מיומנה של סוכי – צימר בכוח


שלום חברים שלי – אלה ההולכים על ארבע ואלה ההולכים על שתיים… כאן השיצואית האהובה עליכם – סוכי…

הפעם אני רוצה לספר לכם על סוף השבוע שעבר עלי. סוף שבוע לא קל עבר על כוחותינו: אמא ואבא נסעו לצימר משלהם יחד עם האחים שלי, ואותי השאירו לבדי לבדי גלמודה ועצובה אצל ג'ני – הצימר של הכלבים. להמשיך לקרוא

חופשה אורבאנית


לקחת פסק זמן ולא לחשובלאונרדו פלאזה נתניה

לשבת מול הים ולא לדאוג

לתת לראש לנוח מהפיצוצים

לתת ללב לנוח מהלחצים

אני יודע שזה לא הזמן

בעצם גם אני עוד לא מוכן

אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה

לתפוס אוויר בשביל לחזור לעבודה…

נראה לי שזה בדיוק השיר שהתנגן בראש של המנהלים של רשת "פתאל" כשהם חשבו על הקונספט של City Break ('חופשה אורבאנית' בתרגום סימולטני)… להמשיך לקרוא

הזמנת אוכל מבחוץ – יאמי


כמה פעמים רציתם להכין ארוחת ערב שלא כוללת את המרכיבים הרגילים של ביצה, סלט וגבינה לבנה ?

כמה פעמים התחשק לכם 'משהו אחר' ?

*

לפני מספר שבועות פגשתי בפייסבוק ידידה שלי (יחצנית שעבדתי איתה בעבר), והתחלנו לצ'וטט לנו.

'מין הון להון' (ובתרגום : מכאן לכאן) התברר לי שהיא מייחצנת אתר שאני לא שמעתי עליו, אתר בשם יאמי (www.yummi.co.il). אמרתי – ניכנס, עוד אתר של אוכל – אני מנוי כבר על 20, מה כבר יכול להיות אחר ?

*

יאמי

*

ובכן, מתברר שהאתר הזה הוא כן אתר אחר. זה לא סתם עוד אתר של שפים, טבחים, מתכונים ואוכל. זה אתר להזמנת אוכל, לפי טבח, מיקום ועוד כמה קריטריונים… רגע – בואו נתחיל מההתחלה.

*

נכנסים לאתר, קצת עמוס בעיניים אבל "תיק תק" מבינים מה קורה.

קודם כל נרשמים. אפשר דרך הפייסבוק ואפשר "סתם" דרך המייל.

בחלק העליון מכניסים את הישוב שאליו רוצים שתגיע המנה ובחלק הימני מסמנים את הקריטריונים של האוכל שרוצים (כשר, בשר, דגים, חלבי, ללא גלוטן, ללא סוכר, צמחוני וכו'…). אני, מן הסתם, סימנתי "הכל".

אה.. כן.. ברגע שמכניסים את שם הישוב, מצטמצמת רשימת הטבחים ונשארים רק הטבחים שמבצעים משלוחים לישוב שבחרת.

*

התחלתי לעיין בתפריטים של הטבחים שנותרו לי, והתמקדתי על מספר מנות שמשכו לי את העין.

סימנתי לי "לזניה בשרית" של הטבחית גל, האתר הראה לי תמונה של הלזניה, שאל אותי בכמה אנשים מדובר ואיזה גודל של מנה אני רוצה (Small, Medium, Large). בחרתי S ל- 4 סועדים (לנו זה הספיק מעל ומעבר), כתוספת בחרתי פטריות ממולאות בכמה סוגי גבינה ופסטו ולקינוח מאפין של שוקולד נוטלה ואגוזים.

בכל מנה רשום כמה יחידות לסועד (הפטריות, למשל, מגיעות 2 יחידות לסועד, אז הזמנתי רק שתיים).

מוסיפים לסל כל מנה, ומגיעים לקופה.

