עונג שבת או… שלא…


היופי שבדת היהודית – יום שישי בערב, נרות, אמא מברכת, אבא מקדש, תחושה של סופו של שבוע עמוס, מנוחה, בילוי עם המשפחה, שיחות, בית כנסת, קדושה… אז זהו – שלא !

מה שאתם כן הולכים לקרוא עליו זה…

אולי הייתי צריך לקרוא לפוסט הזה "הענק הירוק" (The incredible hulk) בכלל…

אתמול (יום שישי, 9 בערב לערך), אני חוזר ממפגש משפחתי, נוסע ברכב ברחוב ראשי בשכונה שהיא בפירוש לא דתית – אני לא עושה לאנשים "דווקא".

הנסיעה רגועה, הילדים שקטים מאחור, אישתי שתחייה שקועה במחשבות ואני חצי מאזין לחדשות ברדיו.

התנועה דלילה מאד, אני בנתיב ימין (מתוך שניים) ובזווית העין אני מבחין בשלושה נערים/ילדים – קשה לי לאמוד את גילם – הייתי אומר בסביבות גיל 12 – עומדים בקבוצה כשהם מחזיקים משהו ביד. חולצותיהם הלבנות בלטו על פני הרקע החשוך של הלילה והבחנתי אפילו בכיפה אחת לבנה על ראשו של אחד מהם. כאשר אני מתקרב עם הרכב, אחד הילדים/נערים שולח את ידו וזורק על הרכב את הדבר הבהיר, שנראה כמו אבן, על הרכב. ברגע זה קרו כמה דברים באופן כל כך מהיר שהם נראו כאילו היו במקביל – חזרתי אחורה 18 שנה לאחור – לתקופה ששירתתי בשטחים וביצעתי את התרגול שעליו התאמנו בתחילת כל סיור – מכת גז, בלימה (אני לא יודע איך ידית בלם-היד לא נשארה אצלי מעוצמת המשיכה) ופריקה מהירה מהרכב. הספקתי לשמוע גם את המכה על גג הרכב כשהחפץ הנזרק פגע בו.

באדיבות PHOTOBUCKET

באדיבות PHOTOBUCKET

יצאתי מהרכב (פרקתי) וביצעתי סריקה מהירה של האזור. האדרנלין דפק לי בראש והראש היה ממוקד בדבר אחד. הבחנתי בשלושת הפרחחים מסתכלים עלי ומתחילים לברוח – כל אחד לכיוון אחר. "התבייתתי" על אחד מהם ותוך כדי שאגה התחלתי לרדוף אחריו כאילו אין מחר. בעוד אני שומע אותו צועק "סליחה, סליחה, לא התכוונו", אני שומע ברקע, כאילו מתוך חלום, את קולה של זוגתי "איל…"…

רדפתי אחריו, כשאני אטום לגמרי לסביבה ו- "מפוקס" על המטרה הבורחת ממני באימה.

כוונת

כעבור 50 מטרים בערך "נגמר לי האוויר", מה עוד שהייתי עם קרוקס – שלא ממש עזרו לי לרוץ ונעצרתי, במיוחד כשראיתי את הילד רץ לכביש ובאה לי ההכרה שהוא עלול להידרס.

נעצרתי והתחלתי לחזור בהליכה איטית לכיוון הרכב, ששתי דלתותיו הקדמיות היו פתוחות, 4 מהבהבים דולקים (אני הפעלתי ?) ואשתי עומדת בהלם לידו.

*

מכוניות המשיכו לנסוע על הכביש ואנשים הסתכלו מחלונות המרפסת ודיברו בקול רם אחד עם השני, כשהם שואלים "מה קרה?" , "מי רדף?" , "למה?"…

בדרך חזרה לרכב אני מרגיש את הכאב מתחיל להתפשט באזור החזה והצוואר והאדרנלין שפעפע מתחיל להתפוגג. הידיים, שרעדו כשהתחלתי ללכת הפסיקו עד שהגעתי לרכב והראיה כבר התבהרה.

התיישבתי במושב הנהג ואשתי נכנסה לרכב והתיישבה לידי.

היא הסתכלה עלי במבט המום כאילו ראתה אותי בפעם הראשונה. זה נכון שהיא מעולם לא ראתה אותי מגיב בצורה כזאת כלפי אף אחד ושום דבר ולא משנה כמה עצבני הייתי.

