מה גורם לאמיליה, ילדה בת 13-14, יפה, מוכשרת, תלמידה וספורטאית מצטיינת, לקפוץ מגג בית הספר (הפרטי) שבו למדה ? יכול להיות שזה קרה בגלל שהשעו אותה לשלושה ימים אחרי שנתפסה מעתיקה בעבודה בספרות ?! או שהיה שם משהו אחר… אפל יותר…
אף אחד לא מאמין בזה שהיא התאבדה, במיוחד לא אימה – קייט, אם יחידנית ועורכת דין במשרד גדול.
ארבעה בלוגרים ומומחה בשרים נפגשים בביתו של קולינר חובב בשרים… זו יכולה להיות אחלה התחלה של בדיחה… אלא שזו לא בדיחה – באמת נפגשנו יחד וטעמנו ממעדני האיש והבשר גיתי זמיר…
גיתי פורס את האנטריקוט
אז עם מה נתחיל ? הכל היה כל כך טעים, שקצרה היריעה מלהכיל את מצמוצי השפתיים ומציצת האצבעות אחרי כל מנה ומנה.
יצא הגורל והוזמנתי לאופרטה 'העטלף' (Fledermaus) מאת יוהן שטראוס בהיכל התרבות התל אביב.
תשאלו – מה לי ולאופרה או אופרטה ? אז אני אגיד לכם. אין קשר.
יש פשוט קטע נגינה אחד שאני מאד אוהב (דקה 2:57 עד דקה 3:59) ובשבילו אמרתי שאני מוכן ללכת ולראות… וחוץ מזה הכרטיסים בחינם – אז למה לא להעשיר את עולמי באיזו אופרטה משובחת בת 140 ועוד בניצוחו של המאסטרו זובין מהטה ?
האופרטה היא באמת בת 140, יצאה בשנת 1874, פרי עטו (או נוצתו – מה שהיה אז) של יוהן שטראוס הווינאי.
כן. לקח לי הרבה זמן לסיים את הספר. לא בגלל שהוא ספר גרוע, חס וחלילה, הספר מצוין – אני פשוט לא רגיל לקרוא רומנים בסגנון הזה.
אז על מה מסופר שם ? זה קצת מסובך. מאיר עוזיאל מכניס המון ניואנסים קטנים לתוך הספר וצריך להיות מאד ממוקדים כדי לקרוא בין השורות.
ובימים ההם, אין מלך על ישראל ואיש הישר בעיניו יעשה…ספר 'שופטים'… זכור משהו ? לא משנה… נשמע מגניב – כל אחד עושה מה שהוא רוצה, תקופה של כאוס טוטאלי – מזכיר את הסרטים שבהם הפיראטים בוזזים, אונסים ושוברים כל מה שנקרה בדרכם…. אז זהו, שלא!
*
מי לא מכיר את הטעם של הקצפת עם הרום והבצק הלח של עוגת הסברינה… רק המחשבה על זה מפעילה את מיצי הקיבה שלי…
הבעיה – סברינה זה מתכון שמאד קשה להכין – צריך להתפיח פעמיים את השמרים ועוד ועוד…
*
יום שבת נסענו לחגוג יום הולדת כפול – לאבא שלי ולבת דודה שלי (הם נולדו באותו יום בהבדל של כמה שנים).
הגישו שם מספר עוגות, חלקן קנויות וחלקן עשויות בבית.
בת דודתי (שהיא מוכשרת בפני עצמה בתחום העוגות) גרפה את רוב התשבחות על עוגת הסברינה שהכינה.
*
*
לשאלתי – היא אמרה שיש לה מתכון ממש (אבל ממש) קל להכנת סברינה :
היא מערבבת בקערה גביע יוגורט, חצי כוס סוכר, 2 ביצים, שקית אבקת אפיה וכוס קמח.
שופכת הכל לתבנית (משומנת) ומכניסה לתנור מחומם ל- 180 מעלות כעשרים דקות (עד שהעיסה מזהיבה).
אחרי שהיא הוציאה את התבנית מהתנור, היא שופכת עליה כוס מים (מהברז) בעדינות, ונותנת לכל זה להצטנן בצד.
בינתיים, היא מערבבת בסיר כוס מים\ כוס סוכר וחצי בקבוק תמצית רום (25 מ"ל).
כשהכל מבעבע ורותח, מורידים את הסיר מהאש ונותנים גם לו להצטנן מצד.
עכשיו יש לבת דודתי היקרה סיר עם תערובת רום ותבנית עם בסיס של עוגת סברינה.
היא יוצקת (שוב – בעדינות) את תערובת הרום על הבצק כדי לגרום לו להיות ספוגי ולח.
