פלורי'ס – מאכלים בניחוח של בית


אין כמו אוכל ביתי ! נכון, לפעמים בא לגוון ולאכול משהו מיוחד, אבל ביום-יום אוכל ביתי זה ה…

על זה חשבו גם פלורי ובני, זוג מיוחד, כשפתחו את המטבח האוניברסלי (עם הניחוח הרומני) לפני כשנתיים.

פלורי, עולה מרומניה, למדה עברית – תאמינו או לא – מספרי בישול (!) היא עבדה כ-אופר ובלי לדעת מילה אחת בעברית התחילה לבשל מספרי בישול בעברית… שאפו.

ובני, רומני מההורים וגם אוהב לבשל.

וביחד הם מכינים מטעמים… לא מהעולם הזה.

*

אז הוזמנתי לערב טעימות וקצת מוזיקה טובה (בלייב).

נגנים

מה היה לנו ?

מנות ראשונות (סלטים) –

  • סלט קינואה
  • סלט סלק
  • סלט כרוב (עם סויה ושומשום).

סלטים

מנות עיקריות –

  • עגבניות ממולאות בבורגול (לצמחונים שביננו)
  • עגבניות וקישואים ממולאים בבשר
  • רולדה עם בשר וצנוברים
  • מוסקה חצילים
  • צ'ילי קון קרנה – או בתרגום חופשי תבשיל של בשר ושעועית
  • אטריות מוקפצות
  • תפוחי אדמה (סירה) בתנור
  • שעועית בטריאקי (סוף הדרך)

עיקריות

ונעבור לקינוחים –

  • עוגת גזר (שממנה לא טעמתי – אני לא ממש אוהב קינמון… אבל היא קיבלה שבחים)
  • מלבי (אלוהי – סליחה על הביטוי) שאפשר היה לקבל אותו עם פיסטוקים או עם פירות יער (אני לקחתי משניהם).

קינוחים

*

בעיקרון, פלורי ובני עובדים על תפריט שבועי אבל גם בקשות מיוחדות יתקבלו בברכה (רצוי להתקשר יום – יומיים מראש).

ועכשיו כמובן שתשאלו "מה המחיר?" אז המחיר ממש לא בשמים.

מנה בשרית עולה בין 6 – 10 ₪, עוף לסוגיו 7 – 11 ₪, תוספות 3 – 6 ₪ ויש עוד פשטידות, סלטים, דגים וכריכים.

הכל במחירים שפויים. והטעם… מגע אישי ואוהב. פשוט טעים.

תפריט שבועי

*

אז באמת – איפה הקאצ' ?

אני אגיד לכם – כרגע הם מתמקדים באזור כפר יונה והסביבה הקרובה, כאשר התכנון הוא באמת לגדול ולגדול ו… השמים הם הגבול.

*

אה… כמעט שכחתי – הם גם עושים משלוחים (איך לא) ובאזור כפר יונה – זה גם בחינם (?)

*

ואם אתם שואלים אם היה טעים –

היה טעים ! אפילו מאד. כמו כל דבר, חלק היה טעים יותר וחלק היה טעים פחות, כמו בכל מקום שאוכלים בו.
היד הביתית מורגשת, בזה אין ספק. אז – מאכלים עם ניחוח של בית.

טעים, מינימום שמן והאנשים טובים.

אז שיהיה בתיאבון, ופעם הבאה שמוזמנים אליכם אורחים, משפחה, מסיבה או סתם לא בא לכם לבשל… תזכרו שיש את פלורי'ס באזור.

סמסונג מובילרס


באתר הפייסבוק של סמסונג מובייל ישראל יש עמודה שנקראת סמסונג מובילרס, שווה להיכנס. אני נרשמתי ופנו אלי חזרה. יופי. עכשיו מה זה אומר בכלל ?

סמסונג מובילרס זהו פיילוט שרץ בישראל כבר מעל חודשיים ובעוד מספר מדינות. OK, אבל עדיין – מה זה אומר?

זה אומר, שכמו שעיתונאים מקבלים מכשירים להתרשמות ולביקורת, גם בלוגרים ושאר מובילי דעה באינטרנט מקבלים מכשירים (במקרה זה Samsung Galaxy S4) לתקופה של כחודש להתרשמות, לבדיקה ולביקורת. בקיצור – עוד צעצוע "לשחק" איתו.

מגניב…..

SAMSUNG MOBILERS

*

יום שישי, 9 בבוקר, לשקד אין קייטנה אז היא מצטרפת אלי ואנחנו מגיעים למשרדים של 'תפוז' באזור התעשייה בבני ברק.

9 וחצי,  הגיעו עוד 6 אנשים (וביניהם בחורה אחת, יש לציין) ואסף – מנהל תחום דיגיטל בסמסונג ישראל פתח את ההרצאה.

רק לציין – אסף לא קשור לחברת 'סאני'. הוא עובד של חברת סמסונג העולמית.

אז התחלנו לדבר קצת על חברת סמסונג (מי שזה לא מעניין אותו יכול מיד לעבור לפסקה הבאה) –

סמסונג הוקמה בשנת 1969 כחברת אלקטרוניקה קטנה ונכון לשנת 2012 היא הכניסה 188 מיליארד דולר.

PLANETFIRST

כיום יש לחברה נציגויות ב- 79 מדינות, 218 מרכזי פיתוח (3 מהם בארץ) והיא מעסיקה כ- 236,000 עובדים ברחבי העולם.

SAMSUNG מאמינה במקסום של מחזור והחזון שלה הוא Hope for the children ותרומה לחברה עולמית טובה יותר על ידי פיתוח מוצרים נוחים ונעימים יותר.

בין השאר, מסייעת החברה לילדים בכל העולם על ידי בניית כיתות דיגיטליות (חכמות), בהן לכל תלמיד יש טאבלט והמורה עובד/ת עם לוח חכם.

גם בארץ ישנן כבר מספר כיתות כאלו.

*

זהו. עד כאן סקירה מהירה על החברה.

עכשיו למטרה שלשמה התכנסנו – קבלת מכשיר Galaxy S4… (אני מנגב את הריר)

 GALAXY S4

עברנו הרצאה קטנה על האפשרויות החדשות והמיוחדות של המכשירים – גלילה ללא נגיעה, עצירת סרט כשהמכשיר מזהה שאני מסיט את המבט, גלילה ע"י מבט, שלט IR ועוד כמה תכונות שאני מקווה שיצא לי לעבוד איתן בהמשך.

