איפה הכל השתבש


זו לא תהיה "סתם" עוד ביקורת קריאה.
קיבלתי לסקירה את הספר "איפה הכל השתבש" של אלעד רואימי – אוסף של סיפורים קצרים.
כהרגלי, הנחתי את הספר על יד המיטה, ובאחד הערבים בהם עליתי על יצועי מעט מוקדם מן הרגיל, לקחתי אותו והתחלתי לקרוא.
הצלחתי לקרוא אולי 4 סיפורים מתוך הקובץ, עד "שנשברתי" – הייתי מסכם אותם ב- "סקס, סמים, אלכוהול ואי שפיות"… זה בעצם המכנה המשותף של כל הסיפורים הקצרים בספר.
לקחו לי מספר ימים, בהם ראיתי את הסרט "The Traveler" עם ואל קילמר, שהצליח להכניס אותי ל- Mode, או לסוג של הלך מחשבתי שאצליח לסיים לקרוא את הספר.
זה לא ספר שקוראים על רגל אחת, כלאחר יד. זה ספר שצריך להיות במצב תודעתי אחר (אולי זה גם מה שהיה לאלעד בזמן שהוא כתב את הסיפורים… מי יודע).
אבל הצלחתי לסיים לקרוא ואפילו די נהניתי.
הצלחתי להיכנס לראש של הדמויות הראשיות ולקרוא בין השורות ולהבין את הניואנסים הקטנים שנרמזים במשפטים הלכאורה רגילים או סתמיים.
*
איך אני מגדיר את הספר ? זה לא ספר רגיל. זה ספר מיוחד, והייתי ממליץ לקרוא אותו אחרי שתי ביורות או כוסית וויסקי (חס וחלילה שאני אדבר על חומרים אסורים בחוק, אבל אם יש לכם אישור לקנאביס רפואי, זה בדיוק הזמן להשתמש בו).

"זה הרגע. שלוש. בקבוק וויסקי שלישי, גרם שלישי של קוקאין ושלושה אנשים. אני כמו צופה מהצד בהתרחשויות, נותן הוראות בימוי, לי ולהן, מכוון בדיוק למה שאני רוצה, לתנוחות שאני רוצה, לטעמים שאני רוצה, ולתחושות שאני רוצה".
בספרו "איפה הכל השתבש" מתאר אלעד רואימי עולם אפל ודקדנטי, עירוני מאד. הסיפורים של רואימי הם על ברים חשוכים בלילות שחורים, בהם מככבות שלל דמויות גרוטסקיות וחשוכות מרפא נפשי. בה בעת, לצדן ודרכן, מתקיים גיבור סמוי וגלוי, שמבטו על החיים ועל היעדר משמעותם מסופר בשפה לקונית וישירה ובהומור עצמי מר. נקודת האור היחידה בחייו היא אותה דמות נשית – ספיר, דנה, יסמין, או המלאכית בכחול – שאינה אלא פנטזיה, או כמיהה גדולה: "אני כותב עליה, מנסה לצייר אותה, מנסה להרכיב דמות מלאה שלה, פעם נזכר בשיער שחור ופעם בגזרה דקה, בנקודת חן על החזה, ופעם אחרת בצוואר ארוך. רסיסי זיכרון רגשי".
על פי עולמו של הגיבור המאגד את שבעה-עשר סיפורי הקובץ, המוצא הוא אחד, משום שהחיים עצמם כאוטיים ובלתי ניתנים להבנה: "יש פעמים בהן היקום מסתדר לך בצורה כזו שלמשך לילה אחד הכל מתיישר ואתה חווה את מה שניתן לתאר כנגיעה אלוהית. רק שילוב של מספר במשוואת החיים יכול לגרום לזה. לי זה קרה עם המספר שלוש"….

הבניין בתחנה המרכזית


יצא לי להיות היום בדרום תל אביב, באזור שאנשים "נורמלים" ו- "נורמטיבים" מנסים להתרחק ממנו – אזור התחנה המרכזית החדשה, אבל בקטע הפחות נעים שלה… אזור הרחובות בית קציר, בית גוברין, הקונגרס – למי שמכיר. רחובות שבהם יש יותר עובדים זרים ומהגרים (חוקיים ולא חוקיים) מתושבים ישראליים. עברתי ליד הרחובות האלה וניסיתי שלא להתעכב שם מעל הרצוי, האווירה לא היתה לי ידידותית, עד שלפתע ראיתי בניין גבוה עם חלונות מטים לנפול וזוהמה וגרפיטי על הקירות. נעצרתי והסתכלתי שוב על הבניין והרמתי מבטי אל על – ככל שעליתי עם העיניים גבוה יותר, כך היו הקירות לבנים יותר והחלונות מתוחזקים ונקיים יותר. בקומות הגבוהות היו גם פרחים על אדני החלונות. להמשיך לקרוא

אלוהים, מה זה צריך להביע!


קצת לפני הבר מצווה שלו, קרא סיימון ריץ' בתנ"ך ונבהל נורא. הוא החליט שמעכשיו הוא שומר מצוות.אלוהים, מה זה צריך להביע!
ההחלטה החזיקה בדיוק שלושה ימים, עד שאכל צלעות… מאז ועד היום הוא מחכה שאלוהים יעניש אותו…

*

אלוהים, מה זה צריך להביע! הוא ספר שכתוב בשנינה ובהומור על חברה בשם 'גנעדן בע"מ' שהוקמה ומנוהלת עדיין על ידי אחד, לא אחר מאשר… אלוהים בכבודו ובעצמו.

