חכי לי ואחזור


 

את חכי לי ואחזור

את חכי לי ואחזור,
את חכי היטב.
את חכי לי גם בקדור
מסגריר הלב.
את חכי לעת כפורים,
את חכי בחום,
את חכי עת אחרים
ישתכחו עד תום.

את חכי, חכי, ולו
לא יבוא מכתב.
את חכי אם גם ילאו
המחכים לשוא.

את חכי לי ואחזור,
וארור הסח
בבטחה גמורה לאמור:
"מת הוא… ונשכח"…

מילים: קונסטנטין סימונוב
תרגום: אברהם שלונסקי

להמשיך לקרוא

מעבר לגבול היכולת


הילד שלכם בגן. שנה הבאה כיתה א', בית ספר – יסודי, חטיבה, תיכון ובטוח שגם אוניברסיטה עם איזה תואר נחשק אתם רואים לו בדרך.

אז מתחילים בקורס הכנה לכיתה א' – שיגיע "מוכן" לבית הספר – שידע לקרוא, לכתוב, אולי קצת חשבון. כיתה א' הוא משועמם (כי הוא יודע את החומר) אז אתם קונים לו חוברות מתקדמות יותר – שימשיך ויפת את הידע. להמשיך לקרוא

האיש שאלוהים לא ראה – ישראל חלוץ / ביקורת קריאה


*

קיבלתי את הספר לקריאה ואני חייב לציין שכבר מהשם שלו ומהתמונה על הכריכה, עיקמתי את הפרצוף. מדובר באוסף של חמישה סיפורים קצרים, שהראשון שבהם, עליו נקרא שם הספר, מתאר בדיוק את מה שאני לא רציתי לקרוא – עוד סיפור על השואה… באמת שאין לי כח לקרוא על עוד ילד שהתחבא עם אמא שלו בתוך איזה אסם וכל רגע הגרמנים כמעט וגילו אותם… הסיפורים הידועים… להמשיך לקרוא

לשחזר את אמיליה – קימברלי מקברייט / ביקורת קריאה


מה גורם לאמיליה, ילדה בת 13-14, יפה, מוכשרת, תלמידה וספורטאית מצטיינת, לקפוץ מגג בית הספר (הפרטי) שבו למדה ? יכול להיות שזה קרה בגלל שהשעו אותה לשלושה ימים אחרי שנתפסה מעתיקה בעבודה בספרות ?! או שהיה שם משהו אחר… אפל יותר…

אף אחד לא מאמין בזה שהיא התאבדה, במיוחד לא אימה – קייט, אם יחידנית ועורכת דין במשרד גדול.לשחזר את אמיליה

להמשיך לקרוא

קסם הפרי – איילה ז"ק יהודה / ביקורת קריאה


בתקופה האחרונה התחלתי להתאכזב מספרי הילדים שיוצאים עדיין עם הסטראוטיפים ששייכים לתקופה חשוכה של לפני 10 שנים ויותר – יש "מקצועות גבריים" ויש "מקצועות נשיים". אפילו יש הבדל בין אשכנזים לספרדים וגם רחמנא ליצלן – ערבים (שאף אחד לא ישמע שאני מוציא את השד העדתי מהבקבוק)… להמשיך לקרוא

מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה


גילוי נאות לפני שאני מתחיל לכתוב: כותבת הספר (אביגיל באב"ד) היא סבתא שלי.

עכשיו, אחרי שגיליתי, אני יכול לומר מספר מלים על הדמות הזאת של "סבתא – מורה, מחנכת ומנהלת".
גם היום, שנים אחרי שפרשה לפנסיה, היא מדברת ומספרת לנו על חשיבות החינוך בכלל ובבית הספר בפרט.

מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה

מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה

עוד כשהיינו ילדים (אני, אחי ואחותי ובני דודיי), אהבה לספר לנו סיפורים מימיה כמחנכת בקיבוץ, בתקופת העליה הגדולה בשנות החמישים בעפולה ואחר כך גם כמנהלת החטיבה.
גם היום, ללכת עם סבתא ברחובות עפולה, זוהי משימה לא פשוטה אך מרתקת: כל עשרה צעדים אנחנו נעצרים על ידי פלוני זה או אלמוני אחר שמברכים את "המורה אביגיל", שואלים לשלומה ומספרים לנו, בני לווייתה, עד כמה היא שינתה את חייהם ושבזכותה הם הפכו להיות "בני אדם" ובכלל על התרומה הגדולה שהם קיבלו ממנה.

