אגם הזאבים / ג'ון ורדון – ביקורת קריאה


…"חלמתי על עדת זאבים שמקיפה אותי, זאב אחד עולה על המיטה שלי ואני מרגיש את המשקל שלו עלי. יש לו שתי עיניים אדומות כדם והוא מסתכל עלי. פתאום הוא הופך לפגיון עם ראש של זאב. אני לא יכול יותר"…אגם הזאבים ג'ון ורדון להמשיך לקרוא

טוב מראה עיניים / לינווד ברקלי


את לינווד ברקלי פגשתי בספרי הקודמים 'בלי לומר שלום', 'אל תפנה את מבטך' ו- 'ביום שאיבדתי אותה'. מאד אהבתי את הסגנון הקולח שלו והכתיבה הרציפה. גם התרגום עושה חסד עם הספר והסופר ומכניס אותנו ישר לאווירת המתח הרצוייה.
בדיוק במידה.טוב מראה עיניים לינווד ברקלי להמשיך לקרוא

חכי לי ואחזור


 

את חכי לי ואחזור

את חכי לי ואחזור,
את חכי היטב.
את חכי לי גם בקדור
מסגריר הלב.
את חכי לעת כפורים,
את חכי בחום,
את חכי עת אחרים
ישתכחו עד תום.

את חכי, חכי, ולו
לא יבוא מכתב.
את חכי אם גם ילאו
המחכים לשוא.

את חכי לי ואחזור,
וארור הסח
בבטחה גמורה לאמור:
"מת הוא… ונשכח"…

מילים: קונסטנטין סימונוב
תרגום: אברהם שלונסקי

להמשיך לקרוא

לשחזר את אמיליה – קימברלי מקברייט / ביקורת קריאה


מה גורם לאמיליה, ילדה בת 13-14, יפה, מוכשרת, תלמידה וספורטאית מצטיינת, לקפוץ מגג בית הספר (הפרטי) שבו למדה ? יכול להיות שזה קרה בגלל שהשעו אותה לשלושה ימים אחרי שנתפסה מעתיקה בעבודה בספרות ?! או שהיה שם משהו אחר… אפל יותר…

אף אחד לא מאמין בזה שהיא התאבדה, במיוחד לא אימה – קייט, אם יחידנית ועורכת דין במשרד גדול.לשחזר את אמיליה

להמשיך לקרוא

מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה


גילוי נאות לפני שאני מתחיל לכתוב: כותבת הספר (אביגיל באב"ד) היא סבתא שלי.

עכשיו, אחרי שגיליתי, אני יכול לומר מספר מלים על הדמות הזאת של "סבתא – מורה, מחנכת ומנהלת".
גם היום, שנים אחרי שפרשה לפנסיה, היא מדברת ומספרת לנו על חשיבות החינוך בכלל ובבית הספר בפרט.

מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה

מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה

עוד כשהיינו ילדים (אני, אחי ואחותי ובני דודיי), אהבה לספר לנו סיפורים מימיה כמחנכת בקיבוץ, בתקופת העליה הגדולה בשנות החמישים בעפולה ואחר כך גם כמנהלת החטיבה.
גם היום, ללכת עם סבתא ברחובות עפולה, זוהי משימה לא פשוטה אך מרתקת: כל עשרה צעדים אנחנו נעצרים על ידי פלוני זה או אלמוני אחר שמברכים את "המורה אביגיל", שואלים לשלומה ומספרים לנו, בני לווייתה, עד כמה היא שינתה את חייהם ושבזכותה הם הפכו להיות "בני אדם" ובכלל על התרומה הגדולה שהם קיבלו ממנה.

סבתא כתבה מספר ספרים במהלך השנים ובימים אלה יצא ספר נוסף פרי עטה – 'מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה' בהוצאת 'דפי חיים'. אך בניגוד לספריה הקודמים, בספר זה קיבצה סבתא חלק (קטן) מהמכתבים שקבלה מתלמידיה במרוצת השנים.
לקרוא את המכתבים, שהיא שומרת בקנאות בתיקייה מיוחדת אצלה בבית, זוהי חוויה מרתקת ומאלפת. אלו דברים חמים ומרגשים שנכתבו במשך למעלה מ- 30 שנות חינוך ועשייה.

