עו"ד לענייני גירושים… מצחיק על הבמה

להרגע ! אני לא מתכוון להתגרש !

עכשיו אפשר להתחיל :

עו"ד לענייני גירושין עומד על הבמה

זה נשמע כמו התחלה של בדיחה… ובכן – זה לא רחוק מזה.

הוזמנתי להופעה של עו"ד בני דון-יחיא – מתוך ויקיפדיה.

עורך דין (ועוד לענייני גירושין) – הופעה… סטנד-אפ… לא ממש מסתדר בראש.

*

יום שישי אני מקבל טלפון – "מחר בערב אני יודע שאתה לא עושה כלום אז אתה וזוגתך באים איתנו לראות הופעה!"

זאת לא ממש היתה בקשה… אז באנו! (וממש לא הצטערנו – תיכף גם תבינו למה).

כמו שאמרתי, בני הוא עורך דין לענייני גירושין כבר הרבה זמן. הוא גם גרוש בעצמו מעורכת דין (פולניה) גם כן לענייני גירושין – מתחיל להזכיר איזה מערכון של הגשש…

*

טובים השניים

*

היכל התרבות בראשון לציון, אולם לא גדול, על הבמה פסנתר כנף שלידו מתיישב אילן. הוא מתחיל במחרוזת שירי אהבה ויש לו גם תפקיד פעיל בקטעי הקישור.

בני נכנס לבמה, מציג את עצמו ושואל מדוע לא אוהבים עורכי דין. הוא לא מחכה לתשובה ואומר ש – 95% מעורכי הדין מוצאים שם רע לכל השאר…

לוקח לקהל שניה לקלוט…

הוא מנהל סוג של דיאלוג עם הקהל, אבל מה לעשות, גברים שבאים עם הנשים שלהם לא יענו תשובות אמיתיות… אהמ… בוודאי שלא אם הם רוצים לישון במיטה ולא בסלון…

הוא שואל את הקהל שאלות שגורמות לו לחשוב (וברוב המקרים להשאיר את התשובות האמיתיות אצלו – במיוחד אצל הגברים)… באמת שמתי לב שרוב העונים הן בעצם עונות…

לפתע הוא קורא לאורח מיוחד – לטנור הישראלי (ממוצא רומני) גבי שדה.

בני דון יחיא וגבי שדה

*

גבי שדה, בן אדם מרשים, כמעט וגונב לבני את ההופעה עם קולו המדהים (הוא לא ממש היה צריך את המיקרופון), הוא התחיל במחרוזת שירי אהבה וזוגיות, המשיך בסיפור קצרצר על חייו ושר את אחד השירים המפורסמים של פברוטי (שהיה מורה שלו).

הוא ממשיך במספר שירים שגורמים לקהל (ולי בעיקר) צמרמורת של התרגשות ורעד בלב, ומסיים בשני שירים מדהימים – 'הפרח בגני' (זוהר ארגוב) באיטלקית (?!) ושירו של יהורם גאון – 'איפה את אהובה'.

לחץ על התמונה לשמיעת השיר

גבי שדה בשיר חיוכים

(אני צריך לזכור ללכת להופעה שלו…)

*

בני הוא חובש כיפה ולא מתבייש לצחוק על הרב השכונתי (זה שרב עם כל השכונה), על דוסטויבסקי שכתב את 'הגט ועונשו' ולשחוט עוד כמה פרות קדושות בדרך.

על הבמה

הוא צוחק על הכל ועל כולם – על עורכי דין, על פולנים (ובעיקר על פולניות), על תימנים, על רומנים, על האינפנטיליות של הגברים, על האמת והשקר במוסד הנישואים (שהוא חסיד גדול שלו – לא של השקר – של המוסד), על היכולת המופלאה של גברים להעמיד פנים שהם מקשיבים ולבסוף גם על מוות.

והכל בהומור ובשנינות.

*

הקהל משתף פעולה עם בני וממש נסחף – גם לסיפורים המצחיקים וגם לכמה סיפורים מצחיקים קצת פחות, שלא לומר עצובים. אבל "סיפורים מן המשרד" זוהי פיקנטריה טובה והקהל (וגם אני, כמובן) בעיקר מתגלגלים מצחוק.

