הנשכחים / דייוויד באלאדאצ'י–ביקורת קריאה


*

מה כבר אפשר להגיד על דייוויד באלאדאצ'י שלא נאמר כבר ? סופר מתח מעולה. כתיבה זורמת. סיפור שנקרא בנשימה אחת וכל זה נכון ואני גם בין המסכימים והמהללים.

אבל… ופה זה אבל גדול מאד –

הספר האחרון שקראתי (הנשכחים) עונה על כל מה שכתבתי אבל באותה נשימה מזכיר לי בצורה מעצבנת את ג'ק ריצ'ר של לי צ'יילד (טוב, בתקופה שהוא עוד היה חוקר בצבא) – איש גדל מימדים, בעל מוח חריף, בולט, קצין מוערך, מגיע ממשפחה עם הסטוריה צבאית ותמיד רואה את מה שאחרים לא מצליחים לראות.

מטריד. מאד מטריד אפילו. אם היו משנים את שם הדמות מג'ון פולר לג'ק ריצ'ר, הייתי יכול להיות בטוח שמדובר בסיפור הראשון מבחינה כרונולוגית של לי צ'יילד.

*

הנשכחים / דייוויד באלאדאצ'י

הנשכחים / דייוויד באלאדאצ'י

*

אחרי שקטלתי את הסופר, נעבור לסיפור עצמו, שאותו קראתי בשני ערבים בנשימה עצורה כשאני מנסה לנחש מה יהיה הצעד הבא.

אני מאד אוהב את הכתיבה של הסופר, שזה לא הספר הראשון שלו שאני קורא.

*

הסיפור מתחיל בסירת מהגרים בלתי חוקית שאחד מהם מצליח לקפוץ למים ולברוח.

במקביל, החוקר ג'ון פולר מגיע לבית החולים שבו אביו הגנרל (הסובל מדימנציה – שלא להגיד אלצהיימר) שוכב, ומקבל ממנו מכתב שנשלח מדודתו.

כאן מתחילים להתרחש שני סיפורים במקביל, בעיירת הנופש 'פרדייס' שבקליפורניה (לא הכפר שליד זכרון).
כשפולר מגיע לעיירה השלווה, הוא מגלה שדודתו נהרגה במה שנראה כתאונה מצערת. בדיקה מעמיקה שלו מעלה את החשד שמדובר, איך לא, ברצח.

לאט לאט מתחילות להיערם הגופות.

*

איך הכל קשור למיליונר עלום שעמד בפני פשיטת רגל לפני מספר שנים והיום יש לו את הבית הגדול ביותר באיזור (ויש לו חולשה אדירה לנשים) ?

מדוע אישתו של בנו החורג עוקבת אחריו ?

מה הקשר לענק שהצליח לברוח מחוטפי הפליטים ממדינות העולם השלישי ועוסק בגננות ?

איך טרוריסט בעל שם עולמי נכנס לתמונה ?

*

בסוף, ואני לא אקלקל למי שלא קרא, רק שיתוף פעולה ודמות "שהופכת את עורה" מצליחים לשפוך אור על האמת…

למי שלא קרא את לי צ'יילד – מומלץ בחום, ולמי שקרא – לעשות סוויץ' בראש ורק אז לקרוא.

*

הוצאת מודן.

תרגום : נורית לוינסון.

הסחטן–ג'ון גרישם / ביקורת קריאה


תשכחו כל מה שידעתם על ג'ון גרישם !

הספר הזה ייקח אתכם למקומות אחרים, לטיולים ביבשת אמריקה (ביקר צפון ומרכז), הלבנת כספים, פשיטות מטורפות של ה- FBI ושל ה- DEA (הרשות למלחמה בסמים), רצח של שופטים, אנשי ממשל מושחתים וכמויות אדירות של זהב שמחליף ידיים תמורת….

הסחטן

*

נקמה זה בהחלט יצר חזק.

אבל מה קורה כשאתה רוצה לנקום בממשל הפדראלי של ארצות הברית ?

עורך דין שחור, שנכנס לכלא "צווארון לבן" בטעות – ברור שאצל ה- FBI והרשות לניירות ערך אין אף פעם טעויות… אבל לפעמים, כשזורקים בוץ לכל הכיוונים, נפגעים גם אנשים שהם לאו דווקא אשמים…

זאת ההרגשה של של מלקולם בניסטר, שנכנס למתקן כליאה (אמנם באבטחה מינימלית), אבל בכל זאת – 10 שנים זה הרבה זמן.

אשתו עזבה אותו עם בנם לטובת גבר אחר, אביו (שהיה שוטר קשוח) בטוח שהוא אשם, הוא לא ממש בקשר עם שאר משפחתו ונראה שאין לו הרבה תקווה.

עד שנרצח שופט פדראלי.

לחוקרים לא היה קצה חוט, עד שבניסטר זורק להם עצם, שתוציא אותו מהכלא.

האם ה- FBI יסכימו לעסקה ?

איך יתחמק בניסטר ממשפחת פשע שמתחילה לרדוף אחריו ומוצאת אותו גם כשהוא בתכנית להגנת עדים ?

