50 גוונים… נו שוין..


נכון, אני אולי קצת בפיגור מבחינת הבאזז התקשורתי על הספר הזה, אבל בסוף – גם אני קראתי אותו.

50 גוונים של אפור (50 Shades of gray).

50 גוונים של אפור

האמת – בלשון עדינה, לא נפלתי.

הספר, כמו שאני רואה אותו, הוא לא יותר מאשר יומן פנטזיונרי של ילדה בת 15 שחולמת על האביר על הסוס הלבן (האפור) שיבוא ויוציא אותה מהשגרה היום-יומית של החיים.

בחור עשיר, נאה, מאוהב בה עד כלות, בעל יכולת מינית גבוהה (מאד) שמתבל את חיי הזוגיות שלהם במשהו סודי… המשהו הזה הוא אהבתו לסדיזם (סליחה – "שליטה")…

עולם ה- BDSM (קשירה, צייתנות, סאדו, מאזו) הוא הרבה יותר מהתיאורים האירוטיים בספר.

בעולם הזה מחפשים לא סתם ריגושים כדי "לטבל" את חיי המין, להוסיף משהו כדי לצאת מהשגרה –  אלא התמסרות שלמה של הגוף.

לא כל סשן חייב להיגמר במשגל סוער (ובוודאי לא כמו שמתואר בספר).

ההתרגשות (Rush) לא מגיעה מקטע מיני, אלא מדחפים יצריים של שולט / נשלט. הסקס, האקט המיני הוא שולי בסשנים כאלו.

*

אז מה שכן – הכתיבה זורמת ובאמת נשארתי לקרוא את הספר עד מאוחר בלילה, אבל כרומן רומנטי ותו לא.

מחרמן ?! כן. תיאורים מפורטים של מי עושה מה למי מחרמנים. אבל לא מביאים את הקורא (אותי בכל אופן) למצב תודעתי של יחסי שולט/נשלט.

*

על הכריכה האחורית :

אנסטסיה סטיל, סטודנטית לספרות, יוצאת לראיין את היזם הצעיר והמצליח כריסטיאן גריי. במשרד רחב הידיים שבקומה העשרים היא פוגשת גבר מבריק ויפה תואר שגורם לה, פשוטו כמשמעו, לאבד את שיווי המשקל.

היא מופתעת מהעוצמה שבה היא נמשכת אליו, ומופתעת עוד יותר לגלות שלמרות חוסר ניסיונה – גם הוא רוצה בה. ואז הוא מסביר לה מהם התנאים שלו, והיא מגלה מה זה להיות מופתעת באמת.

הטעם המיני הייחודי של כריסטיאן גריי מעורר באנסטסיה רגשות מעורבים, ועל ספו של מימוש הקשר ביניהם היא חשה מידות שוות של משיכה ופחד. שכן למרות סממני ההצלחה הרבים – עסקים בינלאומיים משגשגים, עושר רב ומשפחה אוהבת – כריסטיאן גריי הוא גבר רדוף שדים הנשלט בידי הצורך לשלוט.

*

האם אני ממליץ לקרוא את הספר ?

כאן התשובה נחלקת לשניים – כן ולא.

נתחיל דווקא עם הלא – כל מי שמכיר / הכיר / התנסה / היה מעורב וכד' בפעילות BDSM (אמיתית) – לא ימצא בספר הזה שום דבר חדש או מרגש, אולי משהו נחמד להעביר איתו את הזמן.

למי כן הייתי ממליץ לקרוא את הספר – לעקרות בית משועממות, לנשים שמחפשות משהו להתחרמן ממנו ואחר כך ללכת לבעל (זה יותר טוב מלמצוא מאהב).

אני חושב שזה שהספר נמכר בכל כך הרבה עותקים במספר שפות, דווקא מעיד על האימפוטנטיות של הזוגות הנשואים ועל מקובעות המחשבה שלהם והפחד "לצאת מהקופסה".

