מיומנה של סוכי – צימר בכוח

שלום חברים שלי – אלה ההולכים על ארבע ואלה ההולכים על שתיים… כאן השיצואית האהובה עליכם – סוכי…

הפעם אני רוצה לספר לכם על סוף השבוע שעבר עלי. סוף שבוע לא קל עבר על כוחותינו: אמא ואבא נסעו לצימר משלהם יחד עם האחים שלי, ואותי השאירו לבדי לבדי גלמודה ועצובה אצל ג'ני – הצימר של הכלבים.

ניתוח ראש

המצב הקשה ביותר עבור הורה זה, להיות בסיטואציה שאתה לא יכול לעזור לילד שלך. מצב שבו אתה לגמרי תלוי באנשים אחרים…

זה פחות או יותר מה שקרה לנו עם נדבי שלנו.

זוהר רוצה לעוף / תרצה דביר

נתתי את הספר לבתי הגדולה (11), וזאת היתה התרשמותה:

"אבא של זוהר מת וזוהר לא יודעת איך. היא גילתה מדינה (חברה של אימה א.ב.) ומחברתה שאביה נהרג
במלחמה ושקראו לו דרור.
רוצים לדעת איך הוא מת? …
לי יש המון דברים טובים לספר על הספר הזה, כמו למשל: יש בו שמחה, עצב, כעס ועוד המון רגשות.
רוצים לדעת למה ?
קראו את הספר."

ונעבור לקטע האומנותי – קראתי את הספר והוא העלה בי רגשות – כמו ששקד כתבה.

זוהר מתמודדת עם אובדן אביה בגיל צעיר ועם אימה שמנסה לחזור לשגרת חיים נורמלית. חבר אחד זוהר כבר "הצליחה" להבריח מהבית. אין תחליף לאבא, גם אם הוא לא נמצא – מה פתאום שגבר אחר יישן במיטה עם אמא שלה ? רק לה מותר!

שקדי שלי ילדה קטנה עם המון רגשות והמון אמפתיה, ממש נכנסה לדמות ובקטעים מסוימים אף נקוו דמעות בעיניים הכחולות ירוקות השקדיות שלה. אני לא רוצה להרוס לכם את הספר, אבל הסוף הוא טוב (דבר ששימח את שקד מאד).

אז –
זוהר רוצה לעוף
מחברת: תרצה דביר
איורים: נורית צרפתי
הוצאה: גוונים
עמודים: 79
מחיר: 55 ₪

מדוד רע יצאתי אבא תותח

יצא לי לחשוב עכשיו "איזה דוד נורא אני"… ולמה ? אני שמח ששאלתם, כי אני בדיוק עומד לענות על השאלה הזאת.

מיומנה של סוכי – פרק 9 – יום העצמאות

הי חברים שלי, כאן סוכי השיצואית הגזעית שלכם (מעורבת, אבל מי שם לב)…

מיומנה של סוכי – פרק 8 – מסע כומתה

היי חברים וחברות – אנשים ואנשות, כלבים וכלבות (חתולים אני פחות אוהבת)…

נראה לי שהמשפחה שלי החליטה לעשות לי חינוך מחדש ולהעביר אותי טירונות מקוצרת! הם נסעו לטיול – אני בדרך כלל אוהבת לנסוע איתם – כי זה אומר להגיע לסבא אלי – שמפניק אותי ומגניב לי אוכל מתחת לשולחן (אפילו שאמא ואבא אומרים שכבר לא צריך), או לנסוע לסבתא אביגיל בעפולה שנותנת לי לאכול את האוכל שהיא בשלה – המון בשר.

רוצי איילה – קומדיה על פי תהום

יום חמישי בערב, זורקים את הילדים אצל גיסי ושמים פעמינו למרכז סוזן דלל לצפות בהצגה – ולא סתם הצגה – קומדיה על החיים. עם כל הבלגאן שקורה כאן בארץ, רצינו קצת לנקות את הראש ואני חייב לציין, שהצליחו.

מיומנה של סוכי – פרק 7

היי חברים שלי.

היום אני רוצה לשתף אתכם במשהו ממש מגעיל שקרה לי לפני יומיים (או יותר – תלוי מתי אתם קוראים) – יום ראשון, אחרי סוף שבוע מתיש של רביצה בבית עם שני ילדים חולים – גם אבא לא הרגיש טוב וגם לנדבי כאבה הבטן

הוא חזר

אחרי בערך 60 שנה וגם כמה שירים שנכתבו, הוא חוזר – אותו נסיך קטן עם גלימה כחולה וחרב לו על הירך, אותו שיער מתולתל ועיניים חולמות. מבוגר מעט יותר, רזה יותר, גבוה במעט, מנוסה יותר – הוא מגיע לבקר שוב. והפעם – בסירת דייגים גנובה ומיוחדת. סירה שכמעט בלתי ניתנת לאיתור.

90 דקות של אנתרופולוגיה

לא, הפוסט הזה לא ייקח 90 דקות לקרוא אותו – מקסימום לכתוב אותו…

אני רוצה לספר לכם על ניתוח אנתרופולוגי של דקה וחצי שעשיתי אתמול, וכמו שעולה מהכותרת – איך לא ? במגרש כדורגל.
אתמול הגשמתי לנדבי חלום – לראות משחק כדורגל של הקבוצה האהובה עליו… להיכנס לפרטים ? מכבי נתניה (לטוב ולרע) מול קבוצה.. אממ… כדי להיות פוליטיקלי קורקט נגיד רק שזו קבוצה אדומה.. בלי שמות (yeah.. right).