*

ספר שקראתי בנשימה עצורה ולא יכולתי לעזוב אותו עד שסיימתי.

אחד ממותחני המשפטים הטובים ביותר שקראתי ובהחלט אחד מהיותר מוצלחים של ג'ון גרישם.

*

מחיר מומלץ : 98 ש"ח.

הוצאת מודן.

משתה – גיל ססובר


אחי הגדול הזמין אותי להשקת ספר של גיל ססובר. עד שהגעתי לשם, הייתי בטוח שמדובר בבדרן, אולם האיש צעיר ממנו בכמה שנים ושונה ממנו בתכלית השינוי.

 תמונה

חוץ מזה, מזמינים אותי לאירוע השקה שהמנגל עובד שם שעות נוספות ומעלה מטעמים שונים ומשונים (שחלקם מהספר) – סרטנים ושרימפס לצד חלקי פנים כמו כליות ואשכים..

תמונה

ולקינוח בשר חזיר רך ונימוח בפה. תענוג לכל החושים.

תמונה

'משתה' של גיל ססובר, בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן הוא לא "עוד ספר בישול". ישבתי וקראתי את הספר כמו שקוראים רומן טוב, או אפילו ספר מתח.

כאן לא תמצאו תמונות מרוטשות בפוטושופ של מאכלים מצולחתים ונוצצים. כאן מגיע האוכל בשיא הפשטות, כאילו עכשיו היה בשר ציד מדמם או נמשה רק עכשיו מן הים.

הספר מחולק לכמה נושאים – כבש, בשר , כבושים, דגים ופירות ים, כשבין לבין מתובלים סיפורי זימה וציטוטים של הרמב"ם והמרקיז דה-סאד, שרק מכניסים את הקורא עמוק יותר לתוך "העלילה". עם כל מנה מגיעים גם הגיגיו האישיים של גיל יחד עם כוסית וודקה או ערק, המתאימים למנה.

אני ממש יכולתי להריח את ריח הים, כשיצאתי, יחד עם גיל וחבריו מיפו, למשות רשתות דיג ולפלט את הדגים על החוף ליד המדורה.

בשר חזיר הבר הרך וצלעותיו המועטות בשומן שנכנסו למעשנת ממש גרמו לי להזיל ריר בשעה שאני לא יכול להניח את הספר מידי.

אין ספק שגיל, שעבר בכל העולם וטעם ממאכליו, יודע את עבודתו והכתיבה נעשית מתוך הלב ומתוך האהבה למזון ולבעלי החיים.

המתכונים כאן לא מסודרים בסדר הרגיל של – מצרכים, כמות ואופן ההכנה, אלא דורשים מהקורא להיכנס לתוך העולם הכתוב ולטעום מעל דפי הספר את המזון, לקרוא את דרך ההכנה מתוך עיניו של הכותב.

הטיול למאלטה


בשעה טובה חזרנו לארץ אחרי 7 ימים במאלטה ועוד יום וחצי לכל כיוון של טיסות.

מאלטה מורכבת משלושה איים בים התיכון, קצת דרומית לאיטליה, עם אוכלוסיה של 400,00 אנשים.

הם חיים על תיירות ובאמת שמענו שפות מכל העולם – חוץ מעברית. שמחנו להיות הנציגים של המדינה הקטנה שלנו במדינה קטנה עוד יותר, שברגע שנוחתים בה מרגישים – אילת 🙂

שדה התעופה הקטן ליד עיר הבירה וולטה קיבל אותנו ברוח חמה ולחה בשעה ובשפע של זיקוקי דינור. בכלל, במאלטה, במיוחד בחודשי יולי אוגוסט, כל סיבה היא סיבה למסיבה והמחזה הנפוץ ביותר בערב הם הזיקוקים.

אז איך הכל התחיל ? תכננו את הנסיעה הזאת די מזמן כבר. אני, אשתי שתחיה, שקד – בת 5 ונדב הקטן – בן שנה ושמונה חודשים.

למאלטה הגענו דרך פרנקפורט (גרמניה) לאחר המתנה מורטת עצבים של 7 שעות, מאחר וטיסות ישירות יש רק 3 פעמים בשבוע בערך.

דרך קרובי משפחה קיבלנו דירה ברחוב קטן בכפר שנקרא "סנט ג'וליאן"

כל הכפר היה מלא בקישוטים לכבוד הקדוש המקומי (ג'וליאן), ואפילו הספקנו לראות כמה וכמה מצעדים של תזמורות מקומיות יוצאות בצעדות מפוארות.

כל קבוצת האיים הזאת בנוייה על תיירות וממש אפשר להרגיש את זה באוויר.

אנגלית היא שפה רשמית שניה ונלמדת בבית הספר, כך שאין בעיה להסתדר שם עם אנגלית בסיסית ביותר. כולם מאד אדיבים ורק רוצים לעזור.

אז מה יש שם לעשות ?

למבוגרים יש 4 בתי קזינו במלךונות באי הראשי (שנקרא מאלטה).

