זן ואומנות הבישול הטבעוני


או כמו שהוא נקרא – "חמש עונות במטבח, בישול טבעוני ברוח הזן"

* כריכת הספר

מכירים את הספר 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג ?

אז כשקיבלתי את הספר, נזכרתי במשפט שאומר החזיר (מכל החיות) – "איך אשב אני חזיר, לבן בן לבנים, בכפיפה אחת עם חתולה כושית…"

– ולמה ?

"איך אקרא אני, קרניבור בן קרניבורים, ספר בישול ועוד טבעוני…" (?!)

אז ככה הרגשתי כשקיבלתי את הספר.

להמשיך לקרוא

רוצה להיות מקובלת ? תתפשטי !


אוי, זה כל כך לא פוליטיקלי קורקט מה שרשמתי שם למעלה. אבל אין ברירה ! צריך לזעזע ! את מי ? את כולם : את ההורים, את הבנים, את הבנות, את המורים, את משרד החינוך, את המשטרה ובקיצור – את כולם.

התפרסמה ב- MAKO כתבה של אלינור פוקס, שחלקה הראשון עסק בקבוצת נערים בני 15-18 שניצלו מינית ילדה בת 12.5 (מתחת לגיל 13 זה אינוס, גם אם היא הסכימה).

הפרשה הזאת נחשפה כבר לפני מספר שנים אבל יפה שמעלים אותה שוב לכותרות (אלא אם כן זה משהו חדש).

*

לפני כמה שנים הייתי מורה מחליף בבית ספר. הכיתה שקיבלתי היתה הכיתה הבעייתית ביותר (כיתה ח'), ואותם הייתי צריך ללמד אנגלית.

הלימוד היה קשה מאד כיוון שהם לא רצו ללמוד אנגלית, הם לא ידעו אנגלית בסיסית וכל מה שעניין אותם זה משחקים בסלולר, סיגריות וסקס.

לאט לאט הצלחתי להתחבר אליהם רגשית, מה שכמעט ואף מורה לא הצליח לעשות לפני – הם קראו לי בשם הפרטי ולא 'המורה', הם ישבו איך שנוח להם (לאו דווקא על הכיסא), העיקר שיהיו בשקט, יקשיבו (קצת) ואולי גם ילמדו משהו.

באיזה שהוא שלב, התלמידים כל כך 'נפתחו' איתי, שהם הזמינו אותי ל- 'זולה' שלהם – לשתות אלכוהול ולעשן סיגריות (?!) – אבל זה חומר לפוסט אחר.

רק כדי לסבר את האוזן – במבחנים שעשיתי להם (אז עוד לא היו 'מבדקים') לא נתתי הנחות לאף אחד !

ולשמחתי, לקראת סוף שהותי שם כמעט ולא היו לי נכשלים.

במהלך ההפסקות, בחדר המורים, דיברתי עם מורים אחרים על הכיתה הזאת, ושמעתי מהם סיפורי זוועה, שלא המקום פה להכניס אותם.

השורה התחתונה היא שאף מורה לא ממש רצה ללמד את הכיתה הזאת, ובוודאי שלא ללמד אותם שיעור ב- 'חינוך מיני'…

*

עכשיו הגענו לחלק מעניין, לא ?

החלטתי לשלב שיעור חינוך מיני באנגלית. תפסתי ככה שתי ציפורים במכה אחת – הם גם יקשיבו כי הנושא מעניין אותם וגם יקלטו מושגים באנגלית (לא פורנו).

ישבתי על מערכי השיעור האלה מספר ימים, ובסופם הייתי מרוצה מהתוצאה.

איבר מין זכרי

איבר מין זכרי

ידוע לי כי חלק מהתלמידים (בני 13) כבר עם ניסיון בתחום והייתי צריך להיזהר.

מבנה איבר מין נקבי

מבנה איבר מין נקבי

העברתי להם מספר שיעורים בחינוך מיני באנגלית והיה מצויין. אמרתי להם קודם כל לשכוח מכל מה שהם רואים באינטרנט וב- DVD.

