חופשה אורבאנית


לקחת פסק זמן ולא לחשובלאונרדו פלאזה נתניה

לשבת מול הים ולא לדאוג

לתת לראש לנוח מהפיצוצים

לתת ללב לנוח מהלחצים

אני יודע שזה לא הזמן

בעצם גם אני עוד לא מוכן

אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה

לתפוס אוויר בשביל לחזור לעבודה…

נראה לי שזה בדיוק השיר שהתנגן בראש של המנהלים של רשת "פתאל" כשהם חשבו על הקונספט של City Break ('חופשה אורבאנית' בתרגום סימולטני)… להמשיך לקרוא

אלבום תמונות דיגיטלי


זוכרים פעם… שהתמונות היו ממשיות ועשויות (לרוב) מנייר ?

היינו לקוחים את הדבר הזה שנקרא "פילם" לחנות מיוחדת ושם היו מפתחים לנו אותו…

ואז היינו יושבים עם שקית מלאה בתמונות כאלה (8X13 או 10X15) וממיינים את הטובות יותר והטובות פחות, והיינו מתבאסים על התמונות ש- "בזבזנו"… להמשיך לקרוא

יפו, ככה בקצרה


יום רביעי, 10 בבוקר. ממש באמצע החיים, התאספנו לנו כ- 25 בלוגרים ועיתונאים ברח' יפת פינת לואי פסטר ביפו לסיור טעימה מהספר 'יפו' של אלינוער רבין.

???????????????????????????????

לצערנו הסופרת לא חשה בטוב ולכן ליווה את הטיול מנהל נמל יפו לשעבר, הידוע בכינויו 'צ'יפס'.

אלינוער רבין מוכרת בעיקר לאוהבי הבישול והאוכל. היא הוציאה עד היום כ- 50 ספרי בישול (?!), אבל הפעם היא החליטה לקחת את זכרונות ילדותה ולשלב אותם עם הנופים והמקומות של היום.
הספר מצטרף לספרים על ירושלים ונצרת. להמשיך לקרוא

בודפשט בוויש (חלק ב')


אחרי שבפוסט הקודם סיפרתי על מאורעות הגעתי ההזויה לבודפשט (שאחוז המדברים בה שפות זרות ובכללן אנגלית, נמוך מאד), הגענו לשעה 4 וחצי אחר הצהריים ונזכרנו שגם אחרי אותו יום מעייף, נרשמנו לטיול על המים – שעה וחצי של הפלגה על הדנובה החשוכה ומבט 'קצת אחר' על הגבול שבין 'בודה' ל- 'פשט'.

האמת – היינו עייפים והספינה עם ריח הדלק לא.. אממ.. 'עשתה לנו את זה'… במיוחד שהיה קריר ואנשים לידנו גם עישנו… אבל נו שויין, זה שייך לחלק הפולני שבי…גשר

את יופייה של בודפשט בלילה קשה לעיר אחרת לקחת. כל הבניינים המרשימים ומפוארים מזווית אחרת, אותם מקומות שהיינו בהם היום וראינו אותם באור יום, נשטפים באלפי נורות המאירות באורות צהבהבים את המבנים והגשרים.

חזרנו למלון רגלית, כשאני חסר חוש כיוון לחלוטין (ועדיין מסטול מהלילה הקודם) צעדתי יחד עם זוגתי (כפרות עליה ועל חוש הכיוון שלה) חזרה למלון, כשבדרך אנחנו קונים שני בקבוקי מים ליום שלמחרת (שימו לב – מי שלא אוהב סודה – לקנות את הבקבוקים עם הכיתוב הוורוד).

לאחר שעה ארוכה של צעידה ברחובות הבירה ההונגרית, הגענו שוב ל- 'וואצי אוצה' (שדרות וואצי) ומשם הדרך למלון כבר היתה קצרה.
כמו שכתבתי, המלון (בודהא בר הוטל) פשוט מדהים. הפסיליטיז בחדר פשוט עושים חשק להשתמש בהם…. ונעבור לבוקר.

יום שבת בבוקר, אנחנו קמים לנו לארוחת בוקר מפנקת במלון (ידעתי שהייתי צריך לצלם), נפגשנו בשעה 10 מול מלון לה-מרידיאן (נקודת מפגש מרכזית בעיר, זו גם הנקודה היחידה שבה שלושת הרכבות התחתיות נפגשות – סימן היכר – הגלגל הענק) ויצאנו באוטובוס לכיוון כללי צפון.

