קטנים כגדולים

יום שבת האחרון, שקד ואני מכתתים רגלינו תל-אביבה לשכונת רמת אביב ג' הידועה לשמצה. מה בתפריט היום ? מקהלות מורן במופע ווקאלי מיוחד לילדים – על ילדים.

חכי לי ואחזור

 

את חכי לי ואחזור

את חכי לי ואחזור,
את חכי היטב.
את חכי לי גם בקדור
מסגריר הלב.
את חכי לעת כפורים,
את חכי בחום,
את חכי עת אחרים
ישתכחו עד תום.

את חכי, חכי, ולו
לא יבוא מכתב.
את חכי אם גם ילאו
המחכים לשוא.

את חכי לי ואחזור,
וארור הסח
בבטחה גמורה לאמור:
"מת הוא… ונשכח"…

מילים: קונסטנטין סימונוב
תרגום: אברהם שלונסקי

טרה אוליבו Terra Olivo 2014

*

אני לא כזה אנין טעם והחך שלי לא מורגל להבחין בשינויים מיקרוסקופיים בין כזה או אחר (לגבי האף זה כבר משהו אחר). אבל עם כל זאת, הוזמנתי להיות שופט אורח בתחרות 'טרה אולבו 2014'. תחרות בין-לאומית לטעימת שמן זית.

ד"ר אנטוניו לאורו מאיטליה

התחרות, שמתקיימת כבר 5 שנים בישראל, הפכה להיות מהחשובות בעולם והשנה, 30 השופטים שהשתתפו בה, הגיעו מכל רחבי העולם.

המכה האחרונה / מיכאל דרור – ביקורת קריאה

למה שאני עומד לכתוב כרגע, אין קשר ישיר לביקורת. זוהי אנקדוטה שלי עם עצמי שאני מעוניין לחלוק.

ספר, כספר, לא צריך להיות מעולה כדי שאני אקרא אותו. הוא גם יכול להיות בינוני. יותר חשובה לי הכתיבה מאשר התוכן. אני מעדיף ספרים עם כתיבה זורמת, שמשאירים אותי ער עד השעות הקטנות של הלילה, מאשר ספר טוב, או אפילו טוב מאד, שהכתיבה שלו כבדה ואיטית.

אחרי שחלקתי את רחש לבי אפשר לעבור לספר שהכתיבה בו היא מהזורמות יותר שקראתי.

עצמי עיניים חזק / ג'ון ורדון – ביקורת קריאה

הבלש בעל המוח האנליטי החד כתער, דייוויד גרני, יצא לגמלאות, או כך לפחות הוא חשב…

הוא ואשתו (או יותר נכון לומר – אשתו והוא) קנו חלקת אדמה באמצע שום מקום והם מנסים לחיות חיים שלווים ללא הפרעות.

אחרי שבספר הקודם "חשוב על מספר" נאלץ דייב לחזור ולעזור למשטרה מכיוון שחברו נרצח באופן מוזר ביותר, הפעם הוא מקבל פנייה ישירה מהחוקר הישיר של הפרשה, ג'ק הארדוויק (דרך אם הנרצחת), לבוא ולעזור בפרשייה מזעזעת נוספת, שמתגלה אח"כ שהיא רק קצה הקרחון בפרשה חובקת עולם ומעורבות בה משפחות פשע, תעשיית פורנו שלמה, סחר בנשים, כסף ויצרים אפלים.

המוח המבריק של הבלש (בגימלאות ?) מנתח מצבים במהירות של פורשה על מסלול המירוצים, לפעמים אפילו לי הניתוח נראה מהיר מדי – הנקודות לא מתחברות אצלי לאותה מסקנה הגיונית שדייב מגיע אליה עם אותם נתונים.

הספר גורם לי לאמץ את הראש ! זה לא ספר לקחת לפני השינה, לקרוא כמה עמודים ולהירדם איתו. זה מסוג הספרים שנשארים לקרוא עד הסוף (ורצוי בסביבה נטולת הפרעות).

