קעקועים ועוד – 2016


קיבלתי מתנה ליום הולדת.
כחובב קעקועים וכאחד שמתהדר בלא פחות מתשעה (!) קעקועים על הגוף, קיבלתי כרטיס VIP לכנס הקעקועים הבין-לאומי השלישי, שנערך בגני התערוכה – בביתן 11.

הגעתי עם אחי הקטן (שמתחרה בי על כמות וגודל הקעקועים בגוף) ועם חבר טוב (שמקעקע בזמנו החופשי) והתחלנו להסתובב ברחבי הביתן. מהר מאד נעלמנו אחד לשני בינות למקעקעים, עושי הפירסינג, פריק שואו ומוכרי אקססוריז מטורפים ובירכנו את אלכסנדר גרהם בל, שהמציא לנו את הטלפון (וגם את סטיב ג'ובס).

להמשיך לקרוא

גליתא


כשחיפשתי מה לעשות בירושלים, מצאתי את חוצות היוצר – שם נהנינו מהופעה של מוקי – עם שירים חדשים וישנים – ואולי זה המקום לבקש ממנו סליחה בשם הקהל, שעזב את המושבים לפני שההופעה הסתיימה…
אבל זה היה ביום חמישי ולנו נשאר יום שישי שלם בירושלים רבתי לחפש כיצד להעסיק את הפרחחים הקטנים (לא ממש פרחחים וגם לא ממש קטנים). יום שישי על הבוקר נסענו למוזיאון המדע – אבל זה כבר לפוסט אחר (יגיע בהקדם, אני מבטיח) ומשם נסענו לנו לקיבוץ צובה ליד מבשרת (לא שאני יודע איפה מבשרת נמצאת – חוץ מזה שהיא בירושלים… ולעבור שם סדנת שוקולד… להמשיך לקרוא

הרשימה – והפעם לילדים


מרטין לותר קינג צעק פעם "I have a dream…" (יש לי חלום…). זה היה חלק מנאום שעד היום מדברים עליו – החלום היה שלשחורים בראה"ב יהיו זכויות שוות כמו ללבנים. הצליח ? לא הצליח ? זה כבר נושא לדיון אחר בפוסט כבד ורציני.
ואנחנו כאן כדי לספר על ספר ילדים… להמשיך לקרוא

אלבום תמונות דיגיטלי


זוכרים פעם… שהתמונות היו ממשיות ועשויות (לרוב) מנייר ?

היינו לקוחים את הדבר הזה שנקרא "פילם" לחנות מיוחדת ושם היו מפתחים לנו אותו…

ואז היינו יושבים עם שקית מלאה בתמונות כאלה (8X13 או 10X15) וממיינים את הטובות יותר והטובות פחות, והיינו מתבאסים על התמונות ש- "בזבזנו"… להמשיך לקרוא

משהו בלי כותרת… אולי התחלה חדשה


באמת שיותר מדי זמן לא כתבתי על משהו רציני. פוסטים של צרכנות זה נחמד… אבל לא מספק את יצר הכתיבה האמיתי שלי… זה שבא מבפנים, מהליבה של ה- 'בפנוכו'…

על מה לכתוב ? יש המון דברים שאפשר לכתוב עליהם – קודם כל אנחנו כבר שלושה שבועות במלחמה בעזה עם לא מעט הרוגים ועוד יותר מזה פצועים, יש את יום ההולדת התשיעי של שקד שמגיע ומתקרב במהירות (שיואו – היא גדלה מהר הילדונת) וצריך לקנות מתנות ולעשות מסיבה (אירוע – היום כבר לא עושים מסיבות, עושים אירועים – ורצוי גם שיהיו מושקעים בכמה אלפי שקלים טובים), יש את נדבי שהחליט להתחיל את גיל ההתבגרות שלו בגיל 5 וחצי ואפשר לספר גם על זה, יש את קובי, שאני כותב את סיפוריו באתר 2Bdaddy – שהתחיל מזיכרון קטן והמשיך דרך תחת הכותרת 'מיומנו של קובי'… בקיצור – לא ממש חסר על מה לכתוב.

