8) לקראת פתיחת פעילות פארק אריאל שרון ופארק המחזור חירייה למשפחות בסוכות, בסיסמה – "כשפסולת, טבע לתרבות נפגשים".

בניגוד לאירועים אחרים המתקיימים בסוכות, בפארק אריאל שרון ובמרכז לחינוך סביבתי, נותנים חוויית לימוד אחרת.

כל המתקנים הנמצאים במרכז המחזור נבנו מחומרים שנזרקו לפח ומצאו את דרכם למזבלה…

*

מי היה מאמין שעל הר הזבל וסביבתו ייבנה פארק עצום עם כ- 25 ק"מ של שבילי אופניים בדרגות קושי שונות, ייערכו סיורים מודרכים הכוללים תצפיות מרהיבות על כל אזור גוש דן וימצא בו מגוון עשיר של בעלי חיים וצמחים יחודיים.

קיבלנו הסברים על הנוף של תל אביב רבתי הנשקף מהמצפה, ויצאנו לסיור ברכב ספארי ברחבי הפארק.

מעבר לתצפית המרהיבה והסיור במשאית הספארי, ביקרנו במרכז המיחזור.

בכל מקום קיבלנו הרצאות מאלפות על מה היה, מה קורה ומה עתיד לקרות עד לפתיחה המלאה של הפארק בעוד כשנתיים.

משאבים וכסף לא חוסכים.

גם אני וגם שקד מאד נהנינו – הסוללה בטלפון הנייד שלה נגמרה מרוב צילומים שהיא צילמה (לצערי אין לי את התמונות, אולם הן לא פחות טובות משלי בחלקן).

עברנו בחוות שלם – שם מגדלים מיני צמחים ארץ ישראליים בסכנת הכחדה, על מנת לשמור עליהם שלא יעלמו לחלוטין (לא נכנסנו).

בקיצור – כיף כיף כיף. משהו אחר למונומנט, שאצלי בזיכרון הוא משהו מאד שלילי, אבל לילדים שלנו – יכול להיות נקודת ציון למהפך חשיבתי מנושא אשפה ומיחזור.

*

פארק אריאל שרון ומרכז המחזור (חיריה)

חיריה – האתר הרשמי

פארק אריאל שרון – האתר הרשמי

מוקד מידע : 03-7398999

*

נכון שאני לא חסיד של COPY PASTE (ואפילו מתנגד לכך, בדרך כלל), אבל הפעם אחרוג ממנהגי –

פארק המחזור חירייה ופארק אריאל שרון מזמינים אתכם בחוה"מ סוכות לשלושה ימים של פעילות חווייתית לכל המשפחה תחת הקונספט "כשפסולת, טבע ותרבות נפגשים", שלושה ימים (22-24/9/13) המלווים בהנאה, הפתעות, למידה וחוויה.

בפעילות של כ- 4 שעות המבקרים יחשפו לנופים והאטרקציות המדהימות על גבי רכבי ספארי, סדנאות יצירה אקולוגיות במרכז לחינוך סביבתי, סיור היכרות עם מהפכת הפסולת של גוש דן, שיקום הר הפסולת והפיכתו לפארק מטרופוליני, פעילות של טיבוע ציפורים על ראש ההר תצפיות על כל גוש דן מפסגת ההר, מתחם סוכות ממוחזרות ומיוחדות וטיפים שמלמדים איך אפשר להציל את העולם.

בחול המועד סוכות הקרוב, מנצלים את חופשת החג בכדי לגלות עם הילדים את סודות המחזור,האקולוגיה והקסם שבשמירה על הטבע. פארק אריאל שרון והמרכז לחינוך סביבתי של איגוד ערים דן לתברואה המפעיל את פארק המחזור חירייה, מזמינים את כל המשפחה לשלושה ימים של טבע, חוויה וסדנאות, שיתקיימו בין התאריכים 24-22.09.13 ,ימים ראשון-שלישי.

בין הסדנאות המוצעות לציבור: סדנת הכנת תכשיטים מצינורות, סדנת הכנת בובות משאריות בדים, סדנת מזון קומפוסט ועל מה שביניהם, סדנת שף מתוקה, סדנת שף מלוחה, הכנת אדניות תלויות למרפסת משקים ממוחזרים, הכנת ממלכה מקרטונים וביקור במתחם של סוכות ממוחזרות מ-100% אחוז תוצרת חירייה.