מעבר לעל-אנושיות של מוחו, נגלה לנו כאן גם פן אחר באישיותו של דייב – פן רגשי. הוא פורץ בבכי, כאשר הקטליזטור הוא… בלי ספוילרים…

ג'ון ורדון לוקח את הדמות הראשית צעד אחד נוסף קדימה ומראה לנו פנים נוספות אצל הבלש המהולל (שדמותו עיטרה את שער ה-"טיימס" הניו-יורקי פעם).

הפעם דייוויד עומד בפני סכנת מוות אמיתית ומוחשית יחד עם ג'ק הארדוויק (האנטי דמות שלו).

את ההמשך… תקראו לבד.

*

מגב הספר :

דייוויד גרני הוא הגיבור הבלתי נשכח של רב-המכר חשוב על מספר, חוזר לחקירה נוספת, מסובכת ומרתקת אפילו יותר מקודמתה.

*

גופתה של כלה יפהפייה מתגלה במהלך טקס נישואיה לפסיכיאטר בכל שם עולמי, כשראשה ערוף. החשוד המיידי הוא הגנן המקסיקני המועסק באחוזה, שניהל ככל הנראה רומן עם הנרצחת. אלא שהוא נעלם בלי להשאיר עקיבות, ובאופן בלתי מוסבר אפילו במצלמות הוידאו שלפניהן עבר לא נקלטה דמותו.

בייאושה פונה אמה של הנרצחת לגרני כדי שיסייע למשטרה בחקירה. גרני, בעבר הבלש המעוטר ביותר במשטרת ניו-יורק, מנסה שוב להסתגל לחיי הכפר השלווים ולהתנתק מהעולם האפל שהשאיר מאחוריו, אבל נסיבות הרצח המוזרות והמסתורין האופף אותו מפתים אותו לקבל על עצמו את החקירה למרות הסתייגותה של אישתו מדלן. וככל שהוא מעמיק לחקור, הוא מגלה שהוא הולך ומתקרב למארג פשיעה בין לאומי, אכזרי וחולני ועם זאת יעיל להחריד. וייתכן שהוא מתקרב אליו יותר מדי.

*

ספרו הראשון של מחבר המותחנים האמריקאי ג'ון ורדון, חשוב על מספר, תורגם לעשרות שפות והיה לרב מכר עולמי. ספרו השני עצמי עיניים חזק, מבסס את מעמדו של ורדון כאחד מסופרי המתח המקוריים והמרתקים בעולם כולו.

*

אני מאד נהניתי מרוב הספר ואני כבר מחכה לפנות את הזמן לקריאת הספר השלישי בסדרה, שכבר נמצא אצלי בטווח יד…

רביולי בטטה ברוטב רוזה עם עגבניות שרי

נתחיל עם וידוי קטן – בשבילי 'רוזה' היה מאז ומתמיד סוג של יין.

אז כשאשתי שתחיה הציעה לי להכין את הרביולי בטטה של 'חמים וטעים' עם רוטב רוזה – התמונה שהיתה לי בראש זה רוטב על בסיס יין.

אמרתי "בסדר" בחשש מה, עד שראיתי את רשימת המצרכים ובשקט בשקט "התחבאתי מתחת לספה ועשיתי קולות של שטיח…" – פאדיחה שלי – מודה.

אחרי שצחקתי על עצמי (ואתם מוזמנים להצטרף) – נעבור למנה העיקרית.

*

למי שקרא את הפוסט הקודם על הרביולי גבינה ברוטב שמנת וסלמון יודע שהחלטנו להכין את הסוג השני של הרביולי (בטטה) – ברוטב רוזה.

למי שלא קרא, תקציר מהיר – קיבלתי שוברים לקניית שני סוגים של רביולי מהסדרה האיטלקית של 'חמים וטעים' – רביולי גבינה ורביולי בטטה.
אחרי שהכנו את שני הרטבים, החלטנו "פה אחד" שרוטב השמנת והסלמון מתאים יותר לרביולי גבינה ורוטב הרוזה ועגבניות שרי מתאים יותר לרביולי בטטה.

*

*

רוטב 'רוזה' זהו שילוב של רוטב שמנת ורוטב עגבניות. בראש זה לא מסתדר כל כך אבל בפה – חבל על הזמן !