בני, עם הקול הנעים והפנים הטובות, משתף גם כמה חוויות אישיות – בעיקר מהגירושים שלו, אבל גם מחתנו התימני ומבית הספר של ילדיו.

*

בסוף נשארים המלאכים

*

שורה תחתונה – 'טובים השניים' – עו"ד בני דון-יחיא.

מופע מומלץ לרווקים, רווקות, למי שבדרך לחתונה וגם למי שבדרך לגירושים… וגם למי שרוצה לצחוק על כולם ומכולם.

עצמי עיניים חזק / ג'ון ורדון – ביקורת קריאה

הבלש בעל המוח האנליטי החד כתער, דייוויד גרני, יצא לגמלאות, או כך לפחות הוא חשב…

הוא ואשתו (או יותר נכון לומר – אשתו והוא) קנו חלקת אדמה באמצע שום מקום והם מנסים לחיות חיים שלווים ללא הפרעות.

אחרי שבספר הקודם "חשוב על מספר" נאלץ דייב לחזור ולעזור למשטרה מכיוון שחברו נרצח באופן מוזר ביותר, הפעם הוא מקבל פנייה ישירה מהחוקר הישיר של הפרשה, ג'ק הארדוויק (דרך אם הנרצחת), לבוא ולעזור בפרשייה מזעזעת נוספת, שמתגלה אח"כ שהיא רק קצה הקרחון בפרשה חובקת עולם ומעורבות בה משפחות פשע, תעשיית פורנו שלמה, סחר בנשים, כסף ויצרים אפלים.

המוח המבריק של הבלש (בגימלאות ?) מנתח מצבים במהירות של פורשה על מסלול המירוצים, לפעמים אפילו לי הניתוח נראה מהיר מדי – הנקודות לא מתחברות אצלי לאותה מסקנה הגיונית שדייב מגיע אליה עם אותם נתונים.

הספר גורם לי לאמץ את הראש ! זה לא ספר לקחת לפני השינה, לקרוא כמה עמודים ולהירדם איתו. זה מסוג הספרים שנשארים לקרוא עד הסוף (ורצוי בסביבה נטולת הפרעות).

מעבר לעל-אנושיות של מוחו, נגלה לנו כאן גם פן אחר באישיותו של דייב – פן רגשי. הוא פורץ בבכי, כאשר הקטליזטור הוא… בלי ספוילרים…

ג'ון ורדון לוקח את הדמות הראשית צעד אחד נוסף קדימה ומראה לנו פנים נוספות אצל הבלש המהולל (שדמותו עיטרה את שער ה-"טיימס" הניו-יורקי פעם).

הפעם דייוויד עומד בפני סכנת מוות אמיתית ומוחשית יחד עם ג'ק הארדוויק (האנטי דמות שלו).

את ההמשך… תקראו לבד.

*

מגב הספר :

דייוויד גרני הוא הגיבור הבלתי נשכח של רב-המכר חשוב על מספר, חוזר לחקירה נוספת, מסובכת ומרתקת אפילו יותר מקודמתה.

*

גופתה של כלה יפהפייה מתגלה במהלך טקס נישואיה לפסיכיאטר בכל שם עולמי, כשראשה ערוף. החשוד המיידי הוא הגנן המקסיקני המועסק באחוזה, שניהל ככל הנראה רומן עם הנרצחת. אלא שהוא נעלם בלי להשאיר עקיבות, ובאופן בלתי מוסבר אפילו במצלמות הוידאו שלפניהן עבר לא נקלטה דמותו.

בייאושה פונה אמה של הנרצחת לגרני כדי שיסייע למשטרה בחקירה. גרני, בעבר הבלש המעוטר ביותר במשטרת ניו-יורק, מנסה שוב להסתגל לחיי הכפר השלווים ולהתנתק מהעולם האפל שהשאיר מאחוריו, אבל נסיבות הרצח המוזרות והמסתורין האופף אותו מפתים אותו לקבל על עצמו את החקירה למרות הסתייגותה של אישתו מדלן. וככל שהוא מעמיק לחקור, הוא מגלה שהוא הולך ומתקרב למארג פשיעה בין לאומי, אכזרי וחולני ועם זאת יעיל להחריד. וייתכן שהוא מתקרב אליו יותר מדי.

