יש לי פיק ברכיים מרופא שיניים…


* אזהרה – פוסט זה עלול להכיל תמונות קשות לצפייה.

למי לא עוברת צמרמורת בגב כשהוא שומע את הרעש של המקדח של רופא השיניים ?! זהו פחד בלתי מוסבר, שלא משנה כמה פעמים תהיו אצל רופא השיניים, הוא תמיד חוזר.

אז כשאמרו לי שצריך לקחת את שקד לרופא שיניים כי יש לה חורים, התחלתי כבר לחשוב על הרעש של המקדחה ו… העמדתי פני גיבור (הילדה הקטנה שלי, לא?) ולקחתי אותה למרפאת שיניים של קופת החולים שלנו (במקרה זה מכבי).

בגדול, שקד היתה שלוש פעמים אצל רופאת השיניים – פעם ראשונה (עם זוגתי) כדי לאבחן ועוד פעמיים איתי.

מה אני אגיד – לראות את הילדה הקטנה שלי שוכבת על כיסא הניתוחים, כשעל המדף לידה נמצאים כל כלי המשחית המפחידים האלה, האור מאיר בדיוק עליה והרופאה (ד"ר ק. – היא ביקשה שלא להזדהות) רוכנת מעל פיה הפעור לרווחה… אתם מדמיינים את התמונה.

כלי הניתוח

תוסיפו לזה את הרעש של המקדחה ובכלל – עוד רגע ואפשר היה לגרד אותי מהרצפה.

*

למזלי (ולמזלם של כל הנוכחים) הרופאה היתה מדהימה, קשובה והרגיעה אותי יותר מאשר את שקד.

היא הסבירה על כל מהלך ומהלך מה עומד לקרות ומה שקד עומדת להרגיש ומה היא (הרופאה) עושה ובאיזה חומר היא משתמשת ובשביל מה החומר הזה.

בנוסף, מרפאת השיניים מלאה בציורי קיר של מלאכים ופיות.

הרופאה גם שאלה אותה איזו מוזיקה היא רוצה לשמוע (SPY פסטיבל…) והפעילה את הנגן בסמארטפון שלה – יש לה אוסף של שירים.

*

אז בפעם הראשונה שבאנו, שקד קצת חששה ולא ממש שיתפה פעולה וקצת התבכיינה ולא רצתה לשבת על הכיסא… אז אני, אבא שלה – הגיבור, התיישבתי על הכיסא והושבתי אותה עלי. עכשיו היא נרגעה. הרופאה הסבירה לה מה עומד לקרות (איטום חללים בין השיניים) ונתנה לה להרגיש על האצבע את המכשירים המרעישים (מקדחה, שואב – סקשן, מתיז אויר/מים) ועוד היא מרחה לה על הציפורן קצת מחומר האיטום כדי שתבין מה נכנס לה לפה. אני כמובן בשלב זה כבר ישבתי בצד והבטתי מרחוק בבת שלי (גיבורה – כבר אמרתי?) מתעלמת ממני ומתקשרת עם הרופאה כאילו הן מכירות מימים ימימה ושקד היא מתלמדת בפקולטה לרפואה.

*

עבר לו שבוע והגענו שוב למרפאה. הפעם כדי לסתום את החורים.

שקד רצה והתיישבה לה על הכסא ואני תפסתי את מקומי בצד. שוב אותה מסכה של 'גז צחוק' על האף והרופאה, שפניה מכוסים במסכת מנתחים, מסבירה לשקד (וגם לי) בשקט ובסבלנות מה עומד לקרות. היא מרחה משחה מאלחשת על החניכיים, לקחה מזרק מתכת באורך של כ- 12 ס"מ ודקרה את הבת שלי 4 פעמים… שקד אפילו לא מצמצה.

מזרק הרדמה

אחר כך היא דחפה לה לפה כל מיני סוגים של מכשירי עינויים על מנת להשאיר לה את הלסת פתוחה והתחילה לקדוח ולשייף את השיניים. אני החלטתי שאני מגדל ביצים (סליחה על ההתבטאות) ונעמדתי כדי לראות מה הולך שם. המראה של המקדחה מחוררת לבת שלי את השן העביר בי זרם בפה, אבל המשכתי לעמוד 'כמו גדול' וראיתי את כל התהליך.