סבתא כתבה מספר ספרים במהלך השנים ובימים אלה יצא ספר נוסף פרי עטה – 'מכתבים לאביגיל | מורתי היקרה' בהוצאת 'דפי חיים'. אך בניגוד לספריה הקודמים, בספר זה קיבצה סבתא חלק (קטן) מהמכתבים שקבלה מתלמידיה במרוצת השנים.
לקרוא את המכתבים, שהיא שומרת בקנאות בתיקייה מיוחדת אצלה בבית, זוהי חוויה מרתקת ומאלפת. אלו דברים חמים ומרגשים שנכתבו במשך למעלה מ- 30 שנות חינוך ועשייה.

בשמי ובשם הנכדים והנינים, אנחנו מאחלים לסבתא עוד שנים רבות של עשייה בבריאות טובה.

 

ספרים נוספים שכתבה :

'צל בירכתי הבית', הוצאת הקיבוץ המאוחד.

'מורה של כולם, סיפורו של מפעל חיים בחינוך', הוצאת טורקיז.

'אחותי רוחמה' הוצאת טרקלין.

 

שלום (בית) וביטחון (עצמי)


*

…"משנת אדלר נבנתה בהשראת הפילוסופיה של עמנואל קאנט מתוך הראייה שהסובייקטיבי הוא האובייקטיביות היחידה, כלומר שהמציאות שאליה נחשף האדם ואשר מלווה את חייו היא מה שהתקבל מנתוני החושים שלו, ניסיון החיים שלו ועבר דרך העיבוד של תפיסת העולם וצורת החשיבה שלו.

המציאות של האדם היא המציאות הרלוונטית היחידה, כשהאדם משתנה המציאות משתנה. המציאות יכולה להיות מעוצבת על ידי האופן בו אנו מגדירים אותה, האדם מפנים את משמעות המלים שהוא בחר כדי לתאר את המציאות וגוזר מכך השלכות נוספות.

העיקרון המרכזי במשנתו של אדלר הוא העיקרון של בחירה חופשית, האדם יכול לבחור את האופן בו יפרש את המציאות ועקב כך (היות שהסובייקטיבי הוא האובייקטיבי) הוא בורא את המציאות שהוא בחר.

בנקודה זו נבדלת תורתו של אלפרד אדלר באופן מהותי מתורותיהם של יונג ופרויד הממוקדים יותר בעבר ורואים את האדם כבעל פחות אפשרויות. הגישה הטיפולית של אדלר ממוקדת בפתיחת אפשרויות, לאפשר לאדם לברוא לו תפישת מציאות שיש בה יותר אפשרויות ומשרתת יותר את מטרותיו"… (מתוך ויקיפדיה)

יכול להיות שאני לא מסכים בכל מאת האחוזים עם מה שאלפרד אדלר אמר או כתב, אבל על פי תורה זו נבנה מודל שלם חינוך הורים וילדים – ועם הצלחה לא מתווכחים.

*

אז איפה אנחנו עומדים ?

אנאבלה שקד- קרדיט יח'צ 4

אנאבלה שקד- קרדיט יח'צ 4

 

הוזמנתי אתמול להרצאה של הגב' אנאבלה שקד ועברתי (יחד עם עוד 50 איש, שרובם עוסקים בחינוך והוראה) שטיפה על כך שאנחנו לא מגדלים את הילדים נכון…

זה לא שהיא באה ועשתה לנו נו נו נו… היא פשוט לקחה את החיים הממוצעים של כל אחד ואחת מאתנו – העמידה לנו מראה מול הפנים והראתה לנו איך המשפחה המודרנית חיה כיום – אמא ואבא עסוקים בקריירה (שוויון – לא ?), עייפים, ללא שמחת חיים ו- 2.4 ילדים בממוצע ששקועים מול המסכים (סלולרי, טאבלט, טלוויזיה) מסובבים אותם על האצבע הקטנה שלהם, מזלזלים בהם או בקיצור – מה שנקרא בעבר "סמכות הורית" נעלם כמעט לגמרי.

אנחנו, בתור הורים "מודרניים" רוצים להעניק לילדים שלנו דמוקרטיה, שוויון, חופש… אבל בניגוד אלינו, שאנחנו מבינים שדמוקרטיה ללא חוקים הופכת לאנרכיה, הילדים לוקחים את החופש (מה זה לוקחים ? תופסים חזק בשתי ידיים) ולגבי החוקים… רק אם זה נוח להם באותו רגע…המשפחה המודרנית

*

בום !!!

*

אני חושב שהנחתתי עליכם איזו שהיא פצצה ככה פתאום ובלי הכנה. אז בואו נעשה סדר בדברים :

אנאבלה שקד היא פסיכותרפיסטית, מדריכה מוסמכת בעלת תואר שני בתרפיה בהבעה ויצירה. היא מייסדת ומרצה בבית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר ומנהלת ומרצה בבית הספר להכשרת מאמנים במכון אדלר. אנאבלה היא מטפלת פרטנית, זוגית וקבוצתית בגישת הפסיכולוגיה האינדיבידואלית וסגן יו"ר ועדת ההשתלמויות באגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת.