בברושור שחילקו לנו כתבו 'לא לשכוח להביא דרכונים'… אבל מתברר שבין הונגריה לסלובקיה אין עמדת שומר בכלל. הגבול בין שתי המדינות הוא גשר מעל הדנובה… (?)
עמדנו וצפינו מהצד הסלובקי של הגבול לעבר הקתדרלה הגדולה ביותר במדינה (הונגריה) – זה נראה כמו כפר קטן או יותר נכון – סוג של טירה, עם כל המבנים מסביב והצריחים הגבוהים של הבזיליקהBasilica Esztergom.

Basilica Esztergom

Basilica Esztergom

מתברר שהעיירה המנומנמת של סלובקיה היא מראה ראי לכל העיירות הסלובקיות… המדינה הזאת לא מתבססת על תיירים…

חזרנו לעברו ההונגרי של הגבול ועמדנו אל מול המבנה הדתי העצום הזה. חלילן צועני שעמד שם בבגדים מסורתיים של המאה ה- 18 או ה- 19 חילל לנו 'הבה נגילה' (אנחנו כנראה לא הקבוצה הישראלית הראשונה שהוא פוגש) וצוענים באו אלינו וניסו למכור לנו מזכרות קטנות וגדולות…
נכנסנו פנימה והרגשה של "קטנות" נפלה עלינו. זוהי בדיוק ההרגשה שמתכנן הקתדרלה ביקש להעביר – עד כמה האדם קטן אל מול ה… אל?

סלפי עם הבזיליקה ברקע

סלפי עם הבזיליקה ברקע

ציורי קירות ותקרה מסביב ועוגב אדיר מימדים עם צינורות מתכת מבריקים שכן לו בקומה השניה.
יצאנו לטיול קצר בעיר הדת והיבטנו על הנקודה שבה היינו כמה דקות לפני כן.

זו היתה עיר הבירה הראשונה של הונגריה ומרכז דתי-רוחני מרכזי של העם ההונגרי, שהוא קתולי ברובו.

משם נסענו לאורך הדנובה, חצינו את הכפר 'וישינגראד' ועלינו למעלה אל תצפית מרהיבה על ברך הדנובה (שם הנהר עושה תפנית של 180 מעלות), סמוך למצודת וישינגראד המלכותית (היא שימשה בעבר כבית קיץ ו- "בקתת" ציד למלך ולבני לווייתו).

עוגב

עוגב בבזיליקה

עכשיו הגיע הדבר שחיכינו לו… האוכל…
נכנסנו למתחם של מסעדה וכמה בתי מלאכה בסגנון המאה ה- 'משהו וקצת' ושמנו פעמינו לעבר המסעדה (אכול ככל יכולתך…).
מה הדבר הראשון שאוכלים בהונגריה ? לא נכון ! קרמשניט… ואת זה כבר אכלנו אתמול… היום אוכלים גולאש… ולא רק גולאש, היו שם מספר מאכלים… איך לומר זאת… 'בטרדישן' (Tradition) – בשר ציד, נזידים (אני אהבתי את נזיד חזיר הבר), מרקים, פטריות וצמחים שונים כתוספת וכמובן גם קינוחים… הרי איך אפשר ללא הבלינצ'ס… 'אכלנו והותרנו כדבר ה' ' כמו שנאמר.

נזיד ועוף בשמנת

נזיד בשר ציד ועוף בשמנת

ואחרי שאכלנו ושבענו אפשר לעשות סיבוב ולראות את בתי המלאכה – את חרש הנשק והנפח, הכדר ועוד חנות מזכרות (כי חייבים)…

היום מתארך וזו בדיוק הנקודה להגיע אל כפר קטן בשם 'סיינט אנדרה' (St. Andre). זהו כפר אומנים ובו מוזיאון מרציפן מרשים עם בובות מרציפן בגודל אמיתי (מייקל ג'קסון, הנסיכה דיאנה) ולא רחוק משם גם אחד משלושת המוזיאונים של דברים קטנים באמת… תחשבו