20130124_133910

ראיתי את הקידוחים, השאיבות, מילוי החומר והחלקתו ומילוי חומר נוסף (כדי שיהיה לבן). בהחלט לא מחזה שהייתי ממליץ עליו לבעלי לב חלש, והכל בעזרתה של הסייעת שלה.

אבל עשינו את זה – גם שקד וגם אני.

עכשיו יש לה חצי פה רדום – כולל שפתיים ולחי, ותור לביקורת בעוד חצי שנה.

כל הכבוד לגדולה שלי (מי גיבורה של אבא ?)

דוד איתי מביא לנו סטאי


איזה כיף – דוד איתי הגיע מחו"ל.

איתי הוא אחיה של אישתי וחי בשנים האחרונות בחו"ל. מאחר והילדים מתים עליו ואנחנו מאד מתגעגעים, תמיד כיף כשהוא בא.

דוד איתי גם מאד אוהב לבשל, ומדי פעם גם מעלה תמונות של יצירות האומנות שלו לפייסבוק.

לכן מאד שמחנו כששמענו שהוא מגיע אלינו ביום שבת – תמיד יש למה לצפות באיזור הקולינרי.

דוד איתי מאד אוהב עופות וגם הפעם הוא לא הכזיב – הוא לקח עוף שלם ללא עצמות ופירק אותו לחתיכות.

את הכנפיים הוא השאיר לפעם אחרת אבל את הרגליים הוא השרה במשהו מוזר שנקרא 'סטאי'…

סטאי (SATAY) זהו רוטב אסייתי שיש לו הרבה וריאציות.

אנחנו קיבלנו את הגרסה עם הסומסום :

2 שיני שום קצוצות

5 ס"מ ג'ינג'ר קצוץ

2 פלפל צ'ילי בלי הממברנות ובלי הגרעינים (אפשר להחליף בבצל שאלוט קצוץ דק מאד אם לא רוצים חריף)

100 מ"ל חלב קוקוס

2 כפות טחינה וכף סילאן ללא סוכר (אפשר להחליף בשתי כפות חמאת בוטנים)

טיגון מעט שמן במחבת, מכניסים את הג'ינג'ר השום והבצל (או הצ'ילי).

לאחר טיגון מוסיפים את שאר המרכיבים, מביאים לרתיחה

את החזה הוא השרה במרינדה עם הרבה פטרוזיליה :

סויה

לימון

פטרוזיליה (הרבה)

סילאן

לצערי, איתי לא צילם את תהליך ההכנה של הרטבים, אז נשאר לי רק להראות את המוצר המוגמר…

מיד כשהוא הגיע, עמדנו שנינו וקילפנו וחתכנו תפוחי אדמה לצ'יפס

ואין כמו צ'יפס בשיטה הישנה – טיגון בשמן עמוק… עזבו אתכם עכשיו מבריאות וצ'יפס חסר טעם בתנור. צ'יפס אמיתי, חתוך ביד בסיר גדול עם שמן מבעבע… הממ…

מהשאריות של העוף שגורדו מהעצמות הוכנו 'עוף-בורגרס'

ועכשיו תור המנגל !

4 להבות פעלו בשיא העוצמה כדי לחמם את הרשת שעליה הונחו לאחר כבוד נתחי העוף השונים.

התישבנו ליד השולחן ותוך זמן קצר חוסל האוכל.

אפילו נדב, שרגיל לאכול שיפודים כשעושים "על האש" קיבל את מבוקשו, כששיפדנו לו נתח חזה.

ולסיום – הילדים החליטו להיות יצירתיים ותקעו פלח לימון על כוס המיץ שלהם.

שורה תחתונה – 3 מבוגרים, 2 ילדים ועוף אחד בלי כנפיים = 3 מבוגרים ושני ילדים שבעים מאד.

ריבת תפוז סיני


סוף עונת התפוזים.

המון תפוזים סינים נשארו על העץ, ובכלל – מי יכול לאכול כל כך הרבה מהם.