אבל מה… כשהתותחים רועמים – המוזות שותקות… ולא ממש בא לי, לא מרגיש לי לכתוב על משהו…
כאילו הראש הלך למקום אחר ושני המקומות האלה, שמהם יוצאות המלים (הלב והראש) תפסו לעצמם איזה חופש גדול כזה והחליטו לעשות לי 'דווקא' (עם אצבע משולשת מול הפנים) ולא רוצים לתת לי לכתוב.
גם האצבעות, שריחפו על המקלדת והקלידו, כמעט לבד, מרגישות לי כבדות כאלה וכל מילה שאני מוציא מהן דורשת השקעה וכח.

אז על מה אני אכתוב ?

להמשיך לקרוא

עוגת סברינה קלילה


*

מי לא מכיר את הטעם של הקצפת עם הרום והבצק הלח של עוגת הסברינה… רק המחשבה על זה מפעילה את מיצי הקיבה שלי…

הבעיה – סברינה זה מתכון שמאד קשה להכין – צריך להתפיח פעמיים את השמרים ועוד ועוד…

*

התבנית באמצע חיסול

יום שבת נסענו לחגוג יום הולדת כפול – לאבא שלי ולבת דודה שלי (הם נולדו באותו יום בהבדל של כמה שנים).

הגישו שם מספר עוגות, חלקן קנויות וחלקן עשויות בבית.

בת דודתי (שהיא מוכשרת בפני עצמה בתחום העוגות) גרפה את רוב התשבחות על עוגת הסברינה שהכינה.

*

עוגות

*

לשאלתי – היא אמרה שיש לה מתכון ממש (אבל ממש) קל להכנת סברינה :

היא מערבבת בקערה גביע יוגורט, חצי כוס סוכר, 2 ביצים, שקית אבקת אפיה וכוס קמח.

שופכת הכל לתבנית (משומנת) ומכניסה לתנור מחומם ל- 180 מעלות כעשרים דקות (עד שהעיסה מזהיבה).

אחרי שהיא הוציאה את התבנית מהתנור, היא שופכת עליה כוס מים (מהברז) בעדינות, ונותנת לכל זה להצטנן בצד.

בינתיים, היא מערבבת בסיר כוס מים\ כוס סוכר וחצי בקבוק תמצית רום (25 מ"ל).
כשהכל מבעבע ורותח, מורידים את הסיר מהאש ונותנים גם לו להצטנן מצד.

עכשיו יש לבת דודתי היקרה סיר עם תערובת רום ותבנית עם בסיס של עוגת סברינה.

היא יוצקת (שוב – בעדינות) את תערובת הרום על הבצק כדי לגרום לו להיות ספוגי ולח.

עכשיו היא מחממת 3 כפיות של ריבת תות שדה ומורחת על הבצק הלח.

אחרי שיש לה את הבסיס, צריך להכין את הקצפת :

פשוט מאד – הקצפה של 2 מכלים של שמנת להקצפה עם כוס סוכר וכשהקצפת מוכנה, היא מורחת אותה על העוגה.

*

מה שנשאר זה להכניס למקרר ולחכות לאורחים.

רוב הסיכויים שלא יהיה מה להכניס שוב למקרר כשהאורחים ילכו הביתה…

עופר המחסל

עופר המחסל

*

מעבר לשיא–יום העסקים הקטנים


*

את רומה, אשתו של דודי, הכרתי כשהייתי בן 15 בערך (אני לא אגיד לפני כמה שנים זה היה, אבל לא מעט). דרכינו נפרדו ופגשתי אותה שוב דרך הפייסבוק לפני זמן מה.

עם השנים אני הספקתי להתחתן עם לירון ולהביא שני ילדים לעולם והיא נישאה לדודי והם ילדו בן ותאומים (בן ובת). נפגשנו (המשפחות) ונוצר "קליק" ביננו, הילדים משחקים מדהים – כולם וגם אנחנו נהנים מהחברות החדשה ישנה.

