מוזיאון המדע – ירושלים

מי שקרא את פוסט הקודם שלי על סדנת השוקולד שעברנו, יודע שהיינו בירושלים. אז לפני סדנת השוקולד, היינו במוזיאון המדע – והדברים שראינו שם… לא רואים בכל מקום…

גליתא

כשחיפשתי מה לעשות בירושלים, מצאתי את חוצות היוצר – שם נהנינו מהופעה של מוקי – עם שירים חדשים וישנים – ואולי זה המקום לבקש ממנו סליחה בשם הקהל, שעזב את המושבים לפני שההופעה הסתיימה…
אבל זה היה ביום חמישי ולנו נשאר יום שישי שלם בירושלים רבתי לחפש כיצד להעסיק את הפרחחים הקטנים (לא ממש פרחחים וגם לא ממש קטנים). יום שישי על הבוקר נסענו למוזיאון המדע – אבל זה כבר לפוסט אחר (יגיע בהקדם, אני מבטיח) ומשם נסענו לנו לקיבוץ צובה ליד מבשרת (לא שאני יודע איפה מבשרת נמצאת – חוץ מזה שהיא בירושלים… ולעבור שם סדנת שוקולד…

מיומנה של סוכי – צימר בכוח

שלום חברים שלי – אלה ההולכים על ארבע ואלה ההולכים על שתיים… כאן השיצואית האהובה עליכם – סוכי…

הפעם אני רוצה לספר לכם על סוף השבוע שעבר עלי. סוף שבוע לא קל עבר על כוחותינו: אמא ואבא נסעו לצימר משלהם יחד עם האחים שלי, ואותי השאירו לבדי לבדי גלמודה ועצובה אצל ג'ני – הצימר של הכלבים.

המידענית / טיילור סטיבנס

בגיל 14 היא כבר עזבה את הבית ועברה אימונים אצל סדיסט שאנס אותה…

לילה מהאגדות

תחשבו שיכולתם לטייל ביער קסום, לפגוש את שומרת היער, פיות, גמדים, שדונים ולחפש אחר נוצת הזהב של מספר הסיפורים – הלא הוא הוא זה שכותב לנו את כל האגדות…

אבא ואמא יושבים על קוצים

כשהשכן מקומה שש מתחיל את הבית לשפץ,
אבא ממש מתרגז ואומר שהוא "עוד שנייה מתפוצץ!"
"אבא, רק בלונים מתפוצצים, ואתה בכלל לא בלון!
אני רוצה שתישאר אבא, ולא תעוף לי מהחלון."
מזל שאמא מסבירה מהר ומרגיעה אותי מיד:
"כשמישהו עומד להתפוצץ – כנראה הוא כועס במיוחד."

זוהר רוצה לעוף / תרצה דביר

נתתי את הספר לבתי הגדולה (11), וזאת היתה התרשמותה:

"אבא של זוהר מת וזוהר לא יודעת איך. היא גילתה מדינה (חברה של אימה א.ב.) ומחברתה שאביה נהרג
במלחמה ושקראו לו דרור.
רוצים לדעת איך הוא מת? …
לי יש המון דברים טובים לספר על הספר הזה, כמו למשל: יש בו שמחה, עצב, כעס ועוד המון רגשות.
רוצים לדעת למה ?
קראו את הספר."

ונעבור לקטע האומנותי – קראתי את הספר והוא העלה בי רגשות – כמו ששקד כתבה.

זוהר מתמודדת עם אובדן אביה בגיל צעיר ועם אימה שמנסה לחזור לשגרת חיים נורמלית. חבר אחד זוהר כבר "הצליחה" להבריח מהבית. אין תחליף לאבא, גם אם הוא לא נמצא – מה פתאום שגבר אחר יישן במיטה עם אמא שלה ? רק לה מותר!

שקדי שלי ילדה קטנה עם המון רגשות והמון אמפתיה, ממש נכנסה לדמות ובקטעים מסוימים אף נקוו דמעות בעיניים הכחולות ירוקות השקדיות שלה. אני לא רוצה להרוס לכם את הספר, אבל הסוף הוא טוב (דבר ששימח את שקד מאד).

