אישה נוסעת

את לאורה ריבלין אני זוכר מהסדרות שגדלתי עליהן – "קרובים קרובים" ו- "חצי המנשה" (שתי סדרות אלמותיות – אם אתם שואלים אותי).

אלבום תמונות דיגיטלי

זוכרים פעם… שהתמונות היו ממשיות ועשויות (לרוב) מנייר ?

היינו לקוחים את הדבר הזה שנקרא "פילם" לחנות מיוחדת ושם היו מפתחים לנו אותו…

ואז היינו יושבים עם שקית מלאה בתמונות כאלה (8X13 או 10X15) וממיינים את הטובות יותר והטובות פחות, והיינו מתבאסים על התמונות ש- "בזבזנו"…

בום בום פאק פאק

 

*

פרסום לקברט

*

פק פק? בום בום?
צ'יק ציק פק פק הופ הופ?
פק פק הופ הופ בום בום?
צ'קי צ'קי?
צ'יקי צ'קי פוצי פוצי בובה בובה קוץ קוץ דיגי דיגי צ'יק צ'יק פק פק?
בובה בובה הופה הופה קיצי קיצי?
הופלה הופלה צ'יקי צ'קי?
בובה בובה גילי גילי הופלה הופלה בום בום פק פק דיגי דיגי צ'יקי צ'יקי קיצי קיצי הופלה הופלה? קוץ קוץ בולי בולי טח טח טח בום בום בום קצלה פצלה צינגלה מינגלה פוצי פוצי? טיק טיק טיק צ'יק צ'יק צ'יק קצלה פצלה פק פק פצה מצה מני מני דיגי דיגי הופלה הופלה בובה בובה קוץ קוץ טח טח טח בום טרח?
הם הם, פיש פיש? נומי נומי
(הג'יגולו מקונגו, חנוך לוין)

הסחטן–ג'ון גרישם / ביקורת קריאה

תשכחו כל מה שידעתם על ג'ון גרישם !

הספר הזה ייקח אתכם למקומות אחרים, לטיולים ביבשת אמריקה (ביקר צפון ומרכז), הלבנת כספים, פשיטות מטורפות של ה- FBI ושל ה- DEA (הרשות למלחמה בסמים), רצח של שופטים, אנשי ממשל מושחתים וכמויות אדירות של זהב שמחליף ידיים תמורת….

*

נקמה זה בהחלט יצר חזק.

אבל מה קורה כשאתה רוצה לנקום בממשל הפדראלי של ארצות הברית ?

עורך דין שחור, שנכנס לכלא "צווארון לבן" בטעות – ברור שאצל ה- FBI והרשות לניירות ערך אין אף פעם טעויות… אבל לפעמים, כשזורקים בוץ לכל הכיוונים, נפגעים גם אנשים שהם לאו דווקא אשמים…

זאת ההרגשה של של מלקולם בניסטר, שנכנס למתקן כליאה (אמנם באבטחה מינימלית), אבל בכל זאת – 10 שנים זה הרבה זמן.

אשתו עזבה אותו עם בנם לטובת גבר אחר, אביו (שהיה שוטר קשוח) בטוח שהוא אשם, הוא לא ממש בקשר עם שאר משפחתו ונראה שאין לו הרבה תקווה.

עד שנרצח שופט פדראלי.

לחוקרים לא היה קצה חוט, עד שבניסטר זורק להם עצם, שתוציא אותו מהכלא.

האם ה- FBI יסכימו לעסקה ?

איך יתחמק בניסטר ממשפחת פשע שמתחילה לרדוף אחריו ומוצאת אותו גם כשהוא בתכנית להגנת עדים ?

*

ספר שקראתי בנשימה עצורה ולא יכולתי לעזוב אותו עד שסיימתי.

אחד ממותחני המשפטים הטובים ביותר שקראתי ובהחלט אחד מהיותר מוצלחים של ג'ון גרישם.

*

מחיר מומלץ : 98 ש"ח.

הוצאת מודן.

אין עליך, אחותי…

ספק הצגה ספק הופעה ספק הרצאה של רוביק רוזנטל ודורי בן זאב, יחד עם פסנתרן.

*

לפני 130 שניה, הגיע בחור צעיר, כבן 20 שקראו לו – 'אלי'… טוב, זה לא היה השם המלא שלו – אבל היה לו שם נורא ארוך- 'אליעזר בן יהודה'.