50 גוונים של סוף…


סוף סוף זה נגמר. ולא, אני לא מדבר על החופש שהסתיים זה עתה והחזיר את החיים למסלולם, אלא לספר השלישי בסדרה – 50 גוונים של…

50 גוונים של שחרור

אם בספר הראשון נתקלנו בפורנוגרפיה לשמה המעורבת בקורטוב של BDSM ובספר השני נשארה רק הפורנוגרפיה, כאשר לקראת הסוף התחלנו להרגיש שיכול להתפתח סיפור כלשהוא של רומן או איזה ספר מתח, מגיע הספר השלישי ו… נו, מה אני אגיד – אילצתי את עצמי להישאר ולקרוא עד הסוף, כשבדפים האחרונים כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי ופשוט נרדמתי על הספר.

זה הספר הגרוע ביותר בסדרה (לטעמי). אם בשניים הקודמים הקריאה זרמה, בספר הזה משתלט השיעמום.

נכון שתיאורי הפורנוגרפיה מצטמצמים רבות ומתחילים בנשיקה החוקרת את עומק הגרון של אנסטסיה אבל את ההמשך הסופרת מצפה שנשלים בעצמנו.

גם סיפור המתח המתחיל בחבלה במסוק של כריסטיאן גריי לקראת סוף הספר השני ואיזה שהוא "טיזינג" לקראת הספר השלישי מתברר כסיפור מתח בלשי מליגה ז' (סליחה על כפל המשמעות).

גם הפרולוג, המראה את פגישתם הראשונה של כריסטיאן ואנסטסיה סטיל, מתוך עיניו של כריסטיאן (יזם, עשיר, מעסיק 40,000 עובדים, איש העולם הגדול, ילד שבגיל 4 גדל והתחנך במשפחה עשירה) מראה לנו אדם קטן שהדבר היחיד שמנחה אותו בחיים זה הליבידו המטורף שלו…

*

מן הכריכה האחורית :

דבר לא הכין את אנסטסיה סטיל למפגש שלה עם כריסטיאן גרר, יזם צעיר, מסחרר וכריזמטי, ודבר לא הכין אותה למשיכה העזה שתתעורר ביניהם ולרומן החושני והמטלטל שיבוא בעקבותיה. אבל ההפתעה האמיתית שציפתה לה היתה הפרקטיקה המינית המועדפת על כריסטיאן, שהפגישה אותה עם עולם שלם של רגשות ותחושות שלא הכירה קודם לכן. אלא שכדי לחיות בעולם שלו נזקקה אנסטסיה למחויבות גדולה יותר מצדו: ועל מנת שלא לאבד אותה – כריסטיאן נעתר.

עתה נדמה שיש להם הכל: אהבה, תשוקה, אינטימיות, עושר ואינספור אפשרויות. אבל אנה יודעת שהחיים לצדו של כריסטיאן הם אתגר מורכב: היא צריכה להסתגל לסגנון החיים הראוותני שלו מבלי לאבד את עצמיותה, והוא מצדו חייב ללמוד לוותר על הצורך הכפייתי שלו לשלוט בה. יחד יש להם עוצמה אדירה שנדמה שתוכל לכל צרה ומשבר, אבל חוסר מזל, רוע לב וגורל אכזר חוברים יחדיו כדי לעמת אותם עם פחדיהם האפלים ביותר.

*

ההמלצה שלי היא בפירוש לא לקרוא את הספר השלישי בסדרה. הוא משעמם, מרוח, ילדותי ובסך הכל – בזבוז זמן משווע.

כמה פעמים אפשר לקרוא על גבר שכל דבר קטן שמתעורר בזוגיות שלו הוא פותר על ידי סקס מטורף ואורגזמות שבאות אחת אחרי השנייה…

*

מועדון המבקרים של רשת – שווה קריאה או לא ?