ניסיתי להעביר להם מסר על כבוד האדם, שמירה על כבוד גוף האישה (וגם הגבר), ולצערי, ממש לפני שהגעתי לחלק שבו הם צריכים להבין את המשמעות של סקס… מספר תלמידים נכנסו למעצר בית על אונס ילדה בת 12 (הם אומרים שזה היה בהסכמה).

מסתבר שזו היתה ילדה עם אבא שבא והולך, אמא ששותה אלכוהול (והרבה) וכל מה שהיא חיפשה היה מישהו שיאהב אותה… מישהו שיחבק אותה… שהיא תקבל קצת רגש. לא היה אכפת לה איך היא תקבל את הרגש הזה – היא הגיעה למצב שבו היא היתה מוכנה לעשות הכל כולל הכל.

(Credit: James Brey via iStock/Salon)

(Credit: James Brey via iStock/Salon)

עצוב…

את שאר הכיתה שנשארה לי, ניסיתי ללמד מה זה הצורך הזה.

את האנגלית כבר עזבנו – כל מה שהיה להם בראש זה "אבל היא באה ורצתה, אז מה הם אשמים". ניסיתי להסביר להם שיש אנשים (בעיקר ילדים) שמבלבלים בין חום ואהבה לבין סקס, מסיבות, אורגיות, פורנוגרפיה… אני מאד מקווה שהצלחתי להחדיר בהם משהו כיוון שבאותו זמן בדיוק כבר החלפתי כיתה – המורה חזרה מחופשת לידה.

אז אני פונה לכל המורים והמורות – אל תתביישו! תעמדו מול הכיתה ותסבירו להם על מערכות הרבייה. תסבירו להם על כבוד הגוף – גם של האישה וגם של הגבר. נכון שהיא אמרה "כן" אבל ילדה בת 12 לא מבינה את המשמעות של הכן הזה. אז אתם – התלמידים צריכים להבין שמשהו כאן לא בסדר. ללכת לספר זו לא הלשנה. זו הצלת חיים.

*

תבינו – אני לא בא להאשים כאן אף אחד – זו היתה שרשרת של אירועים שהביאה בסופו של דבר לתוצאה הסופית.

תמיד אפשר לשחק ב- 'אולי' וב- 'נדמה לי' אבל שורה תחתונה, צריך פשוט לשים יותר לב.

*

פני הזמן–רשמים מתערוכה קצת אחרת


*

מאז ומתמיד ידעתי שדוד שלי, יגאל, הוא אדם מוכשר. אפילו מוכשר מאד.

IMG_9878.jpg

אבל אני חושב שרק אתמול, כשפתח את התערוכה בבית יהודי , ניתנה לי הזדמנות להבין את גודל הכישרון הזה…

*

ידעתי שהוא מנגן בגיטרה וגם ליווה כמה זמרים בעבר, אבל לראות אותו "בפעולה" עם חני ליבנה היה משהו מרגש.

*

*

יגאל תמיד אהב לצייר, ועכשיו ניתנה לו ההזדמנות להציג חלק מיצירותיו בתערוכה צנועה.

לדבריו, מה שהוא מנסה לתפוס בציור זה את ההבעה, בעיקר בפנים… אפשר לראות שלכל ציור וציור יש את ההבעה שלו – אם זה בקמטים, אם זה בעיניים או בכל קו אחר, כאשר נדמה שלפני כל משיכת עפרון היתה מחשבה כבר על הקו שיבוא אחריו.

חלק מהציורים שהוצגו בתערוכה

חלק מהציורים שהוצגו בתערוכה

ובהחלט אחת התמונות האהובות עלי, היא התמונה של סבי המנוח, שצוירה בשנת 1975 –

סבא

*

דרך פעילותם הענפה ורבת השנים של יגאל ושל אשתו רעיה, בעיקר בתחום החינוך, הזדמן להם להכיר מספר לא מבוטל של אנשים, חלקם מפורסמים יותר וחלקם מפורסמים פחות.