הנסיכה דיאנה

הנסיכה דיאנה

על בקבוק הקוקה קולה הקטן ביותר… תחשבו יותר

בקבוק קוקה קולה הקטן בעולם

בקבוק קוקה קולה הקטן בעולם דרך מיקרוסקופ

קטן.. הוא אפילו יותר קטן מזה. את המוצגים ניתן לראות שם דרך מיקרוסקופ…
זה גם המקום לקנות פפריקה (הונגריה – זוכרים?!) – שימו לב איזו פפריקה אתם קונים – חריפה או מתוקה…
זהירות – תשתדלו לא לעבור את הבית האדום (אם תגיעו – תבינו) נכנסים שם לסימטאות ועלולים ללכת לאיבוד…

חרש נשק

חרש נשק – שריון

עד כאן הפוסט הזה, את המשך הימים, הפעילויות וההרפתקאות שעברו עלינו, בפוסט(ים) הבא(ים)…

הזמנת אוכל מבחוץ – יאמי


כמה פעמים רציתם להכין ארוחת ערב שלא כוללת את המרכיבים הרגילים של ביצה, סלט וגבינה לבנה ?

כמה פעמים התחשק לכם 'משהו אחר' ?

*

לפני מספר שבועות פגשתי בפייסבוק ידידה שלי (יחצנית שעבדתי איתה בעבר), והתחלנו לצ'וטט לנו.

'מין הון להון' (ובתרגום : מכאן לכאן) התברר לי שהיא מייחצנת אתר שאני לא שמעתי עליו, אתר בשם יאמי (www.yummi.co.il). אמרתי – ניכנס, עוד אתר של אוכל – אני מנוי כבר על 20, מה כבר יכול להיות אחר ?

*

יאמי

*

ובכן, מתברר שהאתר הזה הוא כן אתר אחר. זה לא סתם עוד אתר של שפים, טבחים, מתכונים ואוכל. זה אתר להזמנת אוכל, לפי טבח, מיקום ועוד כמה קריטריונים… רגע – בואו נתחיל מההתחלה.

*

נכנסים לאתר, קצת עמוס בעיניים אבל "תיק תק" מבינים מה קורה.

קודם כל נרשמים. אפשר דרך הפייסבוק ואפשר "סתם" דרך המייל.

בחלק העליון מכניסים את הישוב שאליו רוצים שתגיע המנה ובחלק הימני מסמנים את הקריטריונים של האוכל שרוצים (כשר, בשר, דגים, חלבי, ללא גלוטן, ללא סוכר, צמחוני וכו'…). אני, מן הסתם, סימנתי "הכל".

אה.. כן.. ברגע שמכניסים את שם הישוב, מצטמצמת רשימת הטבחים ונשארים רק הטבחים שמבצעים משלוחים לישוב שבחרת.

*

התחלתי לעיין בתפריטים של הטבחים שנותרו לי, והתמקדתי על מספר מנות שמשכו לי את העין.

סימנתי לי "לזניה בשרית" של הטבחית גל, האתר הראה לי תמונה של הלזניה, שאל אותי בכמה אנשים מדובר ואיזה גודל של מנה אני רוצה (Small, Medium, Large). בחרתי S ל- 4 סועדים (לנו זה הספיק מעל ומעבר), כתוספת בחרתי פטריות ממולאות בכמה סוגי גבינה ופסטו ולקינוח מאפין של שוקולד נוטלה ואגוזים.

בכל מנה רשום כמה יחידות לסועד (הפטריות, למשל, מגיעות 2 יחידות לסועד, אז הזמנתי רק שתיים).

מוסיפים לסל כל מנה, ומגיעים לקופה.

לא לשכוח – יש להוסיף – 15 ש"ח למשלוח (לכל המנות מכל טבח).

רשמתי את התאריך (לעוד שלושה ימים, בין השעות 18:00 ל- 19:00), ואכן, בגשם שוטף, עם פקקים, בדיוק בשעה 7 הגיעה גל ומסרה לי שקית עם ההזמנה שלי.

לשקית היה מוצמד דף עם השם שלי, הכתובת, מספר ההזמנה, תיאור המנות והכי חשוב – אופן החימום והזמן שהן יכולות להישאר במקרר (ואם אפשר גם בהקפאה).

*

שקית אוכל

*

זוגתי שתחיה ואני התיישבנו והתחלנו לבדוק את המנות –

התחלנו עם הפטריות – טעים.(פטריות פורטבלו לפי דעתי), הפסטו מעט דומיננטי אבל השילוב של הגבינות – מנצח.