בשמי ובשם הנכדים והנינים, אנחנו מאחלים לסבתא עוד שנים רבות של עשייה בבריאות טובה.

 

ספרים נוספים שכתבה :

'צל בירכתי הבית', הוצאת הקיבוץ המאוחד.

'מורה של כולם, סיפורו של מפעל חיים בחינוך', הוצאת טורקיז.

'אחותי רוחמה' הוצאת טרקלין.

 

FemDom (לגילאי 18 ומעלה)


שימו לב, חלק מהתכנים מיועדים לגילאי 18 ומעלה.

FemDom

רבים מהקוראים ירימו גבה לשם המוזר של הפוסט הזה.

אלה שבכל זאת יריצו בגוגל את הביטוי, אולי יתחלחלו ממה שהם ימצאו שם (ואולי לא).

FemDom – Feminine Domination הוא מושג הלקוח מעולם ה- BDSM (בעברית "עממית" סאדו-מאזו) ומתאר בעצם סוג של "עולם" שבו הנשים שולטות והגברים הם העבדים הכנועים שלהן והן יכולות לעשות בו כרצונן.

בניגוד ל- MaleDom המתאר מצב הפוך לגמרי.

*

OK… מה לי ולביטוי הזה, או יותר נכון – נראה למישהו שאני אעלה כזה פוסט בלי איזה שהוא סימן שהוא למבוגרים בלבד ?! ממש לא.

אני פשוט רוצה לתאר מצב אמיתי לחלוטין, הלקוח ממדינת ישראל בשנות האלפיים ששם ישנה שליטה חד משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים של נשים.

עכשיו צריכים להגיע שלושה סימני שאלה גדולים ואדומים (לא אצלי, אצלכם) – איך זה יכול להיות ? לא יכול להיות ! מה פתאום ! אין דבר כזה ! ועוד ועוד… אז זהו – שיש !

*

סיפור המעשה :

סימן טוב ומזל טוב – התחתנתם . איזה יופי. מסיבה עם DJ מהשורה הראשונה, אוכל ויין כיד המלך, הרב מברך וכולם שמחים ומאושרים ואתם נקשרים לכם באזיקים אחד לשניה ואחת לשני.

love cuffs

love cuffs

עבר לו זמן לא רב, אתם כבר חזרתם מירח הדבש ובת הזוג, במזל טוב, יולדת בן זכר. שוב שמחה ואושר, אורחים מגיעים ומברכים, הרב מגיע ומרך את ברכותיו שלו – וגם "מקצר לקטן את השמחה" וכולם מאושרים.

גם הזוג הצעיר מאושר.

וכך עוברות להן מספר שנים (To make a long story short), לא אלאה אתכם בהמשך דרכו של בני הזוג, אולי נולד עוד ילד, אולי שניים והחיים ממשיכים.

ואז, כל הדברים הקטנים שלא שמנו לב אליהם לפני כן, מתחילים לצוץ ולעלות לפני הקרקע, האהבה הגדולה שהיתה מתחילה להיסדק וקרעים מתחילים להיווצר בזוגיות המושלמת שלכם…

*

מנסים טיפול זוגי, מנסים עוד אחד, האישה והבעל מתחילים להתרחק זה מזו וזו מזה, אולי יש גם איזה רומן קטן בעבודה (שלו או שלה, זה לא ממש משנה), אתה עוזב את הבית למספר ימים "כדי להתאוורר", חוזר ומנסים שוב, לא ממש מצליח ואז מחליטים להתגרש !

*

בעולם מושלם, מחלקים את הרכוש המשותף בין שני בני הזוג, קובעים משמורת משותפת על הילדים וכל אחד הולך לדרכו. אבל מה לעשות שאנחנו חיים בעולם לא שוויוני בעליל… וכאן נכנס הכח הנשי לפעולה :

מספיק שהגברת תתקשר 100 (משטרה – למי שלא מכיר) ותדווח שבן זוגה מאיים עליה – היא לא צריכה הוכחה, היא לא צריכה שהוא ירים עליה יד, מספיק להגיד שהיא חוששת להיות לידו והוא מהווה איום עליה ו/או על הילדים – באופן אוטומטי וכמעט ללא יכולת לערער, הבעל נעצר על ידי המשטרה, הוא מתחיל בהליך פלילי ומורחק מהבית למשך שבוע שלם (כשהוא נתון במעצר בית).

