COMPAS להקת הפלמקו הישראלית – KIMIKA


נכון, אני משוחד. נכון, אני מגיע עם משיכה לתחום. אז מה ? אסור לי להתלהב ממופע פלמנקו משובח ולכתוב על זה ?!

את להקת הפלמנקו הישראלית COMPAS יצא לי לראות לפני ארבע שנים במופע המשובח 'דון קישוט', אז הם אירחו את חוזה מורו הספרדי.
הפעם הם מעלים את המופע הספקטקולרי KIMIKA (כימיה) עם האומן האורח אדריאן סנטנה, שמעלה את הרמה של הלהקה בכמה דרגות.

הוא רקד ואני וזוגתי שתחיה היבטנו בו מהופנטים. השליטה שלו בקצב, ברגלים, בתנועות הגוף היתה פשוט לא מהעולם הזה. לא רצינו שהסולו שלו יסתיים…

אבל נחזור למופע – אין ספק שממופע למופע הרמה של הלהקה, בניהולה של מיכל נתן, הולכת ועולה. שני מריאצ'יס (נגני גיטרה) שיושבים באחורי הבמה יחד עם זמר וזמרת (שוקי שוויקי ומרים לוי) השרים בספרדית, בהחלט עושים משהו אחר "מסתם" עוד הופעה עם מוזיקת רקע.
זה נכון שלכל אחד יש את האינטרפנטציה שלו למופע מחול, במיוחד עם שם לא מחייב כמו "כימיה", אבל אני אספר לכם מה אני הבנתי מהמופע:
בכפר קטן בספרד – גבר ואשה (מיכל נתן ואדריאן סנטנה) רוקדים ביחד ולחוד על הבמה כזוג אוהבים שנפרד זה מזו. בינתיים בנות הכפר מפזזות להן עם החתיך התורן ברחבי הכפר. עצובה וגלמודה ממתינה מיכל נתן לאהובה שיחזור, כשרק המוזיקה והשירה מלווים אותה. החתיך התורן עובר מרקדנית לרקדנית (מבחורה לבחורה) ואז… חוזר לו אהוב ליבה של הרקדנית הראשית והם פוצחים במחול שטוף יצרים ואהבה. בכפר – חגיגה – פעם ראשונה שהיא מוכנה לפזז עם שאר הבנות ולחגוג את אירוסיה לאדריאן סנטנה. הוא מבחינתו יוצא להילחם בשדים (או אולי אלה שוורים?) ורוקד את ריקוד החתונה באהבה והתלהבות, שגורמים לקהל לצעוק לעברו "אולה" מדי פעם ולמחוא כפיים לפי הקצב המהיר של המוזיקה.
הוא גרם לקהל להרגיש כחלק מהמופע. מחיאות הכפיים נשמעו בכל חלקי הריקוד והקהל הביט בו בהתלהבות, עת הוא דפק ברגליו ונענע את גופו לצלילי המוזיקה.

בום! המופע הסתיים אחרי שעה וחצי של ריקודים מרהיבים ואנחנו נותרנו עם חסרי נשימה ועם ההרגשה שקיבלנו תמורה מלאה לכרטיס. זה מה שחשוב בעצם, לא ?!

כל כך הצטערתי ששקד שלי (בת 11 שלומדת פלמנקו כבר 5 שנים) לא ראתה את המופע…

להקת הפלמנקו הישראלי COMPAS במופע KIMIKA – מומלץ ובחום אפילו.

אלומיניום 2.0


זה למעלה מעשור ש- 'אלומיניום גרופ' מופיעים ברחבי העולם עם המופע הייחודי שלהם – צינורות אלומיניום שקורמים עור וגידים אל מול עיני הקהל והופכים ליצורים חיים.

הפעם, ליאור כלפון המצוין כתב וביים ועידו תדמור, שכבודו במקומו מונח, יצר את הכוריאוגרפיה ויחד נוצר המופע החדש "אלומיניום 2.0".

בוקר סגרירי, הוזמנתי על ידי אמא שלי, לבוא יחד עם שקד (10.5) למופע 'אלומיניום 2.0' בהיכל התרבות בנתניה.
בהתחלה עוד חשבנו אם להביא גם את נדב (7), אבל החלטנו שעדיין לא – החלטה שהתגלתה כנכונה בדיעבד.

