גליתא

כשחיפשתי מה לעשות בירושלים, מצאתי את חוצות היוצר – שם נהנינו מהופעה של מוקי – עם שירים חדשים וישנים – ואולי זה המקום לבקש ממנו סליחה בשם הקהל, שעזב את המושבים לפני שההופעה הסתיימה…
אבל זה היה ביום חמישי ולנו נשאר יום שישי שלם בירושלים רבתי לחפש כיצד להעסיק את הפרחחים הקטנים (לא ממש פרחחים וגם לא ממש קטנים). יום שישי על הבוקר נסענו למוזיאון המדע – אבל זה כבר לפוסט אחר (יגיע בהקדם, אני מבטיח) ומשם נסענו לנו לקיבוץ צובה ליד מבשרת (לא שאני יודע איפה מבשרת נמצאת – חוץ מזה שהיא בירושלים… ולעבור שם סדנת שוקולד…

7 מינים, 7 מנות, 7 קינוחים, 7 בלוגרים רעבים…

או במילים אחרות – הוילה בגן אורנים.
כמו שהמוטו שלהם אומר – "The best – Or nothing" (הכי טוב – או שום דבר).

*

המקום מהווה מוקד לאירועי קונספט. מה זה "אירוע קונספט" ?

או – על זה בדיוק רציתי לדבר איתכם…

הכוונה באירוע קונספט היא שכל אחד, שמעוניין לקיים אירוע, מגיע לפגישה, ולא משנה עד כמה הרעיון של האירוע הוא "משוגע" – זה רק מאתגר את השף קולין גילון ואת השף קונדיטור יוסי בולגרו. שניהם בעלי נסיון עשיר בענף ומוכרים בעולם. הם משלימים אחד את השני ביצירתיות של המנות וכמובן שגם בטעמים.

*

אחרי כזאת פתיחה ארוכה, אני יכול לספר שהוזמנתי יחד עם עוד 6 בלוגרים לאירוע קונספט שכזה – אירוע מיוחד לט"ו בשבט… מעניין…

*

בט"ו בשבט מזכירים את שבעת המינים שבהם התברכה ארצנו – חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.

זה הקונספט שעמד מאחורי האירוע – לבנות 7 מנות – שכל מנה מסמלת בתוכה את אחד המינים ואיך אפשר בלי קינוחים ?! הקינוחים באותו קו מחשבה…

*

מתחילים בהגעה לגני התערוכה (מישהו ידע שיש שם גן אירועים?), הליכה קצרה בחצר הגן ועליה לחדר הישיבות.

נורבר אטליי, בעל המקום, אירח אותנו וסיפר קצת על ההיסטוריה שלו ושל המקום.
בהפתעה מוחלטת הוא פתח ארון שהיה מאחוריו והעניק לכל אחד מאיתנו שי – ערכה לבקבוק יין…
בן אדם מרשים לכל הדעות.

תראו – אני יכול עכשיו להתחיל ולכתוב על העיצוב המיוחד של המקום, על רעיון שילוב חמשת החושים בתהליך הבניה, על השילוב ההרמוני של כל האלמנטים, על החומרים הנעימים והאקוסטיקה שתוכננה במיוחד כדי שהמוזמנים 'ירגישו' את המוזיקה ולא רק ישמעו אותה, על ריח הטבע, על הריהוט, חפצי האומנות, הבדים, הסטיילינג ו… ו…

אבל אני לא אעשה את כל זה. (אנחת רווחה?)

*

אני אתחיל לספר על המנות –

באוכל יש בעיה – תמיד. לכל אדם יש חיך שונה וטעם שונה.

מנה שיכולה להיות טעימה לי, יכולה להיות (לא אומרים איכס) 'לא לטעמו' של מישהו אחר.

אותו דבר היה גם כאן.

מנת הזית, למשל – לחלק מהאנשים היתה מאד חריפה עד כדי כך שהיה להם קשה לאכול, חלק מהאנשים אמרו שזה מאד טעים ולא חריף בכלל ואילו אני (שלא אוכל חריף), אמרתי שהמנה חריפה מעט יותר מדי אבל היא כל כך טעימה – הקובנייה, הטפנד זיתים, ביצת השלו שהשתלבה בדיוק אם טחינת השקדים – עד שחיסלתי אותה לחלוטין.

מנת התמר היתה מדהימה – טארט פילו ממולא בתרד, אגוזים וערמונים ברוטב סילן וחמשת התבלינים… זאת מנה שאפשר להגיש אותה עם כל רוטב שהוא – והיא תתאים !

רוטב מתוק – והיא קינוח, רוטב צ'ימיצ'ורי, רוטב סלסה… היא פשוט מתאימה (בתמונה הגדולה).

מנת הרימון באה בצורת רימון – סלק ממולא בראגו סינטה ברוטב רימונים… הריר כבר נוזל לי….
נכון שיכול להיות שאפשר היה לשנות דבר אחד או שניים, אבל הגאוניות ביצירה הזאת פשוט מהממת.