עוד 50 גוונים…


אחרי שסיימתי את הספר הראשון, סליחה – היומן הראשון של הנערה המתבגרת, בו היא אוזרת אומץ ומתרחקת מאהוב ליבה, לאחר שזה הראה לה עד כמה הוא אוהב אותה, כשהוא משתמש בחגורה מעור…

50 גוונים של אופל

*

אנסטסיה מנסה להמשיך בחייה ואף מתקבלת לעבודה כעוזרת לעורך בהוצאת ספרים.

אולם עברה הקינקי רודף אחריה והיא לא יכולה לחיות בלי האביר על הסוס האפור. בחלומה מתברר כי גם הוא לא יכול לחיות בלעדיה והוא רודף אחריה עם ליבידו משתולל.

כמובן שרגשותיה אליו גוברים על השכל הישר והיא חוזרת לגור איתו, כאשר על רוב קטעי הסקס אני עובר ברפרוף… כמה פעמים אפשר לקרוא על גבר שמגיע לאורגזמה פעמיים שלוש במשגל ובדיוק באותו רגע גם האשה רועדת מאורגזמה שכל אחת חזקה מקודמתה…

לי באופן אישי זה כבר מתחיל להיראות כמו מסטיק – הם רבים – זה נגמר בסקס, הם במעלית – זה נגמר בסקס, הם במסעדה – זה נגמר בסקס וכן הלאה…

הגברת הצעירה מוכנה לעשות סקס בכל מקום ובכל זמן והיא תמיד זמינה עבורו. רק מהמחשבה על הבחור היא נרעדת, שלא לומר מה קורה לה כשהוא מסתכל עליה או רק נוגע בה… YEAH … RIGHT…

באורח פלא היא מצליחה "להבריא" אותו מיצר הסדיזם שלו והוא מתחיל להיפטר מהחפצים הנוראיים (סרקזם..) שיש לו בחדר האדום.

*

רק בפרקים האחרונים הסיפור מקבל תפנית ומתחיל להיראות כמו סיפור או רומן, כאשר נכנסים לתמונה שני אנשים שרוצים להפריד בין בני הזוג המאושרים (יש גבול לכמה לספוילריות, אבל זאת הכנה מצויינת לספר מספר שלוש.

*

בקיצור – עוד ספר בינוני ומטה, מלא זימה ונוטף סקס מכל עמוד ועמוד.

אבל שוב, לזכות הסופרת יאמר כי גם פה הקריאה זורמת ושוטפת, למרות ה- 'עננים' שחולפים על פני הדמויות והאלילה הפנימית של הגיבורה, שנדמה שהיא שולטת בצעדיה ובתור תת-מודע היא מודעת מאד (ויכולה לזכות במדליית זהב באולימפיאדה בהתעמלות קרקע).

*

מגב הספר :

לאחר שטעמה מסודותיו האפלים ומנחת זרועו של כריסטיאן גריי, מחליטה אנסטסיה סטיל לנתק את קשריה עימו ולנסות לבנות את חייה מחדש. היא חוזרת לגור בדירתה ומתחילה לעבוד בבית הוצאה לאור בסיאטל.

אלא שתשוקתה לגבר המעונה ויפה התואר לא מרפה, והיא נאלצת להיאבק בה יום יום ושעה שעה. ולכן, כשכריסטיאן מציע לה למסד את הקשר ביניהם על פי חוזה חדש, היא מתקשה לסרב. בצעדים קטנים ומדודים היא שבה אל בין זרועותיו, והתשוקה ביניהם ניצתת מחדש ומגלה לאנסטסיה פנים חדשות באישיותו. בשעה שכריסטיאן נאבק בשדים המענים את נפשו נאלצת אנסטסיה להתמודד עם הכעס והקנאה של מאהבותיו הקודמות – ולקבל את ההחלטה החשובה בחייה.

*

מומלץ לקרוא ? רק אם יש לכם זמן פנוי…

50 גוונים… נו שוין..