בין הנוכחים בתערוכה יכולנו למצוא את יצחק (בוז'י) הרצוג, נחמן שי, , אפרים לפיד, ועוד כמה שעלו לברך באופן אישי…

אפרים לפידיצחק (בוז'י) הרצוג ורעיה המאירנחמן שינינו אבסדזה

*

בסיום השמיע לנו יגאל יצירה של איסק אלבניז – אסטוריאס, שנכתבה במקור לפסנתר ולצערי לא הספקתי להקליט את הביצוע שלו…

*

לסיכום – היתה תערוכה שונה מזו שאני מגיע אליהן בדרך כלל. חוץ מהעובדה שהאמן המציג הוא דודי וזו היתה סיבה למפגש משפחתי מרענן, ראיתי חלק מהאנשים איתם עבדו יגאל וזוגתו רעיה במהלך השנים, שמעתי את יגאל מנגן וראיתי את הציורים המדהימים שלו.

גם נדב (בן ה- 5) אמר שהיה יפה – גם הציורים וגם המוזיקה.

נדב ליד ציור

*תחי

*

 

גלקסי טאב 3


זהו. לאט לאט אני מתחיל להתיידד איתו.

נכון, בהתחלה היו לנו קצת קשיי שפה ודיסקומוניקציה קלה, אבל הכל מתחיל להשתפר – ולטובה.

*

נתחיל מההתחלה – כזכור, אני הצטרפתי לקבוצת Samsung Mob!lers והמכשיר הראשון "שהפילו" עלינו היה הסמסונג גלקסי S4 (הזכור לטובה בעיקר בזכות המצלמה המדהימה שלו ומהירות המעבד).

*

סמסונג מובילרס

*

עברו חלפו להם מספר שבועות וקיבלנו בהשאלה מכשיר חדש "חם חם" מהתנור –  Samsung Galaxy Tab3.

SAMSUNG GALAXY TAB 320130911_174032_מתתיהו דנקנר

*

עכשיו תגידו לי את האמת – למי מכם אין Wi-Fi בבית ? שירים יד… אני מאמין שלרובכם יש. הרי מי שיש לו אינטרנט, יש לו ודאי גם אינטרנט אלחוטי בבית. נכון ? לא !

אני מרים יד – הכי גבוה ! לי אין WiFi… למה ? איך ? כמה ? מדוע ? כיצד ? סיפור ארוך… (שבוע הבא כבר יהיה לי).

כשעברנו לגור בבית השכור שאנחנו גרים בו עכשיו, אמרנו לעצמנו – לכל אחד מאיתנו יש מכשיר טלפון נייד עם חבית גלישה כמעט בלתי מוגבלת ודקות שיחה בארץ ולחו"ל גם כמעט ללא הגבלה.

לכל אחד מאיתנו יש טאבלט משלו – לי יש lenove ולזוגתי יש Galaxy Tab1 – שניהם 3G עם גלישת אינטרנט. אז בשביל מה לעשות גם קו בבית ?!

מה הבעיה עכשיו ? הגלקסי טאב 3 שקיבלנו הוא Wi-Fi בלבד… אופס…

טוב, אני לא יכול להגיד שלא ידעתי – אפילו שאלתי מראש…

אז צריך להתארגן – מה עושים ? בבית רוב הזמן הטלפון הסלולרי משמש כמודם אלחוטי ובעבודה יש לי אינטרנט אלחוטי במהירות של (כמעט) 100Mb – אז מסתדרים.

*

נעבור למכשיר עצמו ? נראה לי שהגיע הזמן…

טאבלט בגודל של "8.1 (מאד מזכיר את ה- Galaxy Note גרררר….), בצבע לבן, קליל (הרבה יותר מהלנובו שלי שחיברתי לו גם מקלדת).

אם מישהו רוצה את המפרט המלא, אפשר לראות אותו בלינק כאן.

אבל בינתיים, מעבר למעבד הכפול ולמסך ה- TFT, מה כן יש בו שאין באחרים ?