אז מה עושים ? מחלקים לחברים, חלק גדול נופל על הרצפה, הציפורים באות לבקר את העץ… אבל עדיין נשארה כמות לא קטנה של הפרים החמוץ מתוק הזה.

אז בכל זאת, מה עושים ? עושים ריבה.

אז מה המצרכים ?

1 ק"ג של תפוז סיני מובחר (ובמקרה שלנו גם אורגני).

כ- 800 גר' סוכר.

כוס מים.

מיץ לימון מלימון אחד(גם הוא מהעץ שלנו).

מקל וניל מחורץ לארכו.

אופן ההכנה :

משרים את התפוזים למשך של כ- 24 שעות במים על מנת להוציא מהם את המרירות.

המהדרין גם מרתיחים את התפוזים, אנחנו ויתרנו על זה.

בניגוד למתכונים אחרים שמצאתי ברשת, אנחנו החלטנו לחתוך את התפוזים לעיגולים ולהיפטר מהגרעינים.

מיץ מלימון אחד

מכניסים את התפוזים, פה נעזרנו בנדב, שמאד אוהב להיות במטבח

הסוכר,

מקל וניל מחורץ

ולבסוף את המים

מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה כשעתיים.

יש לשים לב שהנוזלים צריכים להצטמצם עד לקבלת משחה קרמלית.

נותנים לריבה להתקרר, מעבירים לצנצנת ובתיאבון.

טעים, מתוק, מלא סוכר וניצול של פירות מדהימים שכבר אין מה לעשות איתם…

ולסיום – אני רוצה להודות לאשתי שתחיה – שסבלה אותי כשאני נדחף עם המצלמה בין הידיים שלה, לנדבי הקטן והחמוד שעזר במטבח והכניס חלק מהמרכיבים לסיר ולשקד שכתבה את הפוסט הזה (בפיקוחי כמובן).

יום של בשר וכיף


חופשת פורים. איזה כיף…

הילדים בבית, האשה לא עובדת ואני לקחתי לי יום חופש מהעבודה.

נכון שבתכנון המקורי הייתי אמור להיות בסדנת דגים אחר הצהריים, אבל לאחר דין ודברים עם אשתי שתחיה, החלטתי לוותר לטובת יום כיף עם המשפחה (כבר המון זמן לא יצאנו לבלות ארבעתנו).

אז לאן נוסעים ? יחד עם שליש מעם ישראל – לספארי.

האמת היא שאני גאה בילדים שלי – הם צעדו בספארי (באזור הכלובים) בערך 3 שעות ולא התלוננו.

אבל אחרי הספארי – רעבים… במיוחד אחרי שאתמול היתה בטלויזיה תכנית על בשר – אז לאן נוסעים ? לאכול בשר, כמובן.

נזכרתי שראיתי פרסום של "פורטרהאוס" בעיתון המקומי, ובכלל – כבר די הרבה זמן כבר רציתי להגיע לשם – לראות (או לטעום) בשר, שמבחוץ עושה רושם שהוא אמור להיות איכותי. ולא טעיתי.

עוד בפקק מאלוף שדה לכיוון צומת דרור כבר התקשרתי (דרך אתר REST) והזמנתי לנו מקומות – מה שבטוח – בטוח.

האמת היא שה- GPS ניסה להטעות אותנו קצת, אבל למזלי זכרתי שראיתי שלט של המקום באזור התעשייה של תל-מונד. אז נסענו לפי הזיכרון שלי – צומת דרור לכיוון תל-מונד, שמאלה לכיוון קדימה-צורן, ומייד ימינה לאזור התעשייה. שם – שלט מכווין לחניה (כולל חניית נכים).

המארחת קיבלה אותנו בחיוך, האווירה הכללית שהמקום משרה נעימה מאד. מהר מאד הגיע אלינו המלצר  והתחיל להסביר לנו על המנות והעסקיות.

לילדים הזמנו מנת ילדים – שניצל וצ'יפס

לעניות דעתי קצת יקר לשלם 55 שקלים על שניצל (בינוני בגדלו) וצ'יפס – על אף שהילדים חיסלו את המנה (שהיתה טעימה).