את שאר המנות אני אניח לכם לראות לבד – מנת השעורה, החיטה, הגפן והתאנה, שכל אחת מהן היא יצירת אומנות בפני עצמה והמחשבה שהושקעה בשילוב כל המרכיבים כדי ליצור מנה 'כשרה לט"ו בשבט' היא… אין לי מילה אחרת חוץ ממדהימה !

*

*

*

אחרי זה יש לכם עוד מקום לקינוחים ?

כי לנו בהחלט היה. גם בקינוחים לא אכזבו אותנו וכל אחד ואחד מהם היה יצירת אומנות בפני עצמה.

המנה שתפסה אותי בצורה החזקה ביותר, גם בעיצוב, גם במחשבה וגם בטעם – היה קינוח התמר.
צלחת עם "אדמה" שעליה מונחות (בעמידה) גליליות תמרים ועליהם "כובע" משוקולד (כאילו פטריות הבוקעות מן האדמה).

אני אשאיר אתכם לרייר מול התמונות של הקינוחים…

אם זה המלבי רימונים ואם זאת השבקייה (שעורה) או הפרפה תאנים.

בקיצור- WOW

*

*

ולבסוף, עוד קיבלנו מתנה – מגש עם מיני תופינים, שאישתי והבת שלי השמיעו קולות בזמן שטעמו אותם… שעדיף לא לחזור עליהם או להגיד איזו קונוטציה עלתה לי)…

היה טעים ! אף אחד לא יכול להגיד אחרת. יש מי שהתחבר למנה זאת או אחרת, אבל אם מסתכלים על התמונה הגדולה – היה אפילו יותר מטעים!

היה נעים. האווירה שהמקום משרה – הרוגע, החברה, המקצועיות, שני השפים – שף קולין גילון והקונדיטור שף יוסי בולגרו שעשו עבודה מדהימה.

שורה תחתונה – גם טעים, גם נעים וגם מיוחד.

*

הווילה – גן אורנים

The best ot nothing

שד' רוקח 97 – תל אביב

03-7119000

info@gv.co.il

עוגת שוקולד ללא גלוטן

בימים האחרונים אני מוצף בעוגות מסוגים שונים. כל עוגה שונה מחברתה – אם זאת עוגת הטריקולד ואם זאת עוגת הגבינה האפויה ללא בצק.המשותף לכל העוגות הללו, הוא שהן מכילות קמח מכל סוג שהוא, ובעלי בטן רגישה (צליאק) לא יכולים לאכול אותן.אז אחרי חיפושים, ניסיונות וניסויים הצלחנו להגיע לעוגה, שתהיה גם טעימה, גם שוקולדית וגם ללא קמח.

עוגת טריקולד

הזמנת אוכל מבחוץ – יאמי

כמה פעמים רציתם להכין ארוחת ערב שלא כוללת את המרכיבים הרגילים של ביצה, סלט וגבינה לבנה ?

כמה פעמים התחשק לכם 'משהו אחר' ?

*

לפני מספר שבועות פגשתי בפייסבוק ידידה שלי (יחצנית שעבדתי איתה בעבר), והתחלנו לצ'וטט לנו.

'מין הון להון' (ובתרגום : מכאן לכאן) התברר לי שהיא מייחצנת אתר שאני לא שמעתי עליו, אתר בשם יאמי (www.yummi.co.il). אמרתי – ניכנס, עוד אתר של אוכל – אני מנוי כבר על 20, מה כבר יכול להיות אחר ?

*

*

ובכן, מתברר שהאתר הזה הוא כן אתר אחר. זה לא סתם עוד אתר של שפים, טבחים, מתכונים ואוכל. זה אתר להזמנת אוכל, לפי טבח, מיקום ועוד כמה קריטריונים… רגע – בואו נתחיל מההתחלה.

*

נכנסים לאתר, קצת עמוס בעיניים אבל "תיק תק" מבינים מה קורה.

קודם כל נרשמים. אפשר דרך הפייסבוק ואפשר "סתם" דרך המייל.

בחלק העליון מכניסים את הישוב שאליו רוצים שתגיע המנה ובחלק הימני מסמנים את הקריטריונים של האוכל שרוצים (כשר, בשר, דגים, חלבי, ללא גלוטן, ללא סוכר, צמחוני וכו'…). אני, מן הסתם, סימנתי "הכל".

אה.. כן.. ברגע שמכניסים את שם הישוב, מצטמצמת רשימת הטבחים ונשארים רק הטבחים שמבצעים משלוחים לישוב שבחרת.

*

התחלתי לעיין בתפריטים של הטבחים שנותרו לי, והתמקדתי על מספר מנות שמשכו לי את העין.

סימנתי לי "לזניה בשרית" של הטבחית גל, האתר הראה לי תמונה של הלזניה, שאל אותי בכמה אנשים מדובר ואיזה גודל של מנה אני רוצה (Small, Medium, Large). בחרתי S ל- 4 סועדים (לנו זה הספיק מעל ומעבר), כתוספת בחרתי פטריות ממולאות בכמה סוגי גבינה ופסטו ולקינוח מאפין של שוקולד נוטלה ואגוזים.

