בורח מעצמי


הכותרת מבהילה, אני מודה. אבל כל כך התרגשתי באמצע שנה שעברה, כשכתבתי את "הגעתי ליעד", שאני מסתכל על עצמי עכשיו בעיניים המומות… כבר הספקתי להחזיר לעצמי את כל אותם קילוגרמים אבודים, שהשלתי מעלי בעבודה קשה של אומץ ועמידה מול כל הפיתויים. הכרחתי את עצמי לאכול נכון ועשיתי גם את האתגר של ג'ניפר לופז – שהיה לא קל – אבל עשיתי אותו.
והנה עכשיו, אני כבר מסרב לעלות על המשקל בבוקר. אני יודע טוב מאד מה קרה לי ואני יכול להמציא ולהוציא תירוצים, נכונים יותר ונכונים פחות, מפה ועד להודעה חדשה. הנקודה הסופית היא שעליתי במשקל בצורה דרסטית ומהירה, ושנה של עבודה קשה ירדה לטמיון.

זה לא משנה אם שקלתי 150 ק"ג וירדתי ל 80 קילוגרמים או ששקלתי 100 ק"ג וירדתי ל 70. המספרים פה לא ממש משנים. משנה הדרך, המחשבה, הרצון… ובסופו של דבר – אי היכולת שלי לעמוד מנגד ולהגיד לא לאוכל. אני אוהב לאכול, ואני גם קצת אוהב מתוק – לנשנש בקטנה כזה, אבל בתקופה של 7 חודשים עליתי כמעט את כל מה שירדתי… זה שיא חדש שעוד לא הגעתי אליו. ואני יודע שאני עולה במשקל – אני רואה את זה על החולצות שאני לובש – איך הן הולכות וצרות עלי, עד שאני צריך להוציא מהבוידעם את החולצות הגדולות יותר (אלוהים יודע למה שמרתי אותן שם).

ותמיד יש את התירוצים והפיתויים – היה פסח – מה? לא נאכל איזו מצה עם שוקולד? והיה פורים – מה? לא נאכל אוזן המן כדי לסמל את החג? ואם אוכלים אחת – חייבים לאכול עוד אחת ואולי גם עוד כמה כדי "לסתום את החור בשן" כמו שאני אומר… וארוחות שישי – לא נטעם מכל המטעמים שהכינו? בטח שנטעם – וימי שישי, גם בתקופה ששמרתי, הרשיתי לעצמי לחרוג קצת ולהרגיש "בטן מלאה".

יצא לי השבוע, או שבוע שעבר, לאכול ארוחת "צוערב" אצל ההורים שלי, ושמתי לב שאמא שלי מגישה לי את אותה צלחת שהיא מגישה לאבא שלי (שעובד בעבודה פיזית כל היום), ואני מבקש תוספת. ומה זה תוספת ? עוד 4 פרוסות לחם – תגידו לי אתם – זה נראה לכם תקין? כי כשאני יושב ומנתח את ההתנהגות האכילתית שלי עכשיו, ברור שזה מה שיקרה! ברור שאם בימי שלישי – שאלה "ימי פיצה", אני יורד על מגש, אלה התוצאות שיגיעו! וברור שאם אני יושב בעבודה ליד המטבח, אני כל שניה קופץ לנשנש משהו קטן – וזאת התוצאה.

ואם קראתם את הפוסט מאתמול, אתם בטח יודעים שאני בדרך לאילת. ואם כבר באילת, לא נשתולל באיזו מסעדת בשרים טובה? אז זהו – שלא !!!

אני מחליט, ואתם עדי, שאני חוזר לעצמי. אני לא אהיה אותה אמא מספר הילדים המצויין "משפחת גדליהו", שבמשך שבוע הכריחה את כל בני הבית לעשות ספורט ולאכול בריא, כשבסופו של דבר היא נשברה ובאה לרדת על עוגת השוקולד עם קרם… רק שהיא גילתה שכולם כבר הקדימו אותה ואכלו "בשושו" והשאירו לה פרוסה אחת.