אלומיניוםאלומיניום להמשיך לקרוא

בילבי בנעלי בלט


יום שבת, לא מוקדם מדי בבוקר – שקד ואני שמים פעמינו לעבר המרכז לאומנויות הבמה בהרצליה להופעה – שקד התחילה את שנת הלימודים שלה ויחד איתה את לימודי המחול, אז איזו הופעה תתאים יותר מאשר הופעה של להקת הבלט הישראלי. והפעם אנחנו באים לראות את 'בילבי', הילדה האלמותית שגרה לה עם קוף וסוס ב-'וילה וילקולה' (וילה מצחיקולה) ומוסיפה קצת צבע לחיים ה… "רגילים" של טומי ואניקה.

את הסיפור של בילבי כולם מכירים (נראה לי ככה, בכל אופן)…

בתחילת המופע רואים את טומי ואניקה משחקים להם מחוץ לבית ונראים די

בהופעת הבלט בילבי

בהופעת הבלט 'בילבי'

משועממים. לפתע מציץ ראש ג'ינג'י מהחלון של הבית הנטוש. זוהי בילבי – עם הגרביים בצבעים שונים והצבעוניות – גם בריקוד, ניתן לראות את שמחת החיים, העליצות והאושר הפנימי בינה לבין הילדים. אנו נחשפים לדמות נוספת – הסוס, שבנוי משני חלקים שרודפים בחינניות אחד אחרי השני.

גם בבית הספר (למחול – איך לא), רואים את ההבדלים בין החינוך הנוקשה של המורה לבין הצבע שמכניסה בילבי לכיתה וסוחפת אותה אחריה, למורת רוחה של המורה.

בהמשך אנו רואים גם את המפגש של בילבי, יחד עם טומי ואניקה, בשני גנבים שמנסים להיכנס לוילה וילקולה… לא נגמר טוב מבחינתם…

לקראת הסוף בילבי סוחפת את טוני ואניקה בסיפורי הרפתקאות על מסעותיה מעבר לים ומפגשה עם שבטים אבודים.

בסצינה האחרונה… טוב, בלי ספוילרים – רק נאמר שהסוף מזכיר לי בצורה מסוימת את הסוף של 'אליס בארץ הפלאות'…

*

ההפקה מבוססת על ספרה של אסטריד לינדגרן בכוריאוגרפיה המצויינת של לנה רווזנברג, סולנית של הבלט הישראלי שהחלה את דרכה כרקדנית בנשיונל בלט של טורנטו וזוהי הפקתה הראשונה (והמצויינת, אם יורשה לי להביע את דעתי).

שורה תחתונה – גם אני וגם שקד נהנינו מאד, אורך ההופעה כשעה והיא מתאימה לילדים, לא רק לכאלה הרוקדים בלט.

בת שבע לבני שמונה בארבעה מימדים


יום שבת חורפי עם מזג אויר אביבי, שקד ואני נוסעים לנו למרכז סוזן דלל לראות הופעה של אחת הלהקות הבכירות פה בארץ (אם לא ה…) – להקת בת שבע במופע שמיועד לילדים (ועל זה נתווכח בהמשך) – 'כמויות'. להמשיך לקרוא

העטלף – פלדרמאוס / יוהן שטראוס


 

יצא הגורל והוזמנתי לאופרטה 'העטלף' (Fledermaus) מאת יוהן שטראוס בהיכל התרבות התל אביב.

תשאלו – מה לי ולאופרה או אופרטה ? אז אני אגיד לכם. אין קשר.
יש פשוט קטע נגינה אחד שאני מאד אוהב (דקה 2:57 עד דקה 3:59) ובשבילו אמרתי שאני מוכן ללכת ולראות… וחוץ מזה הכרטיסים בחינם – אז למה לא להעשיר את עולמי באיזו אופרטה משובחת בת 140 ועוד בניצוחו של המאסטרו זובין מהטה ?
האופרטה היא באמת בת 140, יצאה בשנת 1874, פרי עטו (או נוצתו – מה שהיה אז) של יוהן שטראוס הווינאי.

להמשיך לקרוא

מעבר לשיא–יום העסקים הקטנים


*

את רומה, אשתו של דודי, הכרתי כשהייתי בן 15 בערך (אני לא אגיד לפני כמה שנים זה היה, אבל לא מעט). דרכינו נפרדו ופגשתי אותה שוב דרך הפייסבוק לפני זמן מה.