לא לשכוח – יש להוסיף – 15 ש"ח למשלוח (לכל המנות מכל טבח).

רשמתי את התאריך (לעוד שלושה ימים, בין השעות 18:00 ל- 19:00), ואכן, בגשם שוטף, עם פקקים, בדיוק בשעה 7 הגיעה גל ומסרה לי שקית עם ההזמנה שלי.

לשקית היה מוצמד דף עם השם שלי, הכתובת, מספר ההזמנה, תיאור המנות והכי חשוב – אופן החימום והזמן שהן יכולות להישאר במקרר (ואם אפשר גם בהקפאה).

*

שקית אוכל

*

זוגתי שתחיה ואני התיישבנו והתחלנו לבדוק את המנות –

התחלנו עם הפטריות – טעים.(פטריות פורטבלו לפי דעתי), הפסטו מעט דומיננטי אבל השילוב של הגבינות – מנצח.

*

פטריה עם גבינה ופסטו

*

עברנו לאחת המנות האהובות עלינו, באופן כללי – הלזניה. אין הרבה אפשרויות להרוס לזניה, אם כי כבר נתקלנו בזה בכמה מקומות שאכלנו בהם. האמת – לא ציפינו למה שהגיע – עלי הלזניה היו עשויים ביד ולא קנויים (מייד אפשר להרגיש), בין השכבה האחרונה של הבשר לעלה הלזניה העליון, היתה שכבה של גבינה עדינה והלזניה עצמה אחת הטובות שאכלנו, אם לא ה… ! וכמו שהבנתם, אנחנו חובבי לזניה.

*

מגש לזניה

*

כמו שאמרתי, הזמנתי 4 מנות קטנות. הלזניה הגיעה במגש והיתה מספיקה בהחלט לארבעה אנשים כחלק מארוחה.

עברנו לקינוח – מאפין נוטלה עשיר… אני לא חסיד גדול של שוקולד. האמת – אני לא ממש אוהב שוקולד. אז למה הזמנתי ? כיוון שזוגתי אוהבת שוקולד (מאד).

*

מאפין נוטלה חם וטעים

*

בשלב זה כבר אכלתי לבד. לירון הסתכלה עלי במבט מקנא, אבל היא היתה מלאה כבר אחרי הפטריה ומנת הלזניה.

חיממתי את המאפין 30 שניות במיקרו, הוצאתי וראיתי את השוקולד מבפנים הופך לנוזלי… התחלתי לאכול עם כפית ו… זה פשוט שבה אותי ! לא צריך כדור גלידה ליד, לא צריך שום דבר ! רק את המאפין הזה שהדביק לי את השפתיים ורומם לי את הנשמה. אוי זה היה פשוט – אין לי מילה אחרת – אלוהי. (וזה אומר אחד שלא מת על שוקולד).

בקיצור – YUMMI !

*

אז זאת היתה ארוחת הערב שלנו לאתמול.

*

נחזור לאתר – ניתן להזמין טבח אליכם הביתה שיכין את האוכל ויגיש לכם (מי אמר שצריך לצאת למסעדה כדי לאכול בחוץ מזון גורמה) וכמו כן, ניתן להזמין גם אוכל לאירועים – הכל דרך האתר, הכל בלחיצת כפתור.
שוב – לא להיבהל מעומס המידע באתר, ברגע שמתרגלים (כמה שניות) – זה הכל 'בקלי קלוטוס' (כמו שבתי אומרת).

ולא לשכוח – יש גם שירות לקוחות – היה טעים, לא היה טעים, הטבח/ית איחר/ה…

03-7160699

*

נעבור למחיר – איך אפשר לכתוב על הזמנת אוכל בלי לכתוב כמה זה עולה…

אז אמרנו – המשלוח עולה 15 שקלים מכל טבח שמזמינים ממנו.

ליד כל מנה רשום המחיר שלה, שמתעדכן לפי מספר האנשים שאתם בוחרים.

