פטריות אפשר גם בפשטידה


מאז שזוגתי שתחייה והבת הגדולה שלי הפסיקו לאכול בשר, יותר נכון – זוגתי הפסיקה לאכול בשר והגדולה שלי אוכלת רק ב special occasions – אנחנו כל הזמן מחפשים תחליפים, וטופו הוא אחד המרכיבים העיקריים למנת חלבון, לאלה מאיתנו שהחליטו לוותר על מנת הבשר שלהם.

גם התאומים, בני השלוש מתקשים באכילה של כל דבר, היות והם אלרגיים לביצים, ואנחנו כל הזמן מחפיש להם תחליפים.
אז איך מתחילים? יופי – אני שמח ששאלתם.

פטריות היו מאז ומתמיד חולשה שלי – אני זוכר את היום בו הכנתי (אז היא עוד היתה רק חברה שלי בהגדרה) פטריות פורטבלו במילוי בשר ומוקרמות, וכך זכיתי גם לארוחה טובה וגם בליבה של זאת שנמצאת עזר כנגדי ב- 18 השנים האחרונות, ובשאיפה לעוד שנים ארוכות, טובות ויפות יחד.

עברנו על ספרי בישול וחיפשנו באינטרנט, ומצאנו את את פשטידת הפטריות המופלאה הזאת:

נתחיל בהזהבת בצל גדול חתוך דק במחבת, נוסיף 2-3 שיני שום כתושות, את פטריות השמפניון הגדולות שחתכנו לרצועות גסות נזרוק גם לטיגון (בערך 3 סלסילות) ונמשיך תוך כדי ערבוב במשך מספר דקות (בערך 5 דקות), תוך שאנו מוסיפים מעט אגוז מוסקט, רבע כפית טימין ורבע כפית אורגנו (עדיף טרי). מעט מלח ופלפל שחור – לפי הטעם.

אחרי שטיגנו את המרכיבים, טוחנים בבלנדר (אפשר גם במוט) – 300 גרם טופו נקי, 6 כפות של קמח עדשים, מוסיפים כוס אחת של חלב סויה ושליש כוס שמן זית.
ממשיכים לטחון עד שמקבלים עיסה חלקה.

בקערה מערבבים את הפטריות המטוגנות שלנו ואת עיסת הטופו שטחנו ומעבירים לתבנית.

לתנור שחומם מראש ל- 200 מעלות מכניסים את התבנית – לא לשכוח לרפד אותה בנייר אפייה למניעת הידבקות – למשך של 35 דקות.

הילדים עפו על הפשטידה, שבמקור היא הגיעה מספר בישול טבעוני, ואנחנו הוספנו לה טוויץ' קטן.

ג'ניפר לופז היתה מאושרת


כך עברו להם 10 ימים לא קלים, וסיימנו את האתגר של ג'יי לו – ג'ניפר לופז.
מה אומר האתגר הזה בעצם ? תתחיל לאכול, אבל רק מה שמותר. ומה מותר, אתם בטח רוצים לדעת, אז אני אספר לכם – מותר ירקות, והרבה. רוב התזונה מתבססת על ירקות טריים ומבושלים. מותר 4 יחידות של שמן (אחת בביצה בבוקר, כף אחת בסלט בצהריים, כף אחת בסלט בערב ועוד יחידה במשך היום). מותר עד 15 אגוזים / בוטנים / שקדים וכד' ביום. מותר בשר רזה – עוף ללא עור וללא שומן, בקר – סינטה או פילה – ללא שומן כמעט. את הביצה (2 ביום) כבר הזכרתי, טופו לסוגיו.
בגדול – זה מה שאוכלים. ואוכלים עד ששבעים. וכן, אפשר לשבוע מירקות מבושלים (בדגש על פלפלים ופטריות) עם טופו. לוקחים אולי 2 מנות, אבל שבעים.