*

פטריה עם גבינה ופסטו

*

עברנו לאחת המנות האהובות עלינו, באופן כללי – הלזניה. אין הרבה אפשרויות להרוס לזניה, אם כי כבר נתקלנו בזה בכמה מקומות שאכלנו בהם. האמת – לא ציפינו למה שהגיע – עלי הלזניה היו עשויים ביד ולא קנויים (מייד אפשר להרגיש), בין השכבה האחרונה של הבשר לעלה הלזניה העליון, היתה שכבה של גבינה עדינה והלזניה עצמה אחת הטובות שאכלנו, אם לא ה… ! וכמו שהבנתם, אנחנו חובבי לזניה.

*

מגש לזניה

*

כמו שאמרתי, הזמנתי 4 מנות קטנות. הלזניה הגיעה במגש והיתה מספיקה בהחלט לארבעה אנשים כחלק מארוחה.

עברנו לקינוח – מאפין נוטלה עשיר… אני לא חסיד גדול של שוקולד. האמת – אני לא ממש אוהב שוקולד. אז למה הזמנתי ? כיוון שזוגתי אוהבת שוקולד (מאד).

*

מאפין נוטלה חם וטעים

*

בשלב זה כבר אכלתי לבד. לירון הסתכלה עלי במבט מקנא, אבל היא היתה מלאה כבר אחרי הפטריה ומנת הלזניה.

חיממתי את המאפין 30 שניות במיקרו, הוצאתי וראיתי את השוקולד מבפנים הופך לנוזלי… התחלתי לאכול עם כפית ו… זה פשוט שבה אותי ! לא צריך כדור גלידה ליד, לא צריך שום דבר ! רק את המאפין הזה שהדביק לי את השפתיים ורומם לי את הנשמה. אוי זה היה פשוט – אין לי מילה אחרת – אלוהי. (וזה אומר אחד שלא מת על שוקולד).

בקיצור – YUMMI !

*

אז זאת היתה ארוחת הערב שלנו לאתמול.

*

נחזור לאתר – ניתן להזמין טבח אליכם הביתה שיכין את האוכל ויגיש לכם (מי אמר שצריך לצאת למסעדה כדי לאכול בחוץ מזון גורמה) וכמו כן, ניתן להזמין גם אוכל לאירועים – הכל דרך האתר, הכל בלחיצת כפתור.
שוב – לא להיבהל מעומס המידע באתר, ברגע שמתרגלים (כמה שניות) – זה הכל 'בקלי קלוטוס' (כמו שבתי אומרת).

ולא לשכוח – יש גם שירות לקוחות – היה טעים, לא היה טעים, הטבח/ית איחר/ה…

03-7160699

*

נעבור למחיר – איך אפשר לכתוב על הזמנת אוכל בלי לכתוב כמה זה עולה…

אז אמרנו – המשלוח עולה 15 שקלים מכל טבח שמזמינים ממנו.

ליד כל מנה רשום המחיר שלה, שמתעדכן לפי מספר האנשים שאתם בוחרים.

כל הארוחה שהזמנתי עלתה לי סך הכל 245 שקלים כולל המשלוח.

והתשלום – דרך PAYPAL או דרך כרטיס אשראי, לבחירתכם.

לדעתי זהו מחיר יותר מסביר לכמות האוכל שקיבלנו, ויותר חשוב – לאיכות האוכל.

 

*

www.yummi.co.il

הנץ על העץ / שירלי יובל-יאיר–ביקורת קריאה


*

זה לא שפתאום החלטתי להשקיע יותר בשבוע האחרון בזמן האיכות עם הילדים שלי (אני משתדל תמיד).

זה לא שהיום יש ספרים טובים יותר מאלה שהיו לפני חודש, שנה או עשר שנים.

זה רק המזל להיתקל בספר הנכון בזמן הנכון.

גם הספר 'הנץ על העץ' של שירלי יובל-יאיר, הוא אחד מאלה שפשוט "חייבים" לכתוב עליהם.

*

הנץ על העץ

*

בוקר שבת. מה עושים ? ישנים. אין יותר טוב מזה.

אבל… אם הבטחנו משהו לילד, והוא מגיע אלינו למיטה ו- "מנדנד", לא נקום ? מילה זאת מילה !

אז אבא קם מהמיטה ונגרר אחרי בנו לחצר… הבן מתרגש, לא ישן כמעט כל הלילה – היום מנסים את המטוס החדש, המטוס על שלט.

אה… אופס… המטוס (ששמו נץ) נתקע על העץ… מה עושים ? איך מורידים את המטוס ?