אני מחליט לחזור ולאכול יותר נכון. ספורט אני לא עושה, כואב לי פה, כואב לי שם. אבל לאכול יותר בריא ופחות ג'אנק – זה כן. בפעם הקודמת השלתי מעצמי את הקילוגרמים המיותרים רק בעזרת אכילה נכונה. והפעם אני אעשה את זה שוב. אין יותר התגנבויות למטבח ונשנושים של סוכרים או פחמימות.

לא יודע כמה זמן זה ייקח, לא יודע כמה אני אוכל להתמיד, אבל את ההחלטה הראשונית – המודעת והרציונלית יש לי. נכון שימי שלישי הם עדיין ימים של פחמימות – אבל לא חייבים לרדת על כל המגש – גם חצי מגש מספיק.
ואם יש עוגע במקרר כי לבת שלי היה יום הולדת 17, אז לא חייבים לאכול פרוסת עוגה נוספת.

אז נשימה עמוקה – והנה זה מתחיל. אני אטפס על ההר הגבוה הזה, שראשו מעל העננים, ואגיע אל היעד הנכסף – אל המשקל וההיקפים שהצבתי לעצמי כיעד!

הזמנת אוכל מבחוץ – יאמי


כמה פעמים רציתם להכין ארוחת ערב שלא כוללת את המרכיבים הרגילים של ביצה, סלט וגבינה לבנה ?

כמה פעמים התחשק לכם 'משהו אחר' ?

*

לפני מספר שבועות פגשתי בפייסבוק ידידה שלי (יחצנית שעבדתי איתה בעבר), והתחלנו לצ'וטט לנו.

'מין הון להון' (ובתרגום : מכאן לכאן) התברר לי שהיא מייחצנת אתר שאני לא שמעתי עליו, אתר בשם יאמי (www.yummi.co.il). אמרתי – ניכנס, עוד אתר של אוכל – אני מנוי כבר על 20, מה כבר יכול להיות אחר ?

*

יאמי

*

ובכן, מתברר שהאתר הזה הוא כן אתר אחר. זה לא סתם עוד אתר של שפים, טבחים, מתכונים ואוכל. זה אתר להזמנת אוכל, לפי טבח, מיקום ועוד כמה קריטריונים… רגע – בואו נתחיל מההתחלה.

*

נכנסים לאתר, קצת עמוס בעיניים אבל "תיק תק" מבינים מה קורה.

קודם כל נרשמים. אפשר דרך הפייסבוק ואפשר "סתם" דרך המייל.

בחלק העליון מכניסים את הישוב שאליו רוצים שתגיע המנה ובחלק הימני מסמנים את הקריטריונים של האוכל שרוצים (כשר, בשר, דגים, חלבי, ללא גלוטן, ללא סוכר, צמחוני וכו'…). אני, מן הסתם, סימנתי "הכל".

אה.. כן.. ברגע שמכניסים את שם הישוב, מצטמצמת רשימת הטבחים ונשארים רק הטבחים שמבצעים משלוחים לישוב שבחרת.

*

התחלתי לעיין בתפריטים של הטבחים שנותרו לי, והתמקדתי על מספר מנות שמשכו לי את העין.

סימנתי לי "לזניה בשרית" של הטבחית גל, האתר הראה לי תמונה של הלזניה, שאל אותי בכמה אנשים מדובר ואיזה גודל של מנה אני רוצה (Small, Medium, Large). בחרתי S ל- 4 סועדים (לנו זה הספיק מעל ומעבר), כתוספת בחרתי פטריות ממולאות בכמה סוגי גבינה ופסטו ולקינוח מאפין של שוקולד נוטלה ואגוזים.

בכל מנה רשום כמה יחידות לסועד (הפטריות, למשל, מגיעות 2 יחידות לסועד, אז הזמנתי רק שתיים).

מוסיפים לסל כל מנה, ומגיעים לקופה.

לא לשכוח – יש להוסיף – 15 ש"ח למשלוח (לכל המנות מכל טבח).