בכל מנה רשום כמה יחידות לסועד (הפטריות, למשל, מגיעות 2 יחידות לסועד, אז הזמנתי רק שתיים).

מוסיפים לסל כל מנה, ומגיעים לקופה.

לא לשכוח – יש להוסיף – 15 ש"ח למשלוח (לכל המנות מכל טבח).

רשמתי את התאריך (לעוד שלושה ימים, בין השעות 18:00 ל- 19:00), ואכן, בגשם שוטף, עם פקקים, בדיוק בשעה 7 הגיעה גל ומסרה לי שקית עם ההזמנה שלי.

לשקית היה מוצמד דף עם השם שלי, הכתובת, מספר ההזמנה, תיאור המנות והכי חשוב – אופן החימום והזמן שהן יכולות להישאר במקרר (ואם אפשר גם בהקפאה).

*

*

זוגתי שתחיה ואני התיישבנו והתחלנו לבדוק את המנות –

התחלנו עם הפטריות – טעים.(פטריות פורטבלו לפי דעתי), הפסטו מעט דומיננטי אבל השילוב של הגבינות – מנצח.

*

*

עברנו לאחת המנות האהובות עלינו, באופן כללי – הלזניה. אין הרבה אפשרויות להרוס לזניה, אם כי כבר נתקלנו בזה בכמה מקומות שאכלנו בהם. האמת – לא ציפינו למה שהגיע – עלי הלזניה היו עשויים ביד ולא קנויים (מייד אפשר להרגיש), בין השכבה האחרונה של הבשר לעלה הלזניה העליון, היתה שכבה של גבינה עדינה והלזניה עצמה אחת הטובות שאכלנו, אם לא ה… ! וכמו שהבנתם, אנחנו חובבי לזניה.

*

*

כמו שאמרתי, הזמנתי 4 מנות קטנות. הלזניה הגיעה במגש והיתה מספיקה בהחלט לארבעה אנשים כחלק מארוחה.

עברנו לקינוח – מאפין נוטלה עשיר… אני לא חסיד גדול של שוקולד. האמת – אני לא ממש אוהב שוקולד. אז למה הזמנתי ? כיוון שזוגתי אוהבת שוקולד (מאד).

*

*

בשלב זה כבר אכלתי לבד. לירון הסתכלה עלי במבט מקנא, אבל היא היתה מלאה כבר אחרי הפטריה ומנת הלזניה.

חיממתי את המאפין 30 שניות במיקרו, הוצאתי וראיתי את השוקולד מבפנים הופך לנוזלי… התחלתי לאכול עם כפית ו… זה פשוט שבה אותי ! לא צריך כדור גלידה ליד, לא צריך שום דבר ! רק את המאפין הזה שהדביק לי את השפתיים ורומם לי את הנשמה. אוי זה היה פשוט – אין לי מילה אחרת – אלוהי. (וזה אומר אחד שלא מת על שוקולד).

בקיצור – YUMMI !

*

אז זאת היתה ארוחת הערב שלנו לאתמול.

*

נחזור לאתר – ניתן להזמין טבח אליכם הביתה שיכין את האוכל ויגיש לכם (מי אמר שצריך לצאת למסעדה כדי לאכול בחוץ מזון גורמה) וכמו כן, ניתן להזמין גם אוכל לאירועים – הכל דרך האתר, הכל בלחיצת כפתור.
שוב – לא להיבהל מעומס המידע באתר, ברגע שמתרגלים (כמה שניות) – זה הכל 'בקלי קלוטוס' (כמו שבתי אומרת).

ולא לשכוח – יש גם שירות לקוחות – היה טעים, לא היה טעים, הטבח/ית איחר/ה…

03-7160699

*

נעבור למחיר – איך אפשר לכתוב על הזמנת אוכל בלי לכתוב כמה זה עולה…

אז אמרנו – המשלוח עולה 15 שקלים מכל טבח שמזמינים ממנו.

ליד כל מנה רשום המחיר שלה, שמתעדכן לפי מספר האנשים שאתם בוחרים.

כל הארוחה שהזמנתי עלתה לי סך הכל 245 שקלים כולל המשלוח.

והתשלום – דרך  או דרך כרטיס אשראי, לבחירתכם.

לדעתי זהו מחיר יותר מסביר לכמות האוכל שקיבלנו, ויותר חשוב – לאיכות האוכל.

 

*

www.yummi.co.il

מעבר לשיא–יום העסקים הקטנים

*

את רומה, אשתו של דודי, הכרתי כשהייתי בן 15 בערך (אני לא אגיד לפני כמה שנים זה היה, אבל לא מעט). דרכינו נפרדו ופגשתי אותה שוב דרך הפייסבוק לפני זמן מה.

עם השנים אני הספקתי להתחתן עם לירון ולהביא שני ילדים לעולם והיא נישאה לדודי והם ילדו בן ותאומים (בן ובת). נפגשנו (המשפחות) ונוצר "קליק" ביננו, הילדים משחקים מדהים – כולם וגם אנחנו נהנים מהחברות החדשה ישנה.