מכאן מתחילה פרודיה שלמה של האב, יחד עם הבן, בניסיונות החוזרים ונשנים להוריד את המטוס.

*

אני לא אגלה מה היה בסוף, אבל אני רק אספר שנדב (בן 5) לא הפסיק לצחוק. גם למראה הציורים הנפלאים של צחי פרבר וגם כשדיברנו והעלינו ביחד עוד ועוד רעיונות איך להוריד את הנץ התקוע על העץ.

*

בעצם, יש כאן 2 סיפורים – הראשון, זה הסיפור שקוראים.

מאחוריו אנחנו יכולים למצוא איך ההורים היום צריכים לדעת להתגמש ולאלתר כדי לבצע פעולות ולהפעיל את הילדים תוך כדי…

*

אם נכנסים "לתוך" הסיפור, אנחנו (אני בכל אופן) יכולים להזדהות עם האבא, שלא רוצה לקום מהמיטה מוקדם בבוקר, אבל הוא הבטיח – והבטחה חייבים לקיים. והמשפט הישן והידוע שכל תכנית היא בסיס לשינויים מראה לנו שהוא עדיין חי ובועט ולמרות התכנון המקורי, אפשר להעביר זמן איכות מהנה ביחד עם הילד גם בצורות אחרות.

*

קצת על הסופרת :

שירלי יובל-יאיר, בעלת תור M.A היא מטפלת ומרצה בתחום הפסיכולוגיה החיובית. היא סופרת, מוזיקאית, מחזאית ובמאית בתיאטרון ילדים.

שירלי יובל יאיר כתבה גם את הספרים 'דו רה מוו' (שכתבתי עליו), 'הלן ואני' ואת הספר 'תומאס ואני'.

*

השחף של נינה – MOVE


*

יום חמישי גשום וסוער, שייטתי לי מהבית החם והנעים אל תוך השמיים השחורים בואכה תל אביבה, לרחוב עלום שם, קטן ולא מוכר (לי לפחות) – רח' יוקנעם מספר 3, במקום הזה נמצא, לא פחות ולא יותר, תיאטרון ובית ספר למשחק – תיאטרון מוב (MOVE) .

*

תיאטרון מוב

תיאטרון מוב

*

מאחר והגעתי מוקדם יחסית, התיישבתי לי בבית הקפה הקטן והחם, בעל התקרה הגבוהה, הצמוד לכניסת התיאטרון, ונראה איך שהוא כחלק ממנו. ישבתי עם עוד כמה "מקדימים" מסביב לשולחנות העגולים והמתנו שהמסך יעלה.

*

נכנסנו לאולם, וכבר בהתחלה הרגשתי את השוני בין האולם הזה לאולמות תיאטרון אחרים – האווירה, הכיסאות, הריח… הם היו… איך לומר – ביתיים, מזמינים, אינטימיים – זאת המילה.

התיישבנו לנו על הכיסאות, ברקע התנגנה לה מוזיקה ספרדית רגועה, שהכניסה אותנו (אותי בכל אופן) לאווירה אחרת.

*

על הבמה הלא גדולה כיסא אחד ולידו מזוודה.

מסביב הכל שחור.

האורות מתעממים וכשהם חוזרים, אנו רואים אישה (נינה חסקינה) יושבת על הכיסא ומתחילה במונוגרפיה המבוססת על אוטוביוגרפיה שלה…

*

*

נינה מגלמת את עצמה ועוד מספר דמויות. כאשר היא 'נינה', תווי הפנים שלה בדרך כלל רגועים או שמחים, אבל כשהיא משחקת את הדמויות האחרות, המתקשרות עם נינה, היא כועסת, זועפת, ישירה.

נינה מספרת שתמיד היא היתה שונה, גם בתור ילדה. כששאלו אותה מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה – היה לה ברור שהיא תהיה שחקנית. ולא סתם שחקנית – היא תהיה השחקנית בהא' הידיעה.

החל מגיל 10 החיים התחילו להשתנות לה… טוב, בלי יותר מדי ספוילרים… רק נספר שמהר מאד מתברר שכל הסיפור מתרחש בעצם במקום אחד, שממנו היא חוזרת לזכרונות שלה ולחלומות שלה וחזרה להווה.

גם לשחף שלה (ביתה הקטנה שאיתה עלתה לארץ בגיל שנה) היא מתגעגעת. היא היתה רוצה לעוף כמו שחף והשחף הקטנה שלה יחד איתה.