כל הארוחה שהזמנתי עלתה לי סך הכל 245 שקלים כולל המשלוח.

והתשלום – דרך PAYPAL או דרך כרטיס אשראי, לבחירתכם.

לדעתי זהו מחיר יותר מסביר לכמות האוכל שקיבלנו, ויותר חשוב – לאיכות האוכל.

 

*

www.yummi.co.il

קסם הזריחה


או בתרגום סימולטני – מג'יק סאנרייז קלאב הוטל.

fattal

Sunrise

הוזמנתי להצגת הקונספט החדש של המלון. והיכן מציגים קונספט חדש (אפילו אם זה בסוף המדינה) – במלון עצמו.

הגענו בטיסת ישראייר משדה דב ודילגנו על היציאה מבית הנתיבות, כשאוטובוס נכנס לתוך השדה ואסף אותנו מהמטוס ישירות למלון. תענוג אמיתי.

בכניסה למלון קיבל אותנו צוות הבידור של המלון במוזיקה דרום אמריקאית ובתלבושות צבעוניות של הקרנבל בברזיל ועוד תחפושות דובי ענקיות, ליצנים ומיקי-מאוס. תערובת של צבעים וקולות.

דוכנים של מזון היו פזורים על הרחבה יחד עם בר משקאות עשיר.

כל זה עוד לפני שכף רגלנו דרכה בלובי של המלון…

החלטתי לוותר על טיול הג'יפים שהוצע לנו ולהישאר וליהנות מהאטרקציות הקולינריות שהוצעו (אוכל…) – סושי, פסטלים, פטריות בטמפורה, פירות (קיווי, אננס, סברס…) וכמה משקאות צבעוניים מהבר.

שלום וברכה

*

הקהל התחיל להתפזר, ואני הלכתי לראות את החדר…

המלון בנוי במבנה של כפר ספרדי עם מבנים דו-קומתיים וכ- 280 חדרים (200 מהם עברו שיפוץ).

מג'יק סאנרייז - כפר ספרדי

אני קיבלתי חדר משפחה הכולל מיטה זוגית וספה הנפתחת למיטה וחצי, טלויזיה, ארון עם כספת, מיני בר, מרפסת עם נוף מדהים (סליחה שאין לי תמונה) וחדר מקלחת ושירותים גדול ומרווח באופן מיוחד.

המזוודות הגיעו ישירות מהמטוס לחדר.

אחרי התארגנות והתמצאות קלה בחדר, הצצה בתכנייה גילתה לי שיש לי שעתיים "לשרוף" עד שיתחיל הערב האומנותי – מה עושים ? יורדים לעיר. איך ? יש שאטל פעם בשעה מהמלון עד למרכז העיר, או כמו התחבורה הנפוצה ביותר באילת – מוניות.

הסתובבות במתחם קניות לא העלתה קניה מעניינת במיוחד (חוץ מאיזה ספר), אז חזרתי למלון.

*

בערב עצמו נפגשנו עם אביה מגן-אלמוזלינו – מנכל"ית אזור אילת ברשת 'פתאל' ועם מנהלת המלון שילה אמסלם שהחלה את תפקידה לפני 14 שנים בתור פקידת קבלה באחד ממלונות הרשת, ועוד כמה וכמה אנשים רמי דרג ברשת 'פתאל' ובחברת 'ישראייר', שסיפרו על הקונספט החדש של המלון, הבא לידי ביטוי בשמו המלא 'מג'יק סאנרייז קלאב אילת'.

המלון הינו מלון 'הכל כלול' ומאפשר חופשה משפחתית עם פעילויות מגוונות לכל פלחי הגילאים (של הילדים) ולמשפחה.

צוות המלון לוקח את הילדים לארוחת ערב בחדר האוכל של הילדים לאחר יום של משחקים, בקבוצות גילאים מותאמות.

השהייה במלון כוללת סיור בפינת החי של הקיבוץ.