קיבלנו את המכשירים (בהשאלה לחודש), חתמנו על הטפסים וקדימה לעבודה.

*

הגעתי הביתה שמח וטוב לב, הוצאתי את כרטיס המיקרו-סים מהטלפון שלי (Galaxy S3) והכנסתי אותו לטלפון שישב לו בנחת בקופסא… אופס… המכשיר לא מזהה את הסים.

מוציא, מכניס, מנסה מיקרו-סים של חבר – שום דבר.

מאחר והמכשירים הללו היו אצל עיתונאים ושאר בודקים ונסיינים (קיבלנו מכשירים המיועדים לבודקים) שטיפלו בו בידיים, אהמ.. איך לומר – לא ממש אוהבות, נפגעו המגעים (או משהו כזה) – כנראה מישהו ניסה בכח להכניס את הסים הפוך… אני לא מאמין שבמכשיר חדש זה יכול לקרות. מייל לאסף, יום ראשון על הבוקר הוא מתייצב אצלי עם מכשיר אחר – בדקנו אותו והכל תקין.

רישום הגדרות מהיר, הכנסת חשבון הגוגל, הפייסבוק ושאר אפליקציות הדורשות רישום (שהרי אי אפשר בלעדיהן) והטלפון עובד והחל מיום ראשון – אני עסוק בהורדות ובדיקת היכולות שלו…

את מה שיקרה הלאה, אם הוא יעמוד או לא יעמוד בעומסים – נראה בהמשך.

תחרות מוצר השנה 2013


אז אחרי שחשבתי עם עצמי רבות, וכמו שאומרים "ישנתי על זה", החלטתי לשנות קצת את מה שכתבתי ולהוסיף יותר אמוציות.

התאריך : 27/05/2013

השעה : 20:30

המקום : סינמה סיטי – צומת גלילות

האירוע : חשיפת מוצר השנה (חלק ב')

 לוגו מוצר השנה 2013

*

בגיל ובששון הגעתי יחד עם אחי הגדול לאירוע הנוצץ שעבר באזז עצבני ברשת.

חשיפת המוצרים שיזכו לענוד למשך כל שנת 2013 את התג הנוצץ "מוצר השנה 2013"…

את החומר המדוייק על "מה זה מוצר השנה" אפשר למצוא באתר כאן.

כבר בכניסה לסינמה סיטי ברך אותנו שלט אלקטרוני.

שלטים שמכוונים לאירוע עצמו לא היו וכששאלנו את העובדת שישבה ליד אולם ה- VIP, היא כיוונה אותנו למעלית לקומה 1…  במזל, כשאנחנו כבר במעלית, תפסה אותנו אפרת והובילה אותנו למקום הנכון – למתחם של המינגלינג של מוצר השנה 2013… אנחנו יחד עם כולם בתור לקבלת מדבקה ועליה מודפס השם – זאת תעודת הכניסה למתחם הסגור. שתי עמדות לקבוצה של 300 איש (אם לא יותר) שהוזמנו לאותה שעה… המממ… הייתי מסדר את קצת אחרת…

בתוך המתחם עמדו חלק מהזוכים בפרס בדוכנים, הקרובים מדי זה לזה לטעמי, מה שגרם לי לתהות לא פעם לאיזה תור אנחנו עומדים עכשיו ומה יהיה בסופו של התור. חלק מהדוכנים חילקו ברושורים, חלקם טעימות (שהסתיימו מהר מאד) וגם שילוב של הדגמה של תנור (AEG) יחד עם מאפים של מעדנות וחלק לא חילקו כלום (אלה עמדו מיותמים וחסרי מבקרים).

דוכני מוצר השנה

הרגשתי די אבוד בתוך המהומה – עשיתי מספר סיבובים בין הדוכנים, אספתי ברושורים פה ושם, טעמתי מזה וגם מההוא – מאפה פילו של מעדנות, אוסף גבינות קשות של גד, פריגת רימונים (אני באופן אישי לא הייתי מגדיר אותו כ-"מוצר שנה" – אבל זו דעתי), שנדי אבטיח (אני נוהג – אז לא שתיתי), יוגורט עם גרנולה, פה ושם גם היה מישהו יצירתי – קופסת הפתעות של נורטון להגנה על מחשבי הילדים (גרסת האח הגדול להורים) וכמובן אסור לשכוח את מוצרי האיפור למיניהם, בר המים, המזון לתינוקות והחיתולים לבן ולבת ואני מתנצל מראש אם השמטתי מישהו או משהו. דחיפות היו חלק בלתי נפרד מהעמידה בתור ואף שליחת ידיים ממשהו גדול שעמד מאחורי בתור ורצה להיות לפני (למי שלא הבין – מישהי "גדולה" עמדה מאחורי והחליטה שהתור לא זז מספיק מהר אז היא, "בעדינות של פיל", שלחה יד עצומה, הזיזה אותי ולקחה את הברושור…).

*

לאחר שעה ארוכה (מדי) ומורטת עצבים של מינגלינג ופגישת חברים, נכנסנו לאולם מספר 1 בסינמה סיטי, שם שמענו הרצאה על מוצרי השנה מפי יעל, שמשום מה דיברה לרוב בלשון נקבה… הלו ! אנחנו בשנת 2013… גם גברים מחליפים חיתולים ומאכילים תינוקות ! וגם גברים עושים פדיקור (אני למשל) וזה לא מפריע לגבריות שלהם…
49 מוצרים זכו בתואר, שמורכב בעיקר מחדשנות, חדשנות וחדשנות (לצרכן הרגיל).

פוגשים חברים

המטרה של התחרות היא שהלקוח יבוא ויגיד "איך לא חשבו על זה קודם…" (חוץ משאר הדברים כמו פרסום, יוקרה וכד') ובכלל – לגרות את החברות להמשיך ולחדש כדי שלנו, הצרכנים, יהיה נח יותר, קל יותר, בריא יותר, מהיר יותר, טעים יותר (שכחתי משהו ?).

