גליתא

כשחיפשתי מה לעשות בירושלים, מצאתי את חוצות היוצר – שם נהנינו מהופעה של מוקי – עם שירים חדשים וישנים – ואולי זה המקום לבקש ממנו סליחה בשם הקהל, שעזב את המושבים לפני שההופעה הסתיימה…
אבל זה היה ביום חמישי ולנו נשאר יום שישי שלם בירושלים רבתי לחפש כיצד להעסיק את הפרחחים הקטנים (לא ממש פרחחים וגם לא ממש קטנים). יום שישי על הבוקר נסענו למוזיאון המדע – אבל זה כבר לפוסט אחר (יגיע בהקדם, אני מבטיח) ומשם נסענו לנו לקיבוץ צובה ליד מבשרת (לא שאני יודע איפה מבשרת נמצאת – חוץ מזה שהיא בירושלים… ולעבור שם סדנת שוקולד…

תקווה חדשה להורים שבדרך ?

הפוסט הזה עומד להיראות כמו פוסט פרסומי… ואולי איפה שהוא יש בזה משהו…

אבל בתור אחד שעובר יחד עם זוגתו טיפולי הפרייה (IVF + PGD), אני מאמין שהמיזם הזה חשוב ויכול לסייע רבות, לי אולי כבר לא, אבל לאלה שרוצים להיות הורים שמנסים להיות הורים, שכל מה שהם מבקשים זה ילד… אולי זאת תהיה התשובה הפשוטה ביותר בשבילם – ללא ניתוחים, ללא הרדמה ועם אחוזי הצלחה גבוהים פי… 50 אפילו…

אז מה זה אותו מיזם מסתורי שאני רוצה להכיר לכם ? הסכיתו וקראו

אוויר ללא ריחות רעים… יש ?!

*

שלום לך בלוג יקר שלי. Long time no write…

לאחרונה הייתי "קצת" פעיל באתר חדש שעומד לעלות ולצאת לאוויר העולם www.2bdaddy.co.il , אתר על הורות מהזווית האבהית. משהו קצת אחר.

אבל נחזור לענייננו ולסיבה לשמה התכנסנו כאן –

קיבלתי להתנסות מספר מוצרים של חברה בלתי ידועה (לי בכל אופן) בשם HG… *

כמובן שנכנסתי לאתר שלהם לראות מי אלה בכלל ומה הם רוצים.

האותיות HG נגזרות משמו של איש עסקים שבדי – Håkan Gip. בשנות ה-60 המוקדמות היו לו מספר מוצרי ניקוי באיכות גבוהה שפיתח באוניברסיטת שטוקהולם, אשר נועדו בעיקר עבור בריכות שחייה. בשנת 1969, חברה הולנדית קטנה, החלה לייבא מוצרים אלו משבדיה. זה לא רק הוכיח הצלחה בעולם של בריכות שחייה, אלא גם בין הסוחרים של הבנאים שמכרו אריחי קרמיקה.

באמצע שנות השבעים, החברה השוודית HG נמכרה לחברה פינית. כאשר החליטו להעביר את המפעל HG למערב פינלנד, החברה ההולנדית החליטה לייצר את המוצרים בהולנד בגלל המרחק בין מערב פינלנד והולנד. הם רכשו את הנוסחאות של HG ואת המותג והזכויות מהחברה הפינית והתחילו במתקן ייצור קטן. אחרי כמה שנים מוצלח מאוד עבור חברת Van Altena B.V. en, הכלכלה ההולנדית נקלעה למשבר.

בשנת 1982 החליטה מועצת המנהלים להרחיב את המותג לחומרי ניקוי לכל הבית.

*

אז אחרי שהבנתי (בערך) מי אלה HG, החלטתי לנסות את המוצרים.

המוצר הראשון שניסיתי, ועליו אני רוצה לספר, זה מטהר האוויר...

למרות שהמושג "מטהר אוויר" הוא לא ממש מתאים כאן – התרסיס פשוט… איך לומר… מנקה את האוויר ?

*

בעיה מוכרת בבתים היא הריח בשירותים.

לא משנה אם נדליק נר או אם נרסס בשמים שונים ומשונים לחלל החדרון, הריח עדיין נשאר ברקע.