זוכרים את הפוסט שלי על הגלקסי S4 ?

למי שלא, הנה הקישור.

אז בגלקסי S4 היתה אפליקציה שהגניבה אותי כל פעם מחדש. שליטה במוצרי חשמל באמצעות אינפרא אדום.

מתברר שגם בטאב 3 יש אפליקציה כזאת, רק שכאן היא נקראת Smart Remote ונראית כך :

Smart Remote

אח… לשבת עם הטאב, להדליק את המזגן, לכבות את הטלויזיה ואת הממיר… רגע – למה לכבות ?

כי הטאב 3 (שאנחנו קיבלנו בכל אופן) הגיע עם האפליקציה SmartVOD

SMARTVOD ANIMATEDSMART VOD

עם האפשרות לראות סרטים, סדרות, תכניות – מה שרק רוצים. עם חיבור אוזניות אני כבר לא שומע "תנמיך את הטלויזיה – אני רוצה לישון" – אני פשוט יושב לי במיטה ורואה סרט לעצמי – מגניב בטירוף.

עוד אפליקציה שיש בגלקסי S4 וגם כאן – זוהי אפליקציית "אלבום סיפור"

אלבום סיפור

זוהי אפליקציה שבעצם לוקחת את התמונות שצולמו ומכניסה אותן למעין ספר, כולל עריכה של התמונות ובניית קולאז'ים.

משהו משגע. רק צריך קצת סבלנות לעבוד איתה.

*

אז עד כאן הסקירה שלי להיום.

מקווה שנהניתם, אם כן – ספרו לי וגם אם לא – ספרו לי.

50 גוונים… נו שוין..


נכון, אני אולי קצת בפיגור מבחינת הבאזז התקשורתי על הספר הזה, אבל בסוף – גם אני קראתי אותו.

50 גוונים של אפור (50 Shades of gray).

50 גוונים של אפור

האמת – בלשון עדינה, לא נפלתי.

הספר, כמו שאני רואה אותו, הוא לא יותר מאשר יומן פנטזיונרי של ילדה בת 15 שחולמת על האביר על הסוס הלבן (האפור) שיבוא ויוציא אותה מהשגרה היום-יומית של החיים.

בחור עשיר, נאה, מאוהב בה עד כלות, בעל יכולת מינית גבוהה (מאד) שמתבל את חיי הזוגיות שלהם במשהו סודי… המשהו הזה הוא אהבתו לסדיזם (סליחה – "שליטה")…

עולם ה- BDSM (קשירה, צייתנות, סאדו, מאזו) הוא הרבה יותר מהתיאורים האירוטיים בספר.

בעולם הזה מחפשים לא סתם ריגושים כדי "לטבל" את חיי המין, להוסיף משהו כדי לצאת מהשגרה –  אלא התמסרות שלמה של הגוף.

לא כל סשן חייב להיגמר במשגל סוער (ובוודאי לא כמו שמתואר בספר).

ההתרגשות (Rush) לא מגיעה מקטע מיני, אלא מדחפים יצריים של שולט / נשלט. הסקס, האקט המיני הוא שולי בסשנים כאלו.

*

אז מה שכן – הכתיבה זורמת ובאמת נשארתי לקרוא את הספר עד מאוחר בלילה, אבל כרומן רומנטי ותו לא.

מחרמן ?! כן. תיאורים מפורטים של מי עושה מה למי מחרמנים. אבל לא מביאים את הקורא (אותי בכל אופן) למצב תודעתי של יחסי שולט/נשלט.

*

על הכריכה האחורית :

אנסטסיה סטיל, סטודנטית לספרות, יוצאת לראיין את היזם הצעיר והמצליח כריסטיאן גריי. במשרד רחב הידיים שבקומה העשרים היא פוגשת גבר מבריק ויפה תואר שגורם לה, פשוטו כמשמעו, לאבד את שיווי המשקל.