מנת הפתיחה היתה לחם בית שהיה טעים מאד, מלווה בממרח איולי שהיה גם טעים ולידם צלוחית עם שום צלוי וזיתים פיקנטים (אבל נדב אכל אותם כמו גרעינים).

המנות הראשונות הגיעו – באתר כתוב 'כנפיים דיאבלו ברוטב חריף', בתפריט כתוב רק כנפיים, שהגיעו עם גבינה כחולה וסלרי… הההםם… הפתעה… נדב נתן ביס אחד והתחיל להתנשף "שורף לי בפה"… שכחו להגיד לנו שהכנפיים חריפות…

המנה הראשונה שלי הגיעה – פטה כבדים. אני אוהב כבד, אבל לא כשהוא 50% חמאה… הטעם היה שמנוני והריבה (שלא היתה ריבת בצל) לא עשתה לו טוב.

לזכותם יאמר שהם לקחו חזרה את המנות הראשונות ולא חוייבנו עליהן.

הגיע הזמן למנות עיקריות (יאמי…)

מנה עסקית (היקרה ביותר – 115 שקלים, הזולה 65) שכוללת מנה ראשונה – אני הזמנתי סלט עלים, שהגיע בתוך קערית כשהוא מכוסה בפלחי תפוח עץ ואגוזים (לא רע –  אלמלא המיונז שנשפך עליו)

וזוגתי הזמינה תפוח אדמה עם גבינת שמנת – מעולה !

מנה עיקרית הגיעה ואיתה נתח סינטה, שלצערנו הגיע חי מדי (אפילו בשבילנו הוא היה חי) – תוך שניות מעטות הנתח הושב לגריל והוגש מחדש, הפעם מושלם.

המנה העיקרית השניה היתה "אונגלה" – נתח קצבים פרוס – והטעם – שמיימי…

האמת היא שלא ממש הבנו את הקטע של פרוסת התירס הקרה ופרוסת העגבניה שבמרכזה תקוע ירק בלתי מזוהה.. אבל נו… שוין… למי יש זמן להסתכל על משהו אחר חוץ מהבשר ?!

הבירה מהחבית שמגיעה יחד עם העסקית מיובאת ומרירה בדיוק במינון הנכון – לא יכולתי להתאפק והזמנתי עוד אחת.

ואז הגיעו הקינוחים…

סה"כ יש ארבעה או חמישה סוגי קינוחים שונים. הקונדיטור למד בצרפת והוא משבח את המנות המסורתיות ומשנה אותן – רק לטובה.

לונג פרלין – 

מזכיר בטעמו את ה-'פררו רושה' – ממלא את הפא בטעם דומיננטי מאד של שוקולד איכותי בשלוש שכבות.

טירמיסו –

גם פה ניכרת ידו של הקונדיטור, והטעם המקורי של הטירמיסו המסורתי מחוויר לעומת המנה שקיבלנו.

שוקולד איכותי המוגש בצורה שמושכת את העין ואת החיך.

הקינוחים קיבלו אצל אישתי "דוס-פואה". גם אני והילדים לא השארנו הרבה (בעצם רק את הצלחת…).

אז איך אני מגדיר את החווייה ? אם הייתי צריך לדרג את המסעדה בציון של 1 עד 10, אני נותן לה 8.5 נוטה לכיוון ה- 9.

השירות מקבל אצלי 10 ! המלצר מכיר את התפריט, את נתחי הבשר השונים ומתאים את המנה לסועד.

הוא מונה את הקינוחים אחד אחרי השני, כולל המרכיבים והשוני בינם לבין המנות "המסורתיות".

סה"כ יצאנו ב- "נזק" של 400 שקלים – ממש לא נורא בשביל הכמות, האיכות והשירות !

מומלץ לאוהבי הבשר, ואלה שרוצים לגוון את מסעדות הבשר "הרגילות" שהם הולכים אליהן מדרך כלל.

במקום יש גם קצביה ונערכות שם סדנאות בשר (האחרונה היתה בסוף פברואר 2012).

חניה בשפע, נגישות לנכים, רק לשים לב – מי שמשתמש ב- WAZE – הוא קצת מטעה בכיוון.

אתר : http://www.porterhouse.co.il/

אוכל.. קדימה אוכל..