*

מסתבר שדודי, בנוסף להיותו רכז ספורט בפנימייה לילדים ונערים מחינוך מיוחד הוא גם מאמן כדורגל כ- 14 שנים ומפעיל עסק קטן של הפעלות לימי הולדת, ארגון ימי גיבוש וטורנירים וארגון ימי כיף לילדים בחינוך המיוחד הנקרא 'מעבר לשיא'.

*

*

אני רוצה לציין רק שדודי פגש את רומה, אשתו, כשעבדו יחד בפנימייה לחינוך מיוחד…

*

כשלנדב, הקטן שלי, הגיע הזמן לחגוג יום הולדת (5), לא היה ספק בכלל שאנחנו לוקחים את 'מעבר לשיא' של דודי להפעלה.

דודי הגיע עם צוות שכלל את רומה, אשתו ועובד נוסף בשם דודו.

*

*

כמובן ששלושת הילדים גם הגיעו, אבל זה מהסיבה הפשוטה שהתחברנו ונהיינו כמעט כמו משפחה בזמן הקצר שאנחנו מכירים.

*

משך ההפעלה היה קצר יחסית (רק שעה וחצי), בכל זאת – יום חמישי, יש בית ספר וגן למחרת ויש גם כאלה שעובדים בשישי (Guilty as chargeed). אבל אילולא זה (וההורים שבאו לקחת את הילדים), הוא יכול היה להמשיך לפחות עוד חצי שעה – שעה בכיף.

אנחנו מצדנו לא היינו צריכים להביא כמעט כלום – הוא הגיע עם בר מתוקים, מכונת סוכר (שערות סבתא), מפל שוקולד, פלטת קרפים, קרמבו נקניקיה בלחמנייה והמון המון ממתקים.

*

*

ההפעלה היתה מדהימה – דודי הגיע כשעה לפני האירוע, התארגן וכשהילדים הגיעו הוא ישר התחיל בהפעלות ותחרויות שונות (כולם זוכים) – קפיצות, זריקת כדור וחישוקים, ריצות, ריקודים… הילדים היו סחוטים ומאושרים

– כבר שבוע אחרי יום ההולדת והילדים בגן עדיין מדברים על האירוע.

*

דודי ונדב והקרמבו

*

מעבר לשיא – בר מתוקים

מעבר לשיא

*

יום העסקים הקטנים :

בתאריכים  2-3/1/13 יצויין יום העסקים הקטנים בו כולנו מתגייסים יחד וקונים רק בעסקים קטנים.

ביום זה העסקים הקטנים מוזמנים ליהנות מחבילת קידום לעסקים ואולי לזכות בפרס בשווי 30,000 שח.
כל הפרטים נמצאים בקישור הבא – http://www.mako.co.il/special-small-business

*

*

ביום העסקים הקטנים נקראים תושבי ישראל להעדיף לבצע את קניותיהם בעסקים קטנים. אלפי עסקים קטנים בכל רחבי הארץ שיצטרפו למהלך, יקבלו אמצעי חשיפה שיאפשרו להם להציע הנחות ומבצעים מיוחדים ללקוחות פוטנציאליים.
ביום זה נקרא לציבור לשתף פעולה עם הרעיון ולמקד את הקניות שלו בסוף השבוע הראשון של 2013 בעסקים קטנים. המטרה היא לתת עדיפות לחנויות השכונתיות ולכל עסק קטן אחר, כדי שמחזורי המכירות של העסקים האלה יעלו.

*

פסטיבל היין 2013

שנה שניה של פסטיבל היין ואני שם !

הדבר הראשון שארגנתי לעצמי זה נהג תורן, או במקרה שלי – נהגת תורנית – זוגתי שתחיה.

שלושה ימים של "שכרון חושים" (מן משחק מלים שכזה)… אנחנו הגענו ביום השלישי והאחרון למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, שם התקיים האירוע.

*

אז מה היה לנו שם ?

קודם כל קיבלנו כוס יין אישית למילוי רב פעמי. למזלנו הגענו ממש בפתיחה (7 ורבע) אז לא היו הרבה אנשים, כך שיכולנו להתרשם בצורה יותר אישית מכל יקב ויקב שהציג שם.

על רחבת הדשא הגדולה פוזרו דוכנים של היקבים השונים וביניהם גם כמה "הפתעות" – כמו שוקולד גורמה (וליקר שוקולד) של DE KARINA מרמת הגולן, משק יעקבס שהציע גבינות במשקל, מלח מים המלח של חברת 424m שמגיע עם תוספות שונות ומשונות (מלח עם פלפל, מלח עם רוזמרין ואפילו מלח עם זהב 24K), ליקר פסיפלורה של איש הפסיפלורה מעין עירון  ושיכר תפוחים או כמו שהוא נקרא בעברית קלוקלת סיידר תפוחים (כמובן שמוגז ועם אלכוהול) – עשוי מ- 100% תפוחים, ללא תוספת מים או סוכר מרמת הגולן ומבית שמש וכמובן שמן זית ב-8 סוגים (מהקל ביותר עד המריר ביותר).

