למי שלא מכיר – Remangar זו להקת פלמנקו בניצוחם של קרן ואבנר פסח.
אני חייב להודות, למרות שאני רואה 'רוקדים עם כוכבים' ואני נחשף לסוגי המחול השונים – גם דרך כתיבת הבלוג שלי – יש לי העדפה (לא בלתי מוסברת) לסגנון הפלמנקו.
שקדי שלי למדה פלמנקו במהלך לימודיה בבית הספר (אני מקווה שהיא תחזור – כי היא היתה מעולה בזה) ואני נסחפתי לתוך הריקוד הייצרי הזה. אם אלו האנרגיות, הסיפור שמסופר על הבמה דרך הרקדניות והרקדנים, ולמרות שאני לא מבין מילה בספרדית, אני גומע את הסיפור הזה בשקיקה.
כשקרנית בסון פנתה אלי בבקשה לסקר את Darrabar ('שבח' בשפת הצוענים) של להקת Remangar, לא חשבתי פעמיים והסכמתי.
כשנודע לי שקיבלתי שני כרטיסים להופעה – לקחתי את שקד איתי ונסענו צפונה לאולם רפפורט בחיפה. ההתרגשות היתה בשיאה, כבר תקופה שלא סיקרתי מופע מחול מכל סוג שהוא ואם זה פלמנקו – אז בכלל.
המופע אינו ארוך – כשעה וחצי בסך הכל, וכאן תקבלו את האינטרפרטציה שלי למופע הבאמת מדהים הזה –
תמונה ראשונה – דגה פדר במרכז, יושבת על כיסא מתחילה לשיר וארבעת הנימפות מסביבה. המלכה האם מגיעה ומגרשת אותה. קרן בהופעה עוצרת נשימה (האמת היא שכל הופעה של קרן היא כזאת) – היא מזכירה לי את ריטה בהופעות – נוכחות בימתית מדהימה – ולמרות שמבחינת גובה היא לא בדיוק מטר שמונים, היא ענקית על הבמה. אי אפשר להוריד את העיניים ממנה. איך כתבתי לעצמי בהערות – קרן ועוד ארבע רקדניות על הבמה.
תמונה שניה – ארבע הבנות משתובבות להן בחצר ולפתע דגה פדר מגיעה. המוזיקה נשארת מוזיקה ספרדית במקורה אבל הריקוד הוא ספק ברייקדאנס ספק אפריקאי\אתיופי – היא יחפה, מכנסיים וחולצה רחבים וארבעת הנימפות יושבות בצד ומתבוננות בה ולאחר מכן מצטרפות אליה לריקוד – כשהן טופפות על הרצפה ושני הסגנונות משתלבים לריקוד אחד סוחף.
אבנר, בעלה של קרן, מראה שגם הוא אינו טומן ידו בצלחת ופוצח, באופן מפתיע, בריקוד פרטי משלו.
קרן עולה על הבמה והרגש שעולה מהריקוד שלה ממש מחדיר בי עצבות. היא ניגשת לאבנר ליד הקלידים ומוזיקה עצובה מתנגנת כשהיא מניחה עליו את ידה.
תמונה הבאה – ניגון גיטרה מכניס את ארבע הבנות והן משחקות עם הזמר.
כאשר הן מבינות שהוא מעוניין בשעשועים בלבד ולא במשהו רציני, הן מגרשות אותו מעליהן וחוזרות לרקוד.
קרן נכנסת בשמלה לבנה (מישהו אמר חתונה?) ומפליאה בריקוד סולו. אין ספק שקרן גונבת את ההופעה בכל פעם מחדש והרגשות שצפים ועולים כשיא רוקעת ברגליה ומנופפת בזרועותיה בתנועות פלמנקו מופלאות (אני מתחיל להרגיש קצת כמו איל שני שמדבר על עגבניה – אבל כך אני מרגיש כשאני מדבר על פלמנקו בכלל ועל קרן בפרט).
התמונה האחרונה היא ריקוד של ארבעת הבנות בשמלות בהירות, כאילו מלוות את קרן לחופה, אולם החתן לא מופיע.
תמונה אחרונה – דגה פדר עולה ורוקדת עם קרן ב- fin la fiesta (אני מקווה שכתבתי נכון – המסיבה האחרונה)
כמה עוצמות על במה אחת – כמה כוח ורגשות עולים עם המוזיקה המשכרת, הצעדים בקצב והשירה בספרדית.
לא ממש צריך להבין ספרדית – הרגש שעובר כמו זרם חשמל בקהל, המורכב חציו בצעירים (אני יכול לקרוא לגילי 30+ צעירים) וחציו השני בחובבי תרבות מבוגרים – מחיאות כפיים נשמעו אחרי כל תמונה ואחרי כל קטע ריקוד. הקהל היה מחושמל ומהופנט לקולות ולמראות.
* * *
* *
*
עד כאן הפירוש שלי למופע מעלף מלא ביצריות וכישרון. מוזיקה, פלמנקו ועוד קצת. סיפור שאינו נגמר.
במקור המופע היה אמור לעלות לקראת סוף אוקטובר אבל קרה מה שקרה וכל המופעים נדחו. הדבר היפה הוא שאנחנו בחודש אפריל, והשיר שסוגר את ההופעה נקרא: "מתי נריח שוב את הפרח של אפריל".
"ושהקצב נדלק, יש ותעורר בנו אולי גם הכמיהה לעוד… אולי אפילו לרגע עליז של שובבות, אותה שובבות, שפעם שכנה בנו ונעלמה…" (קרן ואבנר פסח)
אז מה היה לנו שם? 14 אומנים –
קרן פסח רקדנית ראשית, דגה פדר רקדנית אורחת, ארבע רקדניות – נוי לחמן, קרן שנור, רנד נג'ר וגאיה ליברמן קונטיני. יעל הורביץ ושוקי שוויקי שירה, עילאי בורלא על הגיטרה, ערן הורביץ גיטרה בס פלמנקו, יובל קאופמן על כלי ההקשה, מרסלו זובר בכלי נשיפה ואבנר פסח – קלידים, שירה וריקוד.
Eyal's Blog 