אומנות או פורנוגרפיה ?


*

הזדמן לי לא מזמן להגיע ל ברמת גן. כן – יש דבר כזה.

מ- 15 באוקטובר (2013) למשך 3 חודשים יציג המוזיאון 4 תערוכות, של 4 אומנים ישראלים (חלקם ידועים יוצר וחלקם ידועים פחות) – באולם הראשון מציג , צייר שעבודותיו בתצוגה זו עוסקות בשלושה דברים עיקריים : גוף האדם, מיניות וטכניקה.

סשה אוקון - גבר ואשה

התמונה הזאת, שנקראת 'גבר ואשה' תפסה את עיני. ממבט ראשון נראה כאילו האישה סובלת, אולם מבט מעמיק יותר מראה את ההנאה שהיא חווה (מישהו אמר BDSM ?)

ניתן לראות את ידה השמאלית מונחת מתחת ללחיה ופניה אומרות עונג צרוף, שלא לדבר על הגבר "המכה" שאי אפשר שלא לראות שהוא נהנה.

בחרתי לפתוח דווקא בתמונה זו – האם תמונה כזאת במוזיאון היא אומנות, או שמא פורנוגרפיה לשמה ?

*

למשל בשתי התמונות הבאות ניתן לראות את ההבדל בין בריחה מוצלחת לאחת שלא עלתה כל לו יפה…

עד כמה בן אדם מוכן להקריב על מנת לברוח מ… משהו ?

לקפוץ מקצה צוק כשהוא לא לובש דבר על גופו ? לקפוץ לתוך שמים סוערים כאשר יש רק שביב תקווה מפציע בין העננים.

בריחה

*

אני לא מתיימר להיות מבקר אומנות. לא למדתי אומנות וכל מה שיש לי זו החוויה האישית שלי והעוצמה שאני מקבל כשאני צופה בציורים.

*

בשלושת הציורים הבאים נראה כיצד מתמודד אדם עם "רכיבת" האישה עליו

האסוציאציות שעולות כאן הן רבות וכל אחד יכול יכול להזדהות עם תמונה אחרת… לא סתם הן אחת ליד השניה.

*

עכשיו אתם צריכים לשאול את עצמכם (כל אחד בתוכו) – "האם לצייר אנשים עירומים או עירומים למחצה זו פורנוגרפיה או אומנות ? והיכן עובר הקו ?

אני לא אמשיך ואלאה אתכם בפרטים ובתמונות (ספוילר), אבל בתור התצוגה הראשונה שנכנסים אליה במוזיאון, מקבלים ממש "בום" לפנים מהעוצמה שהציורים הגדולים האלה (3 מטרים על 1.60מ' כל אחד) מקרינים מהקירות.

בספר שהוצא ע"י המוזיאון מתוארים הציורים ונראות גם הסקיצות שלהם כמו גם התמקדות בפרטים מתוך הציור.

*

לגבי שאר התצוגות, הן יגיעו בפוסטים הבאים.

בכל מקרה – מומלץ בחום.

PETER HUMMEL'S – מעדניית בוטיק


יום ראשון, שבע בערב, ואנחנו – כמה אנשים רעבים – נפגשים ברחבת קניון 'דרורים' – צומת דרור שבשרון, מול מעדנייה ענקית, שרק מלהסתכל עליה ועל המטעמים שמוצגים בתוכה, הפה מתחיל להתמלא בריר והבטן מזכירה שאכלנו "רק" לפני כמה שעות וזה כבר לא מספיק…

צולם ע"י סתיו אדם

את הערב התחלנו בהרצאה קצרה על בירה 'אלכסנדר' הישראלית, מהמובילות בשוק בארץ.

הבירה מיוצרת במבשלת בוטיק בעמק חפר (ומכאן שמה – ע"ש נחל אלכסנדר) ומגיעה בשלושה טעמים :

'בלונד' – בירה קלילה מאד, שלי ולעוד כמה אנשים, הזכירה יין נתזים, מבחינת המרקם שלה (ואני לרגע לא אומר שזה רע). גם הטעם עדין מאד.

הבירה השניה היא 'אמברה' – זוהי בירה בסגנון בלגי, היא מתוקה – מרה וחזקה יותר.

השלישית היא 'גרין' – זוהי בירה חזקה ומרירה מאד וזכתה במדליות רבות בעולם הבירה.

כל הבירות הן טבעיות, כלומר – ללא טעמי לוואי וללא תוספים.