הרביולי בשרני ומלא במלית מצויינת, אם מכניסים אותו קפוא אז הוא לא נקרע.

הרביולי טעים בפני עצמו, אבל רצוי להוסיף לו רוטב כדי "להרטיב" אותו קצת ולהוסיף לו "צבע" לטעם.

*

את הרביולי מכניסים בעודו קפוא לתוך סיר עם מים רותחים ואחרי 8 דקות (או עד שהם צפים) מוציאים בכף מחוררת והם מוכנים לאכילה.

*

המצרכים :

שמן זית

בצל גדול קצוץ דק

סלסילת עגבניות שרי חצויות

4 עגבניות מיובשות קצוצות דק

350 גר' מחית עגבניות

מיכל קטן שמנת לבישול

סוכר

מלח

עלי טימין או בזיליקום

*

*

אופן ההכנה :

מחממים את שמן הזית ומוסיפים את הבצל ואת עגבניות השרי.

מאדים מספר דקות ומוסיפים את העגבניות המיובשות.

לאחר ערבוב קל שופכים את מחית העגבניות ואת השמנת לבישול.

מערבבים עד לקבלת גוון אחיד.

מוסיפים מעט סוכר להעמת החמיצות של העגבניות, מלח לפי הטעם ומפזרים מלמעלה עלי טימין או בזיליקום.

*

שופכים את הרוטב על הרביולי ואוכלים בהנאה (לא להשמיע קולות רמים מדי – זה לא מנומס)

איטליה זה כאן

מודה ומתוודה – מעולם לא הייתי באיטליה… גם את כל נסיעותי לחו"ל אני חושב שניתן לספור על יד אחת.

לכן, כשהוזמנתי עם זוגתי שתחיה למסעדה חדשה שנפתחה לא מזמן, עם השם המוזר – 'פפרדלה', לא ידעתי למה לצפות. במיוחד שאני ואישתי מגדירים את עצמינו כקרניבורים לא קטנים ואנחנו לא רודפים אחרי אוכל חלבי (במיוחד אם הוא כשר ואי אפשר להזמין איזו לזניה בשר…).

בדרך למסעדה עוד התלוצצנו בינינו לבין עצמינו, שאם האוכל לא יהיה טוב – נקפוץ לקונדיטוריה שנמצאת ליד כדי לשבוע. למותר לציין שהתבדינו – ובגדול…

*

נכנסנו למסעדה, שנמצאת עדיין בהרצה, והרגשנו במקום אחר… על כל שולחן מונח עציץ עם עשבי תיבול, הקירות מחופים באבן חשופה ואפילו את המטבח יכולנו לראות דרך חלונות גדולים ושקופים – שם ניצבו בפנינו התנורים מהם יוצאות הפיצות והפוקאצ'ות.

*

המסעדה היא אחותה הקטנה של מסעדת פפרדלה ברחובות. המקום כשר חלבי ונמצא על אבן גבירול 22.

המנות כוללות מנות ראשונות, דגים, פוקאצ'ות, כריכים, פיצות (איך לא – איטליה), מנות עיקריות – פסטות במגוון של צבעים ומינים הבאות ברטבים שונים (שמנת, עגבניות, שמנת ועגבניות ושמן זית), קנלוני (מדהים), לזניה, מנות אחרונות שכוללות מכל טוב.

*

יש אפילו פסטה, פיצה ומנה אחרונה ללא גלוטן (?!) לכל הרגישים למיניהם (כמובן שבמסעדה כזאת זה עלול להכיל עקבות של גלוטן).

*

התפריטים הוגשו לנו ע"י מלצרית חביבה – שהיתה אדיבה, נעימה ומקצועית לאורך כל הערב.

למנה ראשונה הזמנו מיקס, שהגיע כמנה זוגית והכיל פוקאצ'ה, חציל עם טחינה, ברוסקטה, אנטי פסטי וסלט קפרזה.

החציל הקלוי הגיע מקולף (חידוש בשבילי) והטחינה שעליו היתה בדיוק בטעם הנכון. לא השתמשנו בלימון שהגיע ליד ולא הוספנו מלח. פשוט לאכול מתוך צלחת ההגשה.