*

ספרו הראשון של מחבר המותחנים האמריקאי ג'ון ורדון, חשוב על מספר, תורגם לעשרות שפות והיה לרב מכר עולמי. ספרו השני עצמי עיניים חזק, מבסס את מעמדו של ורדון כאחד מסופרי המתח המקוריים והמרתקים בעולם כולו.

*

אני מאד נהניתי מרוב הספר ואני כבר מחכה לפנות את הזמן לקריאת הספר השלישי בסדרה, שכבר נמצא אצלי בטווח יד…

חשוב על מספר / ג'ון ורדון – ביקורת קריאה

אתם מאמינים בקארמה ?

אני עוד לא סגור על זה. בכל מקרה אני אומר – מה שצריך לקרות – קורה. זה עוזר… בצורה זו או אחרת.

בכל מקרה, לפני זמן מה, פורסמה ביקורת קריאה על הספר 'חשוב על מספר' של ג'ון ורדון וממש נדלקתי על הספר.

לא עברו מספר ימים ואני מוצא את הספר מונח אחר כבוד – אצל ההורים שלי בספרייה. אם זה לא קארמה אז אני לא יודע מה כן. איך מתוך ערימה של ספרים המונחים להם שם (וחלקם צובר אבק), הבחנתי דווקא בספר הזה.

לא יכולתי להתאפק, ולמרות שאני באמצע קריאה של ספר אחר – לקחתי אותו והחלטתי לקרוא.

וואו ! ממש, אבל ממש לא התאכזבתי.

נכון שהראש היה עוד בספר הקודם – אבל תוך קריאה של מעט מאד עמודים נכנסתי לתוך העלילה והתחלתי לרדוף אחר רוצח סדרתי יחד עם דייב גרני, גיבור הסיפור – בלש בגמלאות שבעברו תפיסה של לא מעט רוצחים מפורסמים.

ניסיתי להרכיב בראש רשימה של רוצחים אפשריים מתוך האנשים המוזכרים בספר (ביניהם גם הבלש עצמו) אבל עד סוף הספר זהותו האמיתית של הרוצח לא מתגלה. וכאשר היא מתגלה – זו הפתעה לא קטנה. גם זהות הרוצח וגם המניע לרציחות המסתוריות, שלכאורה אין קשר ביניהן.

ג'ון ורדון בהחלט השאיר אותי במתח לאורך כל הספר ומפעיל את הגלגלים בראש.

ו… תחשבו על מספר…..

*

מגב הספר :

דייב גרני, בלש מהולל במחלק הרצח של משטרת ניו-יורק,
יצא לגמלאות בגיל 47 ומתגורר עם אשתו מדלן בבית חווה מבודד.
הוא הבטיח לה שלא ישוב לעבודתו לעולם.

לכן, כשחבר מתקופת לימודיו בקולג' פונה אליו בבקשת עזרה לאחר שקיבל מכתבים ובהם איומים על חייו, הוא מתלבט אם להיענות לבקשתו.

אבל משהו במכתבים לא מניח לו. מכתבים כאלה הוא עוד לא ראה.

"חשבתי שלעולם לא אראה אותך שוב – ואז יום אחד ראיתי אותך. והכל חזר אלי: איך אתה נשמע, איך אתה זז – ויותר מכל, איך אתה חושב. אם היו אומרים לך לחשוב על מספר, אני יודע על איזה מספר היית חושב. אתה לא מאמין לי? בוא ואוכיח לך."

ימים אחדים לאחר מכן נרצח חברו של גרני. גופתו נמצאת ליד ביתו, בשלג. עקבות מובילים ממנה אל יער סמוך – ואז נעלמים באחת, ללא הסבר. בימים הבאים יתגלו גופות נוספות ויתברר שכל הקורבנות קיבלו לפני מותם מכתבים דומים. גרני יצטר אז לחקירה המסוכנת בחייו.
הוא יצטרף למצוד אחר רוצח שיודע מה חושבים קורבנותיו ומכיר את סודותיהם – ויודע גם את הסודות הכמוסים של הרודפים אחריו.

*

חשוב על מספר, ספרו הראשון של ג'ון ורדון, הוא אחד המותחנים המפתיעים והמצליחים שנכתבו בשנים האחרונות. מאז יצא לאור בארצות הברית ב- 2010 תורגם הרומן ליותר מ- 20 שפות והיה לרב מכר בינלאומי.
בעקבות ההצלחה כתב לו ורדון רומן המשך, שיראה אור בקרוב.