ימין ושמאל רק חול וחול (פעם שניה)

אתמול מתקשרת אלי ידידה שלי ושואלת בשיא הנונשנלנטיות "יש לי שתי הזמנות זוגיות לתערוכת 'אגדות בחול' במוזיאון ארץ ישראל. רוצה ללכת ?"

איזו שאלה בכלל…. ב ר ו ר ! ! !

7 בערב, קילחנו את הילדים, העמסנו אותם על הרכב ויצאנו תל אביבה.

בשעה 19⁴⁵ החנינו את הרכב בחניון של מוזיאון א"י (20 ₪ לחנייה חד פעמית ללא הגבלת זמן) ושמנו פעמינו, יחד עם עוד כמה עשרות אנשים לעבר מגרש התצוגה.

תערוכת אגדות בחול

*

בכניסה קיבלו את פנינו הנסיך הקטן (יחד עם הפיל בתוך נחש הבריח והכבשה המפורסמת) מצד ימין ויונה בבטן הלווייתן בצד שמאל.

השנה התמקדה התערוכה בסיפורי ילדים וסיפורים מהתנ"ך, כאשר הצטרפו אליהם גם גיבורי העל של חברת מארוול (הענק הירוק, ספיידרמן, ת'ור, איירון-מן וקפטן אמריקה).

גיבורי מארוול

מי לא היה שם – טרזן וג'יין על הפיל, פטר והזאב (עם מוזיקה מהמחזה), דוד וגוליית, שלמה ומלכת שבא, אליס בארץ הפלאות, במדינת הגמדים (גם עם המוזיקה).

טרזן וג'יין

פטר והזאב

התערוכה פתוחה רק בערב כדי שנוכל להתרשם מהתאורה המיוחדת שנמצאת שם.

הילדים (וגם אנחנו) התלהבנו ועברנו מפסל לפסל, מסתכלים ביראת קודש ממש על 'חול ים פשוט' שהפך בידיים של עשרות הפסלים מהאקדמיה לפיסול בחול של הולנד ליצירות אומנות של ממש.

*

חבל שאין לי מספיק מקום להכניס את כל התמונות של כל הפסלים שצילמתי.

שמשון הגיבור

שלושת המוסקטרים

*

מאחר וזה היה הערב הראשון של המופע המדהים הזה, שלקח חודש לבנות אותו, עלו על הבמה – ראש העיר ת"א, שגריר הולנד בישראל ועוד מכובדים מהמוזיאון עצמו.

היה לי חבל מאד שרוב הקהל לא ממש הקשיבו לנאומים (שבאמת לא היו ארוכים) ולכל התודות לאומנים.

כמו שרון חולדאי אמר – ההולנדים הצליחו למכור קרח לאסקימוסים, או במקרה שלנו – חול לעיר שנוצרה מתוך החולות.

*

היה מדהים. הסתובבנו שם כשעה וחצי עם הילדים ונהנינו מכל רגע.

התערוכה פתוחה מ-1  ביולי עד 26 באוגוסט 2013 בשעות 19⁰⁰ עד 23⁰⁰ (למעט ימי שישי וערב תשעה באב).

שירות והכנה

היה פעם בדרן אחד (ז"ל) שאחד מסדרת המערכונים שלו התחיל תמיד "אנחנו במשפחה שלנו, אוהבים…"

אז גם אני אתחיל ככה – אנחנו במשפחה שלנו, אוהבים המבורגרים…

ובאמת משתדלים פעם בחודש לאכול איזה המבורגר טוב.

באזור שלנו (נתניה) אנחנו מעדיפים את BBB – גם השירות, גם היחס וגם האוכל (בימי א' 1+1).

באמת אין לי שום דבר רע להגיד על המקום.

*

באחד מימות חופשת הפסח האחרונים חזרנו לנו מטיול באזור השפלה ונתקפנו רעב (הילדים בעיקר).

וכמה שמחנו כאשר ראינו לפנינו סניף של Burgus Burger Bar בקניון החדש בהוד השרון.

מיד נכנסנו והתחלנו להזמין.

השירות היה מצויין, המלצרים פעלו ברוטציה ושירתו אותנו בצורה יפה.

זוגתי שתחיה הזמינה המבורגר 300 גרם עם חזה אווז, אני הזמנתי עם גבינה והילדים… נו טוב… מנות ילדים – שניצל וצ'יפס.

ואז זה התחיל…

בנוסף לשתיה האישית הזמנו קנקן מים, שלא הגיע במשך כל הארוחה.

ברגע שהונחה המנה של אשתי על השולחן, שקד (שיש לה חוש ריח מפותח) אמרה שמשהו לא מריח לה טוב.