מנטרל הריחות של HG, ותאמינו לי שהייתי סקפטי וניסיתי אותו במצבים קשים ביותר, פשוט "אוכל" את הריח הרע. מרססים לפני היציאה מהשירותים (על המיכל כתוב להמתין רבע שעה, אבל גם 5 דקות מספיקות) ואפשר להיכנס בלי לחטוף מכת ריח – לא מזה שהיה בשירותים לפניך ולא מאיזה שהוא "מבשם אוויר" בניחוח לבנדר, אורנים אביבי או לימון שמנסה להסוות את הריח הרע בריח "מעודן" אחר…

פשוט עושה את העבודה, או כמו שכתוב על התרסיס – "מנטרל ריחות לא נעימים עד ליסוד"

*

גם במטבח ניסיתי אותו – ואחרי טיגון בשמן עמוק (קורה לפעמים), כשהמטבח פשוט מריח משמן שרוף, כמה "שפריצים" של המנטרל ותוך מספר דקות הריח נספג ונעלם.

*

התרסיס מבוסס על מים ותמציות צמחים, הוא ידידותי לסביבה ואינו מכיל CFC2 או כל סוג של גז חממה אחר.

החומר עצמו מתכלה לחלוטין ואינו משאיר משקעים.

*

עבודה מהבית

רהיטים…

מה כבר יש לחדש ברהיטים ?

עוד ספה ? עוד שולחן ? עוד מדף ?

אז זהו – ש- 'רהיטי דורון', הרשת שמתמחה בחדרי ילדים, הולכת צעד אחד קדימה ומשיקה את 'רהיטי דורון – הום אופיס' (Home Office) – ליין המשרד הביתי.

הוזמנתי להשקת קו המוצרים החדש הזה בחנות הגדולה (250 מ"ר) בסגולה שבפתח תקוה.

מה המחשבה שעומדת מאחורי בניית קו מוצרים שכזה ?

יותר ויותר אנשים עובדים מהבית וזקוקים לפינות עבודה בתוך הבית – אם אלה סטודנטים, שכירים, פרילנסרים וגם בני הגיל השלישי.

כיום פינות עבודה ביתיות הן אוסף של רהיטים שאינם מתאימים אחד לשני, ולבטח לא באופן ספציפי לצרכיו של הלקוח.

'רהיטי דורון – הום אופיס' באים לתת מענה ל- 95% מהצרכנים המחפשים פתרון כזה.

הם מציעים מבחר של שולחנות עבודה וישיבות, שידות וכוורות (תלויות ורצפתיות) המגיעים בארבעה צבעים עיקריים – שמנת, מולבן, ליבנה ופקאן, כאשר ישנה אפשרות לתת "כתמי צבע" – נגיעות של צבעים "שוברים" בתוך החלל.

הדגש ברהיטים אלה הוא על שני דברים עיקריים : איכות ומחיר.

האיכות הבלתי מתפשרת של מפעל 'רהיטי דורון' (50% מהלקוחות הם לקוחות חוזרים) ומחיר השווה לכל נפש.

הרהיטים עשויים מעץ סיבית בציפוי מלמין, כמו חדרי השינה האיכותיים של הרשת.

ל- 'רהיטי דורון' ניסיון משנת 1949 בייצור ושיווק רהיטים. בבעלות 'רהיטי דורון' מפעל מהמשוכללים בארץ הפועל בשיטות ייצור ייחודיות, בסדרות גדולות ויעילות וברמת גימור גבוהה. בנוסף מחזיקה 'רהיטי דורון' ברשת חנויות בפריסה ארצית לשיווק הרהיטים לילדים ונוער.

'רהיטי דורון' מעצבת ריהוט המותאם לצרכי הלקוח, באיכות וגימור מוקפדים עד לפרטים הקטנים ביותר. הכוללים בין השאר זמן אספקה מדויק כבר בעת ההזמנה ותעודת אחריות לרהיטים לשלוש שנים! לחברה תפיסה אירופאית בעיצוב ותפיסה אמריקאית בשירות. כל זה תוך התאמה מלאה לצרכן הישראלי ולמאפיינים הייחודים של דירות ובתים בישראל.