*

הוצאת כתר.

סילביה / רם אורן – ביקורת קריאה

האמת היא שאני לא מחסידי רם אורן.

מודה ומתוודה שאם נופל לידי ספר שלו אני מעדיף שלא לקרוא אותו, או אם כבר אני קורא – זה אך ורק בשביל להעביר את הזמן.

הגיע לידי הספר 'סילביה – חייה ומותה של סוכנת מוסד', שנכתב ע"י רם אורן בהשתתפות מוטי כפיר, שהיה מפקד בית הספר למבצעים של ה 'מוסד'.

הספר מתאר את חייה של סילביה רפאל – צעירה חצי יהודייה (אביה יהודי ואימה מעולם לא התגיירה), ילידת 1937, שעלתה מתוך ציונות לארץ בשנת 63' והתגייסה לשורות ה 'מוסד' בגיל 27.

הספר מתאר במקביל את חייה שלה ואת אויבה המר (ואויבה של מדינת ישראל) עלי חסן סלאמה, המכונה 'הנסיך האדום', שהיה בכיר בארגון ה- 'פת"ח' וממקימי 'ספטמבר השחור', ואבי אירוע החטיפה והרצח של הספורטאים באולימפיאדת מינכן.

בספר מתוארים חייהם של סילביה ושל עלי, כשהם מתחמקים ורודפים אחד מן השניה.

*

סילביה קיבלה זהות שאולה של צלמת עיתונות אנטי-ציונית קנדית בשם פטרישיה רוקסברג וביצעה עשרות פעולות ברחבי אירופה ובמדינות ערב.

בעקבות רצח 11 הספורטאים במינכן, נפתח מבצע 'זעם האל' ובו, באישור ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, נרדפו וחוסלו אחד אחרי השני מבצעי ומתכנני הפיגוע, חברי 'ספטמבר השחור'.

שיאו של המרדף (ושל הספר) הוא ב- 21 ביולי 1973 בעיירה לילהאמר בנורבגיה, שם נרצח, עקב טעות בזיהוי, אזרח נורבגי ממוצא מרוקני בשם אחמד בושיקי. משטרת נורבגיה עצרה את חברי החוליה והם נידונו לעונשי מאסר כבדים.

*

סילביה נפטרה בשנת 2005, בגיל 67 מלוקמיה בדרום אפריקה, שם גרה עם בעלה הנורבגי. היא קבורה בבית העלמין של קיבוץ רמת הכובש ועל מצבתה חרוט "אהבתי את ארצי בכל מאודי ובבוא יומי אל עפרה תשיבוני…" ולידו סמל ה- 'מוסד'.

*

הסיפור מעניין. מרתק אפילו. אבל לצערי, במקרה זה הסופר עושה לו עוול. הספר יצא בשנת 2010 אבל נדמה כאילו הוא נכתב בשנות ה- 70'. הכתיבה לא סוחפת ולפעמים אף משעממת.

אין ספק שנעשתה כאן עבודה מאומצת של איסוף נתונים גם על ה- 'מוסד', גם על סילביה רפאל וגם על אירגוני הטרור- ה- 'פת"ח' ו- 'ספטמבר השחור' ועל אנשיהם ובעיקר על הבכירים שבהם.

*

הספר מומלץ למי שמעוניין לקרוא ספר הסטוריה מעורב בסיפור אישי נוגע ללב של אחת הלוחמות המנוסות של ארגון הביון של מדינת ישראל.

אולם לחובבי רם אורן הספר יהווה, לטעמי, אכזבה.

יש גם ימים כאלה

*

נכון שגנבתי את השם מספר, אבל לכל אחד מאיתנו יי יום כזה שבא לו להיכנס מתחת לפוך ולא לקום לפחות לשבוע.
לחלק זה קורה יותר ולחלק זה קורה פחות.
אז זה אחד הימים האלה שלי.