אותו אליעזר חלם לקבץ את כל המילים של השפה העברית – מהתנ"ך, מהתלמוד, מהיידיש, הלדינו, הערבית, הפרסית ו… ו… ו… (בערך 30 שפות שונות של עברית) ולאחד אותן עד לכדי שפה אחת משותפת לכולם.

רוביק רוזנטל – מורה בבית צבי, סופר וזוכה פרס סוקולוב (ועוד כמה תארים שנשמיט כאן), יחד עם דורי בן זאב הזמר, הפרסומאי, הבדרן וזה שידוע, עוד מימיו כשדרן ברדיו, כשובר מוסכמות -מעמידים מול הקהל מראה ומראים לו איך וכיצד הפכנו את השפה העברית 'הגבוהה' והמיוחדת של אותו "משוגע" בן 20 מלפני 130 שנה, למה שנעשה ממנה היום.

*

בתחילת ההופעה עולה רוביק רוזנטל על הבמה ומכריז כי היום תיערך מסיבת אהבה לשפה העברית, עם נגיעה מיוחדת לאליעזר בן יהודה.

בן יהודה הצליח להפוך את השפה לשפה של כולם, אבל זאת כבר נלקחה ממנו והיא כבר לא שלו.

דורי בן זאב מצטרף אליו וביחד הם מדברים ומשתפים את הקהל על גלגוליה של השפה, על מקורותיה מכל השפות שמהן באה וכיצד היא מצליחה להביע רעיונות מורכבים במעט מלים.

רוביק רוזנטל ודורי בן זאב

*

לאחר שסיימו 'לשחוט' את העברית 'של פעם'… הם לא שוכחים את בעלי ההשפעה האחרים על צורת הדיבור המוכרת לנו היום – אם אלה 'הגשש החיוור' (הגששים – עם אהבה גדולה לפולי ז"ל) ועם השיר האלמותי 'עוזי עוזי' בביצועו של רפי לירי…

עוד בעל השפעה שהם לא שוכחים להודות לו, כמובן, זהו האחד והיחיד – שייקה אופיר ז"ל שהביא לנו את 'זרח מפרחוני', 'את צוחה או בוכקת',  'הייתי בין הטיפש והסדין' ועוד פנינים כאלה ואחרות.

גם מקומם של שדרני הספורט לא נשכח עם 'יציאות' ושליפות מוזרות של אמירות חכמה.

אבל מי שהם באמת נותנים לו כבוד גדול (ואמיתי), זהו היוצר והזמר מאיר אריאל ז"ל, שמתוך 'טרמינל לומינלט' שלו הם מביאים לא מעט ציטוטים וחידודים (…"עכשיו… כבר יותר קל… הלחץ על העין השטופה השלופה הקלופה הצלופה הדלופה הפרופה טרופה השרופה הצרופה הגלופה…").

*

מדי פעם שר לו דורי איזה שהוא שיר ממגוון יצירותיו, תוך כדי שיתוף פעולה של הקהל. והקהל – משתף איתו פעולה ושר יחד איתו ובהדרכתו.

בין השירים ניתן למצוא את 'Lemon Tree', 'ערב במסחה', 'גנבים שודדים', 'סוף שבוע בכפר' ועוד.

אם נדמה לו שמישהו לא הבין חידוד לשון כזה או אחר, עוצר דורי ומסביר את המשפט, לקול צחוקו של הקהל.

*

רוביק ודורי יוצאים להם לטייל בארץ ישראל של היום – הם מתחילים במאה שערים בירושלים, שם שומעים בעיקר יידיש, בורחים משם תל-אביבה ושומעים כיצד כל אלה 'הצפונבונים' מדברים… בורחים דרומה לבסיס צבאי ולא מבינים מילה מהז'רגון הצבאי ולבסוף מצפינים לאצבע הגליל ושם מקבלים מיני מזונות עם ב' דגושה (GEBINA)… ורק במסחה… ברחוב הקטן הזה עם הרבה בתים (בשיר) שומעים עברית נכונה.

*

הבדיחות ושנינות חידודי הלשון לא מפסיקים לרוץ, להתפתל ולהתפלפל ורצוי לו – לקהל, שיעקוב בדריכות אחר הנאמר, כיוון שעל שלושה דברים העולם עומד – וכך הוא גם נראה…

הם מדברים על הנימוס הישראלי ועל מילת הנימוס הנפוצה ביותר בעברית, הלא היא 'סליחה'…

הם מביאים את הרקע למילים השגורות בפינו יום-יום (פוסטמה – מילה הלקוחה מן הלדינו ופירושה 'פצע שמעל מוגלה', שנת תרפפ"ו – במקור 'דמיטרה פפו' – הסבא השלישי שלי ועוד).