האמת שהיו שם כמה מוצרים שלא ממש ברור לי איך הם קיבלו את הפרס – OK, נגיד שספריי לייבוש לק זה מוצר חדש לצרכנים פרטיים והיה זמין עד היום רק למניקוריסטיות מקצועיות… אבל מוצר השנה ?! בספריי שמן אני משתמש כבר שנים. נכון, מיוצר בארצות הברית, אבל קיים בשוק הישראלי לכל דורש… ועד כהנה וכהנה…

אז לאחר סקירה על הצוות שהרכיב את השופטים בתחרות (וביניהם גם 3 בלוגריות), עברנו על כל 49 המוצרים. אפילו גירו אותנו שבסוף הסרט נקבל תיק מלא מכל טוב המוצרים… אה… אפילו לא חצי… על מה לכל הרוחות הם רוצים שאני אכתוב ? אני לא משתמש בחיתולים (מידה 4), אני לא שם מייק-אפ ולא אף תכשיר איפור אחר. מהמזון היה תרסיס שמן וקופסת פילה סלמון של סטארקיסט. מהחטיפים היו פריכיות מיני וחטיף צ'יפס נפוח ושתי חבילות של NATURE VALLEY – חטיף אנרגיה שקיים כבר זמן לא מועט… מעבר לכך אין לי הרבה מוצרים שאני יכול להשתמש בהם.

*

ישבנו וראינו את הסרט 'אבנים כחולות' (The Sapphires) – סרט שהרעיון שלו מבוסס על סיפור אמיתי של השתלבות האבוריג'ינים באוסטרליה של שנות ה-50 וה- 60.

האבנים הכחולות

הסרט היה מצוין, אבל לא ממש קשור לנושא שאליו באנו. היה מי שהתחבר אליו יותר ומי שהתחבר אליו פחות…

מאד חרה לי שאנשים התחילו לצאת עוד לפני הסוף (זה בכל זאת קצת מפריע).

הסרט הסתיים ונעמדנו בתור אינסופי על מנת לקבל את התיק ובו המוצרים הנבחרים… טוב, לא את כולם… אבל העיקר הכוונה.

המוצרים בתיק

כשסיימנו לעמוד בתור לתיקים עם המוצרים, התברר לנו שיש עוד תור – הפעם לשקית עם נוזל כביסה "מהפכני וחדשני" – אבל חלק מהבקבוקים נשברו ובסך הכל לא היו מספיק שקיות לכולם (?!) חשבתי שהביאו מוצרים לפי כמות האנשים והרשימה סגורה…

*

יצאנו לדרך עייפים ומותשים, והסקירות על חלק מהמוצרים עוד יבואו… יש למה לצפות (מבחינת סקירות מוצרים – שאני יכול לסקר, ולא תחבושות הגייניות…)

ננה – אחד העם 1


אחד העם 1 – נשמע כמו סדרת טלוויזיה ששודרה פעם באיזה ערוץ מסחרי…

זו גם הכתובת של משהו מחודש שנקרא 'ננה' – בר מסעדה בגוון קצת אחר.

הוזמנתי, יחד עם בלוגרים נוספים, לחוות את ננה החדשה בנווה צדק בתל אביב. ה- GPS הביא אותי עד למקום במדויק והחנינו את הרכב במגרש החניה ממול.

לוגו

*

נכנסנו והתיישבנו "על הבר", המופרד מהמסעדה, וכובדנו ב "גרנדה ורדה" – קוקטייל מלפפונים עם סטולי תפוח ומידורי מעלף ובמזטים, עד שכולם יגיעו.

גרנדה ורדה

זאת לא טעות – זה באמת מלפפון בפנים

*

מהבר הובלנו אחר כבוד, דרך המסעדה המקורה לחצר, שכוסתה בצילייה והתיישבנו ליד שולחנות עץ בגדלים שונים.

כל המבנה נראה כאילו הוא מיושן מאד, עם קירות שחלקם חשופים עד ללבנים עצמן וחלקם מטויחים, התקרה חושפת ברזל בניין ובכל מקום יש ניחוח של "עתיק". אולם מיד מבחינים שהמקום עבר שיפוץ והכל מכוון.

המלצרית האדיבה (מאד) הגיעה תוך זמן קצר והציעה לנו משהו לשתות. אני, בתור הנהג התורן, סירבתי להצעה המפתה אולם זוגתי שתחייה החליטה שהיא "דופקת ראש" הערב והרשתה לעצמה (תיאור ופירוט יגיעו בהמשך). היא התחילה עם כוס (שלא היתה מביישת אף שתיין) של יין אדום 'שאטו סן-מישל' סירה מארה"ב שמיושן בחביות 14 חודשים (אני רק לחלחתי את השפתיים).

*

המנות הראשונות הגיעו ואיתן נפקחו לנו העיניים.

בהיותנו חובבי בשר (לאו דווקא כשר) ופירות ים – המסעדה הזאת "תפורה" עלינו !

צלחת גדושה של מולים בבירה ובייקון (49 ₪) , כשבניגוד למקומות אחרים, ששם מרגישים עוד את הארומה של הים, כאן קיבלנו 100% צדפה (עם שמן זית, פטרוזיליה וכמובן בירה).

מולים בבירה ובייקון

יחד עם הצלחת הזאת, הגיע לחם הבית. בדרך כלל אנחנו נמנעים מלאכול לחם (במיוחד במסעדות) כדי "להשאיר מקום לאוכל", אבל הלחם (מכל הסוגים) היה פשוט טעים ונמס בפה.

*

מנה נוספת של שתיה הגיעה – הפעם וודקה סטוליצ'ניה (ששמור לה מקום של כבוד אצלי) עם צ'ילי…

"הורדנו" שוט של סטולי והרגשנו לאט את החריפות של הצ'ילי מתפשטת מהפה דרך הוושט (מזל שאכלנו משהו).

*

כבד קצוץ על לחם שאור עם שמן זית ופטרוזיליה (43 ₪) הופיע ליד המולים (שכבר היו לקראת סיום). הכבד היה מעולה – בלי טעם הלוואי של החמאה שמורגש מדי פעם במסעדות. האמת היא שעל הלחם הייתי מוותר… אז גירדנו עם המזלגות את הכבד הקצוץ והשארנו את הלחם ערום על הצלחת.

אפשר לוותר על הלחם...

אפשר לוותר על הלחם…

חציל קלוי ולידו גבינת מוצרלה התיישב לו על השולחן – ממש באמצע. מה אפשר להגיד על חציל קלוי – שהוא עשוי בדיוק במידה הנכונה ? כן ! שהגבינה מעשירה את הטעם שלו ? כן ! נראה לי שזה מספיק…

חציל קלוי וגבינה

ואז הגיע מלך המנות הראשונות (לעניות דעתנו) – סלט של עגבניות שרי עם פירורי ריקוטה מעל (בנדיבות) עם מעט בצלי שאלוט וקרוטונים (39 ₪)…

אין לתאר את הטעם ! אם וכאשר מגיעים ל 'ננה' באחד העם 1– זאת המנה הראשונה שצריך (מה זה "צריך" ? חייבים ! להזמין).