עכשיו היא מחממת 3 כפיות של ריבת תות שדה ומורחת על הבצק הלח.
אחרי שיש לה את הבסיס, צריך להכין את הקצפת :
פשוט מאד – הקצפה של 2 מכלים של שמנת להקצפה עם כוס סוכר וכשהקצפת מוכנה, היא מורחת אותה על העוגה.
*
מה שנשאר זה להכניס למקרר ולחכות לאורחים.
רוב הסיכויים שלא יהיה מה להכניס שוב למקרר כשהאורחים ילכו הביתה…
עופר המחסל
*
אין, זה פשוט לא נתפס…
אני ממש בשוונג של עוגות… אני לא חושב שכתבתי על אוכל בכלל ועל עוגות בפרט, בכזה קצב אי פעם. נראה לי שכל פעם שאשתי כועסת, מעוצבנת או סתם עייפה, היא נכנסת ל-'מצב עוגה'.
*
*
אתמול בערב זאת היתה עוגת דובדבנים (חמוצים) במינימום עבודה ומהירה מאד להכנה :
לירון לקחה 3/4 כוס סוכר, 2 ביצים וכוס ו- 1/3 כוס שמן וערבבה אותם בקערה.
היא הוסיפה כוס קמח תופח וכמה טיפות תמצית וניל והמשיכה לערבב.
אפילו לא צריך היה להשתמש במערבל אפילו (אלא אם כן ממש בא לכם), אבל בחישה בכף עץ עושה יופי את העבודה וזה גם פחות כלים לשטוף אחר כך.
*
את כל העיסה הוונילית הלבנה היא העבירה לתבנית (אנחנו לירון משתמשת בתבנית אלומיניום חד פעמית) ופיזרה מלמעלה 150 גרם דובדבנים.
אנחנו פיזרנו דובדבנים חמוצים. לפי דעתי זה עדיף – זה שובר את המתיקות של העוגה ומשאיר חמצמצות נעימה בפה.
*
*
מכניסים לתנור (שחומם מראש) ל- 180 מעלות למשך 45 דקות (פלוס מינוס).
כרגיל, איך בודקים אם העוגה מוכנה ? מכניסים קיסם עץ במרכז ורואים אם הוא יוצא יבש.
התוצאה.. חבל"ז (במובן הטוב של המילה).
התגובות של הילדים נעו מטעים (שקד) ועד "תוציאו לי את הדובדבנים" (נדב).
בכל מקרה לא נשאר הרבה מהעוגה אחרי הטעימות של ארוחת הערב.
*
*
בתיאבון, ואל תגמרו הכל לבד – תשאירו קצת לבני המשפחה – הם יודו לכם.
*
או במילים אחרות – הוילה בגן אורנים.
כמו שהמוטו שלהם אומר – "The best – Or nothing" (הכי טוב – או שום דבר).
*
המקום מהווה מוקד לאירועי קונספט. מה זה "אירוע קונספט" ?
או – על זה בדיוק רציתי לדבר איתכם…
הכוונה באירוע קונספט היא שכל אחד, שמעוניין לקיים אירוע, מגיע לפגישה, ולא משנה עד כמה הרעיון של האירוע הוא "משוגע" – זה רק מאתגר את השף קולין גילון ואת השף קונדיטור יוסי בולגרו. שניהם בעלי נסיון עשיר בענף ומוכרים בעולם. הם משלימים אחד את השני ביצירתיות של המנות וכמובן שגם בטעמים.
*
אחרי כזאת פתיחה ארוכה, אני יכול לספר שהוזמנתי יחד עם עוד 6 בלוגרים לאירוע קונספט שכזה – אירוע מיוחד לט"ו בשבט… מעניין…
*
בט"ו בשבט מזכירים את שבעת המינים שבהם התברכה ארצנו – חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
זה הקונספט שעמד מאחורי האירוע – לבנות 7 מנות – שכל מנה מסמלת בתוכה את אחד המינים ואיך אפשר בלי קינוחים ?! הקינוחים באותו קו מחשבה…
*
מתחילים בהגעה לגני התערוכה (מישהו ידע שיש שם גן אירועים?), הליכה קצרה בחצר הגן ועליה לחדר הישיבות.
נורבר אטליי, בעל המקום, אירח אותנו וסיפר קצת על ההיסטוריה שלו ושל המקום.
בהפתעה מוחלטת הוא פתח ארון שהיה מאחוריו והעניק לכל אחד מאיתנו שי – ערכה לבקבוק יין…
בן אדם מרשים לכל הדעות.