אבל משהו היה חסר לי – משהו "לעיס", שאני אוכל לנשנש איתו ממרח טעים… לחם! כל התקופה הזאת של שינוי התזונה והירידה במשקל (6 קילו לא הולכים ברגל), היה חסר לי כל כך הלחם "בחייאת הלחם הזה שאני אוכל…". עוגה, שתהיה גם בלי סוכר, אבל שאוכל לתת בה ביס רעבתני כזה מכל הנשמה… זה מה שבאמת היה חסר לי.
אבל גם בתום עשרת ימי "הצום" / האתגר לא יכולתי לחזור לאכול את הדברים האלה – הפחמימות – שאני כל כך אוהב. בואו אני אספר לכם משהו על עצמי – אני בן אדם של "שחור ולבן" כלומר "הכל או לא כלום". אם אני מתחיל "דיאטה" / תזונה, אני הולך איתה עד הסוף. אין אצלי קיצורי דרך ואין לי, גם ברגעי משבר, אין נפילות. אני טוטאלי למשימה. ואין אצלי מעידות קטנות/גדולות… כלומר אם תהיה לי מעידה – אני מפסיק עם התזונה וחוזר לאכול מה שאכלתי, או יותר נכון, בצורה שאכלתי שהביאה אותי למשקל הגבוה (בשבילי) של 82 ק"ג, שירדו לאיזור ה- 74-75 ק"ג והצרת היקף הבטן (לצערי לא מדדתי אז אין לי מידות) אבל ירידה בג/ינס ממידה 44 למידה 40-42 בהחלט עושה לי טוב על הנשמה.

אז מה אכלתי? חלק העליתי באינסטגרם, כמו למשל התבשיל הזה – https://www.instagram.com/p/CNnN9pbH8ZQ/?utm_source=ig_web_copy_link, או התבשיל הזה – https://www.instagram.com/p/CNh1E83HmcA/?utm_source=ig_web_copy_link
שהם תבשילים מצויינים, כל אחד בפני עצמו, מבוססים על בישול של ירקות וטופו – טעים ומאד מזין. גם הילדים אוהבים את זה.
רעב – לא יצאתי. אה… ואיך אפשר לשכוח את הסלטים – כמויות אדירות של סלטי כרוב, חסה, ירקות – עם מעט מאד שמן, חצי לימון סחוט טרי לתוך התערובת ומעט מאד מלח. ניתן לקנות לקטים של ירקות חתוכים כבר ואפשר לשלב ולגוון.
אבל דבר ראשון "על הבוקר" – חצי ליטר של מים חמימים על חצי לימון סחוט בפנים.

אני מאושר. נכון, אני לא אוכל פחמימות (שכמו שאמרתי – הן כל כך אהובות עלי), אבל אחרי האתגר של ג'יי לו אני יכול לחזור ולאכול פירות (לא בהגזמה), להימנע מסוכר מעובד ואני מרגיש הרבה יותר טוב.

טורטייה מכוסמת ומה עושים איתה


אחרי שביקשו ממני כל כך יפה, ויותר מפעם אחת, הייתי חייב להעלות את המתכון של הטורטיות מכוסמת (באנגלית Buckwheat).

כמו שאמרה חברה שלי בפייס ואישה שאני מאד מעריך – "מגיל מסוים כוסמת זה טעים"… אז הגעתי לגיל הזה שלכוסמת אין כבר טעם וריח של אוכל לכלבים (יש לי כלבה – אני יודע מה הריח).

אז חזרה לעניינינו – טורטייה מכוסמת:
נתחיל בכוסמת – אנחנו נשתמש בכוסמת הירוקה – לא החומה הקלויה – וניקח לנו 500 גר' כוסמת ירוקה, נשרה אותה בקערה שעתיים – שלוש, נסנן ונשטוף היטב במים זורמים (לא חייב תמי4, אפשר גם מהברז).
את הכוסמת השטופה נכניס לקערה ונוסיף לה 3 ושלושת רבעי כוסות מים (עשיתי חישוב – 900 מ"ל מים).
עכשיו נוסיף את המלח. פה אנחנו נכנסים לדקדוקי טעם. אנחנו משתמשים במלח הימליה ורוד, שהטעם שלו עדין יותר ממלח ים או, רחמנא ליצלן, מלח גס.
מהמלח (הימליה ורוד – כן?) נוסיף בערך 2 כפיות.
בגדול – זהו. מה שנשאר עכשיו זה לטחון הכל עד דק – וכשאני אומר "עד דק" – אני מתכוון עד שנוצרת לנו בלילה אחידה ללא גושים.
בעזרת מצקת יוצקים בתנועה סיבובית את הבלילה למחבת חמה (בדיוק כמו שעושים קרפ) – מהמרכז כלפי חוץ – כדי לקבל קרפ (טורטייה) דק ואחיד, וכאשר רואים שהשוליים מתייבשות ומתחילות להתקפל, הופכים בעזרת מרית. יש לשים לב לא לנסות להפוך לפני כן כי אז הטורטייה תיקרע, וחבל.

זהו – זו כל התורה של הכנת טורטייה מכוסמת, לא מסובך מדי.