עזבנו את טעימת הבירה ונכנסנו למזגן ולמראות המשכרים באמת – נתחי בשר מכל הסוגים והמינים שוכבים להם אחד ליד השני מעבר לחלונות זכוכית גדולים ושקופים ולצידם חריצי גבינה בכמה גוונים של צהוב (ועוד כמה צבעים).

פיטר הומל עלה מאוסטריה לפני 23 שנים (1989) ועסק במלונאות ובמסעדנות.

כאשר הוא פתח את המעדנייה שלו, הוא החליט להביא לצרכן הישראלי חומרי גלם מעולים במחירים סבירים.

כן ! הוא יקר יותר מקצביות אחרות, אבל… (וזה אבל גדול) אצלו אין 'פוילע שטיקים' ! הוא 'יקה', ואצלו בשר מיושן זה בשר ששכב ליישון במקרר ולא בשר שאטמו אותו בוואקום וזרזו את תהליך היישון שלו ולא הזריקו לו חומרים כאלה או אחרים.

נכון שמחירי העוף, למשל, גבוהים מאשר במקום אחר, אבל כאשר אתם קונים עוף נקי, פיטר שוקל את העוף לאחר הניקוי ולא כמו בקצביות אחרות, ששוקלים את העוף ברוטו (עם העצמות, העור והגידים) ורק אחרי השקילה מתחילים לפרק ואתם מקבלים 50% מהמשקל ששילמתם עליו.

כאשר אנשים קונים 'שפיץ שייטל' במקומות אחרים, כי זה הכי רך, אצל פיטר וסרגיי תקבלו חלקים שנחשבים קשים יותר, במידת רכות גבוהה יותר.

הכל בזכות הטיפול.

פיטר ושותפו סרגיי אוהבים את מה שהם עושים ומאמינים בדרך שלהם, ותיכף נבין גם למה.

לאחר סיור בחנות ובמקרר וטעימה מהמוצרים, שבאמת נחשבים מהשורה הראשונה בעולם – אם זה הבשר ואם אלו הגבינות, הגיע הזמן לצאת החוצה ולהתחיל לבדוק את מערכת העיכול.

נעמדנו ליד שולחן ארוך, טעמנו יין שנמזג לכוסות גבוהות והמתנו להוראות, שלא אחרו להגיע.

כל אחד קיבל נתח בשר רך, והתחיל לקצוץ בצל (דק-דק-דק), פטרוזיליה, יש מי שהוסיף צלפים, אנשובי, מיונז או כל רוטב אחר ממיני הרטבים שהמתינו לנו (טבסקו בארבעה טעמים, חומץ רימונים ועוד…). ערבבנו את הכל יחד וקיבלנו… סטייק טרטר, כאשר כל אחד מהטבחים מכניס למנה את אופיו.

לבסוף שפכנו על הבלילה חלמון של ביצת שליו ואכלנו עם טוסט.

טעמנו אחד מהשני והשווינו את המנות.

צולם ע"י סתיו אדם

אם חשבנו שבזה נגמר הסיפור, טעינו בגדול!

בצד עמד מנגל באורך של כמטר בעל 3 קומות ופיטר וסרגיי החלו להעמיס עליו נתחים כאלה ואחרים.

המנה הראשונה שיצאה מהאש היתה של פילה טלה.

מה אני יכול להגיד ? היינו תמימי דעים שזה הטלה הרך והטעים ביותר שאכלנו. הבשר פשוט נמס בפה ומזכיר כבד אווז (רק בלי החלקלקות).

אחר כך יצאו בזה אחר זה חלקי בקר מובחרים – אנטריקות, פילה וסינטה שטובלה במלח כמהין, מה שהפך את טעמה ממעולה למדהים.

ואיך אפשר בלי קינוח ?!

גלידה ופירות מקורמלים בסוכר ומיץ תפוזים.

בלי להרגיש עברו להן כמעט 4 שעות, ואנחנו נהנינו מכל רגע בהן.

 —

בימי חמישי אחר הצהריים ושישי, ניתן לאכול במקום – כאשר הזמנת אנטריקות, תקבל אנטריקות במידת העשייה הרצויה וללא תוספות כלשהן.

הילדים שלי אולי יעריכו פחות את המקום (הם אוהבים שניצל וצ'יפס), אבל אם אני ארצה לקחת את אישתי לאכול 'משהו טוב', אני אקח אותה לשם, שתטעם את הטעם המופלא של בשר 'אמיתי' מידיו של אומן.

 

טלפון : 09-8800757, פקס : 09-8655414, קניון דרורים – צומת דרור.