עם השנים אני הספקתי להתחתן עם לירון ולהביא שני ילדים לעולם והיא נישאה לדודי והם ילדו בן ותאומים (בן ובת). נפגשנו (המשפחות) ונוצר "קליק" ביננו, הילדים משחקים מדהים – כולם וגם אנחנו נהנים מהחברות החדשה ישנה.

*

מסתבר שדודי, בנוסף להיותו רכז ספורט בפנימייה לילדים ונערים מחינוך מיוחד הוא גם מאמן כדורגל כ- 14 שנים ומפעיל עסק קטן של הפעלות לימי הולדת, ארגון ימי גיבוש וטורנירים וארגון ימי כיף לילדים בחינוך המיוחד הנקרא 'מעבר לשיא'.

*

תמונה ראשית

*

אני רוצה לציין רק שדודי פגש את רומה, אשתו, כשעבדו יחד בפנימייה לחינוך מיוחד…

*

כשלנדב, הקטן שלי, הגיע הזמן לחגוג יום הולדת (5), לא היה ספק בכלל שאנחנו לוקחים את 'מעבר לשיא' של דודי להפעלה.

דודי הגיע עם צוות שכלל את רומה, אשתו ועובד נוסף בשם דודו.

*

דודי והילדים

*

כמובן ששלושת הילדים גם הגיעו, אבל זה מהסיבה הפשוטה שהתחברנו ונהיינו כמעט כמו משפחה בזמן הקצר שאנחנו מכירים.

*

משך ההפעלה היה קצר יחסית (רק שעה וחצי), בכל זאת – יום חמישי, יש בית ספר וגן למחרת ויש גם כאלה שעובדים בשישי (Guilty as chargeed). אבל אילולא זה (וההורים שבאו לקחת את הילדים), הוא יכול היה להמשיך לפחות עוד חצי שעה – שעה בכיף.

אנחנו מצדנו לא היינו צריכים להביא כמעט כלום – הוא הגיע עם בר מתוקים, מכונת סוכר (שערות סבתא), מפל שוקולד, פלטת קרפים, קרמבו נקניקיה בלחמנייה והמון המון ממתקים.

*

שולחן קולאז

*

ההפעלה היתה מדהימה – דודי הגיע כשעה לפני האירוע, התארגן וכשהילדים הגיעו הוא ישר התחיל בהפעלות ותחרויות שונות (כולם זוכים) – קפיצות, זריקת כדור וחישוקים, ריצות, ריקודים… הילדים היו סחוטים ומאושרים

– כבר שבוע אחרי יום ההולדת והילדים בגן עדיין מדברים על האירוע.

*

דודי ונדב והקרמבו

דודי ונדב והקרמבו

*

430637_395788730434623_1391309242_n

Find-us-on-facebook

מעבר לשיא – בר מתוקים

מעבר לשיא

*

יום העסקים הקטנים :

בתאריכים  2-3/1/13 יצויין יום העסקים הקטנים בו כולנו מתגייסים יחד וקונים רק בעסקים קטנים.

ביום זה העסקים הקטנים מוזמנים ליהנות מחבילת קידום לעסקים ואולי לזכות בפרס בשווי 30,000 שח.
כל הפרטים נמצאים בקישור הבא – http://www.mako.co.il/special-small-business

*

logo small business2

*

ביום העסקים הקטנים נקראים תושבי ישראל להעדיף לבצע את קניותיהם בעסקים קטנים. אלפי עסקים קטנים בכל רחבי הארץ שיצטרפו למהלך, יקבלו אמצעי חשיפה שיאפשרו להם להציע הנחות ומבצעים מיוחדים ללקוחות פוטנציאליים.
ביום זה נקרא לציבור לשתף פעולה עם הרעיון ולמקד את הקניות שלו בסוף השבוע הראשון של 2013 בעסקים קטנים. המטרה היא לתת עדיפות לחנויות השכונתיות ולכל עסק קטן אחר, כדי שמחזורי המכירות של העסקים האלה יעלו.

*

רק עוד דבר אחד / ג'ונתן טרופר – ביקורת קריאה


*

אני רוצה שתעצמו את העיניים ותדמיינו את עצמכם כך :

תוסיפו לבטן עוד 10 קילו מיותרים, מאחוריכם תקופה של תיפוף בלהקת רוק עם להיט אחד, אתם גרושים כבר 8 שנים וגרים במלונית זולה עם עוד 3 חברים בערך באותו מצב כמו שלכם, יש לכם ילדה בת 18 בהריון ואתם עומדים למות…

לא דיכאון ? מה הייתם עושים ?

