פסנתר הזמן

כבר הרבה זמן שלא כתבתי בך, יומני היקר… לא… זה לא יומן מסוג כזה, אבל באמת שהרבה זמן כבר לא העליתי פוסט… כמעט חודשיים אם אני מסתכל בסטטיסטיקה של האתר… אז מה יותר נכון להעלות מאשר על ההופעה "פסנתר הזמן"

רוצי איילה – קומדיה על פי תהום

יום חמישי בערב, זורקים את הילדים אצל גיסי ושמים פעמינו למרכז סוזן דלל לצפות בהצגה – ולא סתם הצגה – קומדיה על החיים. עם כל הבלגאן שקורה כאן בארץ, רצינו קצת לנקות את הראש ואני חייב לציין, שהצליחו.

קטנים כגדולים

יום שבת האחרון, שקד ואני מכתתים רגלינו תל-אביבה לשכונת רמת אביב ג' הידועה לשמצה. מה בתפריט היום ? מקהלות מורן במופע ווקאלי מיוחד לילדים – על ילדים.

בודפשט בוויש (חלק א')

היום : חמישי.
השעה : שלוש וחצי לפנות בוקר.
המקום : אצלי במיטה.

העטלף – פלדרמאוס / יוהן שטראוס

 

יצא הגורל והוזמנתי לאופרטה 'העטלף' (Fledermaus) מאת יוהן שטראוס בהיכל התרבות התל אביב.

תשאלו – מה לי ולאופרה או אופרטה ? אז אני אגיד לכם. אין קשר.
יש פשוט קטע נגינה אחד שאני מאד אוהב (דקה 2:57 עד דקה 3:59) ובשבילו אמרתי שאני מוכן ללכת ולראות… וחוץ מזה הכרטיסים בחינם – אז למה לא להעשיר את עולמי באיזו אופרטה משובחת בת 140 ועוד בניצוחו של המאסטרו זובין מהטה ?
האופרטה היא באמת בת 140, יצאה בשנת 1874, פרי עטו (או נוצתו – מה שהיה אז) של יוהן שטראוס הווינאי.

בום בום פאק פאק

 

*

פרסום לקברט

*

פק פק? בום בום?
צ'יק ציק פק פק הופ הופ?
פק פק הופ הופ בום בום?
צ'קי צ'קי?
צ'יקי צ'קי פוצי פוצי בובה בובה קוץ קוץ דיגי דיגי צ'יק צ'יק פק פק?
בובה בובה הופה הופה קיצי קיצי?
הופלה הופלה צ'יקי צ'קי?
בובה בובה גילי גילי הופלה הופלה בום בום פק פק דיגי דיגי צ'יקי צ'יקי קיצי קיצי הופלה הופלה? קוץ קוץ בולי בולי טח טח טח בום בום בום קצלה פצלה צינגלה מינגלה פוצי פוצי? טיק טיק טיק צ'יק צ'יק צ'יק קצלה פצלה פק פק פצה מצה מני מני דיגי דיגי הופלה הופלה בובה בובה קוץ קוץ טח טח טח בום טרח?
הם הם, פיש פיש? נומי נומי
(הג'יגולו מקונגו, חנוך לוין)

השחף של נינה – MOVE

*

יום חמישי גשום וסוער, שייטתי לי מהבית החם והנעים אל תוך השמיים השחורים בואכה תל אביבה, לרחוב עלום שם, קטן ולא מוכר (לי לפחות) – רח' יוקנעם מספר 3, במקום הזה נמצא, לא פחות ולא יותר, תיאטרון ובית ספר למשחק – תיאטרון מוב (MOVE) .

*

תיאטרון מוב

*

מאחר והגעתי מוקדם יחסית, התיישבתי לי בבית הקפה הקטן והחם, בעל התקרה הגבוהה, הצמוד לכניסת התיאטרון, ונראה איך שהוא כחלק ממנו. ישבתי עם עוד כמה "מקדימים" מסביב לשולחנות העגולים והמתנו שהמסך יעלה.

*

נכנסנו לאולם, וכבר בהתחלה הרגשתי את השוני בין האולם הזה לאולמות תיאטרון אחרים – האווירה, הכיסאות, הריח… הם היו… איך לומר – ביתיים, מזמינים, אינטימיים – זאת המילה.

התיישבנו לנו על הכיסאות, ברקע התנגנה לה מוזיקה ספרדית רגועה, שהכניסה אותנו (אותי בכל אופן) לאווירה אחרת.

*

על הבמה הלא גדולה כיסא אחד ולידו מזוודה.

מסביב הכל שחור.

האורות מתעממים וכשהם חוזרים, אנו רואים אישה (נינה חסקינה) יושבת על הכיסא ומתחילה במונוגרפיה המבוססת על אוטוביוגרפיה שלה…

*

*

נינה מגלמת את עצמה ועוד מספר דמויות. כאשר היא 'נינה', תווי הפנים שלה בדרך כלל רגועים או שמחים, אבל כשהיא משחקת את הדמויות האחרות, המתקשרות עם נינה, היא כועסת, זועפת, ישירה.