*

מסתבר שדודי, בנוסף להיותו רכז ספורט בפנימייה לילדים ונערים מחינוך מיוחד הוא גם מאמן כדורגל כ- 14 שנים ומפעיל עסק קטן של הפעלות לימי הולדת, ארגון ימי גיבוש וטורנירים וארגון ימי כיף לילדים בחינוך המיוחד הנקרא 'מעבר לשיא'.

*

תמונה ראשית

*

אני רוצה לציין רק שדודי פגש את רומה, אשתו, כשעבדו יחד בפנימייה לחינוך מיוחד…

*

כשלנדב, הקטן שלי, הגיע הזמן לחגוג יום הולדת (5), לא היה ספק בכלל שאנחנו לוקחים את 'מעבר לשיא' של דודי להפעלה.

דודי הגיע עם צוות שכלל את רומה, אשתו ועובד נוסף בשם דודו.

*

דודי והילדים

*

כמובן ששלושת הילדים גם הגיעו, אבל זה מהסיבה הפשוטה שהתחברנו ונהיינו כמעט כמו משפחה בזמן הקצר שאנחנו מכירים.

*

משך ההפעלה היה קצר יחסית (רק שעה וחצי), בכל זאת – יום חמישי, יש בית ספר וגן למחרת ויש גם כאלה שעובדים בשישי (Guilty as chargeed). אבל אילולא זה (וההורים שבאו לקחת את הילדים), הוא יכול היה להמשיך לפחות עוד חצי שעה – שעה בכיף.

אנחנו מצדנו לא היינו צריכים להביא כמעט כלום – הוא הגיע עם בר מתוקים, מכונת סוכר (שערות סבתא), מפל שוקולד, פלטת קרפים, קרמבו נקניקיה בלחמנייה והמון המון ממתקים.

*

שולחן קולאז

*

ההפעלה היתה מדהימה – דודי הגיע כשעה לפני האירוע, התארגן וכשהילדים הגיעו הוא ישר התחיל בהפעלות ותחרויות שונות (כולם זוכים) – קפיצות, זריקת כדור וחישוקים, ריצות, ריקודים… הילדים היו סחוטים ומאושרים

– כבר שבוע אחרי יום ההולדת והילדים בגן עדיין מדברים על האירוע.

*

דודי ונדב והקרמבו

דודי ונדב והקרמבו

*

430637_395788730434623_1391309242_n

Find-us-on-facebook

מעבר לשיא – בר מתוקים

מעבר לשיא

*

יום העסקים הקטנים :

בתאריכים  2-3/1/13 יצויין יום העסקים הקטנים בו כולנו מתגייסים יחד וקונים רק בעסקים קטנים.

ביום זה העסקים הקטנים מוזמנים ליהנות מחבילת קידום לעסקים ואולי לזכות בפרס בשווי 30,000 שח.
כל הפרטים נמצאים בקישור הבא – http://www.mako.co.il/special-small-business

*

logo small business2

*

ביום העסקים הקטנים נקראים תושבי ישראל להעדיף לבצע את קניותיהם בעסקים קטנים. אלפי עסקים קטנים בכל רחבי הארץ שיצטרפו למהלך, יקבלו אמצעי חשיפה שיאפשרו להם להציע הנחות ומבצעים מיוחדים ללקוחות פוטנציאליים.
ביום זה נקרא לציבור לשתף פעולה עם הרעיון ולמקד את הקניות שלו בסוף השבוע הראשון של 2013 בעסקים קטנים. המטרה היא לתת עדיפות לחנויות השכונתיות ולכל עסק קטן אחר, כדי שמחזורי המכירות של העסקים האלה יעלו.

*

סשה, מישה ונחצ'ה גם…


*

את חני ליבנה שמעתי פעם ראשונה כשהייתי ילד, בתקליט 'ווקליזה' – שם היא ביצעה את השירה וגם את קולות הרקע, ללא ליווי אינסטרומנטלי. זה היה בסביבות שנת 1990, כשהייתי בערך בן 15.

את ציפי זרנקין, לעומת זאת, הכרתי קצת פחות בשם – יותר בשירים ובלהקות.