ל- 'רהיטי דורון' לילדים ולנוער עשרה סניפים בפריסה ארצית:

עפולה- רחוב המלאכה 12, חיפה- שדרות ההסתדרות 20, (צומת הצ'ק פוסט), נתניה- שדרות גיבורי ישראל 5 (מתחם ביג פולג), רמת גן- רחוב ששת הימים 14, (מול קניון איילון), פ"ת- רחוב אלכסנדר ינאי 5, סגולה, ראשל"צ- רחוב משה לוי 11, בניין UMI צומת ביל"ו – קריית עקרון – רחוב המלך חסן השני מס' 1 (במתחם תחנת אלון), ירושלים –רחוב יד חרוצים פינת פועלי צדק, א.ת תלפיות, אשדוד – רחוב האורגים 4, פינת בעלי מלאכה, באר שבע- דרך חברון 4 (מתחם הורדוס)

לאתר החברה –   www.doron1949.co.il

קוריצה משתזפת ומקבלת סחרחורת

אתמול היה לי זמן פנוי, ומאחר ולא פגשתי את אחי הגדול כבר הרבה זמן, החלטתי לקפוץ אליו לביקור. במיוחד לאחר ששמעתי שהגיע אליו מכשיר חדש… אהמ… חייבים לבדוק.

אז סתיו קפץ לסופר, הביא עוף – אבל איזה עוף – כולו חיוור, מסכן, נראה חולה (פולני כזה)… חייבים להשחים אותו !

לוקחים קצת שמן זית, מלח ועוד תבלין סודי, שיש לו שם כמו של אחת ממדינות ארה"ב…

מתחילים ללטף את העוף, לעשות לו מסאג' רקמות עמוק – מה ? שיהנה.

ואז… (תופים? עוד לא).

נועצים לעוף המסכן את השיפוד ישר בישבן ומושיבים אותו על כיסא הכבוד, כשבצל שלם תקוע לו שם מאחור.

מחברים את השיפוד למשחים, סוגרים את הדלת, מכוונים את הטמפרטורה, הזמן וסוג הצלייה ומחכים. כמה זמן מחכים ? בתנור זה בערך 45 דקות, אז הערכנו שגם פה זה יהיה בערך אותו זמן.

למטה לא לשכוח לפזר כמה שיני שום חצויות ומעט מאד בירה, כדי שהעוף ישתכר לו מהאדים ולא ינסה לברוח.

תהליך ההכנה

לאט לאט אנחנו יכולים כמעט לראות איך העוף יכול היה באותה מידה לשכב על הגב רגל על רגל ולהרכיב משקפי שמש. ההשחמה נראית פשוט טוב, בועות אוויר מתחילות להתפתח באיזור הכנפיים ואנחנו כבר מתחילים לרייר תוך כדי מחשבה על מה שעומד להיכנס לנו לפה, לגרון, לרדת דרך הוושט כל הדרך עד הבטן (לא נמשיך כרגע בשיעור האנטומיה).

מה לעשות שבינתיים אני רעב ? אז נאכל עם הילדים – מה יש לאכול ? חריימה… אבל אליה וקוץ בה – כבר הבנתי לאן הרוחות נושבות – קיבלתי מנת דג בגודל הצלחת ומסביב מלא רוטב אדום. "קלטתי אותך" אני אומר לו – "אתה רוצה לסתום אותי עם הדג ולחם ולהשאיר לעצמך את כל האוכל…"

חייכנו ואני התיישבתי לאכול את המנה הראשונה. ניסיתי. באמת שניסיתי אבל אי אפשר לאכול חריימה בלי פרוסת לחם… אז נשברתי. והתוצאות לפניכם.

תחילתו וסופו של החריימה

בינתיים סתיו לא הפסיק לפתוח את הדלת של האובן המסתובב והריחות הציפו את הבית. אני ניצלתי את הזמן כדי לצלם.

קוריצה קוריצה שמסתובבת בקלחת, אצל מי תסיימי בצלחת ?

למטה אפשר לראות את כל השומן והנוזלים שניגרו מהעוף הסקסי הזה.

*

יש !