נינה מספרת שתמיד היא היתה שונה, גם בתור ילדה. כששאלו אותה מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה – היה לה ברור שהיא תהיה שחקנית. ולא סתם שחקנית – היא תהיה השחקנית בהא' הידיעה.

החל מגיל 10 החיים התחילו להשתנות לה… טוב, בלי יותר מדי ספוילרים… רק נספר שמהר מאד מתברר שכל הסיפור מתרחש בעצם במקום אחד, שממנו היא חוזרת לזכרונות שלה ולחלומות שלה וחזרה להווה.

גם לשחף שלה (ביתה הקטנה שאיתה עלתה לארץ בגיל שנה) היא מתגעגעת. היא היתה רוצה לעוף כמו שחף והשחף הקטנה שלה יחד איתה.

*

השאלה שעלתה לי לקראת סוף המחזה היא – 'האם המשחק שלה (של הדמות) הוא חלק מהטירוף שלה', ואני חושב שאיפה שהוא היא ענתה על זה כשהיא אומרת לרופא, במשפט הסיום, 'הנפש שלי לא חולה, היא פצועה'.

*

הצגת יחיד עם הרבה כאב ואם זה מבוסס על סיפור אמיתי, זה עצוב. כל מה שעבר עליה… אהבות, אכזבות, שמחה ועצב, כאב והשפלה.

*

הצגת יחיד – השחף של נינה.

תיאטרון Move – רח' יוקנעם 3, תל אביב.

*

משחק וכתיבה: נינה חסקינה.
כתיבה עריכה ובימוי : אברהם שלום לוי.
מוסיקה מקורית : יודן מיבר.
עיצוב תאורה: אייל דניאל.
עיצוב גלויה: רינת צמח.
עיצוב תלבושת: ילנה גונופולסקי .

*

מריה קונג–Open Source / ביקורת קצת אחרת

מודה ומתוודה – מעולם לא הלכתי לראות "מופע מחול" או מה שנקרא "מחול מודרני".

הייתי במופע של להקת הפלמנקו הישראלית, הייתי בהופעה של Lord Of The Dance (מדהימים), הבת שלי רוקדת פלמנקו ובלט קלאסי…

אך טרם הספיקותי (ממרום 38 שנותיי) לחוות הופעת מחול.

ודאי הבנתם שכאשר הוזמנתי ע"י  Leaders למופע מחול מודרני של להקת 'מריה קונג', קפצתי על המציאה בשתי ידיים, צירפתי את זוגתי שתחייה ונסענו למרכז סוזן דלל בתל אביב.

*

לא ממש ידעתי מה עומד לקרות. התיישבנו באולם וחיכינו…

האורות עומעמו ומוזיקת בס רועמת התחילה… נערה צעירה הגיעה בהליכה לקדמת הבמה והביטה דרך הקהל – כאילו היא מביטה במראה…

*

מכאן החלו האורות, הצלילים והרקדנים לנוע על הבמה במהירויות משתנות, בהתאם לקצב המוזיקה, תוך שאני מנסה לעקוב אחרי מה שקורה שם…

שתי נשים, שני גברים בריקוד חיזור חושני, כאשר ברקע נמצאת ישות לבושה בברדס, שרוב הזמן ישב ברקע והביט במתרחש, אך כאשר "חש צורך לכך", נכנס באמצע והשתלט על הרוקדים כאילו היו בובות מריונטה.

הריקוד, כמו שאמרתי, היה חושני מאד והתחיל בחיזור של גבר לאישה באהבה בוסרית ובתולית והגיע עד לאורגיה מטורפת וחסרת מעצורים של תאוות בשרים…

ואז…

טוב, לא נעשה לכם ספוילר על כל המופע לגמרי, נכון ?!

רק נגיד שהסוף טוב.

*

כשנכנסתי לא ידעתי למה לצפות וכשיצאתי רציתי ללכת לעוד הופעה.

*

אז קצת על מריה קונג –

הלהקה הוקמה בשנת 2008, כשחברים בה אומנים מתחלפים מכל העולם.

כל ההפקות של הלהקה הן מטריפות ו- "משוגעות".

*

הלהקה מופיעה ברחבי העולם וזוכה לביקורות מצויינות.

*

בעזרת ידע טכנולוגי, פותחו בלהקה כפפות אלחוטיות השולטות על אפקטים של תאורה וקול בביצוע חי ובזמן אמת על הבמה, דבר המאפשר ל- "מגשים המשאלות" (אותה ישות בברדס) למשוך בחוטי המשחק.

*

מעלה קרחות

הספר שהפך לסרט אנימציה שהפך להצגה…

באחד מימות השבוע אני מתבשר במייל שמגיעה למתנ"ס ההצגה 'מעלה קרחות'.

מיד הוצפתי בפרץ של נוסטלגיה – אני גדלתי על הספר הזה.