אחת למחזור נערך יום ילדים מבשלים (כאשר בסיומו כל ילד מקבל סינר, כובע וערכה).

בנוסף, הילדים מעלים מופע באחד הערבים.

מיני לונה-פארק מופעל במקום עם מתנפחים, מקפצות, פינות קעקועים, איפור, נצנצים, דוכני אוכל  ומה לא בעצם.

הפנינג שלם המיועד לילדים (וגם להורים…).

ילדים

למבוגרים שבינינו יש מסיבת בריכה לילית מספר פעמים בשבוע – בקיץ בבריכה הפתוחה ובחורף בבריכה המקורה, המחוממת.

האירוח במלון כולל שיט של שעה במימי מפרץ אילת ללא תשלום נוסף.

טיולי ג'יפים בסגנון אתגרי.

גיפ

המלון הוא בין הבודדים בסביבה שמציעים (ללא תשלום) את חבילת Baby Welcome – מיטת תינוק, מחמם בקבוקים, קומקום חשמלי, אמבטיית תינוק, כיסא גבוה, סיר לילה (או ישבנון) ומנורת לילה.

אירוח משפחתי "קומפלט"…

*

לאחר הדיבורים הרגשנו את הרעב עולה ועברנו לארוחת ערב בבריכה המקורה של המלון.

מה שיש לי להגיד על ארוחת הערב זה דבר אחד : אם האורחים במלון אוכלים כזאת ארוחת ערב כל יום – אני מגיע לשם עם המשפחה בחופשה הבאה !

אנטריקות, פילה, צלעות, כבד ביין, פטה כבד… ישבתי שם ופשוט לא רציתי לעזוב את המקום.

והכל על שולחנות ערוכים עם שתיה קלה מסוגים שונים.

ארוחת ערב בשרית מאד

מגש הקינוח היה פשוט תאווה לעיניים והוכיח שוב, שקינוח פרווה יכול להיות גם טעים.

מגש קינוחים

*

מסיבה ים-תיכונית אל תוך הלילה ולפני שהרגשנו מה השעה, כבר הגיע חצות ואני הרגשתי שהכרכרה שלי הופכת לדלעת… צריך את שנת היופי…

*

את ארוחת הבוקר סעדנו בחדר האוכל של המלון ופה אני באמת אתן לתמונות לדבר במקומי, כי גם על ארוחת הבוקר אין לי שום דבר רע להגיד על הארוחה העשירה והצבעונית.

ארוחת בוקר

*

09:40 ואנחנו כבר ישובים במטוס שמחזיר אותנו למציאות.

*

*http://www.fattal-alazman.co.il/magic_sunrise_club_eilat

סילביה / רם אורן – ביקורת קריאה


האמת היא שאני לא מחסידי רם אורן.

מודה ומתוודה שאם נופל לידי ספר שלו אני מעדיף שלא לקרוא אותו, או אם כבר אני קורא – זה אך ורק בשביל להעביר את הזמן.

הגיע לידי הספר 'סילביה – חייה ומותה של סוכנת מוסד', שנכתב ע"י רם אורן בהשתתפות מוטי כפיר, שהיה מפקד בית הספר למבצעים של ה 'מוסד'.

סילביה

הספר מתאר את חייה של סילביה רפאל – צעירה חצי יהודייה (אביה יהודי ואימה מעולם לא התגיירה), ילידת 1937, שעלתה מתוך ציונות לארץ בשנת 63' והתגייסה לשורות ה 'מוסד' בגיל 27.

הספר מתאר במקביל את חייה שלה ואת אויבה המר (ואויבה של מדינת ישראל) עלי חסן סלאמה, המכונה 'הנסיך האדום', שהיה בכיר בארגון ה- 'פת"ח' וממקימי 'ספטמבר השחור', ואבי אירוע החטיפה והרצח של הספורטאים באולימפיאדת מינכן.

בספר מתוארים חייהם של סילביה ושל עלי, כשהם מתחמקים ורודפים אחד מן השניה.