להמשיך לקרוא

מה קורה לנו ?


כחברה, כמדינה, כאנשים – מה קורה לנו ?

לאחרונה שמעתי נאום של יאיר לפיד בקמפוס החרדי של מכללת קריית אונו – "אתם ניצחתם" הוא אמר להם. "אתם ניצחתם, אבל עכשיו זה אומר שאתם צריכים לקחת אחריות על המדינה ועל שאר הקבוצות שנמצאות בה"…

ואני חושב לעצמי – אין לי שום דבר נגד הדת (כל דת שהיא) או נגד הדתיים. הבעיה שלי (ואני חושב שגם של שאר העולם) היא הפונדמנטליסטים שמנצלים ניצול ציני של הדת ומנסים לשנות את שאר התושבים סביבם (ולא משנה באיזה חלק של העולם אנחנו נמצאים) כדי שיאמינו בדת שלהם (במקרה הטוב) או פשוט לחסל את כל מי שלא מאמין (במקרה הפחות טוב). ואני מדבר על המוסלמים הקיצונים בכל רחבי העולם, ואני מדבר על הנוצרים – החל ממסעות הצלב ועד ל- KKK  של היום. ואני מדבר גם על קבוצה של חרדים פנאטים שמשתמשים בדמוקרטיה ולאט לאט משתלטים על מדינת ישראל, שמורכבת מקבוצות של אנשים שמאמינים בדבר זה או אחר, בעצמה זו או אחרת, ופשוט מנסים לכפות את דעתם ואת חוקיהם על קבוצות אחרות, שמנסות לחיות את חייהן.

אני תושב כפר יונה.

הגעתי עם משפחתי (אישה ושני ילדים) לכפר, במטרה לחיות חיים חילוניים, קניתי בית בשכונה חילונית והרגשתי שהצביון הכללי של הכפר הוא חילוני.

והנה, זמנים משונים הגיעו עלינו – פתאום מתברר לי שהמועצה – "נבחרי הציבור" מקצים שטחים ציבוריים (שבמקור היו שטחים להרחבת בית ספר תיכון) לטובת הקמת קריה חרדית, הכוללת מגורים, ישיבה, בית כנסת… אין לי בעיה עם בתי כנסת בישוב אבל כשבכל רחוב (גם באמצע שכונות חילוניות) מוקם קרוואן ועליו שלט מאיר עיניים "בית כנסת", והקרוואן נמצא על קרקע ציבורית שבמקור מיועדת אולי לגן ילדים, לתחנת מד"א, נקודת משטרה, מגרש משחקים או כל דבר אחר שהוא לטובת רוב הציבור… משהו מסריח לי פה.

בכפר יונה מתגוררות כ- 18 – 20 משפחות חרדיות. הן חיות בהרמוניה עם שאר תושבי הכפר ובאמת עם מינימום חיכוכים.

בסוף הרחוב שבו אני גר הוקם לפני כ- 8 שנים בית ספר חרדי. בבית הספר לומדים כ- 250 תלמידים, פחות מחצי מהם תושבי הכפר. השאר מגיעים באוטובוסים מחוץ לכפר.

בית הספר שייך לעמותה פרטית ובנוי (כמו שאמרתי קודם) על קרקע ציבורית. הוא מחובר לתשתית של מים וחשמל, וכמובן שהעמותה אינה משלמת ארנונה, מים או חשמל… נשאלת שאלה מהותית : למה רוב התושבים הכפר, שהינם שומרי חוק ומשלמים את מיסיהם בזמן, צריכים לממן עמותה פרטית שהשתלטה על קרקע ציבורית ?

אני חבר בקבוצה המתנגדת לכל נושא "ההתחרדות" של הכפר – ובתמורה אני נושא בתואר המפוקפק של "שמאלני גזען", לפי דבריו של ראש המועצה בטלויזיה. האמת – לא הבנתי מה הקשר… זה משנה אם אני שמאל או ימין ? ושאלה יותר חשובה – האם החרדים הם גזע ?

השתלטות כזאת קורית בהרבה מקומות בארץ – בבית שמש, ביבנאל ובעוד ערים.

זה מתחיל בקטן – בית כנסת אחד… ועוד אחד… ואיזה כולל קטן "רק כדי ללמד תורה" ואז מוקם בית ספר "לרווחת התושבים החרדים שלא יכולים ללמוד במקום אחר" ולאט לאט רחובות מתחילים להיסגר בשבת "כדי לא לפגוע ברגשותיהם של התושבים שגרים שם"… אבל אני, את ואתה גרים שם !!! ואנחנו כן רוצים לנסוע בשבת לים או לטיול בגליל.

חייבים לעצור את זה !

אני עושה כמיטב יכולתי, יחד עם אנשים טובים – שלא שונאים את הדת, כפי שמנסים לצייר אותם, אלא פשוט רוצים להמשיך ולחיות את אורח החיים שלהם בשקט.