היא מופתעת מהעוצמה שבה היא נמשכת אליו, ומופתעת עוד יותר לגלות שלמרות חוסר ניסיונה – גם הוא רוצה בה. ואז הוא מסביר לה מהם התנאים שלו, והיא מגלה מה זה להיות מופתעת באמת.

הטעם המיני הייחודי של כריסטיאן גריי מעורר באנסטסיה רגשות מעורבים, ועל ספו של מימוש הקשר ביניהם היא חשה מידות שוות של משיכה ופחד. שכן למרות סממני ההצלחה הרבים – עסקים בינלאומיים משגשגים, עושר רב ומשפחה אוהבת – כריסטיאן גריי הוא גבר רדוף שדים הנשלט בידי הצורך לשלוט.

*

האם אני ממליץ לקרוא את הספר ?

כאן התשובה נחלקת לשניים – כן ולא.

נתחיל דווקא עם הלא – כל מי שמכיר / הכיר / התנסה / היה מעורב וכד' בפעילות BDSM (אמיתית) – לא ימצא בספר הזה שום דבר חדש או מרגש, אולי משהו נחמד להעביר איתו את הזמן.

למי כן הייתי ממליץ לקרוא את הספר – לעקרות בית משועממות, לנשים שמחפשות משהו להתחרמן ממנו ואחר כך ללכת לבעל (זה יותר טוב מלמצוא מאהב).

אני חושב שזה שהספר נמכר בכל כך הרבה עותקים במספר שפות, דווקא מעיד על האימפוטנטיות של הזוגות הנשואים ועל מקובעות המחשבה שלהם והפחד "לצאת מהקופסה".

חה חה חה


חי חי חי וחה חה חה. מה מביא חמישה אנשים מבוגרים, שלא הכירו אחד את השני עד לאותו רגע, להרשות לעצמם להתגלגל על הרצפה ולצחוק כמעט עד לצאת נשמתם ?

קוראים לזה 'יוגה צחוק'.

כשקיבלתי את ההזמנה, אמרתי למורה – יעל וינר-הרפז, "מה אני צריך את זה? אני בן-אדם רציני. אני לא יכול לעמוד ולצחוק סתם ככה".

יעל לא הסכימה איתי וכך מצאתי את עצמי בסטודיו, שנמצא בביתה שבכרכור.

אז התחלנו את הערב בסקירה על תולדות היוגה צחוק – החל מנורמן קאזנס, מחבר הספר 'הראש הוא המרפא', דרך ד"ר קטריה מדאן – רופא ששילב, יחד עם אישתו, את הריפוי דרך צחוק יחד עם יוגה ועד לאתיופי בלאצ'ו גירמי שמחזיק בשיא העולם בצחוק (3 שעות ו- 6 דקות).

עמדנו וצחקנו, גם אם זה צחוק מאולץ, גם אם זה חיוך של מתיחת הלחיים לצדדים וגם אם זה צחוק שבא מהבטן.

אחרי כל תרגיל עשינו תרגילי שחרור והרפיה.

יוגה צחוק בנויה משילוב של תרגילי נשימה  (יוגה) יחד עם צחוק (מאולץ או משוחרר) שמשחרר סרוטנין במוח וגורם להרגשה טובה.
המוח לא מבדיל בין צחוק מאולץ לצחוק מתגלגל שבא מהבטן. בשבילו אחד הם, ושחרור הסרוטנין נעשה בכל צחוק וצחוק.

ביוגה צחוק אנחנו לוקחים את השליליות שלנו, מעמידים אותה עירומה מולנו ומול כולם ופשוט צוחקים עליה – על המינוס בבנק, על העיניים הפוזלות, על הגיבנת או על כל דבר אחר, שבמצב אחר היה מעכיר את מצב רוחנו, ולשם מכניסים את החיובי.

יעל מאמינה שלכל בעיה נמצא פתרון, הכל שאלה של איך פרספקטיבה ותפיסה.

אז עומדים וצוחקים, יושבים וצוחקים ושוכבים וצוחקים. האמת – גם לספקן כמוני זה עשה משהו.