מוכן !

ועכשיו באמת אני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן… ובתיאבון

בשר בשר ועוד בשר…

את מסעדת עב-בשר בנתניה אני מכיר כבר ממזמן… האמת היא שאף פעם לא נכנסתי אליה. תמיד עברתי לידה, העפתי מבט והמשכתי הלאה.

אתמול גיליתי איזו טעות עשיתי !

הוזמנתי לערב טעימות במסעדה החדשה יחסית של עב בשר ברמת החייל בתל אביב.

מביקורות של אנשים שהיו שם שבוע שעבר הבנתי שצפוי לי ערב עמוס באוכל, ולא סתם אוכל – אלא בשר (כמו שאני אוהב) טוב.

אולם גם הביקורות שקראתי לא הכינו אותי לאיכות ולמגוון של מה שהונח לפני על השולחן.

המסעדה נמצאת ברחוב הברזל 34 – ממש בקצה (תלוי מהיכן באים), ולמעט שלט לא גדול, ניתן לפספס אותה.

אילן ואשתו חגית פתחו את המסעדה השניה לפני זמן לא רב (יחסית) והם עושים שם חיל.

אז קודם כל – העיצוב של המקום מחזיר אותנו לקיבוץ גבעת ברנר, שם גדל אילן. על הקירות תמונות נוף ילדותו ובמרכז המסעדה כלים "רטרו" – טלויזיה, טלפון חוגה (זוכרים?), רדיו ועוד.

אפילו האהיל בשירותים עשוי מארגז פלסטיק שבו הובילו חלב.

נורא שיעשעה אותי תמונה גדולה שתלויה – מורה עם מקטרת כותב על הלוח "שלום כיתה א'" כשלידו מורה עם סיגרייה…. היום היו מפטרים אותם בלי לדבר בכלל – זמנים שונים…

זוגתי שתחיה ואני התיישבנו וקיבלנו טעימה מיין הבית, או יותר נכון לומר – 'יין עב הבית'. יין אדום חזק המשלב מספר זנים של ענבים ומיוצר ביקב 'אליגוטה' הנמצא בשרון. היין מיושן בחביות אלון 24 חודשים והוא בטעם פירותי – אם יש משהו שהולך עם בשר, זה יין אדום חזק, ולמרבה הפלא – לא חריף.

המנות הראשונות החלו להגיע בזו אחר זו ואנו נאבקנו עימן והזמנו עוד ועוד מהן.

התחלנו בפוקאצ'ת הבית שנאפית במקום ומתפצחת בפה, סלט הקיבוץ הגיע ישר אחריה – כשהוא מלא בירקות מכל טוב (ללא בצל) וכולל צנוניות, כרובית ושאר ירקות, בטיבלון חזק. הבצקים עם הבשר לא אחרו להגיע בצורת אמפנאדס דרום אמריקאים שחלקם הכילו בשר (המועדפים עלי) וחלקם הכילו ירקות.

ואז הגיע המלך של המנות הראשונות (לדעתי) – כנאפה טלה… על המנה הזאת אין הרבה מה לכתוב – רק לראות את התמונה, להזיל ריר ולרוץ להזמין אחד או שניים.

אחרי הכנאפה (מה – נראה לכם שסיימנו עם המנות הראשונות ?) הגיעו אחר כבוד קרפצ'יו פילה, סיגר אנטריקות ממולא בירקות עם סלט עשבי טיבול, בורקס בשר עם ביצה עלומה ואם הכנאפה היה המלך של המנות הראשונות, אז עכשיו תורו של הנסיך – קרם בטטה עם שקדים… הקרם הגיע בתוך ספל של אספרסו והוא יכול להוות מנת ביניים נפלאה בין המנות, למי שאוכל ארוחה מלאה. אני בדרך כלל לא אוהב לשתות את האוכל שלי. אני צריך להרגיש שאני לועס (ועדיף בשר), אבל קרם הבטטה היה פשוט מדהים ושינה לי את כל הקונספט שהיה לי עד היום על בטטות מרוסקות…

בשעה טובה סיימנו עם המנות הראשונות והמלצרים פינו בזריזות את השולחנות והכינו אותם לקראת המנה העיקרית… האוכל האמיתי – הבשר !