זוגתי נטלה את חזה האווז, שהגיע בצלוחית נפרדת, הכניסה אותו לתוך ההמבורגר, נתנה ביס ועשתה פרצוף שאני מצטער שלא הצלחתי לתפוס במצלמה.

לחזה האווז היה טעם של.. איך נקרא לזה – מקולקל. גם הרחה של הצלוחית עם מה שנשאר לא עשה טוב לריריות באף.

כמובן שהזמנו את המלצר והגיע גם מנהל המשמרת, שהיה אדיב מאד ונחמד והחליף לנו את המנה בלי לשאול שאלות להמבורגר אחר, לפי בקשתה של זוגתי, שבקשה מידת עשייה Medium-Well (כדי לא ממש לראות דם בפנים).

ההמבורגר שהוגש לנו כמעט הצליח לברוח מהצלחת… מידת העשייה שלו, במקרה הטוב, היתה Medium-Rare – כל החלק החיצוני היה צרוב ואילו החלק הפנימי היה רטוב ומדמם.

בשלב זה רמת ההתבאסות היתה גדולה מדי כדי להחליף למנה שלישית (במיוחד לאור העובדה שאני כבר סיימתי את המנה שלי והילדים גם היו לקראת סיום).

הוצע לנו קינוח על חשבון הבית, שסירבנו לו, אבל הסכמנו לקבל שתיה חמה בחינם ועד שסיימנו אותה הילדים גם סיימו את הגלידה שלהם ויכולנו לצאת.

ביקשנו חשבון, וכמובן שחייהו אותנו גם על השתייה וגם על ההמבורגר שלא נאכל… תיקון פשוט אצל מנהל המשמרת והחשבון תוקן.

אז בשורה התחתונה – השירות מקבל 5 כוכבים, האוכל… "קצת" פחות.

אז לחזור לשם, כנראה שלא נחזור – נישאר עם הסניף הנתנייתי הקרוב אלינו יותר.

משפחת פארק הירקון / חן שבתאי – ביקורת קריאה

"בעיר תל אביב, העיר הגדולה,

יש מקום מיוחד, קסום ונפלא.

למקום קוראים פארק הירקון,

יש בו כל דבר שעולה בדמיון…"

*

מה המכנה המשותף לרוב ספרי הילדים המדברים על משפחה ?

כמעט בכולם המשפחה האידיאלית כוללת זוג הורים (אבא ואמא וילדים)…

במציאות של היום, כשכל משפחה שלישית חווה גירושים וכל אדם רביעי יוצא מהארון (גבר או אשה), זה לא כל כך טריוויאלי שיש במשפחה אבא ואמא.

חן שבתאי, החי עם בן זוגו ומגדל את ביתו נועה, לוקח את ספרות הילדים צעד אחד קדימה ומספר (מנקודת מבטו של פרפר החי בפארק הירקון) על יום שבת נעים שבו מגיעות כל סוגי המשפחות לנפוש – משפחה ובה שני אבות, שתי אמהות, אמא בלבד, אב ממוצא אתיופי ואם בהירה, אב בכיסא גלגלים ועוד…

כל המשפחות חיות באידיליה עם עצמן ואין שום דבר מוזר או יוצא דופן בהן.

הילדים מאושרים ומשחקים ואפילו מתכוננים למסיבת יום הולדת.

חן הוא גנן (ולא בגינת ירק) מזה כ- 7 שנים והוא מעסיק נשים וגברים בגנו.

הסופר והמאיירת (יעל פושקין) ערכו סיורים בפארק הירקון והאיורים המדהימים מנסים להידמות עד כמה שניתן למציאות, כך שאם יזדמן לכם להגיע עם ילדכם לפארק, תוכלו לזהות את המקומות בספר.

הספר מומלץ למשפחות "חריגות" (יחידניות, גאות) ולמשפחות "נורמליות" כדי להכיר לילדים משפחות שונות ממה שהם מכירים בבית.

הספר כתוב בשפה קלילה ומחורזת ומתאים לילדים. בכל משפחה חדשה רואים את הילד מהמשפחה הקודמת, דבר שמשאיר את הרצף.

עוד משחק שיש בספר הוא : חפש את פרי. הפרפר מסתתר לו בכל עמוד ועל הילד למצוא אותו (לפעמים זה יותר קל ולפעמים קצת יותר קשה)

הספר משווק עצמאית וניתן להשיגו באתר : http://chenbooks.webs.com

בר דים-סאם

Tea Party – מסיבת התה (ואני לא מתכוון למסיבת התה של המפלגה הרפובליקנית בארה"ב…).