בעיקר מן היידיש, אך גם לגרמנית מקום של כבוד – כמו הקיבוצניקית שבאה לסדרן העבודה ומבקשת בחור 'סריס'… כשהיא רואה שהוא המום, היא מנסה להסביר – בחור 'סריס' עם ז'… אהמ… אהמ…

ההופעה, כמו שאמרתי, שמה לנו מראה מול הפנים ומראה לנו איך אנחנו נראים, או יותר נכון – כיצד אנו נשמעים… אי אפשר שלא לצחוק !

התגלגלנו, על הרצפה כמעט, כששמענו את המילים ואיך הן נשמעות כשהן נאמרות ע"י צד שלישי.

ההופעה, היא לא הופעת סטנד-אפ. הכל נכון שם. ובניגוד להופעות סטנד-אפ, היא גם לא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. הראש רץ כדי להספיק את בליל המשפטים הנפלט מפיהם של רוביק ודורי.

מומלץ לכאלה שיודעים לדבר (או כאלה שהם חושבים שהים יודעים ו… אופס עלול להתגלות להם שלא כל כך…).

העברית, אוי העברית…

חשוב על מספר / ג'ון ורדון – ביקורת קריאה

אתם מאמינים בקארמה ?

אני עוד לא סגור על זה. בכל מקרה אני אומר – מה שצריך לקרות – קורה. זה עוזר… בצורה זו או אחרת.

בכל מקרה, לפני זמן מה, פורסמה ביקורת קריאה על הספר 'חשוב על מספר' של ג'ון ורדון וממש נדלקתי על הספר.

לא עברו מספר ימים ואני מוצא את הספר מונח אחר כבוד – אצל ההורים שלי בספרייה. אם זה לא קארמה אז אני לא יודע מה כן. איך מתוך ערימה של ספרים המונחים להם שם (וחלקם צובר אבק), הבחנתי דווקא בספר הזה.

לא יכולתי להתאפק, ולמרות שאני באמצע קריאה של ספר אחר – לקחתי אותו והחלטתי לקרוא.

וואו ! ממש, אבל ממש לא התאכזבתי.

נכון שהראש היה עוד בספר הקודם – אבל תוך קריאה של מעט מאד עמודים נכנסתי לתוך העלילה והתחלתי לרדוף אחר רוצח סדרתי יחד עם דייב גרני, גיבור הסיפור – בלש בגמלאות שבעברו תפיסה של לא מעט רוצחים מפורסמים.

ניסיתי להרכיב בראש רשימה של רוצחים אפשריים מתוך האנשים המוזכרים בספר (ביניהם גם הבלש עצמו) אבל עד סוף הספר זהותו האמיתית של הרוצח לא מתגלה. וכאשר היא מתגלה – זו הפתעה לא קטנה. גם זהות הרוצח וגם המניע לרציחות המסתוריות, שלכאורה אין קשר ביניהן.

ג'ון ורדון בהחלט השאיר אותי במתח לאורך כל הספר ומפעיל את הגלגלים בראש.

ו… תחשבו על מספר…..

*

מגב הספר :

דייב גרני, בלש מהולל במחלק הרצח של משטרת ניו-יורק,
יצא לגמלאות בגיל 47 ומתגורר עם אשתו מדלן בבית חווה מבודד.
הוא הבטיח לה שלא ישוב לעבודתו לעולם.

לכן, כשחבר מתקופת לימודיו בקולג' פונה אליו בבקשת עזרה לאחר שקיבל מכתבים ובהם איומים על חייו, הוא מתלבט אם להיענות לבקשתו.

אבל משהו במכתבים לא מניח לו. מכתבים כאלה הוא עוד לא ראה.

"חשבתי שלעולם לא אראה אותך שוב – ואז יום אחד ראיתי אותך. והכל חזר אלי: איך אתה נשמע, איך אתה זז – ויותר מכל, איך אתה חושב. אם היו אומרים לך לחשוב על מספר, אני יודע על איזה מספר היית חושב. אתה לא מאמין לי? בוא ואוכיח לך."

ימים אחדים לאחר מכן נרצח חברו של גרני. גופתו נמצאת ליד ביתו, בשלג. עקבות מובילים ממנה אל יער סמוך – ואז נעלמים באחת, ללא הסבר. בימים הבאים יתגלו גופות נוספות ויתברר שכל הקורבנות קיבלו לפני מותם מכתבים דומים. גרני יצטר אז לחקירה המסוכנת בחייו.
הוא יצטרף למצוד אחר רוצח שיודע מה חושבים קורבנותיו ומכיר את סודותיהם – ויודע גם את הסודות הכמוסים של הרודפים אחריו.