*

רק עוד דבר אחד ודי

רק עוד דבר אחד ודי

*

אז אלה החיים של דרו סילבר בספר של ג'ונתן טרופר. זהו הספר הראשון שלו שאני קורא והייתי צריך לא מעט אורך רוח כדי "להיכנס" אליו.

הספר בנוי משני חלקים – בחלק הראשון מתוארים החיים של סיבר וחבריו במלונית הזולה, כשרוב ימיהם הם רובצים בחוסר מעש על יד הבריכה ובוהים בבנות הקולג' בביקיני שמגיעות לרחוץ שם.

אני מצאתי את החלק הזה קצת מייגע וכמו שאמרתי, לקח לי זמן להתרגל לצורת הכתיבה.

*

עכשיו מתחיל החלק השני (בעמוד 104) והדברים מתחילים יותר לזרום והספר מעלה שני הילוכים.

ממש בסוף החלק הראשון ביתו של סילבר – קייסי, מגיעה לבקר אותו, אחרי שהם כמעט ולא התראו בשמונה השנים האחרונות – אישה צעירה ויפה… ובהריון. אופס… היא מחפשת תשובות אצל 'סילבר', לא אצל 'אבא' – היא כמעט ולא קוראת לו כך, גם ככה הוא לא ממש היה שם בשבילה.

סילבר מנסה לעזור לה (ואולי לשקם את היחסים איתה) ורגע לפני שהם מממשים את את ההחלטה (בלי ספוילרים – אני אשתדל לגלות כמה שפחות), דרו סילבר מאבד את ההכרה ומובהל לבית החולים.

מי מטפל בו שם ? לא אחר מאשר זה שעומד להתחתן עם גרושתו… (מתחיל להזכיר איזה מערכון של הגששים – אבל לא). מתברר שיש לו דליפה מעורק ראשי ואם הוא לא יטופל הוא ימות !

תוך כמה זמן ? לא בטוח – זה יכול להיות עניין של דקות וזה יכול להיות עניין של שבועות – בכל מקרה הוא חייב לעבור את הניתוח.

עכשיו גם השם של הספר באנגלית יותר ברור -One Last Thing Before I Go.

*

תגללו עכשיו לתחילת הפוסט, תדמיינו את עצמכם במצבו ותחשבו מה הייתם מחליטים…

*

מכאן והלאה הסיפור מסתבך כשהוא מוצא את עצמו לבד אם גרושתו, הוא מתגושש עם בעלה לעתיד (הרופא המנתח – להזכיר), חבר שלו מהקבוצה במלונית חוטף סרטן, הבת שלו שוכבת עם החבר שלה (האקס שלה) שלא יודע שהיא בהריון בכלל, הוא עולה לבמה בבת מצווה שהוא לא הוזמן אליה בכלל… ומה לא. ממש סיפור מהסרטים.

אמרתי – בלי ספוילרים מיותרים.

*

אז כמו שאמרתי – החלק השני סחף אותי וקראתי את כל 200 העמודים שלו ממש בנשימה אחת. החלק הראשון… היה שווה להחזיק מעמד כדי לסיים את מאת העמודים שלו ולהגיע לחלק השני.

*

מריה קונג–Open Source / ביקורת קצת אחרת


מודה ומתוודה – מעולם לא הלכתי לראות "מופע מחול" או מה שנקרא "מחול מודרני".

הייתי במופע של להקת הפלמנקו הישראלית, הייתי בהופעה של Lord Of The Dance (מדהימים), הבת שלי רוקדת פלמנקו ובלט קלאסי…

אך טרם הספיקותי (ממרום 38 שנותיי) לחוות הופעת מחול.

leaders

ודאי הבנתם שכאשר הוזמנתי ע"י  למופע מחול מודרני של להקת , קפצתי על המציאה בשתי ידיים, צירפתי את זוגתי שתחייה ונסענו למרכז סוזן דלל בתל אביב.

*

לא ממש ידעתי מה עומד לקרות. התיישבנו באולם וחיכינו…

האורות עומעמו ומוזיקת בס רועמת התחילה… נערה צעירה הגיעה בהליכה לקדמת הבמה והביטה דרך הקהל – כאילו היא מביטה במראה…

*

מכאן החלו האורות, הצלילים והרקדנים לנוע על הבמה במהירויות משתנות, בהתאם לקצב המוזיקה, תוך שאני מנסה לעקוב אחרי מה שקורה שם…

שתי נשים, שני גברים בריקוד חיזור חושני, כאשר ברקע נמצאת ישות לבושה בברדס, שרוב הזמן ישב ברקע והביט במתרחש, אך כאשר "חש צורך לכך", נכנס באמצע והשתלט על הרוקדים כאילו היו בובות מריונטה.