הוזמנתי לפתיחה של אחד המקומות הכי מגניבים שהייתי בהם בזמן האחרון – Tea Party בשאול המלך 35 בתל אביב (מאחורי בניין אמריקה) הגעתי למקום בשעה 4 אחרי הצהריים עם זוגתי שתחייה ומיד נסחפנו למוזיקת הצ'יל שהתנגנה ברקע כל הזמן.

*

יצא לי לשוחח קצת עם משה 'שוגון' כהן – אחד משני הבעלים של המקום המגניב הזה (אני הולך להשתמש במילה הזאת עוד הרבה פעמים) …

'שוגון' נמצא בעסקי הקולינריה בארץ כבר הרבה שנים – הוא הקים את הזנזיבר המיתולוגי, את הדיקסי, את הסווינג בנחלת בנימין בשנת 93' בשיתוף עם השף הידוע חיים כהן ועוד…

המקום מיועד לכולם, אבל גילאים +30 ימצאו שם את הבית השני שלהם. האווירה קצת שונה מפאבים או בארים רגילים.

האוכל הוא טבעי – ללא טיגון בשמן, ללא מונוסודיום גלוטומט והכל ממרכיבים טבעיים בלבד.

"האמת היא", מספר שוגון, "הכל התחיל בגלל המצב הכלכלי. לאנשים היום אין כסף לצאת לפאבים ולשלם 80-90 שקל על מנה (של מזון לא בריא א.ב.). אז מצאנו את הדים-סאם, שהוא בריא, קל להכנה וזול".

שוגון ואורן פסטרנק החלו את השותפות ביניהם עוד במועדון הסילון ואף לפניו, ועכשיו הם מביאים את הטרנד החדש – דים-סאם.

גם עגלת הדים-סאם המהבילה שהסתובבה בין הסועדים תרמה לאווירה המגניבה שהיתה במקום.

לפי ויקיפדיה, הפירוש המילולי של המילה 'דים-סאם' הוא 'נגיעות קטנות בלב', והכוונה לארוחה סינית המורכבת ממנות קטנות שמקורה בקנטון שבסין.

אז מה יש לנו שם ?

בר ארוך עם אלכוהול איכותי ? יש.

בר בחוץ עם קוקטיילים משוגעים ? יש

מטבח שבו כ-15 סוגים שונים של כיסוני דים-סאם בצבעים שונים ובטעמים שונים (תרד, בטטה, פטריות, בשר, ירקות) ? יש.

מקומות ישיבה בחוץ ובפנים ? יש.

די-ג'יי מקפיץ ? יש.

רחבת ריקודים ? יש.

שני תותחים בניהול בארים ומסעדות ? יש.

אז מה עוד חסר ? כלום !

מה שנשאר זה להתרווח על אחת הספות הפזורות, או על כיסא בר גבוה ולהתחיל לאכול את הכיסונים המדהים ששובים את הלב, את העין וכמובן את החיך.

אנחנו פרשנו אחרי שעתיים-שלוש אבל המסיבה עוד נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה.

אז אם אתם מחפשים מקום בילוי שמשלב אוכל קליל, שתיה ואפשרות לריקודים עם אווירה טובה ופתוח עד השעות הקטנות – זה המקום בשבילכם.

נופש (?) באילת

אז אחרי תקופה מאד ארוכה שלא כתבתי כלום, אנשים באו והתחילו לשאול אותי "מה קורה?"

אז החלטתי לשבת קצת מול המחשב ולהתחיל שוב במלאכת הכתיבה.

אז מה היה לנו ?

היתה תקופה ארוכה מאד של הרבה בלאגן (בעיקר אצלי), אבל הוא פחות או יותר הסתדר.

על זה אני אכתוב אולי בפוסט הבא, עכשיו אני רוצה לספר על הנופש באילת…

להרבה אנשים "נופש באילת" נשמע כמו כיף, ים, בריכה, בחורות חצי ערומות, אלכוהול, מסיבות… (להמשיך? או שהריר כבר נוזל על הסנטר…)

אז קיבלנו צ'ופר מארגון נכי צה"ל – 4 ימים במלון באילת בעלות כמעט אפסית.

הימים הם ממש לפני ראש השנה, אנשים עובדים, ילדים בבית ספר ובגן – איך בכלל מתארגנים לארבעה ימי חופש (שמתוכם שלושה ימים הם ימי עבודה ולימודים) ?