מלך המנות הראשונות

מלך המנות הראשונות

*

מאחר ולא שתינו כבר "הרבה" זמן, זוגתי ביקשה עוד איזשהו קוקטייל… אז היא קיבלה… קוקטייל ויולט עם סטולי בלוברי, סיגליות, נענע (הרבה) ולימון.

אלכוהול

*

עד כאן המנות הראשונות. ובעוד אנחנו מנסים לעכל את האוכל (והשתייה), שאלה המלצרית מה אנחנו רוצים למנה עיקרית.

מתוך המבחר שהוצע לנו, אני בחרתי בנתחי פילה ועליהם גבינת קרם פרש חזרת צלויים בתנור (96 ₪).

במסעדה ממליצים להזמין את הבשר במידת עשייה M. אני הזמנתי קצת נוטה לכיוון ה- MR.

בטעימה ראשונה של הקרם פרש חזרת, הטעם לא משהו – די תפל אפילו הייתי אומר, אבל ברגע שמניחים אותו על חתיכת הבשר – הוא מעשיר את הטעם של הפילה ויוצר חגיגה של טעמים בפה.

נתחי פילה בקר צרובים

אישתי (שראשה כבר היה סחרחר קלות) הזמינה את הפאייה פירות ים (84 ₪) – כל כך שמחתי שהגענו שניים ויכולנו להתחלק במנות ולטעום קצת יותר – האורז היה רך וטעים, השעועית היתה al-dante ואז לירון, ברגע של פואטיקה – הרגישה כמו אייל שני : "זה המון מרקמים – קשה ורך ביחד, מרגישים את האורז ולידו את האפונה והשעועית עם הקישוא ואיך שהם משתלבים ביחד. הארומה של הפירות ים… הקלמארי – אפשר פשוט xxx ממנו".

אני חייב להגיד שהסכמתי עם רוב דבריה…

פאייה פירות ים

*

בסיום המנה העיקרית הגיעה אלינו אחראית המשמרת והביאה לשלושתנו (גם לה) שוט של ליקר מנדרינות (באמת לא שתינו אלכוהול כבר הרבה זמן)…

*

ועכשיו…

עכשיו בודקים את הפינלה של המסעדה – הקינוחים

הרי אם הקינוח לא טוב – הלכה כל הארוחה, ולא משנה עד כמה היא היתה טובה, לא ?

קיבלנו שתי צלחות – באחת מהן ישב כדור מוס טרפלס שוקולד על טוויל קרמל – שם מפוצץ למנה שמתפוצצת בפה. הכף (לא כפית – כף) נכנסה בעדינות לתוך הכדור עד שהיא נתקלה במצע הקרמל, שברה אותו והגיעה ישירות לפה.

המלצה : לגימה מאספרסו אחרי כל כף כזאת משדרגת ברמות את המנה.

מוס שוקולד

בצלחת השניה הגיע "ברולה סמי-פדרו" – מה שזה לא יהיה – קרם ברולה עם פירות יער ובאמצע בצק פילו פריך…

בניגוד למקומות אחרים, פירות היער לא היו מתוקים להחריד אלא דווקא חמצמצים מעט, מה ששבר את המתיקות של הקרם.

קרם ברולה

*

עוד אחרי שסיימנו, נשארנו לשבת עם זוג נוסף שפגשנו במשך שעה בערך (שתינו בעיקר מים – למהול את האלכוהול).

השארנו טיפ נאה למלצרית ששירתה אותנו – כי ממש הגיע לה.

אחר כך התברר לנו שהמוטו של המסעדה זה להכיר את האורחים עד לרמת הטעם האישי בשתייה.

על הכל מנצחת מיכל – מנהלת המסעדה, ועל המזון המופלא שהערינו לקרבינו אמון השף יהונתן לס.

מיכל המנהלת והשף יהונתן לס

מיכל המנהלת והשף יהונתן לס

*

רק שכחתי לציין שיש במקום גם חדר פרטי עם שולחן אבירים ארוך שניתן להזמין לאירועים פרטיים…

חדר פרטי לאירועים

*

ננה בר – אחד העם 1, תל אביב.

טלפון : 03-5161915

פקס : 03-5164176

שירות והכנה


היה פעם בדרן אחד (ז"ל) שאחד מסדרת המערכונים שלו התחיל תמיד "אנחנו במשפחה שלנו, אוהבים…"

אז גם אני אתחיל ככה – אנחנו במשפחה שלנו, אוהבים המבורגרים…

ובאמת משתדלים פעם בחודש לאכול איזה המבורגר טוב.

באזור שלנו (נתניה) אנחנו מעדיפים את BBB – גם השירות, גם היחס וגם האוכל (בימי א' 1+1).

באמת אין לי שום דבר רע להגיד על המקום.

BBB

*

באחד מימות חופשת הפסח האחרונים חזרנו לנו מטיול באזור השפלה ונתקפנו רעב (הילדים בעיקר).

וכמה שמחנו כאשר ראינו לפנינו סניף של Burgus Burger Bar בקניון החדש בהוד השרון.

מיד נכנסנו והתחלנו להזמין.

השירות היה מצויין, המלצרים פעלו ברוטציה ושירתו אותנו בצורה יפה.

זוגתי שתחיה הזמינה המבורגר 300 גרם עם חזה אווז, אני הזמנתי עם גבינה והילדים… נו טוב… מנות ילדים – שניצל וצ'יפס.

ואז זה התחיל…

בנוסף לשתיה האישית הזמנו קנקן מים, שלא הגיע במשך כל הארוחה.

ברגע שהונחה המנה של אשתי על השולחן, שקד (שיש לה חוש ריח מפותח) אמרה שמשהו לא מריח לה טוב.

זוגתי נטלה את חזה האווז, שהגיע בצלוחית נפרדת, הכניסה אותו לתוך ההמבורגר, נתנה ביס ועשתה פרצוף שאני מצטער שלא הצלחתי לתפוס במצלמה.

לחזה האווז היה טעם של.. איך נקרא לזה – מקולקל. גם הרחה של הצלוחית עם מה שנשאר לא עשה טוב לריריות באף.

כמובן שהזמנו את המלצר והגיע גם מנהל המשמרת, שהיה אדיב מאד ונחמד והחליף לנו את המנה בלי לשאול שאלות להמבורגר אחר, לפי בקשתה של זוגתי, שבקשה מידת עשייה Medium-Well (כדי לא ממש לראות דם בפנים).