לצד יקבים מוכרים – כמו בנימינה ויקב בן חיים (שיש לי חיבה מיוחדת למרלו שלהם) היו גם יקבי בוטיק קטנים שמעולם לא שמעתי עליהם כמו יקב כפיר, יקב תניא ועוד ועוד (מתנצל שאני לא מעלה את כולם).

לא ויתרתי ועברנו דוכן אחרי דוכן וטעמתי ממה שהיה להם להציע.

*

יין זה עניין של טעם אישי – היו יינות שאהבתי יותר ויינות שאהבתי פחות – לכל אחד יש את הטעם האישי שלו, ולא משנה אם אותו יין זכה במדליה לפני שנה או לא.

סך הכל היה אירוע מושקע מאד, להקות שעמדו על הבמה המרכזית והנעימו לנו את הזמן. המוזיקה היתה בדיוק בתפר שבין נעימה לרועשת מדי – כך שיכולנו גם לדבר בינינו ולהעביר חוויות על הטעימות.

*

סך הכל היתה חוויה טובה ומבורכת וראיתי שגם בארץ יש יינות טובים, ולא צריך לנסוע לטוסקנה או לפרובנס כדי לשתות יין מקומי טוב.

*

בשעה שעזבנו (בסביבות 21:15) התחילו להגיע עוד ועוד אנשים והמקום התחיל להתמלא מאד ותורים ארוכים השתרכו ליד כל ביתן (ללא דחיפות וללא צעקות).

*

יינות שאהבתי במיוחד (מזל שהבאתי מחברת לכתוב, אחרת אין מצב שהייתי זוכר) – היו כמובן, המרלו של יקב בן-חיים, יקב בנימינה אף פעם לא מאכזב (למרות שהזינפנדל שלו לא היה בטעימות), הרוזה של קדש ברנע היה טוב, יקבי מוני מעמק סורק – שיראז מבציר שנת 2010 בעל ריח מבושם שנותן עקצוצים נעימים על הלשון, פטיט סירה של יקב כפיר מקרית מלאכי היה טעים (סימנתי לי אותו במחברת בהדגשה עם סימן קריאה) – הוא פירותי ואחרי הבליעה מרגישים מרירות נעימה בחלק האחורי של הלשון).

שאר היינות, למעט אולי אחד, היו טעימים, אבל כנראה שלא היו שווים אזכור עד כדי כך – שוב, אני לא בא לזלזל באף יקב ובאף יינן. הכל לפי טעמי האישי בלבד ! אני כתבתי על היינות שעשו עלי את הרושם הרב ביותר.

*

מאד אהבנו לראות אנשים מכל קשת האוכלוסיה ובכל גיל (מעל גיל 18 כמובן) מגיעים לטעום יין ישראלי טוב.

כשהערתי לזוגתי שליין אין גיל, היא ענתה לי שליין דווקא יש גיל… אהמ… מתחכמת עם בעלה המבוסם…

**

גם שנה הבאה אנחנו שם – אבל הפעם באים במונית.

*

לאתר פסטיבל היין

ננה – אחד העם 1

אחד העם 1 – נשמע כמו סדרת טלוויזיה ששודרה פעם באיזה ערוץ מסחרי…

זו גם הכתובת של משהו מחודש שנקרא 'ננה' – בר מסעדה בגוון קצת אחר.

הוזמנתי, יחד עם בלוגרים נוספים, לחוות את ננה החדשה בנווה צדק בתל אביב. ה- GPS הביא אותי עד למקום במדויק והחנינו את הרכב במגרש החניה ממול.

*

נכנסנו והתיישבנו "על הבר", המופרד מהמסעדה, וכובדנו ב "גרנדה ורדה" – קוקטייל מלפפונים עם סטולי תפוח ומידורי מעלף ובמזטים, עד שכולם יגיעו.

זאת לא טעות – זה באמת מלפפון בפנים

*

מהבר הובלנו אחר כבוד, דרך המסעדה המקורה לחצר, שכוסתה בצילייה והתיישבנו ליד שולחנות עץ בגדלים שונים.

כל המבנה נראה כאילו הוא מיושן מאד, עם קירות שחלקם חשופים עד ללבנים עצמן וחלקם מטויחים, התקרה חושפת ברזל בניין ובכל מקום יש ניחוח של "עתיק". אולם מיד מבחינים שהמקום עבר שיפוץ והכל מכוון.

המלצרית האדיבה (מאד) הגיעה תוך זמן קצר והציעה לנו משהו לשתות. אני, בתור הנהג התורן, סירבתי להצעה המפתה אולם זוגתי שתחייה החליטה שהיא "דופקת ראש" הערב והרשתה לעצמה (תיאור ופירוט יגיעו בהמשך). היא התחילה עם כוס (שלא היתה מביישת אף שתיין) של יין אדום 'שאטו סן-מישל' סירה מארה"ב שמיושן בחביות 14 חודשים (אני רק לחלחתי את השפתיים).

*

המנות הראשונות הגיעו ואיתן נפקחו לנו העיניים.

בהיותנו חובבי בשר (לאו דווקא כשר) ופירות ים – המסעדה הזאת "תפורה" עלינו !