היה איזה שהוא שחרור אחרי שעתיים של צחוק. בקבוצה קטנה זה נורא אינטימי ומרגישים חיבור לצוחקים האחרים. בקבוצה גדולה הצחוק הוא פשוט מדבק ופועל בשיטת "העדר" – אחד מתחיל והשאר מצטרפים ונעלמים בתוך הקבוצה.

כיף.

מומלץ לנסות.

יעל וינר הרפז – 052-8700238

yaelviner@bezeqint.net

צמריקו


מחבר : לזלי הלקוסקי.

איורים : לי הרפר.

הוצאה : כנרת.

תרגום : תומר קרמן.

מה קורה כשהבן שלך מתנהג בדיוק הפוך משאר חבריו לכיתה ?

בדילמה זו נתקלים אמאאא ואבאאא של צמריקו בכל יום ובכל שיעור.

צמריקו הוא טלה קטן שחושב ומתנהג בצורה שונה משאר העדר – הוא אוהב לנסות דברים חדשים, לשחק בצבעים, לארוג לעצמו תסרוקות בנול, לרוץ עם הכלבים, להסתובב על גלגל הטוויה ובכלל – להתנהג הפוך ממה שמצופה מטלה בגילו.

הספר כתוב בצורה הומוריסטית כשהגיבורים בו הם כמובן צמריקו, אמאאא ואבאאא שלו וברקע סבאאא שמנסה להרגיע את כולם במשפט מנטרי : "אין מה לדאוג"…

"אבל כל הלילה אמאאא ואבאאא מרטו לעצמם את הצמר מרוב דאגה"

אלו הם משפטים שחוזרים על עצמם לאורך כל הספר – איך כולם דואגים בזמן שצמריקו עושה כיף.

הוא מיועד לילדים אבל גם המבוגרים יכולים ללמוד ממנו דבר אחד או שניים…

אמאאא ואבאאא מנסים לשכנע את בנם הסורר בצורות שונות ומשונות 'ללכת עם העדר', עד שלבסוף 'נשבר' להם והם לוקחים את צמריקו הקטן לשיחה ומבהירים לו את כללי ההתנהגות הנאותים (בעיניהם ובעיני החברה) כי…
"זה מה שאנחנו הכבשים עושים.
מעתה והלאה…
תישאר עם העדר כמו כולם.
תגזוז את הצמר כמו כולם.
תסרוק את הצמר כמו כולם.
תטוה את הצמר כמו כולם.
תצבע את הצמר כמו כולם
ותארוג את הצמר כמו כולם."

בקיצור – להיות 'כמו כולם'! צמריקו המסכן לא מצליח לישון כל הלילה ולבסוף… טוב – את זה תצטרכו כבר לקרוא בעצמכם.

הספר מראה את ההתמודדות של ילד עם הפרעות קשב מול העולם שסובב אותו, ובעיקר החברה הקרובה שלא יודעת להתמודד עם מישהו כזה (הורים, מורים).

הילדים שלי אוהבים מאד את הספר, ולא אחת אני צריך להגיד להם שהיום קוראים סיפור אחר (כי גם לי נמאס לקרוא במשך שבוע את אותו סיפור).

מומלץ ביותר !

לזלי הלקוסקי ולי הרפר הם שני יוצרים אמריקנים, שכמו צמריקו לא הלכו בתלם והוכיחו שלפעמים לא רק כיף להיות שונה, זה אפילו מומלץ.

אז מה זה בעצם חב"ד ?


חסידות חב"ד ליובאוויטש היא אחת החסידויות הגדולות בעולם. בסימן הפסוק "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" הקימה החסידות נציגויות, המכונות בתי חב"ד, באלפי מקומות יישוב בעולם שבהם יש נוכחות יהודית. נציגויות אלו מנוהלות על ידי שלוחי הרבי מליובאוויטש. הסלוגן של בתי חב"ד הוא: "הכתובת לכל עניין יהודי". השם חַבָּ"ד הוא ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת" ומבטא את דרכה הרעיונית של החסידות. על פי הקבלה הם שלושת הכוחות המרכיבים את תהליך החשיבה וההבנה. לפי שיטת חסידות חב"ד, השכל צריך להיות הציר המרכזי בהנעת האדם ולכן יש ללמוד ולהבין לעומקה את המהות הפנימית של כל דבר.