*

שתי הזמרות האלה מראות לכולם שכוחן עדיין במותניהן ובגרונן והן יצאו במופע משותף של שירי סשה ארגוב, נחום (נחצ'ה) היימן, משה וילנסקי ועוד מספר כותבים מוכשרים, שכבר לא רואים כאלה היום.

כששמעתי שהן מופיעות בנתניה, לא היססתי וקניתי כרטיס. אולם קטן ובו כ- 50 איש, רובם הגדול מבוגר ממני בכ- 20–30 שנה, אבל אלו השירים ששמעתי בבית ופשוט ישבתי על הכיסא במהלך המופע והתרגשתי.

*

לקט מתוך המופע "סשה מישה ונחצ'ה גם…" – ערב שכולו אהבה לזמר העברי. חני ליבנה וציפי זרנקין שרות בנימה אישית ממיטב הקלאסיקות של שלושת חתני פרס ישראל ומעניקות בקולן המשובח את פרשנותן הייחודית למילים וללחנים המוכרים.
ניהול מוסיקלי : עידן סוכובולסקי

מתוך ערוץ ה- YouTube של ציפי זרנקין

*

הן שרות ביחד ולבד, מתבלות בין השירים בפרטים על עברן המוזיקלי והעבודה עם שלושת היוצרים הגדולים האלה, מספרות קצת על השירים ומה שעמד מאחוריהם ובכלל, מעבירות שעה וחצי של הנאה צרופה.

*

מאחר ואת רוב השירים כבר היכרתי, לא נותר לי אלא להירגע ולנשום לתוכי את האווירה.

בחלק מהשירים אפילו היתה לי לחלוחית בזווית העין, בעיקר מהביצוע המרגש, ובחלק אחר היה מרוח לי חיוך של אושר על הפנים.

אלו השירים ששמעתי בבית, שגדלתי עליהם (תודה אמא) ונראה לי שעם השנים כבר חשבתי שהם הלכו בדרכם של שירים ישנים ונשכחו להם.

אבל היום, אני עוד מעט בן 40 וישבתי עם הקהל וכל כך היה לי טוב באולם הקטן והאינטימי הזה עם הקהל ששיתף פעולה ושר יחד איתן וגם לבד.

באמת שלא עניין אותי הגיל של הקהל, או אותו גבר מבוגר (יחסית) שישב לימיני וזרק לי מבטים של "מה הילד הזה עושה פה"…

*

יומיים ושלושה לפני כן – ב- 7/12 וב- 6/12 חגגו שתי הזמרות יום הולדת X ושתיים (פלוס מינוס) וקיבלנו "שיר מתנה", שעד היום שמעתי את הביצוע שלו רק על ידי יזהר כהן, אולם הביצוע של 'ציפור מטורפת' על ידי ציפי זרנקין עולה עליו לאין שיעור והעביר בי תחושות צמרמורת בכל עמוד השדרה.

*

*

בסוף ההופעה לא יכולתי להתאפק, הרי את חני ליבנה פגשתי כבר בעבר, ניגשתי והודיתי להן על ההופעה הנפלאה.

*

ברגוע – ביקורת מופע


מזל טוב !!!!

יש לי יום הולדת. לא יודע מה טוב בזה, אני כבר מריח את ה- 40 מלמטה…

אבל אם כבר, אז לחגוג.

אז איך חוגגים ? יוצאים לבילוי. והפעם לא "סתם" בילוי אינטימי, אנחנו רוצים משהו "רגוע"…

מתברר שלזוג חברים שלנו יש ימי הולדת ממש יומיים אחרי ושבוע לפני, אז יצאנו ב-"דאבל דייט" למופע "ברגוע".

הזמנו כרטיסים באינטרנט ונסענו בשישי בערב לרמת השרון.

*

ברגוע – מופע יחיד מלווה בגיטרה פה ושם כשברקע מתנגן לו שיר…

אז זהו – שרגוע זה ממש לא היה ! סמיילי

האומן הוא לא אחר מאשר – טל פרידמן… אחד האנשים היותר מצחיקים במדינה שלא בוחל באף מילה / משפט / תנועה כדי לפרוק את ההיפראקטיביות שלו – כמובן שזה בגלל שהוא הפסיק לקחת את הריטלין והקונצרטה.