צלחת גדושה של מולים בבירה ובייקון (49 ₪) , כשבניגוד למקומות אחרים, ששם מרגישים עוד את הארומה של הים, כאן קיבלנו 100% צדפה (עם שמן זית, פטרוזיליה וכמובן בירה).

יחד עם הצלחת הזאת, הגיע לחם הבית. בדרך כלל אנחנו נמנעים מלאכול לחם (במיוחד במסעדות) כדי "להשאיר מקום לאוכל", אבל הלחם (מכל הסוגים) היה פשוט טעים ונמס בפה.

*

מנה נוספת של שתיה הגיעה – הפעם וודקה סטוליצ'ניה (ששמור לה מקום של כבוד אצלי) עם צ'ילי…

"הורדנו" שוט של סטולי והרגשנו לאט את החריפות של הצ'ילי מתפשטת מהפה דרך הוושט (מזל שאכלנו משהו).

*

כבד קצוץ על לחם שאור עם שמן זית ופטרוזיליה (43 ₪) הופיע ליד המולים (שכבר היו לקראת סיום). הכבד היה מעולה – בלי טעם הלוואי של החמאה שמורגש מדי פעם במסעדות. האמת היא שעל הלחם הייתי מוותר… אז גירדנו עם המזלגות את הכבד הקצוץ והשארנו את הלחם ערום על הצלחת.

אפשר לוותר על הלחם…

חציל קלוי ולידו גבינת מוצרלה התיישב לו על השולחן – ממש באמצע. מה אפשר להגיד על חציל קלוי – שהוא עשוי בדיוק במידה הנכונה ? כן ! שהגבינה מעשירה את הטעם שלו ? כן ! נראה לי שזה מספיק…

ואז הגיע מלך המנות הראשונות (לעניות דעתנו) – סלט של עגבניות שרי עם פירורי ריקוטה מעל (בנדיבות) עם מעט בצלי שאלוט וקרוטונים (39 ₪)…

אין לתאר את הטעם ! אם וכאשר מגיעים ל 'ננה' באחד העם 1– זאת המנה הראשונה שצריך (מה זה "צריך" ? חייבים ! להזמין).

מלך המנות הראשונות

*

מאחר ולא שתינו כבר "הרבה" זמן, זוגתי ביקשה עוד איזשהו קוקטייל… אז היא קיבלה… קוקטייל ויולט עם סטולי בלוברי, סיגליות, נענע (הרבה) ולימון.

*

עד כאן המנות הראשונות. ובעוד אנחנו מנסים לעכל את האוכל (והשתייה), שאלה המלצרית מה אנחנו רוצים למנה עיקרית.

מתוך המבחר שהוצע לנו, אני בחרתי בנתחי פילה ועליהם גבינת קרם פרש חזרת צלויים בתנור (96 ₪).

במסעדה ממליצים להזמין את הבשר במידת עשייה M. אני הזמנתי קצת נוטה לכיוון ה- MR.

בטעימה ראשונה של הקרם פרש חזרת, הטעם לא משהו – די תפל אפילו הייתי אומר, אבל ברגע שמניחים אותו על חתיכת הבשר – הוא מעשיר את הטעם של הפילה ויוצר חגיגה של טעמים בפה.

אישתי (שראשה כבר היה סחרחר קלות) הזמינה את הפאייה פירות ים (84 ₪) – כל כך שמחתי שהגענו שניים ויכולנו להתחלק במנות ולטעום קצת יותר – האורז היה רך וטעים, השעועית היתה al-dante ואז לירון, ברגע של פואטיקה – הרגישה כמו אייל שני : "זה המון מרקמים – קשה ורך ביחד, מרגישים את האורז ולידו את האפונה והשעועית עם הקישוא ואיך שהם משתלבים ביחד. הארומה של הפירות ים… הקלמארי – אפשר פשוט xxx ממנו".

אני חייב להגיד שהסכמתי עם רוב דבריה…

*

בסיום המנה העיקרית הגיעה אלינו אחראית המשמרת והביאה לשלושתנו (גם לה) שוט של ליקר מנדרינות (באמת לא שתינו אלכוהול כבר הרבה זמן)…

*

ועכשיו…

עכשיו בודקים את הפינלה של המסעדה – הקינוחים…

הרי אם הקינוח לא טוב – הלכה כל הארוחה, ולא משנה עד כמה היא היתה טובה, לא ?

קיבלנו שתי צלחות – באחת מהן ישב כדור מוס טרפלס שוקולד על טוויל קרמל – שם מפוצץ למנה שמתפוצצת בפה. הכף (לא כפית – כף) נכנסה בעדינות לתוך הכדור עד שהיא נתקלה במצע הקרמל, שברה אותו והגיעה ישירות לפה.

המלצה : לגימה מאספרסו אחרי כל כף כזאת משדרגת ברמות את המנה.

בצלחת השניה הגיע "ברולה סמי-פדרו" – מה שזה לא יהיה – קרם ברולה עם פירות יער ובאמצע בצק פילו פריך…

בניגוד למקומות אחרים, פירות היער לא היו מתוקים להחריד אלא דווקא חמצמצים מעט, מה ששבר את המתיקות של הקרם.