הפוסט הזה מוקדש לשני אנשים – קודם כל לאשתי שתחיה ולאחר מכן לחבר טוב – שון.

פטריות תמיד היו עולם מופלא בשבילי. תמיד היתה לי משיכה בלתי מוסברת לפטריות – מכל הסוגים – שמפניון, פורטבלו, שיטאקי…

פעם בשבוע אני עורך קניות עם אשתי ומתעכב במדור הפירות והירקות – אולי נמצא משהו חדש.

אז בפעם האחרונה כשראיתי פטריות פורטבלו ארוזות יפה לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי וקניתי 2 מגשים.

האמת היא שהרומן המשולש שלי, של אשתי ושל הפטריות מתחיל בערך שבוע אחרי שהיכרנו – אז בישלתי לה ארוחת שלוש מנות לתפארת כשמנת הפתיחה היתה, איך לא, פטריות פורטבלו.

אז עלה בי החשק העז וקניתי פטריות.

6 פטריות יפות ושמנמנות.

אז מה עושים איתן ?

לפני 6-7 שנים המתכון עבד, בוא נראה אם הוא יעבור שוב (והפעם יש לי עוד כמה טועמים – הילדים, חמתי וגיסי).

שלב ראשון עוקרים בעדינות את הרגל של הפטריה (אל פחד זה לא כואב), קוצצים אותה דק דק דק עם חצי בצל ושתיים שלוש שיני שום.

את התערובת מטגנים במחבת בשמן זית עד לקירמול ומעבירים לקערה.

במקביל, לוקחים 100 גרם בשר טחון (רצוי בקר) ומטגנים אותו בשמן זית עד להשחמה.

מערבבים את הבשר הטחון ואת התערובת של רגלי הפטריות, הבצל והשום (לא לשכוח להוסיף מלח ופלפל).

עכשיו אנחנו נתקלים בבעיה – פטריה באופן עקרוני היא כמו ספוג, ולספוג יש תכונה עיקרית והיא של ספיגה.

במקרה זה הפטריה ספוגה במים וכדאי מאד להספיג את המים כדי למנוע רטיבות בעתיד.

מטגנים את ראש הפטריות קלות במחבת ומעבירים לתבנית אפיה מקומחת.

הקמח עוזר לספוג את הנוזלים.

ממלאים את הפטריות בתערובת.

זה כבר נראה טעים ומעלה זכרונות.

מכסים את הפטריות הממולאות בגבינה צהובה (רצוי גבינה איכותית עתירת שומן) – במקרה שלנו נאלצנו להשתמש בגבינת טופו עקב רגישות ללקטוז של אחד הסועדים.

מחממים תנור ל-150 מעלות ומכניסים ל-10 דקות.

אחרי 10 דקות נותנים מכת חום של 180 מעלות למשך של 5 דקות.

לצערי את התמונות של הפטריות המוכנות כבר לא הספקתי לצלם כיוון שהן נחטפו ישר מהתנור ובקושי נשארה לי פטרייה אחת לרפואה להיזכר בנוסטלגיה ש- "קנתה" את אישתי לפני 7 שנים בערך.

אז שיהיה בתיאבון לכולם וסוף שבוע נעים וטעים.

חצילצילים מוחמצים


כולם יודעים להחמיץ.

חלק יודעים להחמיץ פנים וחלק יודע להחמיץ מלפפונים. אבל החצילצילים המוחמצים של אמא שלי עולים על כולם !

אז קחו כלי כתיבה ותתחילו לרשום :

המצרכים :

1 ק"ג חצילצילים (חצילים בייבי).

ראש שום כתוש.

כפית מלח.

פלפל שחור (לפי הטעם).

מים.

חומץ.

עד כאן המצרכים (לא מסובך, נכון ?!)

אופן ההכנה :

1. מרתיחים סיר עם מים ומשקיעים בו את החצילצילים לכ- 5 דקות.

2. מוציאים (בזהירות – זה חם) ומצננים.

3. חותכים את החצילציל לאורכו מהבסיס ועד לראש (לא עד הסוף) לחצי או לרבעים – תלוי בגודלו.