וכבילוי לכל המשפחה אפשר לראות אתרים היסטוריים (איכס… למי יש זמן לזה ?!).

אנחנו ניסינו לנצל את הזמן שהיה לנו (שבוע) כדי שהילדים יהנו כמה שיותר.

יום אחד היינו בפארק מים עם מגלשות, בריכות גלים, מסלול אבובים ומגלשה מיוחדת לאבוב זוגי (?) וגם בריכות לילדים.

הקטנים פשוט לא רצו ללכת הביתה אבל כבר נהיה מאוחר ואנחנו עייפים (להם אין בעיה להרדם על הכיסא נוח) אז הבטחנו שנלך לבריכה ביום אחר.

ביום השני יצאנו לשייט באזורי האיים (להזכירכם – המדינה בנויה משלושה איים – מאלטה, גוזו וקומינו). השייט בספינה היה ממש אטרקציה לילדים, עם הסברים באנגלית והמון המון מים נקיים וצלולים ופינות חמד שניתן לעגון בהן ולרדת לשנרקל.

אז מה היה לנו עד עכשיו ? בריכה – היה. שייט – היה. מה צריך ? עוד שלושה דברים חשובים לנו לפנינו – ים ! (איך אפשר להיות על אי קטן ולא להיות בים ?!) וכמו שהבטחנו לילדים – בריכה.

את הדבר השלישי גילינו ביום הבא :

המקבילה המאלטית של הדולפינריום – פארק שנקרא MEDITERRANEAN ובו מופעים מרהיבים של תוכים, זוחלים, אריות ים וכמובן – דולפינים.

הילדים התלהבו מאריות הים ומהדולפינים, מהתוכים קצת פחות. אבל הכל כלול במחיר הכניסה.

הדולפינריום פתוח עד 5 בערב וכל מופע מציג פעמיים, והוא צמוד לפארק המים שבו היינו ביום הראשון.

מי שמע על הסרט פופאי ? סרט שיצא לפני 30 שנה בערך ומתברר שהוא צולם במאלטה… לצורך הפקת הסרט ניבנה כפר שמשמש עד היום כאטרקציית בילוי לתיירים.

הכפר נמצא לחופו של הים במפרץ טבעי. ניתן לחזות בדמויות (לא מקוריות) של פופאי ואוליב (למי שזוכר) וגם פלוטו הנבל נמצא שם ומפריע להם.

את הילדים עניינה רק הבריכה בגובה של 60 ס"מ שהיתה שם. הם לא ממש התחברו לנוסטלגיה של הוריהם לדמויות המצוירות של פעם.

ואז באה לנו הפתעה – הנהג שלנו, ג'ימי, שהיה צמוד אלינו ממש מהיום הראשון ודאג לנו ולקח אותנו (הוא מכיר את כולם ויודע לאן כדאי ללכת ולאן לא) לקח אותנו לבית חרושת של חברת PLAYMOBIL…

WOW

אני חשבתי שאני בחלום. נכנסים בשערי טירה ושומרים חמושים בגודל אדם (מפלסטיק) מקבלים את פנינו.

יש גם סיורים בתוך המפעל ואפשר לראות איך החלום הזה של הילדים (אני גדלתי על PLAYMOBIL) נוצר מרעיון ועד ביצוע.

יום אחרון שלנו לבילוי במאלטה – מה נשאר להציע לילדים ? ים ! אז נסענו לגולדן ביי (Golden Bay) – חוף שעשוי משברי צדפים וחול ים, עם מים כחולים וצלולים שאפשר לראות דרכם את הקרקעית.

במקום יש גם מועדון צלילה ואני בלעתי את צערי ויגוני והשתעשעתי עם הילדים בבניית ארמונות והבאת מים מהים בדליים.

ואז זה נגמר…

נפרדנו לשלום מהבית המדהים ברחוב הקטן ששימש לנו מעון בשבוע החולף ונכנסנו למונית של ג'ימי.

שדה התעופה הקטן של מאלטה שוב הזכיר לנו את אילת והעלה חיוך על פנינו.

עם החלפת מטוס (מהירה הפעם) בוינה (אוסטריה) היינו בדרכינו לארץ הקודש וחזרה לשגרה היום-יומית שלנו. איש איש ועבודתו הוא.

מה לגבי המחירים ? המחירים הם ממש כמו בארץ (רק שהמטבע השולט שם הוא יורו ולא שקל, אבל בתרגום לשקלים המחירים מאד דומים).

הירקות והפירות יקרים אבל הבשר והלחם זולים.

כמובן שיש מחירים לתיירים ואפשר להתווכח (לא בסופר-מרקט). הליכה מהירה למרכז העיר מגלה רחוב חי ותוסס מלא דוכנים בשעות הערב המציעים ממרכולתם מצעצועים לילדים ועד חטיפים וממתקים.

אנחנו החלטנו שאנחנו מאמצים את מאלטה ומקווים לחזור אליה גם בשנה הבאה.

תמונות נוספות ניתן לראות בפרופיל שלי בפייסבוק

חופשה נעימה 🙂