*

עוד אחרי שסיימנו, נשארנו לשבת עם זוג נוסף שפגשנו במשך שעה בערך (שתינו בעיקר מים – למהול את האלכוהול).

השארנו טיפ נאה למלצרית ששירתה אותנו – כי ממש הגיע לה.

אחר כך התברר לנו שהמוטו של המסעדה זה להכיר את האורחים עד לרמת הטעם האישי בשתייה.

על הכל מנצחת מיכל – מנהלת המסעדה, ועל המזון המופלא שהערינו לקרבינו אמון השף יהונתן לס.

מיכל המנהלת והשף יהונתן לס

*

רק שכחתי לציין שיש במקום גם חדר פרטי עם שולחן אבירים ארוך שניתן להזמין לאירועים פרטיים…

*

ננה בר – אחד העם 1, תל אביב.

טלפון : 03-5161915

פקס : 03-5164176

איטליה זה כאן

מודה ומתוודה – מעולם לא הייתי באיטליה… גם את כל נסיעותי לחו"ל אני חושב שניתן לספור על יד אחת.

לכן, כשהוזמנתי עם זוגתי שתחיה למסעדה חדשה שנפתחה לא מזמן, עם השם המוזר – 'פפרדלה', לא ידעתי למה לצפות. במיוחד שאני ואישתי מגדירים את עצמינו כקרניבורים לא קטנים ואנחנו לא רודפים אחרי אוכל חלבי (במיוחד אם הוא כשר ואי אפשר להזמין איזו לזניה בשר…).

בדרך למסעדה עוד התלוצצנו בינינו לבין עצמינו, שאם האוכל לא יהיה טוב – נקפוץ לקונדיטוריה שנמצאת ליד כדי לשבוע. למותר לציין שהתבדינו – ובגדול…

*

נכנסנו למסעדה, שנמצאת עדיין בהרצה, והרגשנו במקום אחר… על כל שולחן מונח עציץ עם עשבי תיבול, הקירות מחופים באבן חשופה ואפילו את המטבח יכולנו לראות דרך חלונות גדולים ושקופים – שם ניצבו בפנינו התנורים מהם יוצאות הפיצות והפוקאצ'ות.

*

המסעדה היא אחותה הקטנה של מסעדת פפרדלה ברחובות. המקום כשר חלבי ונמצא על אבן גבירול 22.

המנות כוללות מנות ראשונות, דגים, פוקאצ'ות, כריכים, פיצות (איך לא – איטליה), מנות עיקריות – פסטות במגוון של צבעים ומינים הבאות ברטבים שונים (שמנת, עגבניות, שמנת ועגבניות ושמן זית), קנלוני (מדהים), לזניה, מנות אחרונות שכוללות מכל טוב.

*

יש אפילו פסטה, פיצה ומנה אחרונה ללא גלוטן (?!) לכל הרגישים למיניהם (כמובן שבמסעדה כזאת זה עלול להכיל עקבות של גלוטן).

*

התפריטים הוגשו לנו ע"י מלצרית חביבה – שהיתה אדיבה, נעימה ומקצועית לאורך כל הערב.

למנה ראשונה הזמנו מיקס, שהגיע כמנה זוגית והכיל פוקאצ'ה, חציל עם טחינה, ברוסקטה, אנטי פסטי וסלט קפרזה.

החציל הקלוי הגיע מקולף (חידוש בשבילי) והטחינה שעליו היתה בדיוק בטעם הנכון. לא השתמשנו בלימון שהגיע ליד ולא הוספנו מלח. פשוט לאכול מתוך צלחת ההגשה.

לחם השום, כאשר מרחנו עליו את סלט הקפרזה, נמסנו במקום – איזה טעם…

האנטי פסטי הגיע עם כדורי גבינה שהוסיפו למרקם ולטעם.

לירון ואני התמוגגנו – ואנחנו רק במנה הראשונה.
"מעבר לזה" אמרנו – "הם יכולים רק לרדת"….

*

יחד עם המנה הראשונה, לירון הזמינה כוסית יין – והלכנו כאן על ההמלצה של המלצרית יין גוורץ (גוורצטרמינר של ירדן) – יין פרותי, מתקתק שמתאים לארוחה חלבית.

*

ואז הגיעו המנות העיקריות… (איפה התופים ?)

מנה של קנלוני ברוטב שמנת ממולא בפטריות ועוד דברים טובים, כמעט לא מרגישים את השמן (בניגוד למקומות אחרים שהיינו – ששם הקנלוני או הלזנייה ממש "צפו" להם בשמן). מרגישים שהטבח לא מתקמצן על השמנת. הכל מכל הלב והטעם – רק לאכול עוד.

המנה שלי היתה פסטה פפרדלה טריקולור (בצבעים שונים) ברמת אל-דנטה – כלומר לא רכה לגמרי. עשויה בדיוק כמו שפסטה צריכה להיות. גם הפסטה הגיעה ברוטב שמנת ופטריות, אבל הטעמים של הרטבים היו שונים לגמרי אחד מהשני ! (עדיין מרגישים שהבסיס זהה – אבל הרטבים הורכבו בדיוק עבור המנה הספציפית הזאת).