שוב עלו הזכרונות על ראש העיר של הישוב 'מעלה קרחות' (עיירה קטנה שבה לתושבים אין ולו שערה אחת על גופם)' שיום אחד מגלה שצמחה על ראשו, לא פחות ולא יותר – שערה… איך הוא יתמודד עם השערוריה ? עם הבושה ? הוא שונה… הוא לא כמו כולם… הם ינדו אותו… יזרקו אותו מהעיר… ולא משנה עד כמה הוא ראש עיר טוב…

*

חזרה ל- 2013 – מיד עשיתי 2 דברים :

1. הזמנתי 2 כרטיסים (איזה יופי שיש תירוץ ללכת להצגות ילדים) –  לשקד ולי.
2. נכנסתי לאינטרנט והזמנתי באחת החנויות המקוונות את הספר.

חיפשתי גם קצת מידע באינטרנט ובאמת, היה רשום שההצגה מומלצת החל מגיל 6.

הכנתי את שקד מראש, כשאני מספר לה בגדול על מה ההצגה הולכת להיות (לא נחזור על זה… נכון?), הגענו לאולם ותפסנו את מקומותינו בשורה הראשונה. אני נהניתי' אני לא יכול להגיד שלא. גם מהשירה, גם מהחריזה.

לצערי שקד לא הצליחה להישאר עד הסוף, ולאחר חצי שעה בערך (אורך ההצגה – כשעה) היא התלוננה על כאבי אזניים בלתי נסבלים וכך, עם דמעות תנין נאלצנו לצאת מהאולם.

כעבור מספר ימים הגיע הספר ונתתי אותו לשקד לקרוא (אחרי שאני עברתי עליו).

היא לא הפסיקה לצחוק – גם מההומור השנון של אפרים סידון וגם מהאיורים המשובחים (תמיד) של יוסי אבולעפיה.

*

אז מה יעלה בגורלו של ראש העיר ? האם הוא יגורש ? האם כמה מעשי גבורה יזכה אותו בחנינה מהגלות ?

ומה קורה כשהשתן עולה לראש…

*

הספר מומלץ ביותר.

http://www.steimatzky.co.il/Steimatzky/Pages/Product.aspx?ProductID=11560396

ההצגה – לילדים מגיל 8.

http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=6&Area=1&EventId=100

 

הצגה – פרח של הצגה

יום רביעי, אני לקחתי חופש מהעבודה, וליוויתי את הכיתה של הבת שלי (כיתה א') להצגה בישוב.

הלכנו כל שכבת כיתה א' וכיתה ב', סה"כ 9-10 כיתות. בכל כיתה 3 הורים מלווים + מורה.

נחש ארוך ומתפתל של ילדים הלכו ברגל בשני טורים (טור בנים וטור בנות) וחצו 4 כבישים ראשיים, כשאנחנו, ההורים, משמשים שוטרי תנועה ועוצרים את כלי הרכב המגיעים על מנת לתת לילדים לעבור בבטחה.

הגענו למתנ"ס של הישוב, הכניסה והישיבה היו בצורה מאד מסודרת, הרי סה"כ הגיעו ארבעה בתי ספר – המון ילדים.

את המבוגרים הושיבו על כסאות פלסטיק מפאת חוסר מקום והילדים ישבו אחר כבוד בכיסאות הצופים. התרגשות גדולה ורחשים בקעו מכל פינה.

האורות כבו וההצגה 'פרח של הצגה' שהגיעה מתיאטרון 'מופע' החלה.

את המחזה כתב גיל צ'רנוביץ וביים רועי שגב.

ההצגה היא על פי סיפור סיני עתיק שעבר מטמורפוזה לזמננו.

הצגת הילדים (לגילאי 3-9) מתרחשת בממלכת פטוניה ובה משתתפים המלך, בתו היפה, היועץ המלכותי ובנו, וכמו בכל סיפור ילדים טוב, גם האיש הפשוט מהכפר.

כל הממלכה מושתתת על צמחים ופרחים, וגם שמות המשתתפים הם שמות של צמחים.

המלך, שרוצה יורש (זכר), עורך תחרות בין כל הנערים בממלכה, ומי שיגדל את הפרח היפה ביותר יזכה בתואר הנכסף.

קקטוס – יועץ המלך מעוניין שבנו, פיקוס ייזכה בתחרות ובידה של בת המלך. בת המלך רוצה שתלתן – הנער מן הכפר ייזכה.

לבסוף נותרים השניים בגמר והמלך נותן להם זרע מלכותי ומבקש מהם לעשות כמיטב יכולתם ולגדל את הצמח הנפלא ביותר מן הזרע המלכותי.

תככים ושקרים מלווים את ההצגה (ברמה של ילדים).

הילדים נהנו ומחאו כפיים גם באמצע ההצגה, שהיתה מלווה בשירים קליטים וללא יותר מדי מתיקות וקיטש.

מומלץ ביותר.