עצור

קרדיט : אתר nrg

עכשיו תגידו – "זה הכל ?"

אז זה לא הכל – בהסכם בוררות (עוד לפני הגירושים וההסכמים), יום שני זה היום שלך לקבל את הילדים, אולם 'היא' (פרודתך) באה ולקחה אותם, על פניו חטיפה לכל דבר, אתה – הגבר, פונה למשטרה ומתלונן על חטיפה. הדבר הראשון שישאלו אותך, זה – "מה עשית לה שהיא לקחה ממך את הילדים ?!" – אתה אשם בזה שהיא לקחה את הילדים…

*

הפניה לפוסט – אם אין אני לי – רישום פלילי לי…

*

עד כאן בנושא המשטרה, עכשיו הגעתם לבית המשפט. החוק בארץ, באופן אוטומטי כמעט, משאיר את הילדים אצל האמא. לא משנה אם היא היתה המפרנסת העיקרית ואתה היית 'עקר הבית'. הילדים הולכים לאמא ! במקרה הטוב תקבלו משמורת משותפת ואתה תשלם מזונות כאילו הם אצלה כל השבוע…

*

אני לא רוצה להמשיך בנושא, אבל אותו "עולם" דמיוני שבו לנשים יש כח על פני הגברים (FemDom) קורם עור וגידים. נכון, כאן ההתעללות היא פחות פיזית ויותר נפשית, אבל תודו שזה ממש לא נעים שיש לך תיק במשטרה על אלימות ורשום לך בתעודת היושר ששהית במעצר או שנעצרת.

*

רוצה להיות מקובלת ? תתפשטי !


אוי, זה כל כך לא פוליטיקלי קורקט מה שרשמתי שם למעלה. אבל אין ברירה ! צריך לזעזע ! את מי ? את כולם : את ההורים, את הבנים, את הבנות, את המורים, את משרד החינוך, את המשטרה ובקיצור – את כולם.

התפרסמה ב- MAKO כתבה של אלינור פוקס, שחלקה הראשון עסק בקבוצת נערים בני 15-18 שניצלו מינית ילדה בת 12.5 (מתחת לגיל 13 זה אינוס, גם אם היא הסכימה).

הפרשה הזאת נחשפה כבר לפני מספר שנים אבל יפה שמעלים אותה שוב לכותרות (אלא אם כן זה משהו חדש).

*

לפני כמה שנים הייתי מורה מחליף בבית ספר. הכיתה שקיבלתי היתה הכיתה הבעייתית ביותר (כיתה ח'), ואותם הייתי צריך ללמד אנגלית.

הלימוד היה קשה מאד כיוון שהם לא רצו ללמוד אנגלית, הם לא ידעו אנגלית בסיסית וכל מה שעניין אותם זה משחקים בסלולר, סיגריות וסקס.

לאט לאט הצלחתי להתחבר אליהם רגשית, מה שכמעט ואף מורה לא הצליח לעשות לפני – הם קראו לי בשם הפרטי ולא 'המורה', הם ישבו איך שנוח להם (לאו דווקא על הכיסא), העיקר שיהיו בשקט, יקשיבו (קצת) ואולי גם ילמדו משהו.

באיזה שהוא שלב, התלמידים כל כך 'נפתחו' איתי, שהם הזמינו אותי ל- 'זולה' שלהם – לשתות אלכוהול ולעשן סיגריות (?!) – אבל זה חומר לפוסט אחר.

רק כדי לסבר את האוזן – במבחנים שעשיתי להם (אז עוד לא היו 'מבדקים') לא נתתי הנחות לאף אחד !

ולשמחתי, לקראת סוף שהותי שם כמעט ולא היו לי נכשלים.

במהלך ההפסקות, בחדר המורים, דיברתי עם מורים אחרים על הכיתה הזאת, ושמעתי מהם סיפורי זוועה, שלא המקום פה להכניס אותם.

השורה התחתונה היא שאף מורה לא ממש רצה ללמד את הכיתה הזאת, ובוודאי שלא ללמד אותם שיעור ב- 'חינוך מיני'…

*

עכשיו הגענו לחלק מעניין, לא ?