*

סילביה קיבלה זהות שאולה של צלמת עיתונות אנטי-ציונית קנדית בשם פטרישיה רוקסברג וביצעה עשרות פעולות ברחבי אירופה ובמדינות ערב.

סילביה רפאל

בעקבות רצח 11 הספורטאים במינכן, נפתח מבצע 'זעם האל' ובו, באישור ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, נרדפו וחוסלו אחד אחרי השני מבצעי ומתכנני הפיגוע, חברי 'ספטמבר השחור'.

שיאו של המרדף (ושל הספר) הוא ב- 21 ביולי 1973 בעיירה לילהאמר בנורבגיה, שם נרצח, עקב טעות בזיהוי, אזרח נורבגי ממוצא מרוקני בשם אחמד בושיקי. משטרת נורבגיה עצרה את חברי החוליה והם נידונו לעונשי מאסר כבדים.

*

סילביה נפטרה בשנת 2005, בגיל 67 מלוקמיה בדרום אפריקה, שם גרה עם בעלה הנורבגי. היא קבורה בבית העלמין של קיבוץ רמת הכובש ועל מצבתה חרוט "אהבתי את ארצי בכל מאודי ובבוא יומי אל עפרה תשיבוני…" ולידו סמל ה- 'מוסד'.

*

הסיפור מעניין. מרתק אפילו. אבל לצערי, במקרה זה הסופר עושה לו עוול. הספר יצא בשנת 2010 אבל נדמה כאילו הוא נכתב בשנות ה- 70'. הכתיבה לא סוחפת ולפעמים אף משעממת.

אין ספק שנעשתה כאן עבודה מאומצת של איסוף נתונים גם על ה- 'מוסד', גם על סילביה רפאל וגם על אירגוני הטרור- ה- 'פת"ח' ו- 'ספטמבר השחור' ועל אנשיהם ובעיקר על הבכירים שבהם.

*

הספר מומלץ למי שמעוניין לקרוא ספר הסטוריה מעורב בסיפור אישי נוגע ללב של אחת הלוחמות המנוסות של ארגון הביון של מדינת ישראל.

אולם לחובבי רם אורן הספר יהווה, לטעמי, אכזבה.

שחרור לחץ (מים)


חמישה ימי נופש יכולים להיות חוויה ויכולים להיות גם חוויה לא נעימה.

שורה תחתונה – מאד נהנינו (אני, האשה והילדים).

אבל בעיה אחת קטנה שחוזרת על עצמה בכל מקום שאני הולך לישון בו – אני קם בבוקר עם כאבים בצוואר.

מזרון הקפיצים של המלון (במקרה הזה) עושה לי ממש לא טוב לחוליות.

אז אמרנו "נפנק את עצמנו, ניקח עיסוי זוגי בספא של המלון"… אז אמרנו… אז מה… הספא סגור לרגל שיפוצים במשך כל שהותנו שם…

ואז הגענו לקניון ההחלקה על הקרח באילת.

אילת… החלקה על הקרח… כן! יש דבר כזה. הקניון חדש לגמרי וחלק מהחנויות עדיין בהקמה.

אפילו את החניון הם עוד לא סיימו לבנות לגמרי.

הסתובבנו לנו בין החנויות השונות (הרוב ביגוד ואקססוריז), ואז ראינו שם חנות 'חלליות'. ארבעה 'תאי שיגור' ליחיד (ממש יצאו מספרי מדע בדיוני), שמתברר שאלו הן 'קפסולות עיסוי' שמגיעות לארץ ע"י חברת 'Dream Spa' ומיוצרות ע"י 'Spa Capsule' העולמית.

אז מה זה עושה בעצם ?

נשכבים בתוך הקפסולה עם הבגדים עלינו (לא לשכוח להוריד נעליים), מניחים את הראש על כרית עם כיסוי חד פעמי, מרכיבים אוזניות ושומעים מוזיקה נעימה, מחזיקים ביד לחצן, מביטים במסך הטלוויזיה ונרגעים.