תקראו לזה חוסר בשעות שינה, תקראו לזה עודף או חוסר של סרוטונין מסיבה זו או אחרת, תקראו לזה "פלאשבק" זה לא משנה את העובדה שאיבדתי את "עצמי" והפכתי להיות "הענק הירוק" (The incredible Hulk)…

לא דיברנו כמעט כל הדרך הביתה (דרך אגב – אחרי שהתחלתי בנסיעה, הבחנתי בניידת משטרה מגיעה למקום… לא יודע אם מישהו הזמין אותה או שהיא הגיעה במקרה). גם בבית – השכבנו את הילדים, שנרדמו בינתיים באוטו, במיטה, נכנסתי להתקלח ושכבנו בשקט במיטה, שוב – כמעט בלי לדבר…

*

אני עדיין מנסה לחשוב מה גורם לקבוצה של ילדים/נערים, ביום שישי בערב (אחרי כניסת שבת), לצאת ולזרוק דברים על מכוניות שעוברות על הכביש. למה ? כי נכנסה השבת ? כי משעמם להם ? רחוב ראשי, עיר גדולה, שכונה חילונית… מה קרה ? איפה החינוך שלהם ? מי חינך אותם ככה ?

הלזה יקראו "עונג שבת" ?

בדיוק אתמול בצהריים היתה לי שיחה בפייסבוק עם מישהו על "מה זה טרור".

אז מה שהיה אתמולל קולע בדיוק להגדרה של טרור!

הגדרת טרור בויקיפדיה

*

איפה "ואהבת לרעך כמוך" ? איפה "דרך ארץ קדמה לתורה" ? איפה "פיקוח נפש דוחה שבת" ? הרי הם זרקו משהו על רכב נוסע. זה בקלות היה יכול להסתיים בתאונה, בפצועים, בהרוגים חס וחלילה. שני הילדים שלי היו באוטו. אישתי ישבה לידי. אם הייתי מאבד שליטה על הרכב מהבהלה ונכנס בעץ… אם היה רכב לידי והייתי פוגע בו…

בכל מקרה, אני עדיין בהלם מהתגובה של עצמי…

*

הבוקר שלמחרת התחיל "כרגיל" אבל אני עדיין מרגיש משהו מתחת לפני הקרקע… אנחנו צריכים לשבת ולדבר על זה, אבל מה אני אגיד לה אם אני בעצמי לא יודע מה נכנס בי…

עכשיו צריך לראות מה עושים כדי שזה לא יחזור על עצמו.

*

אז שיהיה לכולם שבוע טוב ובעיקר… רגוע.

לא יכאב ! כואב ?! כאב ?


האמת היא, שאני מרפואה אלטרנטיבית כבר די עבר לי.

לפני 4.5 שנים עברתי תאונת דרכים קשה ומאז אני נכה (צה"ל) וסובל כאבים חזקים מאד במקומות שונים בגוף ובעיקר בצוואר (אני שברתי 2 חוליות בצוואר ועדיין סובל מפריצות דיסק בשתי חוליות אחרות).

במסגרת השיקום שלי עברתי טיפולים במסאז'ים, שיאצו, דיקור, טווינה, קצת רפלקסולוגיה ועוד כל מיני מרפאים והילרים שכבודם במקומם מונח ואני לרגע לא בא לזלזל בהם או במקצועם, אבל לי הם עזרו עד גבול מסויים וזהו.

כיום אני חי עם הכאבים, הגבלות התנועה ושאר המיחושים ותופעות הלוואי.

נגד כאבים אני נוטל תרופות קונבנציונליות (ממשפחת המורפיום) שמקלות עלי ומסייעות לי להעביר את היום ולתפקד כבן אדם.

לכן אתם יכולים להבין עד כמה הייתי סקפטי כשהציעו לי לקבל טיפול חדשני באבני ג'ייד (Jade), או אבן ירקן כמו שהיא נקראת בעברית.