*
מכון אדלר

*

אז מה עושים ? (הרצאה על קצה המזלג)שלום (בית ובטחון (עצמי)

קודם כל צריך לשכוח מ- "סמכות הורית" ולעבור ל- "מנהיגות הורית".
כשההורה אומר משהו, הוא צריך לעמוד מאחורי המילה שלו (דבר שאני באופן אישי מבצע עם הילדים שלי מאז שהיו קטנים).
בקורסים ובהרצאות, מקבלים ההורים כלים כדי ללמוד ולהכיר את הילד ועל ידי כך ליצור השפעה ודיאלוג תוך מתן יחס, כבוד והקשבה.
הילדות היא ההכנה של הילדים לחיים האמיתיים. זו בעצם הטירונות שלהם. על ההורה לשאול את עצמו – 'האם מה שאני עושה מכין את הילד לחיים ?
צריך ללמד את הילד (וגם את ההורה) שיש יותר מאדם אחד בבית – Its not all about you…
יש להתאים את סדר היום של המשפחה לכלל המשפחה ולא רק לצרכים של הילד (גם להורים מגיע קצת).
יש לפתח בילד ביטחון עצמי! זו התכונה החשובה ביותר שיש לשאוף להקנות לילדים (לזכור – ביקורת מחסלת את הביטחון העצמי).
לתת לילדים להתמודד עם קשיים (מה שלא הורג – מחשל…)
ולשים לב גם לדברים החיוביים.

*

בגדול, סיכמתי כאן בחצי עמוד הרצאה של שעתיים שמומלצת לכל הורה (לפי דעתי).

אני לא יודע מה אתכם, אבל אני מתכוון לגרור את אשתי (בשערות אם צריך – אבל בלי אלימות) לכמה קורסים במכון אדלר ואולי, מי יודע – אולי גם להתחיל להנחות קבוצות…

המטרה שלי היא לקחת את הדברים שמתאימים לי וליישם (לנסות בכל אופן) אותם על הילדים. נכון שהילדים שלי כבר גדולים יחסית וזה יהיה קשה יותר, ככל שהם יותר קטנים ככה יותר קל לעצב את אופיים, אבל אני מאד מקווה שמימוש השיטה בבית תרגיע את האווירה ותסייע להפחית את רמת החיכוך השלילי שיש לי עם הילדים (אני השוטר הרע)…

אז אני מאחל לכולם בהצלה בגידול הילדים

*

קיסר השכונה / נאוה מקמל-עתיר – ביקורת קריאה משותפת


בסלון ביתו, במאהל האינדיאנים שהקים, עולה סיפור בדידותו של גד והחרם שהטילו עליו חבריו. שם, בעולמו הסודי, הוא אהוב ורצוי ומקובל, והוא יכול לעשות בדמיונו כל מה שהוא רוצה, אפילו להחזיר את אבא.

הכל התחיל כשההורים של עידו, הילד מהבית השכן, מביאים כלב חדש הביתה ועידו קורא לו קיסר. לכל ילדי השכונה מרשה עידו לטייל עם קיסר ולשמור עליו, חוץ מאשר לגד. אבל נפשו של גד יוצאת אל הכלב, ובאחר צהריים אחד הוא עוקב אחריו עד לשדרה המרוחקת ומגלה שם דברים שלא אמור היה לראות. מרגע זה שום דבר כבר לא יהיה כמו קודם…

להמשיך לקרוא

רוצה להיות מקובלת ? תתפשטי !


אוי, זה כל כך לא פוליטיקלי קורקט מה שרשמתי שם למעלה. אבל אין ברירה ! צריך לזעזע ! את מי ? את כולם : את ההורים, את הבנים, את הבנות, את המורים, את משרד החינוך, את המשטרה ובקיצור – את כולם.

התפרסמה ב- MAKO כתבה של אלינור פוקס, שחלקה הראשון עסק בקבוצת נערים בני 15-18 שניצלו מינית ילדה בת 12.5 (מתחת לגיל 13 זה אינוס, גם אם היא הסכימה).

הפרשה הזאת נחשפה כבר לפני מספר שנים אבל יפה שמעלים אותה שוב לכותרות (אלא אם כן זה משהו חדש).

*

לפני כמה שנים הייתי מורה מחליף בבית ספר. הכיתה שקיבלתי היתה הכיתה הבעייתית ביותר (כיתה ח'), ואותם הייתי צריך ללמד אנגלית.