*

את הבשר קונה אילן מיבואן – והוא מגיע הישר מארגנטינה – אלו הן פרות חופש, האוכלות תירס, ובשרן נקרא 'בלאק אנגוס'. זה הבלאק אנגוס האמיתי.

על הבשר אילן לא מתפשר – הוא מביא את הטוב ביותר שניתן להשיג.

השפית אסתי גרוס אמונה על הכנת המאכלים המופלאים האלה והגשת הבשר במידה המדוייקת של העשייה.

פלטת בשרים המכילה אנטריקות, סינטה ומיח עצמות הגיעה וחוסלה תוך דקות ספורות. כמעט ולא הספקתי לצלם, אז מנה נוספת הוזמנה ואותה הספקתי לצלם לפני שגם היא נטרפה על ידי הקרניבורים שישבו על יד השולחן (ואני ביניהם).

בין השאר מוגשים לשולחן T-BONE, פריים ריב, פילה בקר ועוד כמה סוגים של בשרים מובחרים.

ליד הבשרים הגיעו התוספות – פירה מטובל בבצל מטוגן ותפוחי אדמה קריספיים.

*

נאנחנו ונשענו לאחור על מנת לסייע בעיכול המטעמים בעוד המלצרים מפנים את הצלחות והמגשים ומתכוננים לקראת המנות האחרונות.

פאדג' שוקולד וגלידת וניל, מקלות שוקולד ומרמלדה ואצבעות שוקולד במילוי קרמי מפנק.

עכשיו כבר באמת הגיע הזמן לשתות את "הקפה של אחרי".

נפרדנו משכנינו לשולחן, ערכנו סיור קצר והתרשמנו מפיסת ההסטוריה התלויה על הקיר ואף תפסנו שיחה עם אילן עובד, בעל המסעדות.

החלוקה בין אילן ואישתו ברורה מאד – הוא חי את החלום שלו – מבשל, צולה, מטגן ואמון על כל הנושא הקולינרי, ואילו היא אחראית על כל הנושא העסקי.

עכשיו אנחנו יודעים – בפעם הבאה שאנחנו רוצים לאכול בשר – קפיצה קטנה לעב-בשר ואנחנו יודעים שלא נתחרט.

PETER HUMMEL'S – מעדניית בוטיק

יום ראשון, שבע בערב, ואנחנו – כמה אנשים רעבים – נפגשים ברחבת קניון 'דרורים' – צומת דרור שבשרון, מול מעדנייה ענקית, שרק מלהסתכל עליה ועל המטעמים שמוצגים בתוכה, הפה מתחיל להתמלא בריר והבטן מזכירה שאכלנו "רק" לפני כמה שעות וזה כבר לא מספיק…

צולם ע"י סתיו אדם

את הערב התחלנו בהרצאה קצרה על בירה 'אלכסנדר' הישראלית, מהמובילות בשוק בארץ.

הבירה מיוצרת במבשלת בוטיק בעמק חפר (ומכאן שמה – ע"ש נחל אלכסנדר) ומגיעה בשלושה טעמים :

'בלונד' – בירה קלילה מאד, שלי ולעוד כמה אנשים, הזכירה יין נתזים, מבחינת המרקם שלה (ואני לרגע לא אומר שזה רע). גם הטעם עדין מאד.

הבירה השניה היא 'אמברה' – זוהי בירה בסגנון בלגי, היא מתוקה – מרה וחזקה יותר.

השלישית היא 'גרין' – זוהי בירה חזקה ומרירה מאד וזכתה במדליות רבות בעולם הבירה.

כל הבירות הן טבעיות, כלומר – ללא טעמי לוואי וללא תוספים.

—

עזבנו את טעימת הבירה ונכנסנו למזגן ולמראות המשכרים באמת – נתחי בשר מכל הסוגים והמינים שוכבים להם אחד ליד השני מעבר לחלונות זכוכית גדולים ושקופים ולצידם חריצי גבינה בכמה גוונים של צהוב (ועוד כמה צבעים).

—

פיטר הומל עלה מאוסטריה לפני 23 שנים (1989) ועסק במלונאות ובמסעדנות.