ואז מתעוררת השאלה – מה עושים עם הטורטייה ? אני אענה לכם (כמובן) – אנחנו אוהבים למרוח עליה טחינה (תוצרת בית), ואז ניתן לשים אנטי-פסטי שהזהיב והתרכך בתנור, או סלט ירקות ושווארמה מטופו (פוסט נפרד), כדורי פלאפל מחומוס מונבט שהבשילו בתנור, להכין ממנה פיצה עם גבינה טבעונית ובצל סגול עם ממרח עגבניות מיובשות home made… בקיצור – האפשרויות הן כמעט בלתי מוגבלות – הכל כיד הדמיון הטובה.

אה… ובל נשכח את האחסנה והשימוש המאוחר – ניתן לעטוף את הטורטיות שנשארו בניילון נצמד ולהכניס למקרר, לפני ההגשה מומלץ לחמם מספר שניות (הטורטייה טעימה יותר כשהיא חמה).

עולם אחר TAYA


תקראו לי 'מפגר חברתי' או 'מוגבל קולינרי' אבל את מסעדת TAYA לא היכרתי (רחוב האופה 1 קדימה), ואחרי שהכרתי פתאום גיליתי שכולם מכירים את המסעדה ואף מהללים ומשבחים אותה… ואיפה אני הייתי כשכל זה קרה ???TAYA

להמשיך לקרוא

ללבב לביבות ולא לחנוכה


מתי אנו מלבבים (כן – זה הפועל) לביבות ? בחנוכה, כמובן… אבל מה קורה כאשר מכינים שניצלים ונשארת בלילה ? מן הבלילה אפשר להכין הרבה מאכלים טעימים – או בעברית – מטעמים. להמשיך לקרוא

שיוט במרצדס לוילה V


סתם יום של אמצע שבוע ואני בשיחת חולין עם חבר טוב – רוני אקרמן, שבדיוק קיבל מרצדס 180C Class לבדיקה עבור אתר הרכב 'אוקטן גבוה', בו הוא מפרסם.

מזמן לא נפגשנו אז קבענו לנו בשיא הספונטניות לנסוע יחד עוד באותו ערב לרמת הגולן, לישוב חד-נס ולבדוק מסעדה שרוני קרא עליה המלצה מצוינת, בשם 'וילה וי' שהיא מסעדת שף עם צימר צמוד, או בקיצור – מתחם נופש קולינרי, כמו שקורא לה השף גיא בן שמחון. להמשיך לקרוא

זן ואומנות הבישול הטבעוני


או כמו שהוא נקרא – "חמש עונות במטבח, בישול טבעוני ברוח הזן"

* כריכת הספר

מכירים את הספר 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג ?

אז כשקיבלתי את הספר, נזכרתי במשפט שאומר החזיר (מכל החיות) – "איך אשב אני חזיר, לבן בן לבנים, בכפיפה אחת עם חתולה כושית…"

– ולמה ?

"איך אקרא אני, קרניבור בן קרניבורים, ספר בישול ועוד טבעוני…" (?!)

אז ככה הרגשתי כשקיבלתי את הספר.

להמשיך לקרוא

7 מינים, 7 מנות, 7 קינוחים, 7 בלוגרים רעבים…


logotop

או במילים אחרות – הוילה בגן אורנים.
כמו שהמוטו שלהם אומר – "The best – Or nothing" (הכי טוב – או שום דבר).

VILLA

*

המקום מהווה מוקד לאירועי קונספט. מה זה "אירוע קונספט" ?

או – על זה בדיוק רציתי לדבר איתכם…

הכוונה באירוע קונספט היא שכל אחד, שמעוניין לקיים אירוע, מגיע לפגישה, ולא משנה עד כמה הרעיון של האירוע הוא "משוגע" – זה רק מאתגר את השף קולין גילון ואת השף קונדיטור יוסי בולגרו. שניהם בעלי נסיון עשיר בענף ומוכרים בעולם. הם משלימים אחד את השני ביצירתיות של המנות וכמובן שגם בטעמים.

*

אחרי כזאת פתיחה ארוכה, אני יכול לספר שהוזמנתי יחד עם עוד 6 בלוגרים לאירוע קונספט שכזה – אירוע מיוחד לט"ו בשבט… מעניין…

קונספט 7 מינים

*

בט"ו בשבט מזכירים את שבעת המינים שבהם התברכה ארצנו – חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.

זה הקונספט שעמד מאחורי האירוע – לבנות 7 מנות – שכל מנה מסמלת בתוכה את אחד המינים ואיך אפשר בלי קינוחים ?! הקינוחים באותו קו מחשבה…

*

מתחילים בהגעה לגני התערוכה (מישהו ידע שיש שם גן אירועים?), הליכה קצרה בחצר הגן ועליה לחדר הישיבות.