4. מורחים בפנים את התערובת של ראש השום הכתוש המלח והפלפל.

5. מניחים בצנצנת זה ליד זה ובשכבות.

6. שופכים על החצילצילים תערובת של 1/2 מים 1/2 חומץ ומעט מלח (לפי הטעם).

7. משרים יומיים  ו ב ת א ב ו ן.

רפואה לעשירים


לאשתי שתחיה יש בנייה של השן הקדמית.

אחת לכמה שנים (3-5) ההדבקה נופלת וצריך להדביק מילוי חדש. מדובר בשן קידמית והמראה, איך נאמר, לא הכי אסטטי שבעולם…

שלשום בערב היא נגסה בתפוח ואותו חלק מודבק פשוט נשאר נעוץ בתפוח (כבר עברו 4 שנים מאז ההדבקה הקודמת).

מה עושים ? השעה 10 בערב, אין מרפאת שיניים שפתוחה בשעה כזאת.. הולכים לישון ומחר בבוקר רואים מה עושים.

ואכן, למחרת בבוקר, במקום לנסוע ללימודים, התחלנו לחפש מרפאות שיניים שיקבלו אותנו.

כמובן שיש לנו את הביטוח "המקסימלי" של קופת החולים שלנו (מגן זהב של מכבי). הגענו למרפאת שיניים "מכבי דנט" בכפר סבא, לאחר שדיברנו איתם בטלפון והסברנו להם את המצב והם אמרו לנו להגיע ושנוכל להיכנס בין התורים,

באמת הכניסו אותנו בין התורים… אבל… אישתי עוד לא הספיקה להתרווח בכיסא, וכבר הד"ר נחרד והודיע לה שהוא לא יכול לקבל אותה בין התורים כיוון שזה "לא דחוף" כהגדרתו (?!) מה זאת אומרת לא דחוף ? זה גם לא אסטטי וגם מפריע לה לאכול.

הרופא בשלו – היא צריכה לקבוע תור רגיל כי זה לא דחוף !

בפעם הקודמת, כשעוד היה לי ביטוח שיניים מורחב דרך מקום העבודה, מרפאת השיניים של קופת החולים קיבלה אותה על אותו דבר בדיוק בלי תור וביצעה את העבודה בלי לצייץ בכלל… מה ? בגלל שעכשיו אין לנו ביטוח שיניים מורחב והם לא יכולים לנפח לביטוח את המחיר אז לא מקבלים אותנו ?!

זאת בכל אופן ההרגשה שקיבלנו !

בצר לנו – הרמנו טלפון למרפאה של "מכבי דנט" בנתניה, ושם בדיוק התפנה להם תור מלא בעוד חצי שעה. הצלחתי לעשות את הדרך מכפר סבא לנתניה בחצי שעה והגענו בדיוק בזמן.

אשתי נכנסה וקיבלה את הטיפול (שארך חצי שעה בערך), נפרדנו מ- 400 שקלים טבין ותקילין (אני לא יודע כמה הם מחייבים את הביטוח) – וזה עם ביטוח "מגן זהב" ושמחים וטוחבי לב יצאנו מהמרפאה כשאשתי יכולה לחייך בפה מלא שוב.

אבל את ההרגשה המזעזעת שאם אין לך ביטוח משלים לרפואת שיניים אז לא מקבלים אותך, קשה למחוק !

אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לארצות-הברית – שם מי שאין לו ביטוח רפואי נזרק לרחוב או הולך למרפאות חינם ששם הטיפול הוא עזרה ראשונה בלבד או מקסימום שווה ערך למישהו שנותן טיפול במחירי מינימום…

עצוב שזה מה שנהיה מהמדינה שלנו.

אני יודע שעכשיו אני מחפש ביטוח שיניים באופן פרטי, יעלה כמה שיעלה. למזלי הילדים עד גיל 6 זכאים לטיפול חינם (ושקד כבר בת 5…) ולי יש טיפולי שיניים חינם מתוקף היותי נכה צה"ל עם פגימות מסויימות… (שהייתי מוותר על כולן).

אז אני מאחל לכולם בריאות ואושר ובעיקר בלי כאבים, לא של שיניים ולא בשום מקום אחר. 🙂