החלטתי לשלב שיעור חינוך מיני באנגלית. תפסתי ככה שתי ציפורים במכה אחת – הם גם יקשיבו כי הנושא מעניין אותם וגם יקלטו מושגים באנגלית (לא פורנו).

ישבתי על מערכי השיעור האלה מספר ימים, ובסופם הייתי מרוצה מהתוצאה.

איבר מין זכרי

איבר מין זכרי

ידוע לי כי חלק מהתלמידים (בני 13) כבר עם ניסיון בתחום והייתי צריך להיזהר.

מבנה איבר מין נקבי

מבנה איבר מין נקבי

העברתי להם מספר שיעורים בחינוך מיני באנגלית והיה מצויין. אמרתי להם קודם כל לשכוח מכל מה שהם רואים באינטרנט וב- DVD.

ניסיתי להעביר להם מסר על כבוד האדם, שמירה על כבוד גוף האישה (וגם הגבר), ולצערי, ממש לפני שהגעתי לחלק שבו הם צריכים להבין את המשמעות של סקס… מספר תלמידים נכנסו למעצר בית על אונס ילדה בת 12 (הם אומרים שזה היה בהסכמה).

מסתבר שזו היתה ילדה עם אבא שבא והולך, אמא ששותה אלכוהול (והרבה) וכל מה שהיא חיפשה היה מישהו שיאהב אותה… מישהו שיחבק אותה… שהיא תקבל קצת רגש. לא היה אכפת לה איך היא תקבל את הרגש הזה – היא הגיעה למצב שבו היא היתה מוכנה לעשות הכל כולל הכל.

(Credit: James Brey via iStock/Salon)

(Credit: James Brey via iStock/Salon)

עצוב…

את שאר הכיתה שנשארה לי, ניסיתי ללמד מה זה הצורך הזה.

את האנגלית כבר עזבנו – כל מה שהיה להם בראש זה "אבל היא באה ורצתה, אז מה הם אשמים". ניסיתי להסביר להם שיש אנשים (בעיקר ילדים) שמבלבלים בין חום ואהבה לבין סקס, מסיבות, אורגיות, פורנוגרפיה… אני מאד מקווה שהצלחתי להחדיר בהם משהו כיוון שבאותו זמן בדיוק כבר החלפתי כיתה – המורה חזרה מחופשת לידה.

אז אני פונה לכל המורים והמורות – אל תתביישו! תעמדו מול הכיתה ותסבירו להם על מערכות הרבייה. תסבירו להם על כבוד הגוף – גם של האישה וגם של הגבר. נכון שהיא אמרה "כן" אבל ילדה בת 12 לא מבינה את המשמעות של הכן הזה. אז אתם – התלמידים צריכים להבין שמשהו כאן לא בסדר. ללכת לספר זו לא הלשנה. זו הצלת חיים.

*

תבינו – אני לא בא להאשים כאן אף אחד – זו היתה שרשרת של אירועים שהביאה בסופו של דבר לתוצאה הסופית.

תמיד אפשר לשחק ב- 'אולי' וב- 'נדמה לי' אבל שורה תחתונה, צריך פשוט לשים יותר לב.

*

הסחטן–ג'ון גרישם / ביקורת קריאה


תשכחו כל מה שידעתם על ג'ון גרישם !

הספר הזה ייקח אתכם למקומות אחרים, לטיולים ביבשת אמריקה (ביקר צפון ומרכז), הלבנת כספים, פשיטות מטורפות של ה- FBI ושל ה- DEA (הרשות למלחמה בסמים), רצח של שופטים, אנשי ממשל מושחתים וכמויות אדירות של זהב שמחליף ידיים תמורת….

הסחטן

*

נקמה זה בהחלט יצר חזק.

אבל מה קורה כשאתה רוצה לנקום בממשל הפדראלי של ארצות הברית ?

עורך דין שחור, שנכנס לכלא "צווארון לבן" בטעות – ברור שאצל ה- FBI והרשות לניירות ערך אין אף פעם טעויות… אבל לפעמים, כשזורקים בוץ לכל הכיוונים, נפגעים גם אנשים שהם לאו דווקא אשמים…

זאת ההרגשה של של מלקולם בניסטר, שנכנס למתקן כליאה (אמנם באבטחה מינימלית), אבל בכל זאת – 10 שנים זה הרבה זמן.