*

השאלה שעלתה לי לקראת סוף המחזה היא – 'האם המשחק שלה (של הדמות) הוא חלק מהטירוף שלה', ואני חושב שאיפה שהוא היא ענתה על זה כשהיא אומרת לרופא, במשפט הסיום, 'הנפש שלי לא חולה, היא פצועה'.

*

הצגת יחיד עם הרבה כאב ואם זה מבוסס על סיפור אמיתי, זה עצוב. כל מה שעבר עליה… אהבות, אכזבות, שמחה ועצב, כאב והשפלה.

*

הצגת יחיד – השחף של נינה.

תיאטרון Move – רח' יוקנעם 3, תל אביב.

*

משחק וכתיבה: נינה חסקינה.
כתיבה עריכה ובימוי : אברהם שלום לוי.
מוסיקה מקורית : יודן מיבר.
עיצוב תאורה: אייל דניאל.
עיצוב גלויה: רינת צמח.
עיצוב תלבושת: ילנה גונופולסקי .

*

הנשכחים / דייוויד באלאדאצ'י–ביקורת קריאה


*

מה כבר אפשר להגיד על דייוויד באלאדאצ'י שלא נאמר כבר ? סופר מתח מעולה. כתיבה זורמת. סיפור שנקרא בנשימה אחת וכל זה נכון ואני גם בין המסכימים והמהללים.

אבל… ופה זה אבל גדול מאד –

הספר האחרון שקראתי (הנשכחים) עונה על כל מה שכתבתי אבל באותה נשימה מזכיר לי בצורה מעצבנת את ג'ק ריצ'ר של לי צ'יילד (טוב, בתקופה שהוא עוד היה חוקר בצבא) – איש גדל מימדים, בעל מוח חריף, בולט, קצין מוערך, מגיע ממשפחה עם הסטוריה צבאית ותמיד רואה את מה שאחרים לא מצליחים לראות.

מטריד. מאד מטריד אפילו. אם היו משנים את שם הדמות מג'ון פולר לג'ק ריצ'ר, הייתי יכול להיות בטוח שמדובר בסיפור הראשון מבחינה כרונולוגית של לי צ'יילד.

*

הנשכחים / דייוויד באלאדאצ'י

הנשכחים / דייוויד באלאדאצ'י

*

אחרי שקטלתי את הסופר, נעבור לסיפור עצמו, שאותו קראתי בשני ערבים בנשימה עצורה כשאני מנסה לנחש מה יהיה הצעד הבא.

אני מאד אוהב את הכתיבה של הסופר, שזה לא הספר הראשון שלו שאני קורא.

*

הסיפור מתחיל בסירת מהגרים בלתי חוקית שאחד מהם מצליח לקפוץ למים ולברוח.

במקביל, החוקר ג'ון פולר מגיע לבית החולים שבו אביו הגנרל (הסובל מדימנציה – שלא להגיד אלצהיימר) שוכב, ומקבל ממנו מכתב שנשלח מדודתו.

כאן מתחילים להתרחש שני סיפורים במקביל, בעיירת הנופש 'פרדייס' שבקליפורניה (לא הכפר שליד זכרון).
כשפולר מגיע לעיירה השלווה, הוא מגלה שדודתו נהרגה במה שנראה כתאונה מצערת. בדיקה מעמיקה שלו מעלה את החשד שמדובר, איך לא, ברצח.

לאט לאט מתחילות להיערם הגופות.

*

איך הכל קשור למיליונר עלום שעמד בפני פשיטת רגל לפני מספר שנים והיום יש לו את הבית הגדול ביותר באיזור (ויש לו חולשה אדירה לנשים) ?

מדוע אישתו של בנו החורג עוקבת אחריו ?

מה הקשר לענק שהצליח לברוח מחוטפי הפליטים ממדינות העולם השלישי ועוסק בגננות ?

איך טרוריסט בעל שם עולמי נכנס לתמונה ?

*

בסוף, ואני לא אקלקל למי שלא קרא, רק שיתוף פעולה ודמות "שהופכת את עורה" מצליחים לשפוך אור על האמת…

למי שלא קרא את לי צ'יילד – מומלץ בחום, ולמי שקרא – לעשות סוויץ' בראש ורק אז לקרוא.

*

הוצאת מודן.

תרגום : נורית לוינסון.