עצמי עיניים חזק / ג'ון ורדון – ביקורת קריאה

הבלש בעל המוח האנליטי החד כתער, דייוויד גרני, יצא לגמלאות, או כך לפחות הוא חשב…

הוא ואשתו (או יותר נכון לומר – אשתו והוא) קנו חלקת אדמה באמצע שום מקום והם מנסים לחיות חיים שלווים ללא הפרעות.

אחרי שבספר הקודם "חשוב על מספר" נאלץ דייב לחזור ולעזור למשטרה מכיוון שחברו נרצח באופן מוזר ביותר, הפעם הוא מקבל פנייה ישירה מהחוקר הישיר של הפרשה, ג'ק הארדוויק (דרך אם הנרצחת), לבוא ולעזור בפרשייה מזעזעת נוספת, שמתגלה אח"כ שהיא רק קצה הקרחון בפרשה חובקת עולם ומעורבות בה משפחות פשע, תעשיית פורנו שלמה, סחר בנשים, כסף ויצרים אפלים.

המוח המבריק של הבלש (בגימלאות ?) מנתח מצבים במהירות של פורשה על מסלול המירוצים, לפעמים אפילו לי הניתוח נראה מהיר מדי – הנקודות לא מתחברות אצלי לאותה מסקנה הגיונית שדייב מגיע אליה עם אותם נתונים.

הספר גורם לי לאמץ את הראש ! זה לא ספר לקחת לפני השינה, לקרוא כמה עמודים ולהירדם איתו. זה מסוג הספרים שנשארים לקרוא עד הסוף (ורצוי בסביבה נטולת הפרעות).

מעבר לעל-אנושיות של מוחו, נגלה לנו כאן גם פן אחר באישיותו של דייב – פן רגשי. הוא פורץ בבכי, כאשר הקטליזטור הוא… בלי ספוילרים…

ג'ון ורדון לוקח את הדמות הראשית צעד אחד נוסף קדימה ומראה לנו פנים נוספות אצל הבלש המהולל (שדמותו עיטרה את שער ה-"טיימס" הניו-יורקי פעם).

הפעם דייוויד עומד בפני סכנת מוות אמיתית ומוחשית יחד עם ג'ק הארדוויק (האנטי דמות שלו).

את ההמשך… תקראו לבד.

*

מגב הספר :

דייוויד גרני הוא הגיבור הבלתי נשכח של רב-המכר חשוב על מספר, חוזר לחקירה נוספת, מסובכת ומרתקת אפילו יותר מקודמתה.

*

גופתה של כלה יפהפייה מתגלה במהלך טקס נישואיה לפסיכיאטר בכל שם עולמי, כשראשה ערוף. החשוד המיידי הוא הגנן המקסיקני המועסק באחוזה, שניהל ככל הנראה רומן עם הנרצחת. אלא שהוא נעלם בלי להשאיר עקיבות, ובאופן בלתי מוסבר אפילו במצלמות הוידאו שלפניהן עבר לא נקלטה דמותו.

בייאושה פונה אמה של הנרצחת לגרני כדי שיסייע למשטרה בחקירה. גרני, בעבר הבלש המעוטר ביותר במשטרת ניו-יורק, מנסה שוב להסתגל לחיי הכפר השלווים ולהתנתק מהעולם האפל שהשאיר מאחוריו, אבל נסיבות הרצח המוזרות והמסתורין האופף אותו מפתים אותו לקבל על עצמו את החקירה למרות הסתייגותה של אישתו מדלן. וככל שהוא מעמיק לחקור, הוא מגלה שהוא הולך ומתקרב למארג פשיעה בין לאומי, אכזרי וחולני ועם זאת יעיל להחריד. וייתכן שהוא מתקרב אליו יותר מדי.

*

ספרו הראשון של מחבר המותחנים האמריקאי ג'ון ורדון, חשוב על מספר, תורגם לעשרות שפות והיה לרב מכר עולמי. ספרו השני עצמי עיניים חזק, מבסס את מעמדו של ורדון כאחד מסופרי המתח המקוריים והמרתקים בעולם כולו.

*

אני מאד נהניתי מרוב הספר ואני כבר מחכה לפנות את הזמן לקריאת הספר השלישי בסדרה, שכבר נמצא אצלי בטווח יד…

תערוכת מכוניות – השיא

אני מאד אוהב כלי רכב. בעיקר כאלה שמושקעים – ולא משנה אם הם חדשים או ישנים, קלאסים או עממיים. אני פשוט אוהב להתבונן בכלי רכב שנראה טוב.

העדיפות שלי, היא כמובן דו-גלגלי – ורצוי אחד כזה שלא מתקרב יותר מדי לאבק וחול.