אשתו עזבה אותו עם בנם לטובת גבר אחר, אביו (שהיה שוטר קשוח) בטוח שהוא אשם, הוא לא ממש בקשר עם שאר משפחתו ונראה שאין לו הרבה תקווה.

עד שנרצח שופט פדראלי.

לחוקרים לא היה קצה חוט, עד שבניסטר זורק להם עצם, שתוציא אותו מהכלא.

האם ה- FBI יסכימו לעסקה ?

איך יתחמק בניסטר ממשפחת פשע שמתחילה לרדוף אחריו ומוצאת אותו גם כשהוא בתכנית להגנת עדים ?

*

ספר שקראתי בנשימה עצורה ולא יכולתי לעזוב אותו עד שסיימתי.

אחד ממותחני המשפטים הטובים ביותר שקראתי ובהחלט אחד מהיותר מוצלחים של ג'ון גרישם.

*

מחיר מומלץ : 98 ש"ח.

הוצאת מודן.

לא בתוך תבנית


קיבלתי לקריאה את הספר עם השם "המוזר" – 'לא בתוך תבנית' מאת נעמה שחר.

כבר על הכריכה ראיתי שהוא שונה – אם זאת השורה מתחת לשם הספר 'סיפורים מחדר הטיפול של קלינאית תקשורת', ואם זאת יצירת האומנות של האמנית – יעל שילה.

לא-בתוך-תבנית

הספר מתחיל בהקדמה ובתודות, אבל מה זה בעצם "קלינאי/ת תקשורת" ?

מתוך ויקיפדיה :

קלינאי תקשורת הוא בעל מקצוע פרא-רפואי, המאבחן ומטפל במבוגרים ובילדים בעלי הפרעות הגייה, הפרעות בהבנה או בהבעת שפה מדוברת, הפרעות בתקשורת לא מילולית והפרעות בבליעה. הפרעות אלה יכולות לנבוע מסיבות מגוונות, ומרבית קלינאי תקשורת בקיאים בטיפול רק בחלק מהאוכלוסייה הנעזרת בקלינאי תקשורת.

הפרעות בהגייה בלבד יכולות לנבוע מבעיות קואורדינציה כמו בדיספרקסיה התפתחותית, בעיות פסיכולוגיות, בעיות פיזיות כמו פגם מבני בחך או מסיבות שאינן מובנות דיין כמו בתופעת הגמגום. הפרעה הן בהגייה והן בבליעה אך לא בהבנת שפה ולא בתקשורת לא-מילולית יכולה לנבוע מהפרעה בהנעת השרירים, כמו שיתוק מוחין. הפרעות רק בהגייה ובהבנת שפה מדוברת יכולות לנבוע מחירשות או אפזיה. אדם מהקשת האוטיסטית עשוי להזדקק לסיוע בכל תחומי הטיפול הנ"ל (הפרעות הבליעה של האוטיסטים נובעים ככל הנראה מעודף רגישות למגע בחלל הפה). קלינאי התקשורת מאבחן, נותן טיפול תרגולי והוראתי, ומתאים טכנולוגיה מסייעת כגון מכשיר שמיעה וציוד תקשורת תומכת וחליפית.

מטרתו של קלינאי התקשורת היא לאפשר תקשורת בצורה קלה ונוחה ככל האפשר. קלינאי התקשורת יכול לעבוד במסגרת מערכת החינוך, מערכת הבריאות, או בשוק הפרטי. ההכשרה הנדרשת היא תואר אקדמי המשלב לימודים בנושאי אודיולוגיה והפרעות שפה ודיבור.

קלינאי תקשורת ממלאים כיום תפקידי מפתח בתהליכי האבחון, הטיפול והשיקום בקרב אוכלוסיות מגוונות, ופעילים במגוון מסגרות במערכות הבריאות, החינוך והרווחה בהתאם לתחומי התמחותם וכן בקליניקות פרטיות, בבתי המטופלים ובמסגרות קהילתיות מגוונות.