החסידות מכונה גם בשם לְיוּבַּאַוְויִטְש על שם העיירה הרוסית לובביץ', בה חיו ופעלו מרבית אדמו"רי חב"ד במשך כמאה ושתיים שנים, ובה היה מרכז החסידות בשנים אלו. בכך היא דומה למרבית החסידויות האחרות, הנקראות על שם העיר שבה חיו האדמו"רים. כינוי זה גם מבדיל בינה לבין חסידיות אחרות משושלת חב"ד שהתקיימו בעבר: חסידויות קאפוסט, ניעז'ין, ליאדי, רציצה ובוברויסק.

בשישה העשורים האחרונים, בהכוונת הרבי מליובאוויטש, הפנתה חסידות חב"ד את פניה החוצה באופן בולט. היא דוגלת בהתערות בתוך כלל החברה היהודית, מתוך ניסיון להשפיע על הציבור היהודי הרחב להתקרב למסורת היהודית. רבים מחסידי חב"ד מתגוררים בתוך הציבור הכללי ולא בשכונות משלהם, בתקווה שמעורבות זו, בדרך אהבת ישראל (אחד הערכים המובילים במשנת חב"ד), תתרום לקירוב שכנים לערכי היהדות. התנועה מקיימת פעילויות רבות להפצת ערכי היהדות והחסידות בקרב הציבור הרחב, ואנשיה משקיעים מאמצים לשכנע את הציבור לקיים מצוות, כגון הנחת תפילין לגברים מעל גיל בר מצווה והדלקת נרות שבת לנשים ובנות.

ההערכות בדבר מספר חסידי חב"ד נעות בין חמישים אלף למאתיים אלף. הריכוזים הגדולים ביותר שלה ממוקמים בניו יורק ובישראל. בראשית המאה ה-21 היו כ-4,000 בתי חב"ד בכ-950 ערים השוכנות ב-75 מדינות בעולם.

היחס אל הרבי לאחר פטירתו

בכל חסידות וגם בחסידות חב"ד מקובל שהרבי הוא האישיות הדומיננטית והרוח החיה, שעל פיו יישק כל דבר. לאחר פטירת הרבי, חסידי חב"ד לא מינו אדמו"ר חדש, משום שלרבי לא היו ילדים או ממשיך טבעי אחר ומתוך אמונה שהרבי ממשיך להנהיג את החסידות. הם נשענים על כך שגם הרבי הצהיר פעמים רבות שחמיו הוא "נשיא הדור" גם לאחר פטירתו, וש"אנחנו" איננו אלא שליחיו ומבצעי הוראותיו. לאור זאת אומרים חסידי חב"ד בימינו שמנהיגותו של הרבי נמשכת, "מורשתו" משמשת נר לרגליהם, הם לומדים את תורתו ופועלים ומחנכים לפיה. הם שומרים על הוראותיו הרבות (כגון, לימוד יד החזקה של הרמב"ם, לפי חלוקה שנתית). הם רואים בלימוד תורתו ובמילוי הוראותיו דרך של "התקשרות" אליו. הם מאמינים כי המצב הנוכחי הוא זמני בלבד, וכי בקרוב תתממש בשורתו על הגאולה וביאת המשיח.

על פי התאולוגיה החב"דית לכל דור ודור בדברי ימי עם ישראל, החל ממשה ועד ימינו, ישנו מנהיג המשמש כ"נשיא הדור". חסידי חב"ד מאמינים כי מאז ייסוד החסידות שימש כל אחד מאדמו"ריה כנשיא הדור, וממילא התקיים בינו לבין אלוהים קשר בלתי אמצעי ונעלה אף מצדיקים אחרים בדורו. החסידים הם מאמינים שהרבי ממשיך לשמש כנשיא הדור. לפי תורת חב"ד, לכל דור ישנו תפקיד מיוחד שאותו עליו להשלים. המשימה של הדור השביעי על פי הוראות הרבי היא הבאת המשיח, וכל עוד לא הושלמה משימה זו ממשיך הרבי לשמש נשיא הדור ומנהיגו.