טל פרידמן

הוא נעמד מול הקהל ומבצע שיר קטן על מה שלא יהיה במופע – לא תהיה קופאית ממוצא מזרח אירופאי, לא תהיה חברת כנסת (שלקחה או לא לקחה סמים), לא יהיו פאות, לא יהיו חיקויים של מפורסמים… יהיה טל פרידמן.

*

פרידמן מדבר על הכל – ובעיקר על דברים שמעצבנים אותו. בעצם, הכל מעצבן אותו – חברים, משפחה, אנשים, ממשלה, עבודה, בית, סקס ומה לא.

הוא משתף את הקהל והקהל (לפעמים) משתף איתו פעולה בחזרה.

ואם נכנסת מאוחר… אוי ואבוי לך – הוא ירדוף אחריך עד קצה האולם עם המיקרופון ו…

*

דבר שמאד מעצבן אותו זה הילדים – מה המילה הראשונה שילד אומר ? "אבא" – נכון.

ומה בעצם התפקיד של האבא ? לקום מהכורסא, ללכת לחדר השינה, לעשות מה שעושים (והוא מדגים) ולחזור לכורסא. אה.. לא לפני שהוא מנגב את האזור במגבת.. אהמ…

והאמא… היא יוצרת, מגדלת אותו 9 חודשים, יולדת אותו בכאב, מאכילה אותו… והבנדיט הקטן אומר "אבא".

*

לטל אין פרות קדושות והוא דורך על כולם על הצימחונים והטבעונים ועל מי לא. אבל הכל בחינניות, בהומור ובטירוף.

בשורה התחתונה – לא הפסקנו לצחוק במשך השעתיים של המופע, כשטל פרידמן לא עוצר לשנייה.

הוא קופץ ורץ מצד אחד של הבמה לצד השני ובדרך יורד לקהל לדבר איתם קצת. הפה שלו עסוק בדיבורים נונ-סטופ ואנחנו עסוקים בלעקוב אחריו ולנגב את דמעות הצחוק.

פתאום הוא נזכר בגיטרה שעומדת מיותמת על הבמה ליד הכיסא (שמשמש כקולב בלבד), לוקח אותה ומתחיל לנגן שירים "ים תיכוניים" (שלא לומר מזרחיים) באנגלית. האמת – הם נשמעים יותר טוב.

*

גם כשהוא מסיים את ההופעה הוא חוזר לעוד הדרן קטן. אם זה היה תלוי בו (ככה נראה לי) הוא היה ממשיך כל הלילה.

אני גם לא חושב שיש לו שני מופעים זהים. הוא מתחיל אולי אותו דבר, הכיוון שלו זהה, אבל הוא זורם עם הקהל ונמשך לאן שהקהל לוקח אותו.

*

המופע לא מומלץ לילדים, למרות שמילות הגנאי והקללות שיוצאות מפיו הן ממש בטוב טעם, אם אפשר להגיד ככה, הוא לא מגזים עם הקללות. הן בדיוק במידה ובמקום המתאים.

אבל בהחלט מומלץ למי שרוצה לצחוק וגם לקבל קצת ביקורת עקיפה על עצמו…

תנו לשד לישון–ג'ון ורדון / ביקורת קריאה


הספר השלישי של ג'ון ורדון בסדרה של הבלש המופלא דייב גרני.

קישור לספר הראשון 'חשוב על מספר'.

קישור לספר השני 'עצמי עיניים חזק'.

דייב גרני, כזכור, יצא לפנסיה ממשטרת ניו-יורק – בלש בעל שיעור סגירת התיקים הגבוה ביותר אי פעם…

OK, הבנו שמדובר כאן בשוטר-על.