ההמבורגר שהוגש לנו כמעט הצליח לברוח מהצלחת… מידת העשייה שלו, במקרה הטוב, היתה Medium-Rare – כל החלק החיצוני היה צרוב ואילו החלק הפנימי היה רטוב ומדמם.

בשלב זה רמת ההתבאסות היתה גדולה מדי כדי להחליף למנה שלישית (במיוחד לאור העובדה שאני כבר סיימתי את המנה שלי והילדים גם היו לקראת סיום).

הוצע לנו קינוח על חשבון הבית, שסירבנו לו, אבל הסכמנו לקבל שתיה חמה בחינם ועד שסיימנו אותה הילדים גם סיימו את הגלידה שלהם ויכולנו לצאת.

ביקשנו חשבון, וכמובן שחייהו אותנו גם על השתייה וגם על ההמבורגר שלא נאכל… תיקון פשוט אצל מנהל המשמרת והחשבון תוקן.

אז בשורה התחתונה – השירות מקבל 5 כוכבים, האוכל… "קצת" פחות.

אז לחזור לשם, כנראה שלא נחזור – נישאר עם הסניף הנתנייתי הקרוב אלינו יותר.

איטליה זה כאן


מודה ומתוודה – מעולם לא הייתי באיטליה… גם את כל נסיעותי לחו"ל אני חושב שניתן לספור על יד אחת.

לכן, כשהוזמנתי עם זוגתי שתחיה למסעדה חדשה שנפתחה לא מזמן, עם השם המוזר – 'פפרדלה', לא ידעתי למה לצפות. במיוחד שאני ואישתי מגדירים את עצמינו כקרניבורים לא קטנים ואנחנו לא רודפים אחרי אוכל חלבי (במיוחד אם הוא כשר ואי אפשר להזמין איזו לזניה בשר…).

פפרדלה - אבן גבירול 22, תל אביב

בדרך למסעדה עוד התלוצצנו בינינו לבין עצמינו, שאם האוכל לא יהיה טוב – נקפוץ לקונדיטוריה שנמצאת ליד כדי לשבוע. למותר לציין שהתבדינו – ובגדול…

*

נכנסנו למסעדה, שנמצאת עדיין בהרצה, והרגשנו במקום אחר… על כל שולחן מונח עציץ עם עשבי תיבול, הקירות מחופים באבן חשופה ואפילו את המטבח יכולנו לראות דרך חלונות גדולים ושקופים – שם ניצבו בפנינו התנורים מהם יוצאות הפיצות והפוקאצ'ות.

*

המסעדה היא אחותה הקטנה של מסעדת פפרדלה ברחובות. המקום כשר חלבי ונמצא על אבן גבירול 22.

המנות כוללות מנות ראשונות, דגים, פוקאצ'ות, כריכים, פיצות (איך לא – איטליה), מנות עיקריות – פסטות במגוון של צבעים ומינים הבאות ברטבים שונים (שמנת, עגבניות, שמנת ועגבניות ושמן זית), קנלוני (מדהים), לזניה, מנות אחרונות שכוללות מכל טוב.

*

יש אפילו פסטה, פיצה ומנה אחרונה ללא גלוטן (?!) לכל הרגישים למיניהם (כמובן שבמסעדה כזאת זה עלול להכיל עקבות של גלוטן).

*

התפריטים הוגשו לנו ע"י מלצרית חביבה – שהיתה אדיבה, נעימה ומקצועית לאורך כל הערב.

למנה ראשונה הזמנו מיקס, שהגיע כמנה זוגית והכיל פוקאצ'ה, חציל עם טחינה, ברוסקטה, אנטי פסטי וסלט קפרזה.

וזאת רק המנה הראשונה

החציל הקלוי הגיע מקולף (חידוש בשבילי) והטחינה שעליו היתה בדיוק בטעם הנכון. לא השתמשנו בלימון שהגיע ליד ולא הוספנו מלח. פשוט לאכול מתוך צלחת ההגשה.

לחם השום, כאשר מרחנו עליו את סלט הקפרזה, נמסנו במקום – איזה טעם…

האנטי פסטי הגיע עם כדורי גבינה שהוסיפו למרקם ולטעם.

לירון ואני התמוגגנו – ואנחנו רק במנה הראשונה.
"מעבר לזה" אמרנו – "הם יכולים רק לרדת"….

*

יחד עם המנה הראשונה, לירון הזמינה כוסית יין – והלכנו כאן על ההמלצה של המלצרית יין גוורץ (גוורצטרמינר של ירדן) – יין פרותי, מתקתק שמתאים לארוחה חלבית.

לירון נהנית עם יין גוורץ

*

ואז הגיעו המנות העיקריות… (איפה התופים ?)

מנה של קנלוני ברוטב שמנת ממולא בפטריות ועוד דברים טובים, כמעט לא מרגישים את השמן (בניגוד למקומות אחרים שהיינו – ששם הקנלוני או הלזנייה ממש "צפו" להם בשמן). מרגישים שהטבח לא מתקמצן על השמנת. הכל מכל הלב והטעם – רק לאכול עוד.

קנלוני

המנה שלי היתה פסטה פפרדלה טריקולור (בצבעים שונים) ברמת אל-דנטה – כלומר לא רכה לגמרי. עשויה בדיוק כמו שפסטה צריכה להיות. גם הפסטה הגיעה ברוטב שמנת ופטריות, אבל הטעמים של הרטבים היו שונים לגמרי אחד מהשני ! (עדיין מרגישים שהבסיס זהה – אבל הרטבים הורכבו בדיוק עבור המנה הספציפית הזאת).

פפרדלה טריקולור

הצלחות היו גדולות ואנחנו, אחרי מנת פתיחה מפתיעה שחוסלה כליל, לא הצלחנו לסיים (עכשיו תור האמא הפולנייה…). נכון שלא נשאר הרבה אבל שקלנו לקחת TAKE AWAY רק בשביל שיהיה לנו משהו לטעום גם למחרת (כמובן שלא עשינו את זה).

יחד עם המנות העיקריות הגיע לו סלט ירקות, שעל פניו נראה כמו עוד סלט ירקות חתוך גס, אבל המראה מטעה… הרוטב שנמזג בנדיבות על הסלט היה רוטב ויניגרט הדרים עם מיץ לימון ומעט אשכולית. הסלט שודרג בשניה ממעמד של "סתם סלט" למעמד של "סלט על".