רשמתי את התאריך (לעוד שלושה ימים, בין השעות 18:00 ל- 19:00), ואכן, בגשם שוטף, עם פקקים, בדיוק בשעה 7 הגיעה גל ומסרה לי שקית עם ההזמנה שלי.

לשקית היה מוצמד דף עם השם שלי, הכתובת, מספר ההזמנה, תיאור המנות והכי חשוב – אופן החימום והזמן שהן יכולות להישאר במקרר (ואם אפשר גם בהקפאה).

*

שקית אוכל

*

זוגתי שתחיה ואני התיישבנו והתחלנו לבדוק את המנות –

התחלנו עם הפטריות – טעים.(פטריות פורטבלו לפי דעתי), הפסטו מעט דומיננטי אבל השילוב של הגבינות – מנצח.

*

פטריה עם גבינה ופסטו

*

עברנו לאחת המנות האהובות עלינו, באופן כללי – הלזניה. אין הרבה אפשרויות להרוס לזניה, אם כי כבר נתקלנו בזה בכמה מקומות שאכלנו בהם. האמת – לא ציפינו למה שהגיע – עלי הלזניה היו עשויים ביד ולא קנויים (מייד אפשר להרגיש), בין השכבה האחרונה של הבשר לעלה הלזניה העליון, היתה שכבה של גבינה עדינה והלזניה עצמה אחת הטובות שאכלנו, אם לא ה… ! וכמו שהבנתם, אנחנו חובבי לזניה.

*

מגש לזניה

*

כמו שאמרתי, הזמנתי 4 מנות קטנות. הלזניה הגיעה במגש והיתה מספיקה בהחלט לארבעה אנשים כחלק מארוחה.

עברנו לקינוח – מאפין נוטלה עשיר… אני לא חסיד גדול של שוקולד. האמת – אני לא ממש אוהב שוקולד. אז למה הזמנתי ? כיוון שזוגתי אוהבת שוקולד (מאד).

*

מאפין נוטלה חם וטעים

*

בשלב זה כבר אכלתי לבד. לירון הסתכלה עלי במבט מקנא, אבל היא היתה מלאה כבר אחרי הפטריה ומנת הלזניה.

חיממתי את המאפין 30 שניות במיקרו, הוצאתי וראיתי את השוקולד מבפנים הופך לנוזלי… התחלתי לאכול עם כפית ו… זה פשוט שבה אותי ! לא צריך כדור גלידה ליד, לא צריך שום דבר ! רק את המאפין הזה שהדביק לי את השפתיים ורומם לי את הנשמה. אוי זה היה פשוט – אין לי מילה אחרת – אלוהי. (וזה אומר אחד שלא מת על שוקולד).

בקיצור – YUMMI !

*

אז זאת היתה ארוחת הערב שלנו לאתמול.

*

נחזור לאתר – ניתן להזמין טבח אליכם הביתה שיכין את האוכל ויגיש לכם (מי אמר שצריך לצאת למסעדה כדי לאכול בחוץ מזון גורמה) וכמו כן, ניתן להזמין גם אוכל לאירועים – הכל דרך האתר, הכל בלחיצת כפתור.
שוב – לא להיבהל מעומס המידע באתר, ברגע שמתרגלים (כמה שניות) – זה הכל 'בקלי קלוטוס' (כמו שבתי אומרת).

ולא לשכוח – יש גם שירות לקוחות – היה טעים, לא היה טעים, הטבח/ית איחר/ה…

03-7160699

*

נעבור למחיר – איך אפשר לכתוב על הזמנת אוכל בלי לכתוב כמה זה עולה…

אז אמרנו – המשלוח עולה 15 שקלים מכל טבח שמזמינים ממנו.

ליד כל מנה רשום המחיר שלה, שמתעדכן לפי מספר האנשים שאתם בוחרים.

כל הארוחה שהזמנתי עלתה לי סך הכל 245 שקלים כולל המשלוח.

והתשלום – דרך PAYPAL או דרך כרטיס אשראי, לבחירתכם.