אז אני הודעתי חודש מראש בעבודה שלא עוזר כלום – אני ארבעה ימים בחופש !

אצל אישתי זה יותר בעייתי – יש לה עסק לנהל, יש לה עובדות, יש לקוחות, זה לא כל כך פשוט.

בעמל רב ובחריקת שיניים ולאחר התלבטויות רבות היא הודיעה לי שהיא באה לאילת ביום שני אחרי העבודה.

OK, מה עם הילדים ? לגדולה יש בית ספר – כיתה א', מה ? היא כבר תחסיר לימודים ?!

לאחר התייעצויות, גם עם המורה שלה, התברר שהיא תחסיר רק יום אחד, וגם ביום הזה לא לומדים כל כך כי יש טקס של ראש השנה.

אז סגרנו – אני יורד לאילת ביום ראשון בצהריים, מתמקם ואישתי עם הילדים מגיעים ביום שני בערב.

חבר ששמע את זה הודיע לי שלכבוד יום ההולדת שלו הוא בא איתי ליום הראשון כדי שאני לא אפחד לישון לבד.

בסוף זה לא יצא לפועל ואני הגעתי למלון רויאל גארדן ביום ראשון אחרי הצהריים.

הצ'ק אין היה מהיר מאד ואני קיבלתי את מפתחות החדר וגלגלתי את המזוודה הגדולה לאורך הבריכה לסוויטה המשפחתית (מאחר וירדנו עם הילדים שידרגנו את החדר לסוויטה).

סבבה. 5 בערב, אילת, לבד… מה עושים ?

חיכיתי בסבלנות עד לשעה 6 כדי לאכול ארוחת ערב (טובה מאד – דרך אגב), חזרתי לחדר, התקלחתי ונשכבתי במיטה כשהכוונה היא לצאת ולקרוע את העיר… או שלא…

בשעה 6 וחצי בבוקר השעון המעורר העיר אותי (מי החמור שלא כיבה אותו?!)

הלך הלילה – טוב – יש את הבוקר – אפשר לשטוף את העיניים בבריכה של המלון…

עצמתי את העיניים רק לרגע וטלפון העיר אותי בשעה 9 וחצי – אישתי מתקשרת לשאול מה שלומי ואיך אני מעביר את הזמן… מה אני אגיד לה ? בשינה… ?!

אופס… פיספסתי את ארוחת הבוקר… צריך לצאת ולחפש לי טרף – נורא בא לי על דג. אך אויה – אין מסעדה אחת לרפואה שנפתחת לפני השעה 12-13 בצהריים. אני רעב עכשיו !

התיישבתי לי בקפה-קפה בטיילת והזמנתי שקשוקה מקסיקנית לארוחת בוקר עם חצי ליטר בירה (לא משהו השקשוקה).

הלך לי היום… 😦

הגיע הערב, אישתי והילדים הגיעו בטיסה מפרכת (הם שיגעו אותה) לאילת.

חיבוקים נישוקים, הליכה קצרה לחדר ויאללה – לחדר האוכל (אוכל, קדימה אוכל).

ואז התחיל להיות מעניין – נדב הקטן (כבר עוד מעט בן 3) העלה חום שלא ירד כל הנופש – כל 8 שעות כמו שעון הוא קיבל נורופן.

לירון (אישתי) נדבקה ממנו בוירוס וביום שלישי בערב כבר התחילה להסתובב כמו סהרורית (למותר לציין שהיא לא ממש ישנה באותו לילה).

רק אני ושקד היינו בסדר.

אז לא ממש יכולנו לצאת במשך היום כי היה חם מדי ונדב גם ככה עם חום ולירון לא מרגישה הכי טוב שבעולם, בערב הילדים נשפכו אחרי ששיגעו אותנו כי הם היו משועממים.

מזל שישנתי ביום ראשון…

לאחר יומיים וחצי של מינימום שינה בשבילינו, הגיעה השעה לעזוב את העיר ואת המלון…

בית הנתיבות באילת, ערב ראש השנה, 2 בצהריים – לא מרגישים את המזגנים, האוויר עומד ואנשים דחוקים כמו סרדינים. למישהו היה קצת שכל והעלו אותנו למטוס חצי שעה לפני ההמראה.

איזו חופשה זו היתה. זו חופשה שלא תישכח עוד הרבה זמן, או איך אישתי (הפולנייה) אומרת – "אנחנו לא נועדנו לנוח, אנחנו ננוח כבר אחרי שנמות…"