אני וכדורגל ?!


*

ספורט… אחד מתחומי הספורט האהובים עלי (כיום בכל אופן) זהו ספורט הכורסה – אני מתרווח לי לאחור, לידי בקבוק בירה או סתם כוס קפה גדולה, בצד השני נמצא השלט רחוק ואני מזפזפ לי בין הערוצים השונים.

נכון שפעם זה היה שונה – רצתי, ביצעתי עליות מתח, שכיבות שמיכה וכפיפות בטן, התאמנתי בקרב מגע ופעילות גופנית היתה חלק משגרת היום שלי.

מה לעשות שהגיע איזה אירוע מצער שקטע לי את רצף האימונים, את השיגרה וגם את היכולת…

על חלק מהאירועים סיפרתי ועל חלק לא.

To make a long story short – כדורגל מעולם לא היה my cup of tea. נכון שמילדות ישב לי איפה שהוא בחלק האחורי של הראש שאני אוהד של מכבי נתניה. אני עוד זוכר, כשהייתי ילד, שהם זכו באליפות המדינה (כן, זה היה מזמן – אל תנסו לחשב בן כמה אני).

מאז עבר הרבה ג'יפה בירקון, המצב של מכבי נתניה יותר טוב ופחות טוב לפרקים, אני כבר לא הולך למשחקים (אני עוד זוכר את אצטדיון "הקופסא") והכדורגל מסתכם אצלי בלראות בעיתון מה היתה התוצאה של המשחק האחרון ובאיזה מקום היא נמצאת.

כמובן שאני מודע למה שהולך מסביבי ואני מכיר את השמות – רונאלדו, מסי, מראדונה, פלה (שהיה השחקן הטוב ביותר בעולם – לדעתי), רונלדינו… ואני גם זוכר את השמות הגדולים מהארץ – מוטל'ה שפיגלר, שלום תקווה, זאהי ארמלי, עודד מכנס, אורי מלמיליאן וכמובן, אחד השחקנים שאני פחות אהבתי (כי הוא היה שחקן של בית"ר ירושלים שהיתה "האוייבת" של מכבי נתניה) – אלי אוחנה

*

למה היתה כל ההקדמה הזאת בכלל ? הרי מה לבלוג שלי ולספורט או לכדורגל בכלל ?

אז קודם כל – בא לי לגוון. דבר שני, בתור חבר בקהילת Leaders הציעו לי לחוד חידה לקוראים שלי, והנה החידה :

*

מה הקשר בין אלי אוחנה וליאונל מסי ?

*

מה המשותף ?

מה הקשר ?

זהו, זאת כל החידה.

עכשיו, בואו נראה מי הראשון שיצליח לענות עליה נכון…

בהצלחה.

*

יין, מוזיקה והרבה אהבה


את לירון אישתי הכרתי לפני 10 שנים, יותר נכון – בנובמבר 2003.

זו היתה פגישה עיוורת שחבר משותף סידר לנו (תודה כפיר) ומאז אנחנו ביחד.

באותה פגישה נסענו למקום שנקרא '' ברעננה, ושתינו שם משקה משכר. לא בגלל אחוזי האלכוהול הגבוהים שבו, אלא בגלל טעמו המדהים.

תבינו – אני לא אנין טעם ביין ולא מסניף את ה- 'בוקה' אחרי שאני מערבבו קלות על מנת לראות איך הוא נוזל על דפנות הכוס. אני לא בודק את רמת העפיצות שלו ולא את הצלילות שלו. אני שותה מה שטעים לי.

באותו ערב, היין המסוים הזה עשה לי (וגם לה) "וואו"… פשוט התאהבנו (גם אחד בשנייה וגם ביין). היה זה יין מסוג של יקב בוטיק קטן שלא שמעתי עליו מעולם – 'יקבי בן-חיים'.

מרלו בן-חיים

*

מאז, השתדלנו לפחות פעם בשנה, או ביום הנישואין שלנו או בחודש נובמבר, להגיע לאותה מסעדה ולהתענג על בקבוק יין 'מרלו' של אותו יקב עלום.

זה מספר שנים, לצערנו, שהמסעדה כבר לא עובדת עם היקב ואנחנו מגיעים לשם בשביל הנוסטלגיה והזיכרונות.

אבל לפני מספר חודשים התקיים ומצאתי את היקב.

כמובן שכתבתי על היין והזיכרונות שהוא מעלה בי, וקיבלתי מייל מפתיע ממישהי בשם קרן בן-חיים (הבת של.. אבל תיכף נגיע לזה), מנהלת השיווק של היקב, שקראה את מה שכתבתי, התרגשה והזמינה אותי לקבל בקבוק מרלו של בן-חיים.