נכון, אני אולי קצת בפיגור מבחינת הבאזז התקשורתי על הספר הזה, אבל בסוף – גם אני קראתי אותו.

50 גוונים של אפור (50 Shades of gray).

50 גוונים של אפור

האמת – בלשון עדינה, לא נפלתי.

הספר, כמו שאני רואה אותו, הוא לא יותר מאשר יומן פנטזיונרי של ילדה בת 15 שחולמת על האביר על הסוס הלבן (האפור) שיבוא ויוציא אותה מהשגרה היום-יומית של החיים.

בחור עשיר, נאה, מאוהב בה עד כלות, בעל יכולת מינית גבוהה (מאד) שמתבל את חיי הזוגיות שלהם במשהו סודי… המשהו הזה הוא אהבתו לסדיזם (סליחה – "שליטה")…

עולם ה- BDSM (קשירה, צייתנות, סאדו, מאזו) הוא הרבה יותר מהתיאורים האירוטיים בספר.

בעולם הזה מחפשים לא סתם ריגושים כדי "לטבל" את חיי המין, להוסיף משהו כדי לצאת מהשגרה –  אלא התמסרות שלמה של הגוף.

לא כל סשן חייב להיגמר במשגל סוער (ובוודאי לא כמו שמתואר בספר).

ההתרגשות (Rush) לא מגיעה מקטע מיני, אלא מדחפים יצריים של שולט / נשלט. הסקס, האקט המיני הוא שולי בסשנים כאלו.

*

אז מה שכן – הכתיבה זורמת ובאמת נשארתי לקרוא את הספר עד מאוחר בלילה, אבל כרומן רומנטי ותו לא.

מחרמן ?! כן. תיאורים מפורטים של מי עושה מה למי מחרמנים. אבל לא מביאים את הקורא (אותי בכל אופן) למצב תודעתי של יחסי שולט/נשלט.

*

על הכריכה האחורית :

אנסטסיה סטיל, סטודנטית לספרות, יוצאת לראיין את היזם הצעיר והמצליח כריסטיאן גריי. במשרד רחב הידיים שבקומה העשרים היא פוגשת גבר מבריק ויפה תואר שגורם לה, פשוטו כמשמעו, לאבד את שיווי המשקל.

היא מופתעת מהעוצמה שבה היא נמשכת אליו, ומופתעת עוד יותר לגלות שלמרות חוסר ניסיונה – גם הוא רוצה בה. ואז הוא מסביר לה מהם התנאים שלו, והיא מגלה מה זה להיות מופתעת באמת.

הטעם המיני הייחודי של כריסטיאן גריי מעורר באנסטסיה רגשות מעורבים, ועל ספו של מימוש הקשר ביניהם היא חשה מידות שוות של משיכה ופחד. שכן למרות סממני ההצלחה הרבים – עסקים בינלאומיים משגשגים, עושר רב ומשפחה אוהבת – כריסטיאן גריי הוא גבר רדוף שדים הנשלט בידי הצורך לשלוט.

*

האם אני ממליץ לקרוא את הספר ?

כאן התשובה נחלקת לשניים – כן ולא.

נתחיל דווקא עם הלא – כל מי שמכיר / הכיר / התנסה / היה מעורב וכד' בפעילות BDSM (אמיתית) – לא ימצא בספר הזה שום דבר חדש או מרגש, אולי משהו נחמד להעביר איתו את הזמן.

למי כן הייתי ממליץ לקרוא את הספר – לעקרות בית משועממות, לנשים שמחפשות משהו להתחרמן ממנו ואחר כך ללכת לבעל (זה יותר טוב מלמצוא מאהב).

אני חושב שזה שהספר נמכר בכל כך הרבה עותקים במספר שפות, דווקא מעיד על האימפוטנטיות של הזוגות הנשואים ועל מקובעות המחשבה שלהם והפחד "לצאת מהקופסה".

