נקיון אחר

יצא לכם לחשוב פעם על מה אנחנו ישנים בלילה ?

כל החכמולוגים יגידו שאנחנו ישנים על סדין… אבל מה יש מתחת לסדין ?

ושוב יקפצו החכמולוגים ויגידו שאנחנו ישנים על מגן מזרן…

טוב, בסדר… אז בשביל כל אלה שחושבים שהם יותר חכמים מהאפיפיור – אני אגלה את התשובה המסובכת – אנחנו ישנים על מזרן (הפתעה ?)

במשך הלילה הגוף שלנו מסיר מעצמו חתיכות של עור יבש (פיסות קטנות ובלתי מורגשות – כמעט), קשקשים מהשיער ומשאר המקומות השעירים בגוף ועוד… בנוסף מתמלא המזרן אבק (ולא משנה כמה אתם מנקים את הבית) והגענו לגולת הכותרת – קרדית אבק הבית… אחד הגורמים העיקריים לאלרגיות ולהתקפי אסתמה. אנחנו ישנים על נחילים של קרדיות חיות ומתות, הביצים שלהן והגללים שלהן.

איך נפטרים מכל הגועל הזה ?

אפשר להציע לחבוט על המזרן – אז חובטים וחובטים וכל האבק והג'יפה עולים למעלה… ויורדים חזרה למטה… שורה תחתונה – לא עשינו הרבה.

אפשר להציע לשפוך מים על המזרן – בעיה "קלה" – מים ואבק יוצרים בוץ… שוב לא פתרנו את הבעיה.

שואב אבק ? פה אנחנו כבר מתקרבים, אבל שואב רגיל ינקה עד לעומק של 5 ס"מ לתוך המזרן, או מקסימום 10, אם זה שואב טוב.

אז מה לכל הרוחות עושים ?

שמח ששאלתם. האמת היא שאני לא שאלתי את השאלה הזאת, עד שנתקלתי באדם, שהעלה בפני את הדילמה… אדם מתמחה בניקוי מזרנים עד לעומק של 40 (!) ס"מ כבר 7 שנים.

אדם משתמש במה שנראה כמו שואב אבק רגיל, אבל בעצם זהו שואב חובט בעל עצמה גבוהה במיוחד.

קרדית אבק הבית לא נמצאת רק על המיטות שלנו – אנחנו נהנים מסרט טוב בטלויזיה, והקרדית חוגגת לה בתוך הספה ועל השטיח…

רוצים להיפטר ממנה ומשאר חלקיקי האבק והלכלוך ?

טלפון אחד קטן לאדם והוא יגיע מצויד בערכה שלו – 052-3604253 או דרך האתר שלו  nikuimizronim.ucoz.ru .

אדם משתמש בחומר היפואלרגני והכל בבית הלקוח. עבודה של חצי שעה ויש לכם מזרן נקי ובריא – לכם ולילדים.

ג'יפ ג'וק

יום שבת של שבועות, איזה כיף – נוסעים לבקר קרובים בעפולה. קמנו בבוקר (צהריים), הרמנו טלפון שאנחנו מתנצלים אבל נאחר ויצאנו לדרך. כביש 6, מהירות שיוט בקרוז קונטרול והג'וק האדמדם משייט לו בכיף.

ארוחת צהריים, מנוחה קצרה ואנחנו יוצאים לכיוון חיפה – איך ? הכי פשוט (לכאורה) – מעפולה, כביש הסרגל, צומת מגידו ימינה, צומת התשבי, צומת יגור והופ אנחנו כבר בצ'ק פוסט.

חצי שעה נסיעה – 45 דקות מקסימום.

באותו הזמן, יצאו קרובים נוספים (שאליהם רצינו לנסוע) מתל אביב. (מזכיר שעורי מתמטיקה מהתיכון ?)

אמרנו – "נחכה קצת בחוץ או מקסימום ניקח מפתח מהשכנה…" פשוט, לא ?

אז זהו – שלא !

היציאה מעפולה, בואכה צומת התענכים (אמצע כביש הסרגל) עמוסה לעייפה… דיווח בגלגל"צ – רכב שרוף בהמשך, עומס תנועה עד צומת מגידו ואחר כך בצומת התשבי…

אמרנו – נסתובב, ניסע דרך נהלל, אמנם הדרך יותר ארוכה, אבל לפחות נוסעים.

אז זהו, שגם זה לא – צומת רמת ישי – השומרים – פקוקה גם היא.

זחלנו לנו בעומס הכבד, כשהילדים מתחילים כבר לשאול "מתי נגיע?"

ואז גמלה בליבנו החלטה – אם ברומא מתנהגים כמו רומנים, א… סליחה – רומאים, בישראל נתנהג כמו ישראלים !

הרי יש לנו ג'וק… אמנם לא 4X4, אבל לשבילי עפר הוא מתאים בהחלט…

ירדנו מהכביש והתחלנו לנסוע בדרך העפר המקבילה לכביש הסרגל.

זוגתי התרגשה – זו היתה לה הפעם הראשונה שהיא יורדת מהאספלט השחור לטובת הכורכר הלבן.

לפנינו ומאחורינו רכבי 4X4 ענקיים (דיפנדר, שברולט סילברדו ועוד מפלצות), ואנחנו הקטנים מקפצים לנו בכיף על האבנים הקטנות.

כל הדרך אנחנו מסתכלים מהחלון ורואים עד כמה אנחנו קרובים לשדה החמניות המסיטות את ראשון לעבר השמש.

בצומת מגידו פנינו ימינה והמשכנו עוד כ- 100 מטרים על שביל העפר. בשלב זה החלטנו לחזור לכביש, מאחר ואנחנו לא מכירים את השטח ובאמת שנהיה כבר מאוחר.

קרובי המשפחה שיצאו מתל אביב כבר המתינו לנו בביתם ולא רצינו לבזבז זמן על סיבוכים מיותרים, ובטח שלא כשיורד החושך.

נהנינו מאד מנסיעת "השטח" הראשונה שלנו, ומי יודע – אולי יהיו עוד כאלה…

צריך רק לחפש שבילי עפר ופשוט "לתת בגז".

עכשיו נשאר רק לשטוף את האוטו וללכת לישון.

נכון, זאת לא "נסיעת שטח" והרבה אנשים ובואו ויצחקו, אבל זו היתה טבילת האש הראשונה ובעיקבותיה (כך מקווים) יבואו עוד.