*

בעוד אנחנו נשענים לאחור וחושבים אם לפתוח עכשיו את הכפתור של המכנסיים או להמתין עד שנגיע לרכב, הגיע תפריט הקינוחים… (עוד אוכל ?!)

אני הזמנתי 'מיס פפרדלה' – תחתית עוגיית מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה עדין שבתוכו שכבה קריספית של שוקולד מריר שמתפצח כל פעם שהכפית חותכת אותו ולמעלה נטיפים של שוקולד לבן שהפכו את המנה (ויזואלית) למשהו שיש להציג בתערוכה.

מיס פפרדלה

לירון החליטה "להתפרע" והזמינה ופל בלגי, שהגיע כשהוא מחולק לארבעה רבעים ועל כל רבע משהו אחר – ריבת חלב עדינה, סירופ מייפל ושני סוגים של שוקולד.

במרכז ישבו להם, אחר כבוד, שני כדורי גלידה – כדור שוקולד וכדור וניל – שהנקודות הקטנות שעליו הראו שהוא הוכן ממקל וניל אמיתי.

וופל בלגי

*

את הדרך לאוטו כבר עשינו כמעט בזחילה… כשעברנו ליד המעדנייה, נזכרנו במה שחשבנו בהתחלה ולא הפסקנו לצחוק.

היה טעים והיה נעים, וכמו שלירון אמרה – "מסולם של אפס עד שווה, זה היה שווה פלוס."

*

מבחינת מחירים – מאד, אבל מאד לא יקר.

מנות פתיחה 20 – 30 ש"ח.

סלטים, כריכים, פוקאצ'ות 40 – 50 ש"ח.

מנות עיקריות : 40-60 ש"ח.

סילביה / רם אורן – ביקורת קריאה


האמת היא שאני לא מחסידי רם אורן.

מודה ומתוודה שאם נופל לידי ספר שלו אני מעדיף שלא לקרוא אותו, או אם כבר אני קורא – זה אך ורק בשביל להעביר את הזמן.

הגיע לידי הספר 'סילביה – חייה ומותה של סוכנת מוסד', שנכתב ע"י רם אורן בהשתתפות מוטי כפיר, שהיה מפקד בית הספר למבצעים של ה 'מוסד'.

סילביה

הספר מתאר את חייה של סילביה רפאל – צעירה חצי יהודייה (אביה יהודי ואימה מעולם לא התגיירה), ילידת 1937, שעלתה מתוך ציונות לארץ בשנת 63' והתגייסה לשורות ה 'מוסד' בגיל 27.

הספר מתאר במקביל את חייה שלה ואת אויבה המר (ואויבה של מדינת ישראל) עלי חסן סלאמה, המכונה 'הנסיך האדום', שהיה בכיר בארגון ה- 'פת"ח' וממקימי 'ספטמבר השחור', ואבי אירוע החטיפה והרצח של הספורטאים באולימפיאדת מינכן.

בספר מתוארים חייהם של סילביה ושל עלי, כשהם מתחמקים ורודפים אחד מן השניה.

*

סילביה קיבלה זהות שאולה של צלמת עיתונות אנטי-ציונית קנדית בשם פטרישיה רוקסברג וביצעה עשרות פעולות ברחבי אירופה ובמדינות ערב.

סילביה רפאל

בעקבות רצח 11 הספורטאים במינכן, נפתח מבצע 'זעם האל' ובו, באישור ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, נרדפו וחוסלו אחד אחרי השני מבצעי ומתכנני הפיגוע, חברי 'ספטמבר השחור'.

שיאו של המרדף (ושל הספר) הוא ב- 21 ביולי 1973 בעיירה לילהאמר בנורבגיה, שם נרצח, עקב טעות בזיהוי, אזרח נורבגי ממוצא מרוקני בשם אחמד בושיקי. משטרת נורבגיה עצרה את חברי החוליה והם נידונו לעונשי מאסר כבדים.

*

סילביה נפטרה בשנת 2005, בגיל 67 מלוקמיה בדרום אפריקה, שם גרה עם בעלה הנורבגי. היא קבורה בבית העלמין של קיבוץ רמת הכובש ועל מצבתה חרוט "אהבתי את ארצי בכל מאודי ובבוא יומי אל עפרה תשיבוני…" ולידו סמל ה- 'מוסד'.

*

הסיפור מעניין. מרתק אפילו. אבל לצערי, במקרה זה הסופר עושה לו עוול. הספר יצא בשנת 2010 אבל נדמה כאילו הוא נכתב בשנות ה- 70'. הכתיבה לא סוחפת ולפעמים אף משעממת.

אין ספק שנעשתה כאן עבודה מאומצת של איסוף נתונים גם על ה- 'מוסד', גם על סילביה רפאל וגם על אירגוני הטרור- ה- 'פת"ח' ו- 'ספטמבר השחור' ועל אנשיהם ובעיקר על הבכירים שבהם.

*

הספר מומלץ למי שמעוניין לקרוא ספר הסטוריה מעורב בסיפור אישי נוגע ללב של אחת הלוחמות המנוסות של ארגון הביון של מדינת ישראל.

אולם לחובבי רם אורן הספר יהווה, לטעמי, אכזבה.

מקום בלב


הוזמנתי לאירוע השקת תפריט החורף של 'מקום בלב'.

 לוגו מקום בלב

האמת היא שלמקום הזה יש לי סנטימנטים שמתחילים לפני 10 שנים – שם אשתי ואני נפגשנו בפעם הראשונה, ומאז אנחנו משתדלים להגיע כמעט בכל שנה, ביום הנישואים שלנו, למקום שנראה כאילו נלקח מאיזו אגדה. אז את תפריט הקיץ אני מכיר טוב וממליץ עליו בכל פה.

בתפריט החורף אני נתקל בפעם הראשונה.

בכניסה מקבל את פנינו שלט גדול בתוך שער אבן ונחל מפכפך, עצים עצומים גדלים שם ובין העצים מוצבים שולחנות רחבים. שני מבני אבן נמצאים שם וכאשר נכנסים אליהם מרגישים כאילו חוזרים בזמן.

20121206_230724

קיבלו אותנו בכניסה עם סחלב חם וערמונים צלויים – להעביר קצת את הצינה.