לחם השום, כאשר מרחנו עליו את סלט הקפרזה, נמסנו במקום – איזה טעם…

האנטי פסטי הגיע עם כדורי גבינה שהוסיפו למרקם ולטעם.

לירון ואני התמוגגנו – ואנחנו רק במנה הראשונה.
"מעבר לזה" אמרנו – "הם יכולים רק לרדת"….

*

יחד עם המנה הראשונה, לירון הזמינה כוסית יין – והלכנו כאן על ההמלצה של המלצרית יין גוורץ (גוורצטרמינר של ירדן) – יין פרותי, מתקתק שמתאים לארוחה חלבית.

*

ואז הגיעו המנות העיקריות… (איפה התופים ?)

מנה של קנלוני ברוטב שמנת ממולא בפטריות ועוד דברים טובים, כמעט לא מרגישים את השמן (בניגוד למקומות אחרים שהיינו – ששם הקנלוני או הלזנייה ממש "צפו" להם בשמן). מרגישים שהטבח לא מתקמצן על השמנת. הכל מכל הלב והטעם – רק לאכול עוד.

המנה שלי היתה פסטה פפרדלה טריקולור (בצבעים שונים) ברמת אל-דנטה – כלומר לא רכה לגמרי. עשויה בדיוק כמו שפסטה צריכה להיות. גם הפסטה הגיעה ברוטב שמנת ופטריות, אבל הטעמים של הרטבים היו שונים לגמרי אחד מהשני ! (עדיין מרגישים שהבסיס זהה – אבל הרטבים הורכבו בדיוק עבור המנה הספציפית הזאת).

הצלחות היו גדולות ואנחנו, אחרי מנת פתיחה מפתיעה שחוסלה כליל, לא הצלחנו לסיים (עכשיו תור האמא הפולנייה…). נכון שלא נשאר הרבה אבל שקלנו לקחת TAKE AWAY רק בשביל שיהיה לנו משהו לטעום גם למחרת (כמובן שלא עשינו את זה).

יחד עם המנות העיקריות הגיע לו סלט ירקות, שעל פניו נראה כמו עוד סלט ירקות חתוך גס, אבל המראה מטעה… הרוטב שנמזג בנדיבות על הסלט היה רוטב ויניגרט הדרים עם מיץ לימון ומעט אשכולית. הסלט שודרג בשניה ממעמד של "סתם סלט" למעמד של "סלט על".

*

בעוד אנחנו נשענים לאחור וחושבים אם לפתוח עכשיו את הכפתור של המכנסיים או להמתין עד שנגיע לרכב, הגיע תפריט הקינוחים… (עוד אוכל ?!)

אני הזמנתי 'מיס פפרדלה' – תחתית עוגיית מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה עדין שבתוכו שכבה קריספית של שוקולד מריר שמתפצח כל פעם שהכפית חותכת אותו ולמעלה נטיפים של שוקולד לבן שהפכו את המנה (ויזואלית) למשהו שיש להציג בתערוכה.

לירון החליטה "להתפרע" והזמינה ופל בלגי, שהגיע כשהוא מחולק לארבעה רבעים ועל כל רבע משהו אחר – ריבת חלב עדינה, סירופ מייפל ושני סוגים של שוקולד.

במרכז ישבו להם, אחר כבוד, שני כדורי גלידה – כדור שוקולד וכדור וניל – שהנקודות הקטנות שעליו הראו שהוא הוכן ממקל וניל אמיתי.

*

את הדרך לאוטו כבר עשינו כמעט בזחילה… כשעברנו ליד המעדנייה, נזכרנו במה שחשבנו בהתחלה ולא הפסקנו לצחוק.

היה טעים והיה נעים, וכמו שלירון אמרה – "מסולם של אפס עד שווה, זה היה שווה פלוס."

*

מבחינת מחירים – מאד, אבל מאד לא יקר.

מנות פתיחה 20 – 30 ש"ח.

סלטים, כריכים, פוקאצ'ות 40 – 50 ש"ח.

מנות עיקריות : 40-60 ש"ח.