כאשר הוא פתח את המעדנייה שלו, הוא החליט להביא לצרכן הישראלי חומרי גלם מעולים במחירים סבירים.

כן ! הוא יקר יותר מקצביות אחרות, אבל… (וזה אבל גדול) אצלו אין 'פוילע שטיקים' ! הוא 'יקה', ואצלו בשר מיושן זה בשר ששכב ליישון במקרר ולא בשר שאטמו אותו בוואקום וזרזו את תהליך היישון שלו ולא הזריקו לו חומרים כאלה או אחרים.

נכון שמחירי העוף, למשל, גבוהים מאשר במקום אחר, אבל כאשר אתם קונים עוף נקי, פיטר שוקל את העוף לאחר הניקוי ולא כמו בקצביות אחרות, ששוקלים את העוף ברוטו (עם העצמות, העור והגידים) ורק אחרי השקילה מתחילים לפרק ואתם מקבלים 50% מהמשקל ששילמתם עליו.

כאשר אנשים קונים 'שפיץ שייטל' במקומות אחרים, כי זה הכי רך, אצל פיטר וסרגיי תקבלו חלקים שנחשבים קשים יותר, במידת רכות גבוהה יותר.

הכל בזכות הטיפול.

פיטר ושותפו סרגיי אוהבים את מה שהם עושים ומאמינים בדרך שלהם, ותיכף נבין גם למה.

–

לאחר סיור בחנות ובמקרר וטעימה מהמוצרים, שבאמת נחשבים מהשורה הראשונה בעולם – אם זה הבשר ואם אלו הגבינות, הגיע הזמן לצאת החוצה ולהתחיל לבדוק את מערכת העיכול.

נעמדנו ליד שולחן ארוך, טעמנו יין שנמזג לכוסות גבוהות והמתנו להוראות, שלא אחרו להגיע.

כל אחד קיבל נתח בשר רך, והתחיל לקצוץ בצל (דק-דק-דק), פטרוזיליה, יש מי שהוסיף צלפים, אנשובי, מיונז או כל רוטב אחר ממיני הרטבים שהמתינו לנו (טבסקו בארבעה טעמים, חומץ רימונים ועוד…). ערבבנו את הכל יחד וקיבלנו… סטייק טרטר, כאשר כל אחד מהטבחים מכניס למנה את אופיו.

לבסוף שפכנו על הבלילה חלמון של ביצת שליו ואכלנו עם טוסט.

טעמנו אחד מהשני והשווינו את המנות.

צולם ע"י סתיו אדם

אם חשבנו שבזה נגמר הסיפור, טעינו בגדול!

בצד עמד מנגל באורך של כמטר בעל 3 קומות ופיטר וסרגיי החלו להעמיס עליו נתחים כאלה ואחרים.

המנה הראשונה שיצאה מהאש היתה של פילה טלה.

מה אני יכול להגיד ? היינו תמימי דעים שזה הטלה הרך והטעים ביותר שאכלנו. הבשר פשוט נמס בפה ומזכיר כבד אווז (רק בלי החלקלקות).

אחר כך יצאו בזה אחר זה חלקי בקר מובחרים – אנטריקות, פילה וסינטה שטובלה במלח כמהין, מה שהפך את טעמה ממעולה למדהים.

–

ואיך אפשר בלי קינוח ?!

גלידה ופירות מקורמלים בסוכר ומיץ תפוזים.

—

בלי להרגיש עברו להן כמעט 4 שעות, ואנחנו נהנינו מכל רגע בהן.

 —

בימי חמישי אחר הצהריים ושישי, ניתן לאכול במקום – כאשר הזמנת אנטריקות, תקבל אנטריקות במידת העשייה הרצויה וללא תוספות כלשהן.

הילדים שלי אולי יעריכו פחות את המקום (הם אוהבים שניצל וצ'יפס), אבל אם אני ארצה לקחת את אישתי לאכול 'משהו טוב', אני אקח אותה לשם, שתטעם את הטעם המופלא של בשר 'אמיתי' מידיו של אומן.

 —

טלפון : 09-8800757, פקס : 09-8655414, קניון דרורים – צומת דרור.