*

אז בכמה שבועות האחרונים רצה ברשת החברתית, בכמה קבוצות שאני מנוי עליהן, הודעה על מפגש של כלי רכב ישנים. אפילו קיבלתי הזמנה אישית לאירוע.

ברור שבאתי. שאני אפסיד אירוע כזה ?! אפילו שלחתי הודעות לחברים שיבואו גם. שגם הם יהנו קצת, ישטפו את העיניים.

*

יום שישי, השעה 4 בדיוק, אני מחנה את הרכב קצת רחוק כדי שלא יחסמו אותי אחר כך כשארצה לצאת, אני מתייצב ברחבת החנייה ליד בית הספר.

כבר לפני הכניסה אני רואה שולחן ועליו מנשרים של מועמד כזה או אחר , הרץ לתפקיד ראש המועצה המקומית של הישוב, ניחא – הבנתי מההזמנה שאותו מועמד אירגן את ה- "הפנינג" על מנת לקדם את מסע הבחירות שלו. חברי סיעתו של אותו מועמד הסתובבו בחולצות לבנות עם הלוגו וסיסמת הבחירות.

בשעה 4 אחר הצהריים, היו שם 2 מכוניות בלבד… רובר ופיאט 125, לאט לאט הגיעו גם אופנוע סוזוקי GS400 ישן, פיאט 500 רודסטאר (שנת 69'), שתי חיפושיות וקאדילק שבאמת נראתה טוב.

החום היה כבד מאד ומי שסבל מכך היו בעיקר הילדים הקטנים.

קבוצת רוכבי אופנוע חנתה לה בצל בצידו השני של המגרש וההיי-לייט (לטעמי בכל אופן) היה הופעתו של אחד הכלים המדהימים ביותר שיוצרו ביצור סדרתי – SUZUKI GSX1300R המכונה גם "HAYABUSA" (הנץ)

http://en.wikipedia.org/wiki/Suzuki_Hayabusa הצבוע בהזמנה אישית.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב כלי רכב בעלי 4 גלגלים, גם עתיקים וגם חדשים. אבל האופנוע הזה הוא משהו מיוחד.

בסביבות השעה 5 וחצי התחילו להתפזר המכוניות – שלוש חיפושיות, פיאט 125, אופנוע, רובר, קאדילק ופיאט 500 רודסטאר אדומה ונוצצת.

גם כ- 50-60 האנשים שבאו התחילו להתפזר.

עכשיו אני נכנס לפלונטר (או מלכוד 22, אם תרצו) – אם אני אגיד משהו טוב על התכנון, הארגון והביצוע – אני אצטייר כתומך במועמד שארגן את האירוע ואם אני אגיד משהו נגד… טוב, אתם מבינים את הדילמה.

אז אני פונה מכאן לכל אותם אנשים שקוראים את הבלוג שלי והיו שם לבוא ולהגיב – מה דעתם.

*

בכל מקרה אני רוצה להודות למיטל יצחקי ולצוות שלה על ארגון אירוע כזה בכפר יונה ולמועצת כפר יונה שאישרה אותו וכמובן לחברי המועדון שהגיעו עם כלי הרכב.

אני מקווה שיהיו אירועים (מוטוריים ואחרים) נוספים בכפר וכאלה שימשכו קהל גם מחוץ לכפר.

*

ועוד כמה תמונות של החלום הרטוב כשברקע הקאדילק…

SUZUKI GSX1300R HAYABUSA

 

סילביה / רם אורן – ביקורת קריאה

האמת היא שאני לא מחסידי רם אורן.

מודה ומתוודה שאם נופל לידי ספר שלו אני מעדיף שלא לקרוא אותו, או אם כבר אני קורא – זה אך ורק בשביל להעביר את הזמן.

הגיע לידי הספר 'סילביה – חייה ומותה של סוכנת מוסד', שנכתב ע"י רם אורן בהשתתפות מוטי כפיר, שהיה מפקד בית הספר למבצעים של ה 'מוסד'.

הספר מתאר את חייה של סילביה רפאל – צעירה חצי יהודייה (אביה יהודי ואימה מעולם לא התגיירה), ילידת 1937, שעלתה מתוך ציונות לארץ בשנת 63' והתגייסה לשורות ה 'מוסד' בגיל 27.

הספר מתאר במקביל את חייה שלה ואת אויבה המר (ואויבה של מדינת ישראל) עלי חסן סלאמה, המכונה 'הנסיך האדום', שהיה בכיר בארגון ה- 'פת"ח' וממקימי 'ספטמבר השחור', ואבי אירוע החטיפה והרצח של הספורטאים באולימפיאדת מינכן.

בספר מתוארים חייהם של סילביה ושל עלי, כשהם מתחמקים ורודפים אחד מן השניה.

*

סילביה קיבלה זהות שאולה של צלמת עיתונות אנטי-ציונית קנדית בשם פטרישיה רוקסברג וביצעה עשרות פעולות ברחבי אירופה ובמדינות ערב.