מאז עברו מספר חודשים של "כן" ושל "לא" ושל "אולי" אבל שורה תחתונה – לא הצלחתי להגיע, למרות שהיינו בקשר טלפוני מדי פעם וקשר בפייסבוק… לא יצא – משפחה, ילדים, מחויבויות…

דרך-אגב, ביקב (הכשר) נערכת מדי שישי 'קבלת שבת' והכניסה חופשית…

יקב בן חיים

*

כשקיבלתי הזמנה ל- 'מסיבת סיום בציר 2013', החלטתי שלא משנה מה, אני בא !

כמעט ופספסתי גם את האירוע הזה, אבל בסוף הצלחתי להגיע (באיחור אופנתי של שעה בערך).

*

יקב בן-חיים, אני כאן !

כבר בכניסה קידמו את פני שני טורים של אופנועים (אהבה ישנה שלי).

האולם הקטן היה מלא מפה לפה באורחים, מכרים, קרובים וחברים.

קרן, שהיתה עסוקה עד מעל הראש, קיבלה אותי בחמימות ולבביות ובמקרה או שלא במקרה הושיבה אותי ליד השולחן (חבית) של אלי בן-חיים – האב המייסד והבעלים של המקום.

התחלנו לדבר, כשברקע מוזיקה נעימה של זמר שלא היכרתי, ששר קאוורים לשירים המתאימים גם לצעירים וגם לצעירים ברוחם.

היין נשפך שם כמים ובכל מקום יושבים או עומדים אנשים המתענגים על כוסית יין זה או אחר.

הרבה אהבה היתה במקום הזה, יין שמחה והרבה אהבה.

אני התחלתי עם טעימה של 'קברנה פרנק' 2010 – בדיוק השבוע זכה היין הזה במקום שני בתחרות (מתוך 1000 בקבוקים). היין נשך לי בעדינות נעימה את הלשון והיווה התחלה נפלאה לערב הזה.

ואז לקח איתי בן-חיים (הבן של…) את המיקרופון, והציג את היין החדש 'אלמוג'. יין לבן, מתוק שיכולתי לשתות אותו כמו ששותים מיץ טעים.

היין בן 3 חודשים בלבד, מבציר 2013 ולדברי אלי, הוא בדיוק כמו הבן של איתי, שעל שמו הוא נקרא – "עדין ומתוק".

*

אלי ואיתי בן חיים

אלי ואיתי בן חיים

*

ואיך אפשר ערב של יין בלי גבינות ?

מנהל השיווק של 'משק יעקב'ס' עושה עבודה נפלאה, בשנה האחרונה שמעתי את השם 'משק יעקב'ס' בהרבה מאד בלוגים של טיולים ואוכל ובהרבה אירועים צויין שהוגשו הגבינות האלה.

*

אבל נחזור ליין, הלא לשם כך התכנסנו..

בינתיים אני כבר עם כוס יין מבקבוק קברנה סוביניון 2008 –

קברנה סוביניון 2008

קברנה סוביניון 2008

*

ואז הגיעה ההפתעה –

אלי לקח אותי לסיור ב- 'קודש הקודשים' – היקב עצמו. היכן שדורכים על הענבים, מתסיסים אותם ויוצרים מהם את נקטר האלים…

*

קודש הקודשים

*

טוב, היום כבר לא דורכים פיזית, אלא משתמשים במכבש חשמלי, אבל השיטה נשארה כמו שהיתה עוד מימי השארלומן (אימפרטור) של צרפת במאה ה- 4, הראשון שייצר חביות מעץ ומחבקים.

ראיתי את מכלי הענבים הגדולים, את החביות שבהן מישנים את היין ואת הבקבוקים… הסתובבתי שם כמו שיכור (משחק מילים שכזה), ראיתי את המכבשים ושמעתי קצת על ההיסטוריה של המשפחה – מתברר שהמשפחה של רותי, אישתו של אלי, שהגיעה מרומניה, עסקה שם כבר בבניית חביות יין…

בכלל, ליקב יש כרמים על הר מירון – כ- 1,200 מטרים מקברו של הרשב"י

*

יכולתי לשבת פה ולספר ולספר על היין, על היקב ועל האווירה, אבל הגיעה השעה לסיים, להצטלם עם קרן ובקבוק המרלו הנכסף ולחזור הביתה במונית (אם שותים לא נוהגים).

קרן בן חיים, אני ובקבוק המרלו

קרן בן חיים, אני ובקבוק המרלו

*