*

חשוב על מספר, ספרו הראשון של ג'ון ורדון, הוא אחד המותחנים המפתיעים והמצליחים שנכתבו בשנים האחרונות. מאז יצא לאור בארצות הברית ב- 2010 תורגם הרומן ליותר מ- 20 שפות והיה לרב מכר בינלאומי.
בעקבות ההצלחה כתב לו ורדון רומן המשך, שיראה אור בקרוב.

*

הוצאת כתר.

מורשת סטונהנג' / סם כרייסטר – ביקורת ספר

עיגול האבנים הענק באנגליה, הידוע בכינויו "סטונהנג'", משך אליו סיפורים ואמונות מזה אלפי שנים.

ידועים סיפורים על מרלין – הקוסם של המלך ארתור שהזיז את האבנים הענקיות האלה ועוד ועוד.

*

סם כרייסטר לוקח את הקורא צעד אחד קדימה וברומן מותח מכניס אותנו לתוך כת סודית הקיימת כבר אלפי שנים ומקבלת את כוחה מן המונוליטים האדירים האלה, הידועים גם בכח הריפוי שלהם.

ארכיאולוג בשם גדעון מקבל הודעה על כך שאביו, צייד אוצרות ידוע, התאבד בירייה ומותיר לו את כל נכסיו. כיצד אביו של גדעון, עימו לא היה בקשר כבר שנים, קשור לאותה כת מסתורית ? האם היומנים הכתובים בשפת סתרים יפתרו את התעלומה ?

מה הקשר לרצח וחטיפה המתבצעים באיזור ? האם גם סגן נשיא ארצות הברית מעורב ? מי עוד שייך לכת הבין-לאומית הזאת?

אולמות תפילה ומרתפים סודיים מתגלים אט אט מתחת לאדמה השייכת למשרד הביטחון הבריטי, טקסי פולחן עתיקים וכוחות על טבעיים…

הסיפור זורם והעלילה הולכת ומסתעפת וכאשר חושבים שהותר קשר אחד, מגלים עוד שניים. סם כרייסטר בונה את הסיפור נדבך על גבי נדבך בקצב מצויין, המשאיר את הקורא דבוק לספר ולעלילה.

*

זהו ספרו הראשון של הסופר, ולצערי, על העטיפה כתוב "מושלם למעריצי דן בראון"…

ובכן, חסרה לסופר הבשלות על מנת להשתוות לצופן דה-וינצ'י או למלאכים ושדים של דן בראון – שגם עסק בכתות סודיות ופיצוחן, ברם אולם – אני מצפה כבר לקרוא את ספרו הבא.

תהודת זהות – ביקורת קריאה

אני מודה ומתוודה שלצערי לא יוצא לי לקרוא ספרים בכמות שאני רוצה, אז בפעמים הבודדות שמזדמן לי ספר לידיים, אני מאד מקווה שזה יהיה ספר טוב – ולא משנה אם זה ספר מתח, מד"ב או סתם סיפור עלילתי.

אבא שלי לעומת זאת, 'בולע' ספרים – בעיקר בלילה כשאמא שלי הולכת לישון.

*

יצא לי לקרוא את הספר 'תהודת זהות' מאת שמואל אוסמן, בהוצאת 'רימונים'.

הכתיבה עצמה של העלילה גרמה לי להישאר ער ולסיים את הספר. הסיפור עצמו – זה כבר משהו אחר… אחרי 100 עמודים בערך (מתוך כ-250) כבר גיליתי מי הרוצח, הבנתי את השתלשלות העניינים (את רובה בכל אופן) והבנתי מי עומד מאחורי רוב הדמויות, כך שלקראת סוף הספר, כשהמסך עולה מעל אותן דמויות לא ממש הייתי מופתע.

העלילה מתרחשת במהירות מסחררת וקופצת מדמות לדמות מבלי לתת לקורא לעכל את מה שקרה בפרק הקודם.

בגדול – מסופר בגוף ראשון על בחור, לא כל כך מוצלח, שנמצא במקום הלא נכון בזמן הלא נכון עם האישה הלא נכונה…

ראש משפחת פשע סדיסט, אישתו שבוגדת בו עם אחד הקורבנות והבן שלו שחי בצילו כל השנים.