בעקבות רצח 11 הספורטאים במינכן, נפתח מבצע 'זעם האל' ובו, באישור ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, נרדפו וחוסלו אחד אחרי השני מבצעי ומתכנני הפיגוע, חברי 'ספטמבר השחור'.

שיאו של המרדף (ושל הספר) הוא ב- 21 ביולי 1973 בעיירה לילהאמר בנורבגיה, שם נרצח, עקב טעות בזיהוי, אזרח נורבגי ממוצא מרוקני בשם אחמד בושיקי. משטרת נורבגיה עצרה את חברי החוליה והם נידונו לעונשי מאסר כבדים.

*

סילביה נפטרה בשנת 2005, בגיל 67 מלוקמיה בדרום אפריקה, שם גרה עם בעלה הנורבגי. היא קבורה בבית העלמין של קיבוץ רמת הכובש ועל מצבתה חרוט "אהבתי את ארצי בכל מאודי ובבוא יומי אל עפרה תשיבוני…" ולידו סמל ה- 'מוסד'.

*

הסיפור מעניין. מרתק אפילו. אבל לצערי, במקרה זה הסופר עושה לו עוול. הספר יצא בשנת 2010 אבל נדמה כאילו הוא נכתב בשנות ה- 70'. הכתיבה לא סוחפת ולפעמים אף משעממת.

אין ספק שנעשתה כאן עבודה מאומצת של איסוף נתונים גם על ה- 'מוסד', גם על סילביה רפאל וגם על אירגוני הטרור- ה- 'פת"ח' ו- 'ספטמבר השחור' ועל אנשיהם ובעיקר על הבכירים שבהם.

*

הספר מומלץ למי שמעוניין לקרוא ספר הסטוריה מעורב בסיפור אישי נוגע ללב של אחת הלוחמות המנוסות של ארגון הביון של מדינת ישראל.

אולם לחובבי רם אורן הספר יהווה, לטעמי, אכזבה.

נקמת הסיירת – דורון מאירי – ביקורת קריאה

המשפחה היא מעל לכל.. נכון ?!

וצוות ביחידה מובחרת גם מפתח לעצמו דינמיקה משפחתית, אז מה קורה כשמלחמה בין שני ארגוני פשיעה גובה את חייהם של אישה ותינוק של אחד מחברי הצוות ?

*

בספר 'נקמת הסיירת' של הסופר דורון מאירי, מגולל סיפורו של גיא, ששירת ביחידת מילואים של חבר'ה "שרוטים בראש" – כאלה שעושים דברים "מחוץ לקופסה".

גיא, גיבור הספר, עוזב את היחידה והופך להיות כתב לענייני משטרה בעיתון.

יחד איתו עוזבים שני חברים טובים – אחד מוצא את עצמו צלף ביחידה למבצעים מיוחדים (הימ"מ) של המשטרה, והשני  מנהל את המחלבה המשפחתית.

לאט לאט רואים איך הסיפור קורם עור וגידים והעלילה מסתבכת כאשר מספר סיפורים מסופרים במקביל – שלושת החברים, שני ארגוני פשע, השר לבטחון פנים וצמרת המשטרה. כולם מגיעים בסוף לאיחוד… בכותל המערבי.

*

מגב הספר :

המלחמה הפרועה בין שני ארגוני הפשע הגדולים בישראל מחריפה, ואזרחים חפים מפשע נהרגים פעם אחר פעם במהלך חיסולי חשבונות בין עבריינים חסרי מצפון. שר נחוש לבטחון פנים מחליט לשים קץ לבריונות ברחובות, ורותם למשימה מפכ"ל משטרה אפור והססן.

ללא ידיעתם, מסייע להם כוח נוסף, מיומן וקטלני: לאחר שארגון פשיעה רוצח בטעות את משפחתו של לוחם סיירת לשעבר – הוא מגייס את חבריו ויוצא למסע נקמה חסר פשרות.

בתוך כל המהומה נקרעת קצינת המשטרה הנאה, שהיא גם ביתו של השר לבטחון פנים, בין מחויבותיה לחוק לבין אהבתה לאחד הנוקמים.

*

דורון מאירי היה במשך 12 שנה כתב ארצי לענייני משטרה בעיתונים "חדשות", "מעריב" ו-"ידיעות אחרונות" – עיתון שבו הוא משמש עתה כעורך.

בעברו שימש כמדריך קרב מגע בוינגייט.

*

ישבתי וקראתי את הספר, בן למעלה מ- 400 העמודים, בנשימה עצורה.

הספר, בהוצאת ספריית מעריב, ריתק אותי אליו ולעלילה המתפתחת שבו ונדהמתי כל פעם מחדש לראות איך הסיפורים משתלבים אחד עם השני.