נורבר אטליי, בעל המקום, אירח אותנו וסיפר קצת על ההיסטוריה שלו ושל המקום.
בהפתעה מוחלטת הוא פתח ארון שהיה מאחוריו והעניק לכל אחד מאיתנו שי – ערכה לבקבוק יין…
בן אדם מרשים לכל הדעות.

תראו – אני יכול עכשיו להתחיל ולכתוב על העיצוב המיוחד של המקום, על רעיון שילוב חמשת החושים בתהליך הבניה, על השילוב ההרמוני של כל האלמנטים, על החומרים הנעימים והאקוסטיקה שתוכננה במיוחד כדי שהמוזמנים 'ירגישו' את המוזיקה ולא רק ישמעו אותה, על ריח הטבע, על הריהוט, חפצי האומנות, הבדים, הסטיילינג ו… ו…

אבל אני לא אעשה את כל זה. (אנחת רווחה?)

*

אני אתחיל לספר על המנות –

באוכל יש בעיה – תמיד. לכל אדם יש חיך שונה וטעם שונה.

מנה שיכולה להיות טעימה לי, יכולה להיות (לא אומרים איכס) 'לא לטעמו' של מישהו אחר.

אותו דבר היה גם כאן.

מנת הזית, למשל – לחלק מהאנשים היתה מאד חריפה עד כדי כך שהיה להם קשה לאכול, חלק מהאנשים אמרו שזה מאד טעים ולא חריף בכלל ואילו אני (שלא אוכל חריף), אמרתי שהמנה חריפה מעט יותר מדי אבל היא כל כך טעימה – הקובנייה, הטפנד זיתים, ביצת השלו שהשתלבה בדיוק אם טחינת השקדים – עד שחיסלתי אותה לחלוטין.

מנת התמר היתה מדהימה – טארט פילו ממולא בתרד, אגוזים וערמונים ברוטב סילן וחמשת התבלינים… זאת מנה שאפשר להגיש אותה עם כל רוטב שהוא – והיא תתאים !

רוטב מתוק – והיא קינוח, רוטב צ'ימיצ'ורי, רוטב סלסה… היא פשוט מתאימה (בתמונה הגדולה).

מנת הרימון באה בצורת רימון – סלק ממולא בראגו סינטה ברוטב רימונים… הריר כבר נוזל לי….
נכון שיכול להיות שאפשר היה לשנות דבר אחד או שניים, אבל הגאוניות ביצירה הזאת פשוט מהממת.

את שאר המנות אני אניח לכם לראות לבד – מנת השעורה, החיטה, הגפן והתאנה, שכל אחת מהן היא יצירת אומנות בפני עצמה והמחשבה שהושקעה בשילוב כל המרכיבים כדי ליצור מנה 'כשרה לט"ו בשבט' היא… אין לי מילה אחרת חוץ ממדהימה !

*

קולאז מנות

*

*

אחרי זה יש לכם עוד מקום לקינוחים ?

כי לנו בהחלט היה. גם בקינוחים לא אכזבו אותנו וכל אחד ואחד מהם היה יצירת אומנות בפני עצמה.

המנה שתפסה אותי בצורה החזקה ביותר, גם בעיצוב, גם במחשבה וגם בטעם – היה קינוח התמר.
צלחת עם "אדמה" שעליה מונחות (בעמידה) גליליות תמרים ועליהם "כובע" משוקולד (כאילו פטריות הבוקעות מן האדמה).

קינוח תמר

אני אשאיר אתכם לרייר מול התמונות של הקינוחים…

אם זה המלבי רימונים ואם זאת השבקייה (שעורה) או הפרפה תאנים.

בקיצור- WOW

*

קולאז קינוחים

*

ולבסוף, עוד קיבלנו מתנה – מגש עם מיני תופינים, שאישתי והבת שלי השמיעו קולות בזמן שטעמו אותם… שעדיף לא לחזור עליהם או להגיד איזו קונוטציה עלתה לי)…

היה טעים ! אף אחד לא יכול להגיד אחרת. יש מי שהתחבר למנה זאת או אחרת, אבל אם מסתכלים על התמונה הגדולה – היה אפילו יותר מטעים!

היה נעים. האווירה שהמקום משרה – הרוגע, החברה, המקצועיות, שני השפים – שף קולין גילון והקונדיטור שף יוסי בולגרו שעשו עבודה מדהימה.

שורה תחתונה – גם טעים, גם נעים וגם מיוחד.

*

הווילה – גן אורנים

The best ot nothing

שד' רוקח 97 – תל אביב

03-7119000

info@gv.co.il