לכל הקלאוסטרופובים שבינינו – רק הגוף נמצא בפנים, הראש מחוץ למכונה.

עד עכשיו אנחנו עבדנו. עכשיו תור המכונה לעבוד.

28 סילונים של מים מעסים את הגוף מהקרסוליים ועד לצוואר. והתשובה לכל המתחכמים היא – לא, לא נרטבים.
בכל מעבר על הגוף הזרמים משנים את העוצמה ואת התדירות. אפשר להתמקד בנקודות ספציפיות או לבחור שלא לעסות נקודות אחרות. בהתחלה מאד דאגתי בנושא הצוואר שלי – הרי זה לא בן-אדם שאפשר להגיד לו "פה זה כואב" או "שם זה חזק מדי", ולהפתעתי המכונה עיסתה לי את הצוואר (יש לי 3 פרצי דיסק) בעדינות של מעסה שוודית.

מקום נוסף שחששתי ממנו הוא הכתף שלי (העצם האחורית בכתף שלי נשברה בעבר והמקום עדיין רגיש), וגם שם המכונה הפתיעה לטובה כשהיא עוברת בדיוק במידת "הכח" הנדרש כדי לא להכאיב אבל כן לעסות את השרירים. בהחלט חוויה חיובית ונעימה.

אחרי רבע שעה של שכיבה (55 ₪) קמתי כמו בן אדם חדש !
הכאבים בצוואר נעלמו, הנוקשות בשרירים מהמזרן המאוד לא נח של המלון נעלמה ונותר לי רק להצטער שלא עשיתי את זה קודם וחיכיתי ליום האחרון שלי בנופש.

עם כל הדברים הטובים, חייבים לומר גם משהו 'רע', נכון ?!

אז אני, בגובה של בערך מטר ושמונים, קיבלתי עיסוי מדויק מהקרסוליים ועד לצוואר, אני חושש שאדם שגבוה ממני בעשרה סנטימטרים, תהיה לו בעיה עם האורך…

אני לא אתחיל לכתוב כאן את כל היתרונות הרפואיים שמפורסמים באתר שלהם ובברושורים, פשוט כנסו וקראו בעצמכם: www.dreamspa.co.il

נופש (?) באילת


אז אחרי תקופה מאד ארוכה שלא כתבתי כלום, אנשים באו והתחילו לשאול אותי "מה קורה?"

אז החלטתי לשבת קצת מול המחשב ולהתחיל שוב במלאכת הכתיבה.

אז מה היה לנו ?

היתה תקופה ארוכה מאד של הרבה בלאגן (בעיקר אצלי), אבל הוא פחות או יותר הסתדר.

על זה אני אכתוב אולי בפוסט הבא, עכשיו אני רוצה לספר על הנופש באילת…

להרבה אנשים "נופש באילת" נשמע כמו כיף, ים, בריכה, בחורות חצי ערומות, אלכוהול, מסיבות… (להמשיך? או שהריר כבר נוזל על הסנטר…)

אז קיבלנו צ'ופר מארגון נכי צה"ל – 4 ימים במלון באילת בעלות כמעט אפסית.

הימים הם ממש לפני ראש השנה, אנשים עובדים, ילדים בבית ספר ובגן – איך בכלל מתארגנים לארבעה ימי חופש (שמתוכם שלושה ימים הם ימי עבודה ולימודים) ?

אז אני הודעתי חודש מראש בעבודה שלא עוזר כלום – אני ארבעה ימים בחופש !

אצל אישתי זה יותר בעייתי – יש לה עסק לנהל, יש לה עובדות, יש לקוחות, זה לא כל כך פשוט.

בעמל רב ובחריקת שיניים ולאחר התלבטויות רבות היא הודיעה לי שהיא באה לאילת ביום שני אחרי העבודה.

OK, מה עם הילדים ? לגדולה יש בית ספר – כיתה א', מה ? היא כבר תחסיר לימודים ?!