נכנסנו למבנה הגדול יותר ושם היו מסודרים שולחנות עגולים וסביבם כיסאות. יכול להיות שזה המיקום הבעייתי שלנו, אבל נאלצנו ממש לבקש מהמלצרים שיביאו לנו את המנות הראשונות לטעימה…

 מנות ראשונות

מתוך המנות הראשונות שהגישו לנו, אני רוצה לציין לחיוב את הניוקי, שהוגש עם פרחי כרובית וטרגון אפויים ואת הקונפי שוק אווז שהוגש בכלי המזכיר דלי ובושל בליקר תפוחים (קלוודוס) ויין אדום יחד עם כרוב אדום.

לפי דעתי המטבח לא היה ערוך לכמות כזאת של סועדים (מעל 100), כך שחלק מהמנות הראשונות הגיעו קרות או לא מבושלות מספיק ואם טעמנו מהסיבוב השני, הטעם השתפר פלאים.

המנות העיקריות הוגשו בשיטת 'הבופה', וכללו מחבתות עצומות של קישואים ופלפלים ממולאים, תבשיל בקר ביין אדום עם ירקות שורש ועגבניות ותפוח אדמה שנאפה במדורה.

חלק מהתמונות באדיבות רינת הלון

חלק מהתמונות באדיבות רינת הלון

שוב, כנראה בגלל היערכות לא נכונה, המטבח לא הצליח לעמוד בקצב וחלק מהמנות הגיעו קרות וחלק מהטועמים לא הצליחו להגיע לחלק מהמנות.

סך הכל, המנות מאד מתאימות למזג אוויר סגרירי וחורפי, אבל כשהן מוגשות לסועד ואפשר לתת להן את מירב תשומת הלב, ולא לקבוצה גדולה.

הקינוחים העונתיים כללו סופלה שוקולד עם חלווה, תותים על פניני שוקולד ובוקצ'ה – מאפה יווני מבצק עלים וגבינה "שהתאזרח" במקום.

קינוחים

אם לבוא לאכול בחורף ? את זה אני משאיר לכם להחליט. המקום רומנטי, מתאים לזוגות – יש בו פינות שקטות וגם לקבוצה קטנה, האווירה מדהימה והשירות מעולה.

מקום בלב – 09-7741575, רעננה.

מעדניית רובינשטיין


אני חייב להתוודות – עד היום לא אכלתי ברובינשטיין…

 

*

מסעדת רובינשטיין (או מעדנייה, אם תתעקשו) נמצאת באזור התעשייה החדש בנתניה כבר מספר שנים ויצא לי לעבור על פניה כמה וכמה פעמים אך טרם הזדמן לי לשבת ולאכול שם.
דווקא שמעתי על המקום ממספר אנשים (חברים ומשפחה) והדעות ששמעתי התפרשו על פני כל קשת הביקורות. החל מהביקורת שאכלו שם את הסטייק הטוב ביותר שאכלו מעולם ועד לביקורת שהיו צריכים להחזיר מנה כי הבשר היה מקולקל…

היום, כשאישתי שאלה אותי מה אני רוצה לעשות – אמרתי לה שאני רעב ובא לי בשר ! ואז עלה שמה של המסעדה הזאת.

הגיע הזמן לטבילת האש שלי במקום.

הגענו בערך בשעה 1 וחצי, המקום היה מלא בפנים והציעו לנו לשבת על הבר או בחוץ. מאחר והיינו מעוניינים בשולחן, בחרנו באפשרות השנייה. לזכותם יאמר שבזמן שעיינו בתפריטים הגיעה אלינו המארחת והציעה לנו לעבור לשולחן שהתפנה בפנים. בכל זאת העדפנו להישאר בחוץ – היה מזג אוויר מאד נעים ושמשיות שהצלו מהשמש.

החלטנו לבחור במנה העיסקית שמחירה הנמוך (יחסית) התנוסס באותיות קידוש לבנה בראש התפריט.

אולם אליה וקוץ בה – נכון שהמנה כוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית ואחרונה (או קפה) אבל רוב המנות כוללות תשלום נוסף שנע בין 15 ל- 30 שקלים נוספים.

בסופו של דבר בחרנו במנות הבאות – אישתי בחרה למנה ראשונה את מרק היום (עדשים) שלמרות חששותיה שהמרק יהיה "כבד", הוא הפתיע וחוץ מזה שהיה טעים מאד הוא היה קליל (וגם לא מרוסק, אלא כלל חתיכות שלמות של עדשים – כמו שאני אוהב).
למנה עיקרית היא הזמינה פילה לבן, שהגיע בגודל ובצורה של חזה עוף וקשה כמו סוליית נעל… מבלי לשאול שאלות מיותרות החליפו לה את המנה לסינטה עשויה מדיום (לבקשתה) והמנה הזאת הגיעה בדיוק כמו שביקשה, עם גוון אדמדם במרכז הסטייק.


לקינוח היא קיבלה אצבע רושה – וופל חלול עטוף בשוקולד וממולא בקרם נוגט קפוא. שיא השחיתות.
המנה גם בגודל טוב – לא גדולה מדי ולא קטנה מדי – מספיקה בדיוק למי שאכל כרגע מנה בשרית.

*

אני הזמנתי למנה ראשונה פטה כבד עוף, שהיה מאד טעים – ללא הרגשת השומן המתלווה לפעמים לפטה כבד. יחד עם הכבד הגיעו 2 ריבות – באחת (שלא היתה ממש מזוהה) לא נגעתי אבל ריבת הבצל היתה מעולה.


למנה עיקרית (בניגוד לאישתי) הזמנתי פילה לבן, שלא היה סולייתי, אבל אפשר היה להוציא אותו דקה לפני מהאש… רוטב הפלפלת שבא איתו הוסיף לו לחות.


המנה האחרונה שהגיעה לי היתה טירמיסו, שלטעמי היה בו קצת יותר מדי קפה והמנה היתה גדולה מדי.

*

לסיכום :

יש כאלה שיבואו למסעדה ויאכלו שם שוב ושוב ויש כאלה שהיו שם פעם אחת וזה הספיק להם לכל החיים.

אני רשמתי כאן את ההתרשמות האובייקטיבית שלי מהמקום, שבגדול – נהניתי מהחברה וגם מהאוכל (בסדר הזה).

שירות : 5 כוכבים. למרות שהיה להם חוסר בצוות והמסעדה בפנים היתה מלאה, האוכל הגיע במהירות (כולל ההחלפה של המנה) והמלצרים היו נחמדים ואדיבים, גם כשהיו צריכים להחליף מנות (הקינוח שלי הגיע בטעות קרם ברולה בהתחלה).