אז –
זוהר רוצה לעוף
מחברת: תרצה דביר
איורים: נורית צרפתי
הוצאה: גוונים
עמודים: 79
מחיר: 55 ₪

ביום שאיבדתי אותה / לינווד ברקלי

קרה לכם פעם שבאתם לבקר במקום עבודה של מישהו אהוב וגיליתם… שהוא לא עובד שם, או יותר נכון – שהוא לא עבד שם מעולם ?

חזרה לשורשים

אחרי דרך חתחתים ובעיות משלוח, הגיעו בשעה טובה זוג הסנדלים המיוחל בצבעים הנכונים (יש להם מבחר לא קטן).

COMPAS להקת הפלמקו הישראלית – KIMIKA

נכון, אני משוחד. נכון, אני מגיע עם משיכה לתחום. אז מה ? אסור לי להתלהב ממופע פלמנקו משובח ולכתוב על זה ?!

את להקת הפלמנקו הישראלית COMPAS יצא לי לראות לפני ארבע שנים במופע המשובח 'דון קישוט', אז הם אירחו את חוזה מורו הספרדי.
הפעם הם מעלים את המופע הספקטקולרי KIMIKA (כימיה) עם האומן האורח אדריאן סנטנה, שמעלה את הרמה של הלהקה בכמה דרגות.

הוא רקד ואני וזוגתי שתחיה היבטנו בו מהופנטים. השליטה שלו בקצב, ברגלים, בתנועות הגוף היתה פשוט לא מהעולם הזה. לא רצינו שהסולו שלו יסתיים…

אבל נחזור למופע – אין ספק שממופע למופע הרמה של הלהקה, בניהולה של מיכל נתן, הולכת ועולה. שני מריאצ'יס (נגני גיטרה) שיושבים באחורי הבמה יחד עם זמר וזמרת (שוקי שוויקי ומרים לוי) השרים בספרדית, בהחלט עושים משהו אחר "מסתם" עוד הופעה עם מוזיקת רקע.
זה נכון שלכל אחד יש את האינטרפנטציה שלו למופע מחול, במיוחד עם שם לא מחייב כמו "כימיה", אבל אני אספר לכם מה אני הבנתי מהמופע:
בכפר קטן בספרד – גבר ואשה (מיכל נתן ואדריאן סנטנה) רוקדים ביחד ולחוד על הבמה כזוג אוהבים שנפרד זה מזו. בינתיים בנות הכפר מפזזות להן עם החתיך התורן ברחבי הכפר. עצובה וגלמודה ממתינה מיכל נתן לאהובה שיחזור, כשרק המוזיקה והשירה מלווים אותה. החתיך התורן עובר מרקדנית לרקדנית (מבחורה לבחורה) ואז… חוזר לו אהוב ליבה של הרקדנית הראשית והם פוצחים במחול שטוף יצרים ואהבה. בכפר – חגיגה – פעם ראשונה שהיא מוכנה לפזז עם שאר הבנות ולחגוג את אירוסיה לאדריאן סנטנה. הוא מבחינתו יוצא להילחם בשדים (או אולי אלה שוורים?) ורוקד את ריקוד החתונה באהבה והתלהבות, שגורמים לקהל לצעוק לעברו "אולה" מדי פעם ולמחוא כפיים לפי הקצב המהיר של המוזיקה.
הוא גרם לקהל להרגיש כחלק מהמופע. מחיאות הכפיים נשמעו בכל חלקי הריקוד והקהל הביט בו בהתלהבות, עת הוא דפק ברגליו ונענע את גופו לצלילי המוזיקה.

בום! המופע הסתיים אחרי שעה וחצי של ריקודים מרהיבים ואנחנו נותרנו עם חסרי נשימה ועם ההרגשה שקיבלנו תמורה מלאה לכרטיס. זה מה שחשוב בעצם, לא ?!

כל כך הצטערתי ששקד שלי (בת 11 שלומדת פלמנקו כבר 5 שנים) לא ראתה את המופע…

להקת הפלמנקו הישראלי COMPAS במופע KIMIKA – מומלץ ובחום אפילו.