אבן הג'ייד משמשת כמעבירת חום הנוצר על ידי נורות המכילות הליום שיוצרות קרניים שהם כ25% מקרינת השמש. מעבר האור דרך אבן הג'ייד הופכת את קרני הנורות לקרני אינפרא אדום. קרני האינפרא אדום חודרות כמה סנטימטרים לתוך הגוף דרך הרקמות לתוך אברים פנימיים חיוניים ולרקמות שרירים עמוקים.
פעולה זו יכולה לגרום לזרוז החלמה ממקרים כגון: שרירים תפוסים, כאבי גב, כאבי פרקים, כאבים ומיחושים כללים, שגרון, זרימת הדם, הרעלת מתכות  ומסייעת לאיזון כללי. (מתוך רוח הגוף – רפואה טבעית).

פגשתי את דניאל בקליניקה במרכז המסחרי בצורן. הוא סיפר לי שהוא הגיע לנושא במקרה – הוא עסק הרבה בספורט ולאט לאט התחילו לו כאבים ושחיקה של עמוד השדרה.

הוא פתח את הקליניקה בסך הכל לפני חצי שנה וכבר יש לו תגובות מדהימות מלקוחות מרוצים שבאים וחוזרים אליו לעוד ועוד טיפולים.

חייכתי אליו בחיוך של "OK, אם אתה אומר אז אני מאמין לך" – האמת היא שלא ממש האמנתי לו, הרי ניסיתי כל כך הרבה טיפולים אלטרנטיבים…

נשכבתי על המיטה, דניאל הרכיב לי אזניות עם מוזיקה נעימה על האזניים (על אחד יכול להביא את המוזיקה שמרגיעה אותו על כרטיס SD רגיל).

המיטה התחילה "לעבוד".

המיטה מחולקת לשני חלקים : חלק עליון לצוואר ולגב וחלק תחתון לרגליים ולישבן.

המיטה לא מפסיקה לעבוד לרגע בכל 35 הדקות של התכנית ששכבתי עליה.

דניאל קבע את הטמפרטורה של האבנים, את המהירות, את צורת התזוזה ועוד.

למיטה מתחברים גם אביזרי עזר כגון "שטיחון" שאפשר להניח אותו על הבטן או על הרגליים.

רפידות להרזיה ומשקפיים שאפשר להניח על העיניים.

במהלך המסאז' המוזר הזה אני חושב שנרדמתי (דניאל אמר שרוב המטופלים שלו נרדמים), כשהאוזניות עם נעימות מרגיעות צמודות לי לאזניים), כשאני מרגיש איך אבני הג'ייד החלקות מטיילות לי על הגב, הצוואר, הרגליים והישבן.

אחרי 35 דקות קמתי, והדבר הראשון שעשיתי זה להזיז את הראש לכל הכיוונים, ופעם הראשונה מזה ארבע וחצי שנים לא שמעתי "קנאקים" בצוואר.

הצוואר שלי היה משוחרר לחלוטין!!! וזה רק אחרי הטיפול הראשון של 35 דקות בלבד (?!)

עכשיו כבר הפכתי למאמין ורציתי לדעת עוד !

הטיפול הוא בעזרת אבני הגי'יד (ירקן) החמות שמשחררות קרינה אינפרא אדומה שחודרת לגוף מספר סנטימטרים מועטים ומשחררות את מערכת העצבים, מנקות את מערכת הדם ובונה נכון את השרירים.

כדי לראות סרטון הדגמה אפשר ללחוץ כאן.

מתברר שסגולות אבן הירקן היו ידועות כבר בעבר ומחיפוש בגוגל נמצאו עשרות אתרים שהיללו ושבחו את תכונותיה של האבן.

למי זה לא מתאים ? למי שיש פלטינות בגוף ומי שסובל משבר באותו רגע.

זה מתאים לחולי סכרת – משפר את זרימת הדם.

הורדת שומנים וצלוליטיס. הורדת כולסטרול. שיפור בעיות עיכול, מיגרנות, עצירות, פרוסטטה, מערכת עצבים, דלקות גידים, פרקים ושרירים… והרישמה עוד מתארכת.

היכנסו לאתר של דניאל בכתובת http://www.mitamarpele1.co.il.

אני יודע שאני מתכוון לחזור לשם. וחוץ מזה זאת אחלה מתנה לאשתי (יש לה יום הולדת חודש הבא), שתתפנק קצת, מה ? לא מגיע לה ?!