הלימוד היה קשה מאד כיוון שהם לא רצו ללמוד אנגלית, הם לא ידעו אנגלית בסיסית וכל מה שעניין אותם זה משחקים בסלולר, סיגריות וסקס.

לאט לאט הצלחתי להתחבר אליהם רגשית, מה שכמעט ואף מורה לא הצליח לעשות לפני – הם קראו לי בשם הפרטי ולא 'המורה', הם ישבו איך שנוח להם (לאו דווקא על הכיסא), העיקר שיהיו בשקט, יקשיבו (קצת) ואולי גם ילמדו משהו.

באיזה שהוא שלב, התלמידים כל כך 'נפתחו' איתי, שהם הזמינו אותי ל- 'זולה' שלהם – לשתות אלכוהול ולעשן סיגריות (?!) – אבל זה חומר לפוסט אחר.

רק כדי לסבר את האוזן – במבחנים שעשיתי להם (אז עוד לא היו 'מבדקים') לא נתתי הנחות לאף אחד !

ולשמחתי, לקראת סוף שהותי שם כמעט ולא היו לי נכשלים.

במהלך ההפסקות, בחדר המורים, דיברתי עם מורים אחרים על הכיתה הזאת, ושמעתי מהם סיפורי זוועה, שלא המקום פה להכניס אותם.

השורה התחתונה היא שאף מורה לא ממש רצה ללמד את הכיתה הזאת, ובוודאי שלא ללמד אותם שיעור ב- 'חינוך מיני'…

*

עכשיו הגענו לחלק מעניין, לא ?

החלטתי לשלב שיעור חינוך מיני באנגלית. תפסתי ככה שתי ציפורים במכה אחת – הם גם יקשיבו כי הנושא מעניין אותם וגם יקלטו מושגים באנגלית (לא פורנו).

ישבתי על מערכי השיעור האלה מספר ימים, ובסופם הייתי מרוצה מהתוצאה.

איבר מין זכרי

איבר מין זכרי

ידוע לי כי חלק מהתלמידים (בני 13) כבר עם ניסיון בתחום והייתי צריך להיזהר.

מבנה איבר מין נקבי

מבנה איבר מין נקבי

העברתי להם מספר שיעורים בחינוך מיני באנגלית והיה מצויין. אמרתי להם קודם כל לשכוח מכל מה שהם רואים באינטרנט וב- DVD.

ניסיתי להעביר להם מסר על כבוד האדם, שמירה על כבוד גוף האישה (וגם הגבר), ולצערי, ממש לפני שהגעתי לחלק שבו הם צריכים להבין את המשמעות של סקס… מספר תלמידים נכנסו למעצר בית על אונס ילדה בת 12 (הם אומרים שזה היה בהסכמה).

מסתבר שזו היתה ילדה עם אבא שבא והולך, אמא ששותה אלכוהול (והרבה) וכל מה שהיא חיפשה היה מישהו שיאהב אותה… מישהו שיחבק אותה… שהיא תקבל קצת רגש. לא היה אכפת לה איך היא תקבל את הרגש הזה – היא הגיעה למצב שבו היא היתה מוכנה לעשות הכל כולל הכל.

(Credit: James Brey via iStock/Salon)

(Credit: James Brey via iStock/Salon)

עצוב…

את שאר הכיתה שנשארה לי, ניסיתי ללמד מה זה הצורך הזה.

את האנגלית כבר עזבנו – כל מה שהיה להם בראש זה "אבל היא באה ורצתה, אז מה הם אשמים". ניסיתי להסביר להם שיש אנשים (בעיקר ילדים) שמבלבלים בין חום ואהבה לבין סקס, מסיבות, אורגיות, פורנוגרפיה… אני מאד מקווה שהצלחתי להחדיר בהם משהו כיוון שבאותו זמן בדיוק כבר החלפתי כיתה – המורה חזרה מחופשת לידה.

אז אני פונה לכל המורים והמורות – אל תתביישו! תעמדו מול הכיתה ותסבירו להם על מערכות הרבייה. תסבירו להם על כבוד הגוף – גם של האישה וגם של הגבר. נכון שהיא אמרה "כן" אבל ילדה בת 12 לא מבינה את המשמעות של הכן הזה. אז אתם – התלמידים צריכים להבין שמשהו כאן לא בסדר. ללכת לספר זו לא הלשנה. זו הצלת חיים.

*

תבינו – אני לא בא להאשים כאן אף אחד – זו היתה שרשרת של אירועים שהביאה בסופו של דבר לתוצאה הסופית.

תמיד אפשר לשחק ב- 'אולי' וב- 'נדמה לי' אבל שורה תחתונה, צריך פשוט לשים יותר לב.

*