הצלחות היו גדולות ואנחנו, אחרי מנת פתיחה מפתיעה שחוסלה כליל, לא הצלחנו לסיים (עכשיו תור האמא הפולנייה…). נכון שלא נשאר הרבה אבל שקלנו לקחת TAKE AWAY רק בשביל שיהיה לנו משהו לטעום גם למחרת (כמובן שלא עשינו את זה).

יחד עם המנות העיקריות הגיע לו סלט ירקות, שעל פניו נראה כמו עוד סלט ירקות חתוך גס, אבל המראה מטעה… הרוטב שנמזג בנדיבות על הסלט היה רוטב ויניגרט הדרים עם מיץ לימון ומעט אשכולית. הסלט שודרג בשניה ממעמד של "סתם סלט" למעמד של "סלט על".

*

בעוד אנחנו נשענים לאחור וחושבים אם לפתוח עכשיו את הכפתור של המכנסיים או להמתין עד שנגיע לרכב, הגיע תפריט הקינוחים… (עוד אוכל ?!)

אני הזמנתי 'מיס פפרדלה' – תחתית עוגיית מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה עדין שבתוכו שכבה קריספית של שוקולד מריר שמתפצח כל פעם שהכפית חותכת אותו ולמעלה נטיפים של שוקולד לבן שהפכו את המנה (ויזואלית) למשהו שיש להציג בתערוכה.

לירון החליטה "להתפרע" והזמינה ופל בלגי, שהגיע כשהוא מחולק לארבעה רבעים ועל כל רבע משהו אחר – ריבת חלב עדינה, סירופ מייפל ושני סוגים של שוקולד.

במרכז ישבו להם, אחר כבוד, שני כדורי גלידה – כדור שוקולד וכדור וניל – שהנקודות הקטנות שעליו הראו שהוא הוכן ממקל וניל אמיתי.

*

את הדרך לאוטו כבר עשינו כמעט בזחילה… כשעברנו ליד המעדנייה, נזכרנו במה שחשבנו בהתחלה ולא הפסקנו לצחוק.

היה טעים והיה נעים, וכמו שלירון אמרה – "מסולם של אפס עד שווה, זה היה שווה פלוס."

*

מבחינת מחירים – מאד, אבל מאד לא יקר.

מנות פתיחה 20 – 30 ש"ח.

סלטים, כריכים, פוקאצ'ות 40 – 50 ש"ח.

מנות עיקריות : 40-60 ש"ח.

עוגיות או לא להיות

איזה כיף לי – איך טלפון אחד קטן עושה טוב (בעיקר בחך)

קיבלתי טלפון, שאלו אם יכולים להביא לי משלוח, אמרתי שכן ובאמת תוך שעה היה אצלי שליח עם שקית מלאה הפתעות…

שתי חבילות של עוגיות מילקה… יאמי !

חבילה אחת של עוגיות שוקולד צ'יפס (מי לא אוהב ?!) וחבילה שניה של עוגיות משיבולת שועל ודגנים מצופות בשוקולד (מעניין).

הגיעה השעה 5 וחצי, זוגתי שתחייה סיימה את יום העבודה, אני גם בבית, הילדים מעסיקים את עצמם – הגדולה בחדר והקטן מתעפץ לו מול הטלויזיה.

כוס קפה הפוך מהמכונה החדשה ופתיחה של העוגיות (לא לפני שאני עושה להן 'בוק').

עוגיות השוקולד צ'יפ נגמרות עוד לפני שאנחנו מספיקים להגיד ג'ק רובינזון. הן קריספיות מעט ומכילות (כמה מפתיע) – חתיכות שוקולד, שהחברה טוענת שעשויים מ- 45% מוצקי קקאו. מעוגיות שיבולת השועל אנחנו רק טועמים ומאחסנים בארון, הודות לפתיחה החכמה שמאפשרת סגירה חוזרת לשמירה על הטריות.

אחרי שאנחנו טעמנו והחלטנו שהעוגיות "בסדר", קראנו לילדים שיהנו מהן גם הם, מה לא מגיע גם להם ?

עוגיה שלישית מהסדרה (שלצערי לא קיבלתי) היא עוגיה בצורת פרה, שנושאת את השם MOOשלמות.

*

אז החברה שמכינה את העוגיות המדהימות האלה נקראת 'קראפט פוד', היא יושבת באילינוי שבארצות הברית והיא תאגיד המזון השני בגודלו בעולם (אחרי נסטלה).

החברה קיימת כבר למעלה ממאה שנה ומייצרת כמה מוצרים מוכרים – כגון OREO, מסטיק TRIDENT , קפה ג'ייקובס, טובלרון ועוד.

מותג השוקולד של החברה מיוצר ע"י חברת 'מילקה' המייצרת מעל 150,000 טון שוקולד בשנה (?!)

אז אני ממליץ… ושיהיה בתיאבון (ואל תשכחו לשמור קצת לאורחים)