רמת הבשר : בשביל מקום שקורא לעצמו 'מעדנייה' וטוען שהוא מתמחה כבר 40 שנה בבשר (לפי האתר שלהם)… 3 וחצי כוכבים (רק בגלל היהירות).

מחיר : סביר בשביל הרמה שהם טוענים שהם מגיעים אליה, רצוי לרשום את תוספות המחירים במנה העסקית בצורה יותר בולטת.

נגישות : מצויינת, כולל חניית נכים.

מיקום : מרכז יכין באזור התעשייה פולג בנתניה.

ציון כולל (שלי) : 4 כוכבים.

PETER HUMMEL'S – מעדניית בוטיק


יום ראשון, שבע בערב, ואנחנו – כמה אנשים רעבים – נפגשים ברחבת קניון 'דרורים' – צומת דרור שבשרון, מול מעדנייה ענקית, שרק מלהסתכל עליה ועל המטעמים שמוצגים בתוכה, הפה מתחיל להתמלא בריר והבטן מזכירה שאכלנו "רק" לפני כמה שעות וזה כבר לא מספיק…

צולם ע"י סתיו אדם

את הערב התחלנו בהרצאה קצרה על בירה 'אלכסנדר' הישראלית, מהמובילות בשוק בארץ.

הבירה מיוצרת במבשלת בוטיק בעמק חפר (ומכאן שמה – ע"ש נחל אלכסנדר) ומגיעה בשלושה טעמים :

'בלונד' – בירה קלילה מאד, שלי ולעוד כמה אנשים, הזכירה יין נתזים, מבחינת המרקם שלה (ואני לרגע לא אומר שזה רע). גם הטעם עדין מאד.

הבירה השניה היא 'אמברה' – זוהי בירה בסגנון בלגי, היא מתוקה – מרה וחזקה יותר.

השלישית היא 'גרין' – זוהי בירה חזקה ומרירה מאד וזכתה במדליות רבות בעולם הבירה.

כל הבירות הן טבעיות, כלומר – ללא טעמי לוואי וללא תוספים.

עזבנו את טעימת הבירה ונכנסנו למזגן ולמראות המשכרים באמת – נתחי בשר מכל הסוגים והמינים שוכבים להם אחד ליד השני מעבר לחלונות זכוכית גדולים ושקופים ולצידם חריצי גבינה בכמה גוונים של צהוב (ועוד כמה צבעים).

פיטר הומל עלה מאוסטריה לפני 23 שנים (1989) ועסק במלונאות ובמסעדנות.

כאשר הוא פתח את המעדנייה שלו, הוא החליט להביא לצרכן הישראלי חומרי גלם מעולים במחירים סבירים.

כן ! הוא יקר יותר מקצביות אחרות, אבל… (וזה אבל גדול) אצלו אין 'פוילע שטיקים' ! הוא 'יקה', ואצלו בשר מיושן זה בשר ששכב ליישון במקרר ולא בשר שאטמו אותו בוואקום וזרזו את תהליך היישון שלו ולא הזריקו לו חומרים כאלה או אחרים.

נכון שמחירי העוף, למשל, גבוהים מאשר במקום אחר, אבל כאשר אתם קונים עוף נקי, פיטר שוקל את העוף לאחר הניקוי ולא כמו בקצביות אחרות, ששוקלים את העוף ברוטו (עם העצמות, העור והגידים) ורק אחרי השקילה מתחילים לפרק ואתם מקבלים 50% מהמשקל ששילמתם עליו.

כאשר אנשים קונים 'שפיץ שייטל' במקומות אחרים, כי זה הכי רך, אצל פיטר וסרגיי תקבלו חלקים שנחשבים קשים יותר, במידת רכות גבוהה יותר.

הכל בזכות הטיפול.

פיטר ושותפו סרגיי אוהבים את מה שהם עושים ומאמינים בדרך שלהם, ותיכף נבין גם למה.

לאחר סיור בחנות ובמקרר וטעימה מהמוצרים, שבאמת נחשבים מהשורה הראשונה בעולם – אם זה הבשר ואם אלו הגבינות, הגיע הזמן לצאת החוצה ולהתחיל לבדוק את מערכת העיכול.

נעמדנו ליד שולחן ארוך, טעמנו יין שנמזג לכוסות גבוהות והמתנו להוראות, שלא אחרו להגיע.

כל אחד קיבל נתח בשר רך, והתחיל לקצוץ בצל (דק-דק-דק), פטרוזיליה, יש מי שהוסיף צלפים, אנשובי, מיונז או כל רוטב אחר ממיני הרטבים שהמתינו לנו (טבסקו בארבעה טעמים, חומץ רימונים ועוד…). ערבבנו את הכל יחד וקיבלנו… סטייק טרטר, כאשר כל אחד מהטבחים מכניס למנה את אופיו.

לבסוף שפכנו על הבלילה חלמון של ביצת שליו ואכלנו עם טוסט.

טעמנו אחד מהשני והשווינו את המנות.

צולם ע"י סתיו אדם

אם חשבנו שבזה נגמר הסיפור, טעינו בגדול!

בצד עמד מנגל באורך של כמטר בעל 3 קומות ופיטר וסרגיי החלו להעמיס עליו נתחים כאלה ואחרים.

המנה הראשונה שיצאה מהאש היתה של פילה טלה.

מה אני יכול להגיד ? היינו תמימי דעים שזה הטלה הרך והטעים ביותר שאכלנו. הבשר פשוט נמס בפה ומזכיר כבד אווז (רק בלי החלקלקות).

אחר כך יצאו בזה אחר זה חלקי בקר מובחרים – אנטריקות, פילה וסינטה שטובלה במלח כמהין, מה שהפך את טעמה ממעולה למדהים.

ואיך אפשר בלי קינוח ?!

גלידה ופירות מקורמלים בסוכר ומיץ תפוזים.

בלי להרגיש עברו להן כמעט 4 שעות, ואנחנו נהנינו מכל רגע בהן.

 —

בימי חמישי אחר הצהריים ושישי, ניתן לאכול במקום – כאשר הזמנת אנטריקות, תקבל אנטריקות במידת העשייה הרצויה וללא תוספות כלשהן.

הילדים שלי אולי יעריכו פחות את המקום (הם אוהבים שניצל וצ'יפס), אבל אם אני ארצה לקחת את אישתי לאכול 'משהו טוב', אני אקח אותה לשם, שתטעם את הטעם המופלא של בשר 'אמיתי' מידיו של אומן.

 

טלפון : 09-8800757, פקס : 09-8655414, קניון דרורים – צומת דרור.