*
אתמול קיבלתי בדואר את הדבר הכי מפחיד שמישהו יכול לקבל בתיבה אי פעם : הודעה על מכתב רשום….
מה זה ? מי זה ? למה זה ? מי אמור לשלוח לי ? דוח מהמשטרה ? מה כבר לא שילמתי ?
1001 שאלות שמתרוצצות בראש ומטרידות את המנוחה.

*
אז הבוקר, אחרי ששני הילדים כבר בגן ובבית הספר, השעה 07:40 ואני עומד ראשון, בחיל וברעדה, מול סניף הדואר שאמור להיפתח בשעה 8.
0800 על השנייה אני ניגש לפקידה וביד רועדת נותן לה את הפתק. "רק תחתום פה שקיבלת" היא אומרת בקול מונוטוני שמזכיר לי רובוט. קישקשתי איזה שירבוט, הצגתי תעודה מזהה (שבטעות אני לא אקח את הדוח המשטרתי של מישהו אחר) וקיבלתי לידי מעטפה שמנה.

*
את הדרך הביתה (בהליכה) עשיתי כשאני קורא מילה במילה ומתעכב על כל אות ופסיק מהמכתב שנשלח אלי – מהיכן ?! המכון הרפואי לבטיחות בדרכים…

*
המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (או בקיצור – מרב"ד) נמצא ברחוב הארבעה 12 בתל אביב ומגיעים אליו אנשים רבים – כאלה שרוצים להוציא רשיון למונית, לאוטובוס או לרכב כבד וגם נכים – נכים פיזית שצריכים אביזרים מיוחדים ושם בוחנים אם הם מסוגלים לנהוג במצבם או נכים "בראש" כמו שנקרא שבאים להיבדק ולראות אם הם מתאימים לנהיגה על כבישי ישראל.

*
מאחר ועברתי תאונת דרכים לפני מספר שנים ונפגעתי בראש, גם אני נאלצתי להיבחן במרב"ד.
עלות הבחינה נעה בין 700 ל- 800 ₪ וכדאי להגיע מוקדם בבוקר כי התור הוא עד הערב.
את הזימון למבחן מקבלים לשלושה חודשים מאוחר יותר (יש עליהם לחץ) ואת התשובות כחצי שנה לאחר מכן.

*
אז להלן התשובות : לאחר שיחה עם פסיכולוג קליני, הוא לא ממליץ לקחת לי את הרשיון (יש לי את זה שחור על גבי לבן).
לאחר השיחה עם הפסיכיאטרית – היא לא ממליצה לקחת לי את הרשיון, אבל היא מעבירה את ההחלטה לוועדה פנימית.
לכאורה, יש לי סיכויים טובים שלא יקחו לי את רשיון הנהיגה… לכאורה….

*
החלטת הועדה הפנימית – נראה לנו שהנבדק נמצא במצב שהוא מסוכן לעצמו ולסביבה ובעל אישיות מסוכנת לנהיגה בטוחה (???)
איך הם הגיעו לתשובה הזאת ?! או במילים אחרות – WTF ?

*
רק כדי לסבר את האוזן – יש לי רישיון נהיגה משנת 1993 בערך, למעט תאונת האופנוע שעברתי (שהיתה במסגרת עבודתי כשוטר ביחידת האופנועים ולא נמצאתי בה אשם), לא עברתי תאונות דרכים. אין לי דוח תנועה אחד אפילו (סליחה – דוח חניה מלפני שלוש שנים).
אני נהגתי עשרות אלפי קילומטרים גם ברכב וגם על אופנוע, ואני ! אני לא כשיר לנהיגה בטוחה ?!
אני יכול לצאת עם ההוא שקיבל את ההחלטה לכל מקום בארץ ולהראות לו 4 אנשים בדקה (ואני לא מגזים) שלא ראויים לנהוג כי הם מסוכנים לעצמם ולסביבה. ולי הם לוקחים את הרישיון ?!
מאיפה זה בא ?

*
מחר יש לי פגישה עם עורך דין וכנראה שאני אערער על ההחלטה הזאת, או בכל אופן – אנסה. יעלה כמה שיעלה אבל רשיון נהיגה זה דבר חשוב ואפילו נחוץ והכרחי במדינתנו הקטנטונת, שלכל מקום צריך לנהוג. עם כל התחבורה הציבורית המפותחת, אי אפשר היום להסתדר בלי רשיון נהיגה.
אז… פרטים בהמשך.

*