תנו לשד לישון

*

בספר האחרון הוא נפצע קשה, אבל יצא מזה והתחיל לשקוע במרה שחורה – עד שחברה מהעבר מבקשת ממנו לשמור קצת על הבת שלה…

אם בספר השני ראינו קצת מהאנושיות של דייב, כשדרס בטעות עופר צעיר שקפץ לו לכביש, כאן הוא ממש "מאבד את זה" ומזיל דמעה יותר מפעם אחת. האם הוא סובל מתסמונת פוסט טראומטית ? אין ספק שמשהו אצלו בראיית החיים השתנה, למרות שהוא נאלץ לפענח פשע של רוצח סדרתי שפעל לפני עשר שנים (ואולי יותר ?).

מרגישים את העצבים הרופפים שלו, במיוחד כשהוא מצליח לעצבן כל בעל עמדה וכח שעומד בפניו – אם זה סוכן ה- FBI שהיה אמון על החקירה לפני עשר שנים ואם זאת הקרימינולוגית המבריקה שהמתח המיני ביניהם התחיל עוד בספר הראשון ואם זה חוקר הצתות של כיבוי האש.

*

הספר מרתק ונקרא בנשימה אחת. ג'ון ורדון בהחלט יודע "לדבר: עם הקורא. גם התרגום של הספר (עפרה אביגד) טוב, ולפי דעתי לא מאבד הרבה.

אבל… וזה אבל גדול –

זו כבר הפעם השלישית שבלש בגמלאות (ולא משנה עד כמה הוא מחונן) מצליח במקום שהמשטרה, הבולשת הפדראלית וצוות של פרופיילרים נכשלים.

מתחיל להראות קצת… אהמ.. לא אמיתי…. לעניות דעתי.

אני הייתי מגייס את האיש הזה לצוות סיעור מוחות מבריק ופותר אחוז גדול מהפשעים הנוראיים שקרו… מתחיל לאבד מהאמינות.

בסוף הספר השני גרני נפצע קשה וחצי שנה אחרי הוא חוזר לפעילות מבצעית מלאה, למרות שהוא מעיד על עצמו שהוא הפסיק עם תרגילי הכושר…

*

הוא חוגג יום הולדת 49 – מזל טוב, ובמקרה מגלה עוד רמז שמקרב לפענוח החקירה.

זהות הרוצח נשמרת, בסוד כמובן, עד לסוף הספר, אולם היא בהחלט אחת מהדמויות החשודות שאני דמיינתי לעצמי.

גם כאן הוא נחלץ בעור שיניו (והפעם המצב גרוע עוד יותר מהמצב בסוף הספר השני).

*

הרוצח הסדרתי "הרועה הטוב" קם לתחיה…

מניפיסט בן 20 עמודים מבסס את הנחת היסוד שמדובר בפנאט שמתנגד לאנשים עשירים…

צלף מיומן בנשק מיוחד… (נגלה ? נשר המדבר בקוטר 0.5) עם כישורי קליעה שיכולים להכניס את רוב אנשי שמירת החוק בכיס הקטן.

נשר המדבר

איש תקשורת שרוצה להרוויח כסף, גם אם זה על גב של ילדה (בת 21) שמחפשת את התזה שלה בתמימות.

איש משטרה שנאלץ לפרוש בבושת פנים לאחר מרדף רווי אלכוהול וסמים וכל מה שנשאר לו בחיים זה לחפש נקמה.

והטופ של הטופ – יש שלוש סיבות עיקריות לרצח – אהבה, כסף וקנאה.

האם יש סיבה רביעית ?

הכל מתערבב ביחד, אבל ג'ון ורדון מצליח לעשות סדר בכל הבלגאן בצורה המיוחדת שלו והכל מובן (חוץ מהזהות של הרוצח).

*

גם הרמז לספר הבא (בלי ספוילרים) מגיע ללא כל קשר לשום דבר רציני – דייב מוצא חץ תקוע באדמה.

אין שום קשר לכלום, אולי לזיכרון ילדות…

*

במובן מסויים מזכיר לי הספר איפה שהוא את "הצלף" של לי צ'יילד… אבל את זה מבינים רק אחרי קריאת 300 – 350 עמודים בערך.