מריה קונג Open Source

הריקוד, כמו שאמרתי, היה חושני מאד והתחיל בחיזור של גבר לאישה באהבה בוסרית ובתולית והגיע עד לאורגיה מטורפת וחסרת מעצורים של תאוות בשרים…

ואז…

טוב, לא נעשה לכם ספוילר על כל המופע לגמרי, נכון ?!

רק נגיד שהסוף טוב.

*

כשנכנסתי לא ידעתי למה לצפות וכשיצאתי רציתי ללכת לעוד הופעה.

*

אז קצת על מריה קונג –

הלהקה הוקמה בשנת 2008, כשחברים בה אומנים מתחלפים מכל העולם.

כל ההפקות של הלהקה הן מטריפות ו- "משוגעות".

*

הלהקה מופיעה ברחבי העולם וזוכה לביקורות מצויינות.

*

בעזרת ידע טכנולוגי, פותחו בלהקה כפפות אלחוטיות השולטות על אפקטים של תאורה וקול בביצוע חי ובזמן אמת על הבמה, דבר המאפשר ל- "מגשים המשאלות" (אותה ישות בברדס) למשוך בחוטי המשחק.

*

טררם – בום טראח, ועוד לילדים


רעש ובלגאן זה לא בשבילי.

לוגו

את זה המשפחה שלי יודעת (וגם חברים). אז כשזוגתי שתחיה אמרה לי שהיא הזמינה כרטיסים ל- "טררם קידס" התגובה הראשונית שלי היתה עיקום פנים.

אני ? חבורה של אנשים שקופצים, צועקים ודופקים על כל דבר אפשרי ?! לא נראה לי…

אבל הכרטיסים כבר נקנו, אנחנו בחופש הגדול וצריך לעשות "משהו משפחתי"… הורים וילדים. אז הצטרפתי ולהפתעתי הגדולה – גם נהניתי !

כמו שכתבתי, אני ציפיתי לחבורה של "קופי אדם" שסתם ירעישו ויעשו בלגאן (טררם, לא ?!) – ובכן – התבדיתי.

על קצה המזלג :

4 "נערים" (שני בנים ושתי בנות) שפשוט אוהבים לשיר ולרקוד (ובין היתר גם לתופף) גם בשיעורים…

2013080118192320130801181923

*

החברים משחררים שד (ג'יני בשם ג'ימי, או בשמו המלא – ג'מליאל) מתוך פח ומקבלים 3 משאלות… לכל אחד יש משאלה משלו שהוא היה רוצה הכי בעולם (כח, חכמה, קצב ואומץ).

AG טררם

שתי המשאלות הראשונות מתבזבזות על שטויות והמשאלה השלישית משנה את העולם… (אני משתדל לא להיות ספוילר).

לאחר שהבינו מה עשו הם קוראים לשד שיחזיר את המצב לקדמותו. אבל השד… לא לא לא – 3 משאלות וזהו !

הם כמעט ומתייאשים לגמרי, אבל אז השד (ג'ימי) נותן להם אפשרות לתקן את מה שעשו – הם מקבלים מכשיר ג'י.מי.אס (לא, זאת לא טעות) ומתחילים בחיפוש אחר …. מי שיציל אותם (Spoiler Alert…)

*

הקהל היה שותף פעיל (גם הילדים וגם המבוגרים) ובמשך שעה (פלוס מינוס) ישבנו מרותקים.

כולם, ללא יוצא מן הכלל נהנו (לפי דעתי כמובן)…

יכולנו לראות את זה גם מחוץ לאולם, כשהילדים (גם שלי) המשיכו לשיר שירים מהמחזה ולתופף על ברזלים, מעקות ועמודים שהיו בחנייה.

צולם ע"י babadrider

השיא היה כשנדב (הקטן שלי – בן 4 וחצי), יומיים אחרי ההופעה הודיע לי שהוא רוצה שנהיה "משפחת טררם" (?!)

מופע כישרוני ומומלץ !

* התמונות צולמו באמצעות מכשיר טלפון סמסונג גלקסי S4, במצב לילה ובמצב Animated GIF.