ארוכה הדרך למים


סודן – ארץ שסועה ולמודת קרבות. המדינה עדיין לא חולקה לצפון ולדרום והמליציות עדיין נלחמות בשלטון המוסלמי שמנסה לחייב את כל המדינה בדת האיסלם. להמשיך לקרוא

בלי לומר שלום / לינווד ברקלי


קשה לי. קשה לי לעבור ליד חנות ספרים מבלי להיכנס ולהעשיר את הספרייה שלי בעוד איזה ספר, ורצוי ספר מתח – משהו שיקח אותי למקום רחוק ויוציא לי את הדאגות מהראש לשעה-שעתיים. להמשיך לקרוא

על ספר דיגיטלי ואיך זה קשור למין… (למבוגרים שבינינו)


קיבלתי שובר זיכוי ל- "קניית" ספר דיגיטלי לנייד/מחשב/טאבלט/וואט-אבר…

אני אגיד לכם את האמת – אני קצת old fashion בכל הנוגע לספרים – אני מעדיף לעלעל בדפים, להסניף את הריח של הדפים, להרגיש אותם בין האצבעות… קשה לי להתחבר להעברת עמוד באמצעות החלקת אצבע על המסך, לאמץ את העיניים כדי לקרוא, הריצוד של האותיות והמילים גורמים לי לבלבול (מישהו אמר הפרעת קשב וריכוז ?).HaTzdafaShebein-650x866 להמשיך לקרוא

יהלומים למבוגרים


מה אפשר להגיד על יהלום שלא אמרו כבר ?יהלום מיכל אדלר

שהוא חברה הטוב ביותר של האישה, שהוא נוצץ ושהזה החומר החזק ביותר בטבע… אז על הנקודה הזאת אני רוצה להתעכב שניה – יהלום, שהוא חברה הטוב ביותר של האישה אבל הוא גם החומר החזק ביותר בטבע, ברגע שהיא תאמץ אותו אל לבבה הוא עלול להשאיר שם שריטות… להמשיך לקרוא

חדרים של אהבה (מומלץ מגיל 18 ומעלה)


'זונה', 'השופט בן זונה', 'זונה בת זונה', 'פרוצה'… לא… אין לי טורט ולא "סתם" קפצו לי קללות לראש ומשם לקולמוס.L9996259

כמה פעמים קראתם למישהו 'זונה' כמילת גנאי ? חשבתם פעם מה עומד מאחורי המילה המילה ? השתמשתם פעם בשירותיה של זונה / נערת ליווי / מארחת / כל כינוי אחר ? להמשיך לקרוא

איפה הכל השתבש


זו לא תהיה "סתם" עוד ביקורת קריאה.
קיבלתי לסקירה את הספר "איפה הכל השתבש" של אלעד רואימי – אוסף של סיפורים קצרים.
כהרגלי, הנחתי את הספר על יד המיטה, ובאחד הערבים בהם עליתי על יצועי מעט מוקדם מן הרגיל, לקחתי אותו והתחלתי לקרוא.
הצלחתי לקרוא אולי 4 סיפורים מתוך הקובץ, עד "שנשברתי" – הייתי מסכם אותם ב- "סקס, סמים, אלכוהול ואי שפיות"… זה בעצם המכנה המשותף של כל הסיפורים הקצרים בספר.
לקחו לי מספר ימים, בהם ראיתי את הסרט "The Traveler" עם ואל קילמר, שהצליח להכניס אותי ל- Mode, או לסוג של הלך מחשבתי שאצליח לסיים לקרוא את הספר.
זה לא ספר שקוראים על רגל אחת, כלאחר יד. זה ספר שצריך להיות במצב תודעתי אחר (אולי זה גם מה שהיה לאלעד בזמן שהוא כתב את הסיפורים… מי יודע).
אבל הצלחתי לסיים לקרוא ואפילו די נהניתי.
הצלחתי להיכנס לראש של הדמויות הראשיות ולקרוא בין השורות ולהבין את הניואנסים הקטנים שנרמזים במשפטים הלכאורה רגילים או סתמיים.
*
איך אני מגדיר את הספר ? זה לא ספר רגיל. זה ספר מיוחד, והייתי ממליץ לקרוא אותו אחרי שתי ביורות או כוסית וויסקי (חס וחלילה שאני אדבר על חומרים אסורים בחוק, אבל אם יש לכם אישור לקנאביס רפואי, זה בדיוק הזמן להשתמש בו).

"זה הרגע. שלוש. בקבוק וויסקי שלישי, גרם שלישי של קוקאין ושלושה אנשים. אני כמו צופה מהצד בהתרחשויות, נותן הוראות בימוי, לי ולהן, מכוון בדיוק למה שאני רוצה, לתנוחות שאני רוצה, לטעמים שאני רוצה, ולתחושות שאני רוצה".
בספרו "איפה הכל השתבש" מתאר אלעד רואימי עולם אפל ודקדנטי, עירוני מאד. הסיפורים של רואימי הם על ברים חשוכים בלילות שחורים, בהם מככבות שלל דמויות גרוטסקיות וחשוכות מרפא נפשי. בה בעת, לצדן ודרכן, מתקיים גיבור סמוי וגלוי, שמבטו על החיים ועל היעדר משמעותם מסופר בשפה לקונית וישירה ובהומור עצמי מר. נקודת האור היחידה בחייו היא אותה דמות נשית – ספיר, דנה, יסמין, או המלאכית בכחול – שאינה אלא פנטזיה, או כמיהה גדולה: "אני כותב עליה, מנסה לצייר אותה, מנסה להרכיב דמות מלאה שלה, פעם נזכר בשיער שחור ופעם בגזרה דקה, בנקודת חן על החזה, ופעם אחרת בצוואר ארוך. רסיסי זיכרון רגשי".
על פי עולמו של הגיבור המאגד את שבעה-עשר סיפורי הקובץ, המוצא הוא אחד, משום שהחיים עצמם כאוטיים ובלתי ניתנים להבנה: "יש פעמים בהן היקום מסתדר לך בצורה כזו שלמשך לילה אחד הכל מתיישר ואתה חווה את מה שניתן לתאר כנגיעה אלוהית. רק שילוב של מספר במשוואת החיים יכול לגרום לזה. לי זה קרה עם המספר שלוש"….

מה את לא מבינה ?


"די כבר." אני אומר לה, "עזבי אותי! אני לא מעוניין".

אבל היא ממשיכה… עד מתי ? כמה זמן אני עוד אעמוד בזה ?

ככה התחילה השיחה שלי עם אח של חבר טוב, על כוס קפה. להמשיך לקרוא

חיי כלב – פרק VI


אני חייבת לשתף אותכם בהגיג שעלה לי – כשאני חושבת על זה, לא ממש הצלחתי להפנים את המושג "אבא"…

את אמא אני מכירה – היא באה לכלובים של העמותה ולקחה אותי וחיבקה אותי. עם אמא גם אין לי בעיה לצאת לטיול – אני אפילו אוהבת את זה, אני ישנה ליד הצד שלה במיטה בלילה וכשהיא קמה אני ישר זוקפת אוזן ואחר כך ראש כדי לראות לאן היא הולכת. אני כל הזמן לידה – במיוחד כשהיא במטבח ואז אפשר לגנוב לה אוכל שנופל על הרצפה. להמשיך לקרוא