תראו – אני יכול עכשיו להתחיל ולכתוב על העיצוב המיוחד של המקום, על רעיון שילוב חמשת החושים בתהליך הבניה, על השילוב ההרמוני של כל האלמנטים, על החומרים הנעימים והאקוסטיקה שתוכננה במיוחד כדי שהמוזמנים 'ירגישו' את המוזיקה ולא רק ישמעו אותה, על ריח הטבע, על הריהוט, חפצי האומנות, הבדים, הסטיילינג ו… ו…
אבל אני לא אעשה את כל זה. (אנחת רווחה?)
*
אני אתחיל לספר על המנות –
באוכל יש בעיה – תמיד. לכל אדם יש חיך שונה וטעם שונה.
מנה שיכולה להיות טעימה לי, יכולה להיות (לא אומרים איכס) 'לא לטעמו' של מישהו אחר.
אותו דבר היה גם כאן.
מנת הזית, למשל – לחלק מהאנשים היתה מאד חריפה עד כדי כך שהיה להם קשה לאכול, חלק מהאנשים אמרו שזה מאד טעים ולא חריף בכלל ואילו אני (שלא אוכל חריף), אמרתי שהמנה חריפה מעט יותר מדי אבל היא כל כך טעימה – הקובנייה, הטפנד זיתים, ביצת השלו שהשתלבה בדיוק אם טחינת השקדים – עד שחיסלתי אותה לחלוטין.
מנת התמר היתה מדהימה – טארט פילו ממולא בתרד, אגוזים וערמונים ברוטב סילן וחמשת התבלינים… זאת מנה שאפשר להגיש אותה עם כל רוטב שהוא – והיא תתאים !
רוטב מתוק – והיא קינוח, רוטב צ'ימיצ'ורי, רוטב סלסה… היא פשוט מתאימה (בתמונה הגדולה).
מנת הרימון באה בצורת רימון – סלק ממולא בראגו סינטה ברוטב רימונים… הריר כבר נוזל לי….
נכון שיכול להיות שאפשר היה לשנות דבר אחד או שניים, אבל הגאוניות ביצירה הזאת פשוט מהממת.
את שאר המנות אני אניח לכם לראות לבד – מנת השעורה, החיטה, הגפן והתאנה, שכל אחת מהן היא יצירת אומנות בפני עצמה והמחשבה שהושקעה בשילוב כל המרכיבים כדי ליצור מנה 'כשרה לט"ו בשבט' היא… אין לי מילה אחרת חוץ ממדהימה !
*
*
*
אחרי זה יש לכם עוד מקום לקינוחים ?
כי לנו בהחלט היה. גם בקינוחים לא אכזבו אותנו וכל אחד ואחד מהם היה יצירת אומנות בפני עצמה.
המנה שתפסה אותי בצורה החזקה ביותר, גם בעיצוב, גם במחשבה וגם בטעם – היה קינוח התמר.
צלחת עם "אדמה" שעליה מונחות (בעמידה) גליליות תמרים ועליהם "כובע" משוקולד (כאילו פטריות הבוקעות מן האדמה).
אני אשאיר אתכם לרייר מול התמונות של הקינוחים…
אם זה המלבי רימונים ואם זאת השבקייה (שעורה) או הפרפה תאנים.
בקיצור- WOW
*
*
ולבסוף, עוד קיבלנו מתנה – מגש עם מיני תופינים, שאישתי והבת שלי השמיעו קולות בזמן שטעמו אותם… שעדיף לא לחזור עליהם או להגיד איזו קונוטציה עלתה לי)…
היה טעים ! אף אחד לא יכול להגיד אחרת. יש מי שהתחבר למנה זאת או אחרת, אבל אם מסתכלים על התמונה הגדולה – היה אפילו יותר מטעים!
היה נעים. האווירה שהמקום משרה – הרוגע, החברה, המקצועיות, שני השפים – שף קולין גילון והקונדיטור שף יוסי בולגרו שעשו עבודה מדהימה.
שורה תחתונה – גם טעים, גם נעים וגם מיוחד.
*
הווילה – גן אורנים
The best ot nothing
שד' רוקח 97 – תל אביב
03-7119000
info@gv.co.il
בימים האחרונים אני מוצף בעוגות מסוגים שונים. כל עוגה שונה מחברתה – אם זאת עוגת הטריקולד ואם זאת עוגת הגבינה האפויה ללא בצק.המשותף לכל העוגות הללו, הוא שהן מכילות קמח מכל סוג שהוא, ובעלי בטן רגישה (צליאק) לא יכולים לאכול אותן.אז אחרי חיפושים, ניסיונות וניסויים הצלחנו להגיע לעוגה, שתהיה גם טעימה, גם שוקולדית וגם ללא קמח.
Eyal's Blog 