לאחר התייעצויות, גם עם המורה שלה, התברר שהיא תחסיר רק יום אחד, וגם ביום הזה לא לומדים כל כך כי יש טקס של ראש השנה.

אז סגרנו – אני יורד לאילת ביום ראשון בצהריים, מתמקם ואישתי עם הילדים מגיעים ביום שני בערב.

חבר ששמע את זה הודיע לי שלכבוד יום ההולדת שלו הוא בא איתי ליום הראשון כדי שאני לא אפחד לישון לבד.

בסוף זה לא יצא לפועל ואני הגעתי למלון רויאל גארדן ביום ראשון אחרי הצהריים.

הצ'ק אין היה מהיר מאד ואני קיבלתי את מפתחות החדר וגלגלתי את המזוודה הגדולה לאורך הבריכה לסוויטה המשפחתית (מאחר וירדנו עם הילדים שידרגנו את החדר לסוויטה).

סבבה. 5 בערב, אילת, לבד… מה עושים ?

חיכיתי בסבלנות עד לשעה 6 כדי לאכול ארוחת ערב (טובה מאד – דרך אגב), חזרתי לחדר, התקלחתי ונשכבתי במיטה כשהכוונה היא לצאת ולקרוע את העיר… או שלא…

בשעה 6 וחצי בבוקר השעון המעורר העיר אותי (מי החמור שלא כיבה אותו?!)

הלך הלילה – טוב – יש את הבוקר – אפשר לשטוף את העיניים בבריכה של המלון…

עצמתי את העיניים רק לרגע וטלפון העיר אותי בשעה 9 וחצי – אישתי מתקשרת לשאול מה שלומי ואיך אני מעביר את הזמן… מה אני אגיד לה ? בשינה… ?!

אופס… פיספסתי את ארוחת הבוקר… צריך לצאת ולחפש לי טרף – נורא בא לי על דג. אך אויה – אין מסעדה אחת לרפואה שנפתחת לפני השעה 12-13 בצהריים. אני רעב עכשיו !

התיישבתי לי בקפה-קפה בטיילת והזמנתי שקשוקה מקסיקנית לארוחת בוקר עם חצי ליטר בירה (לא משהו השקשוקה).

הלך לי היום… 😦

הגיע הערב, אישתי והילדים הגיעו בטיסה מפרכת (הם שיגעו אותה) לאילת.

חיבוקים נישוקים, הליכה קצרה לחדר ויאללה – לחדר האוכל (אוכל, קדימה אוכל).

ואז התחיל להיות מעניין – נדב הקטן (כבר עוד מעט בן 3) העלה חום שלא ירד כל הנופש – כל 8 שעות כמו שעון הוא קיבל נורופן.

לירון (אישתי) נדבקה ממנו בוירוס וביום שלישי בערב כבר התחילה להסתובב כמו סהרורית (למותר לציין שהיא לא ממש ישנה באותו לילה).

רק אני ושקד היינו בסדר.

אז לא ממש יכולנו לצאת במשך היום כי היה חם מדי ונדב גם ככה עם חום ולירון לא מרגישה הכי טוב שבעולם, בערב הילדים נשפכו אחרי ששיגעו אותנו כי הם היו משועממים.

מזל שישנתי ביום ראשון…

לאחר יומיים וחצי של מינימום שינה בשבילינו, הגיעה השעה לעזוב את העיר ואת המלון…

בית הנתיבות באילת, ערב ראש השנה, 2 בצהריים – לא מרגישים את המזגנים, האוויר עומד ואנשים דחוקים כמו סרדינים. למישהו היה קצת שכל והעלו אותנו למטוס חצי שעה לפני ההמראה.

איזו חופשה זו היתה. זו חופשה שלא תישכח עוד הרבה זמן, או איך אישתי (הפולנייה) אומרת – "אנחנו לא נועדנו לנוח, אנחנו ננוח כבר אחרי שנמות…"