מורשת סטונהנג' / סם כרייסטר – ביקורת ספר


עיגול האבנים הענק באנגליה, הידוע בכינויו "סטונהנג'", משך אליו סיפורים ואמונות מזה אלפי שנים.

סטונהנג'

ידועים סיפורים על מרלין – הקוסם של המלך ארתור שהזיז את האבנים הענקיות האלה ועוד ועוד.

*

סם כרייסטר לוקח את הקורא צעד אחד קדימה וברומן מותח מכניס אותנו לתוך כת סודית הקיימת כבר אלפי שנים ומקבלת את כוחה מן המונוליטים האדירים האלה, הידועים גם בכח הריפוי שלהם.

עטיפת הספר

ארכיאולוג בשם גדעון מקבל הודעה על כך שאביו, צייד אוצרות ידוע, התאבד בירייה ומותיר לו את כל נכסיו. כיצד אביו של גדעון, עימו לא היה בקשר כבר שנים, קשור לאותה כת מסתורית ? האם היומנים הכתובים בשפת סתרים יפתרו את התעלומה ?

מה הקשר לרצח וחטיפה המתבצעים באיזור ? האם גם סגן נשיא ארצות הברית מעורב ? מי עוד שייך לכת הבין-לאומית הזאת?

אולמות תפילה ומרתפים סודיים מתגלים אט אט מתחת לאדמה השייכת למשרד הביטחון הבריטי, טקסי פולחן עתיקים וכוחות על טבעיים…

הסיפור זורם והעלילה הולכת ומסתעפת וכאשר חושבים שהותר קשר אחד, מגלים עוד שניים. סם כרייסטר בונה את הסיפור נדבך על גבי נדבך בקצב מצויין, המשאיר את הקורא דבוק לספר ולעלילה.

*

זהו ספרו הראשון של הסופר, ולצערי, על העטיפה כתוב "מושלם למעריצי דן בראון"…

ובכן, חסרה לסופר הבשלות על מנת להשתוות לצופן דה-וינצ'י או למלאכים ושדים של דן בראון – שגם עסק בכתות סודיות ופיצוחן, ברם אולם – אני מצפה כבר לקרוא את ספרו הבא.

קרנפים לא אוכלים פנקייק


מי יודע מה קרנפים אוהבים לאכול ?

לא… זאת בעצם לא השאלה הנכונה… האם קרנפים אוהבים לאכול פנקייק ?

זה יותר מתאים.

בעולם של היום, לנו, המבוגרים, אין ממש זמן להקשיב לילדים שלנו… כמה פעמים תפסתם את עצמכם אומרים לילד "תעזוב אותי עכשיו, אני עסוק!" או משהו כמו "אין לי כח עכשיו, נדבר על זה אחר כך" (ואחר כך יש כמובן עוד איזה תירוץ), או הכי נפוץ "אתה לא רואה שאני בטלפון…"

אז זה בדיוק מה שקרה לדייזי – גיבורת הספר "קרנפים לא אוכלים פנקייק", מאת אנה קמפ ושרה אוגילוי, בהוצאת כינרת.

ההורים של דייזי אף פעם לא הקשיבו לה. ממש אף פעם !

הם גם לא הקשיבו לה כשהיא אמרה להם שנכנס הביתה קרנף סגול וחיסל להם את הפנקייקים (?!)

בלית ברירה, התחברה דייזי עם הקרנף הסגול ומצאה איתו שפה משותפת…

כמובן שהם לא האמינו לה שיש קרנף בבית, ועוד סגול (?!), אז הם החליטו לקחת אותה לגן החיות כדי שהיא תראה בעצמה איך נראה קרנף.

בגן החיות הם גילו דבר מפתיע, ששינה את כל יחסם לילדה…

עכשיו – תחשבו עוד פעם לפני שאתם פוטרים את הילד במשהו כמו "לא עכשיו, אין לי זמן בשבילך…", כי יכול להיות שמסתובב לכם בבית קרנף ואתם אפילו לא ידעתם…