זונה שברחה ונתפסה אחרי שלוש שנים, חברה טובה שמנסה להציל אותה וחוקרת פרטית שמתבלבלת בין המציאות לבין מה שחוקר משטרה מנסה 'להאכיל אותה'…

דינם של בוגדים הוא לא מוות, כי אם סבל – לראות את כל משפחתם נרצחת לנגד עיניהם בעוד הם נשארים בחיים…

הבנתם ?

גם אני לא…

הרבה דם, יריות (כמות בלתי הגיונית של כדורים 'עקרים') וכאב יש בספר

לצערי, הפעם אני לא יכול להמליץ על הספר, הוא כתוב בצורה מבולבלת ומבלבלת ובזבזתי שעתיים וחצי בקריאתו לשווא.

אולם – כפי שכתבתי בהתחלה – הכתיבה עצמה גורמת לקורא להישאר דבוק לספר ולהמשיך ולקרוא.

קריאה נעימה.

הבלוט – אדוארד גיבס – ביקורת ספר

מעץ האלון העתיק נפל לו פרי – בלוט קטן וצהוב.

אחת אחרי השניה הגיעו חיות היער כדי לאכול אותו, אולם הוא מתחנן בפניהן שיתאזרו בסבלנות, מאחר והוא יהיה הרבה יותר טעים אחר כך.

חיה אחר חיה הן באות והולכות, עד שיום אחד…

האם סבלנותן של החיות השתלמה להן בסופו של דבר ?

—

את זה תצטרכו לגלות בעצמכם ובאותה הזדמנות ללמוד גם על מחזור החיים.

—

כשנתתי את הספר לשקד ונדב, שקד קראה את הספר פעם ואחר כך עוד פעם, בשיחה שערכתי עימה היא הצליחה להבין את הרעיון של הסבלנות למשהו שרוצים עכשיו – אבל אחר כך יהיה יותר טוב, מבחינת הספר היא טענה שהוא לא מושך אותה והיא קראה מפני שאני ביקשתי ממנה לקרוא (במיוחד בפעם השניה).

לנדב קראתי את הספר פעם אחת והוא לא רצה שאני אקרא לו יותר.

אני מאמין שהספר נפל אצלי 'בין הילדים' (נדב צעיר מדי ושקד גדולה מדי) ואני מאמין שהספר מתאים לגילאי 5 (נדב בן 3.5 ושקד בת 7).

—

אדוארד גיבס גדל באנגליה ולאחר מכן בניו-זילנד, ושם למד אומנות והתמחה באיור ובגרפיקה. כאב לשלושה ילדים אדוארד הקריא לילדיו סיפורים רבים, ואחרי עשרים וחמש שנות עבודה בתחום העיצוב החליט להתמסר בעצמו ליצירת ספרי ילדים. אדוארד גר בלונדון עם משפחתו ושני חתולים טפשיים.

קרנפים לא אוכלים פנקייק

מי יודע מה קרנפים אוהבים לאכול ?

לא… זאת בעצם לא השאלה הנכונה… האם קרנפים אוהבים לאכול פנקייק ?

זה יותר מתאים.

בעולם של היום, לנו, המבוגרים, אין ממש זמן להקשיב לילדים שלנו… כמה פעמים תפסתם את עצמכם אומרים לילד "תעזוב אותי עכשיו, אני עסוק!" או משהו כמו "אין לי כח עכשיו, נדבר על זה אחר כך" (ואחר כך יש כמובן עוד איזה תירוץ), או הכי נפוץ "אתה לא רואה שאני בטלפון…"

אז זה בדיוק מה שקרה לדייזי – גיבורת הספר "קרנפים לא אוכלים פנקייק", מאת אנה קמפ ושרה אוגילוי, בהוצאת כינרת.

ההורים של דייזי אף פעם לא הקשיבו לה. ממש אף פעם !

הם גם לא הקשיבו לה כשהיא אמרה להם שנכנס הביתה קרנף סגול וחיסל להם את הפנקייקים (?!)

בלית ברירה, התחברה דייזי עם הקרנף הסגול ומצאה איתו שפה משותפת…

כמובן שהם לא האמינו לה שיש קרנף בבית, ועוד סגול (?!), אז הם החליטו לקחת אותה לגן החיות כדי שהיא תראה בעצמה איך נראה קרנף.

בגן החיות הם גילו דבר מפתיע, ששינה את כל יחסם לילדה…

עכשיו – תחשבו עוד פעם לפני שאתם פוטרים את הילד במשהו כמו "לא עכשיו, אין לי זמן בשבילך…", כי יכול להיות שמסתובב לכם בבית קרנף ואתם אפילו לא ידעתם…