רבים מקלינאי התקשורת עובדים כחלק מצוות רב-מקצועי, אשר כולל אנשי מקצוע מתחומים כגון רפואה, סיעוד, חינוך, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, פסיכולוגיה, טיפול במוזיקה ובאמנות או טיפול בתנועה. קלינאי תקשורת מועסקים במסגרות שונות ומגוונות, בהתאם לתחומי ההתמחות השונים: בתי חולים, מכונים לאבחון ושיקום שמיעה ודיבור, מרכזי שיקום, מוסדות חינוך, מסגרות שונות בקהילה ובבתי המטופלים וכן מסגרות פרטיות. אנשי מקצוע בתחום עוסקים באבחון ושיקום ילדים ומבוגרים הסובלים מליקויים שונים, כגון בעיות בהתפתחות שפה ודיבור, חירשות ואובדן שמיעה, גמגום, צרידות, קשיי היגוי ולקויות קריאה וכתיבה. כמו כן מובילים קלינאי תקשורת פרויקטים של הדרכות הורים בתחומי פיתוח השמיעה והשפה בגיל הרך וכן פרויקטים לאיתור מוקדם והתערבות בקשיי שמיעה ושפה כדי להפחית קשיי למידה עתידיים. גם בגיל המבוגר יש חשיבות במניעה, איתור ושיקום קשיי שמיעה לשימור התפקוד המקצועי והחברתי וכן בפעילות לקידום הנגישות וההשתתפות בקהילה. רבים מהם שותפים במסגרת עבודתם בהנחיית סטודנטים ובמחקר קליני, וכן בהוראה ובמחקר של ההתפתחות וההפרעות בתחומי השפה, השמיעה והדיבור.

ד"ר נעמה שחר, מומחית בתחום התפתחות הילד, ליווי משפחות ואנשי צוות ובניית תכנית התערבות, מנסה להראות לנו, ההורים, את "הצד השני"… איך נראה המפגש מצד המטפל, להעמיד בעצם סוג של מראה מול פני ההורים המביאים את ילדם, שהם חושבים שיש לו בעיה, אל המטפל, קלינאי התקשורת, ואילו מחשבות עוברות למטפל בראש כשהוא בא להתמודד עם "מטופל" חדש… האמת היא שברוב הפעמים, המטופלים הם בעצם ההורים, ולאו דווקא הילד…

*

עד כאן היתה ההקדמה. הפעם עשיתי אותה ארוכה כדי שתבינו עד כמה הספר הזה היה לי לא קל.

איפה שהוא באמצע הספר, כשהמטפלת, ד"ר נעמה שחר, התחילה לדבר על תסמונות, כמו תסמונת דאון או תסמונת פראדר-ווילי, ועל ההתנהגויות של הילדים הסובלים מהתסמונות האלה, הרגשתי צורך לקרוא לשקד (הגדולה שלי – בת 8), לחבק אותה חזק חזק ולומר לה עד כמה אני אוהב אותה וכמה היא חשובה לי (לא אמרתי לה עד כמה שאני שמח שהיא בריאה)…

מי שקרא את הפוסט שלי "קטנים מול המערכת" יודע שהבן הקטן שלי (נדב – בן 4 וחצי) סובל ממחלה (גנטית) שנקראת "קווארנומה"… מה זה, כרגע זה לא משנה.

אני פשוט יצרתי הזדהות עם ההורים שבאים לאבחון עם הילד שלהם והם עומדים בעצם מול הלא נודע עם הדבר היקר להם ביותר…

*

אז כמו שאמרתי, הספר לא קל. הוא מלא במונחים רפואיים (עם הסברים) אבל הוא ספר טוב.

הוא ספר טוב לאנשים שעובדים עם ילדים, הוא ספר מצויין להורים שחושדים שלילד יש איזו שהיא בעיה כזאת או אחרת (הפרעות אכילה, התנהגות וכד').

הסיפורים המתוארים בספר מרגשים, השמות אמנם בדויים אבל האנשים והתופעות אמיתיים מאד.

*

עצוב שקיימות אצלנו תופעות כאלה, אבל אני יותר משמח שיש מי שיכול, אולי לא "לרפא" אבל לפחות להקל על הסבל של כולם – הילדים והסביבה.