לדעתי זהו מחיר יותר מסביר לכמות האוכל שקיבלנו, ויותר חשוב – לאיכות האוכל.

 

*

www.yummi.co.il

ארוחת צהריים בשני חלקים – חלק א'


יום שבת, קמים מוקדם בבוקר (טוב – מוקדם זה יחסי – הילדים נתנו לנו לישון עד 9 בערך), בצהריים צריכים להגיע אורחים – דוד מחו"ל וסבתא מהצפון.

אחר כך יתברר שעוד זוג חברים שלא ראינו כבר שנים מתכוון גם להגיע.

ארוחת בוקר חטופה של קפה וג'חנון מאתמול, שולחים את הילדים לשחק ולראות טלויזיה ומתחילים לחשוב מה להכין לארוחת צהריים.

אשתי שתחייה נזכרה שאמרתי לה שאני "מת" לקובה סלק, אז לאט לאט היא אספה את הרכיבים והוחלט פה אחד לעמוד ולהכין מרק קובה סלק כמנה עיקרית. לגבי תוספת, על זה אני אספר בחלק ב'…

אז קובה סלק, למי שלא יודע, מורכב בעצם משלושה חלקים : המרק, המילוי והקובה עצמו.

מתחילים במרק –

מטגנים 2 בצלים גדולים קצוצים בסיר גדול (והכוונה כאן לסיר גדול).

מוסיפים 12 כוסות מים (בערך 3 ליטרים) ומתחילים להוסיף ירקות :

סלק אחד חתוך לפלחים.

 

3 עלי מנגולד קצוצים דק.

5 גבעולי סלרי קצוצים.

אוסף של גבעולי פטרוזיליה קצוצים.

יחד עם הירקות מוסיפים שלושה כרעי עוף.

 

נותנים לרביחה לרתוח ואז מנמיכים את האש ומבשלים על אש קטנה למשך שעה.

 

בזמן שהמרק מתבשל לו לאיטו וריח של סלק מתחיל למלא את חלל האוויר, עובדים על המילוי :

מטגנים 2 בצלים קצוצים דק דק דק עד להזהבה.

מוסיפים 300 גרם בשר בקר טרי טחון.

 

מתבלים במלח, פלפל, בהרט (תבלין שאני מאד אוהב גם לבשר על האש) ומשאירים להתקרר.

כאשר עוברת השעה, מוציאים את העוף מהמרק.

מוסיפים 100 גרם רסק עגבניות.

200 גרם שזיפים מיובשים.

מיץ מלימון אחד.

מבשלים עוד כרבע שעה (15 דקות), טועמים ומשפרים את התיבול.

ועכשיו להכנת הקובה עצמו :

שמים בקערה 500 גרם סולת.

3 כפות קמח.

3 כפות שמן.

50 גרם חמאה.

מוסיפים כוס מים ולשים את העיסה עד לקבלת בצק אחיד.

 

מכינים מהבצק כדורים, בעזרת אצבע רטובה יוצרים בהם גומה וממלאים אותה במילוי שהתקרר בינתיים,

ומגלגלים שוב לכדור.

 

הכמות הזאת צריכה להספיק בערך ל- 20 כדורים.

מכניסים את הכדורים המוכנים לתוך המרק.

החכמה היא להכניס קודם חצי מכמות הכדורים, להמתין שהמרק יתחמם שוב ואז להכניס את שאר הכדורים.

מבשלים את המרק עם הקובה בפנים עד לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים על אש קטנה עוד חצי שעה.

 

הקובה יצא מדהים.

האמת היא, שמאחר וזו היתה הפעם הראשונה של שנינו בגלגול קובות (כדורי הבוץ בילדות – ה "קובבות" לא נחשבים), הכדורים היו קצת עבים.

OK, לומדים מהנסיון. בפעם הבאה הבצק יהיה דק יותר (ואז גם יספיק ליותר כדורים).

את המילוי שנשאר לנו שמנו בצלחת חומוס וניגבנו עם פיתה.

לגבי התוספת – מג'דרה…

בפוסט הבא.