פולמוס המשיחיות

לאחר פטירתו של הרבי נוצר בחסידות חב"ד ויכוח שהוביל להיווצרות שתי קבוצות: הזרם המתון (הקרוי גם "הזרם המרכזי" או "הזרם האנטי-משיחיסטי") מאמין כי תפקידה של חסידות חב"ד להמשיך את מורשתו של הרבי, תוך הכרה בעובדת פטירתו. אנשי הקבוצה אומרים קדיש ביום פטירתו ועולים לקברו, כפי שנוהגים בכל רבי שנפטר. הם מצפים לשובו בתחיית המתים. חלק מאנשי קבוצה זו מאמינים כי הרבי עשוי להיות המשיח, למרות פטירתו, אך טוענים כי מאחר שהרבי התנגד לזיהויו ולפרסומו כמשיח – אין לעסוק בזה. הזרם המשיחיסטי סבור כי חלק מרכזי בתפקידם של חסידי חב"ד הוא להכריז ולפרסם שהרבי הוא המשיח. אנשי הקבוצה נוהגים להכריז "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" ולהדפיס זאת בדף השער של ספרים וחוברות שהם מוציאים לאור. רבים מהם חובשים כיפה שעליה הכרזה זו וחלקם גם עונד על דש חליפתו דגלון צהוב עם המילה משיח. ה'משיחיסטים' ממשיכים להוסיף לשמו של הרבי את האיחול "שליט"א" (שיחיה לאורך ימים טובים ארוכים) ואומרים שהוא עדיין חי. חלק מאנשי הזרם המשיחי אינם עולים לקברו של הרבי ובאים רק לבית מדרשו בברוקלין.

באחת משיחותיו הזכיר הרבי שנשמת הרבי שבכל דור צריכה להיות מלובשת בגוף גשמי. הזרם המתון מבין התבטאויות כאלו כתפילה וכמשאלה של הרבי. הזרם המשיחיסטי סבור שלמרות פטירתו, הרבי חי בגוף גשמי ממש, ושדברי הרבי גוברים על המציאות הנראית לעיניים. את פטירת הרבי מכנים המשחיסטים 'היעלמות'. הרבי לא הכריז מעולם במפורש שהוא המלך המשיח. עם זאת, בכמה שיחותיו ניתן למצוא אמירות, המפורשות על ידי הזרם המשיחי כרמזים למשיחיותו. מאידך, בכמה מקרים דיבר הרבי ברבים או כתב מכתבים שבהם התנגד נחרצות לפרסומים המזהים אותו כמשיח, ועל כך מסתמכים אנשי הזרם המתון.

יחסה לציונות ולמדינת ישראל

לחסידות חב"ד שורשים עמוקים בארץ-ישראל. מייסד חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, היה הממונה על גיוס כספים להחזקת היישוב היהודי בארץ-ישראל ברוסיה הלבנה, והקים בארץ-ישראל קופת תמיכה במשפחות נזקקות שנקראה מאוחר יותר "כולל חב"ד". בנו, רבי דוב בער שניאורי, הקים שורה של מוסדות בחברון. מנהיג חב"ד בדור השלישי, הצמח צדק, הקים את בתי-הכנסת הקרויים על שמו בעיר העתיקה בירושלים ובצפת.

בדור הרביעי של חסידות חב"ד החלה הסתייגות מהשאיפה ליישוב הארץ מתוך מגמות חילוניות. ראשי תנועת ביל"ו פנו אל האדמו"ר שמואל שניאורסון וביקשו את תמיכתו במפעלם. הוא השיב להם כי השם ביל"ו הוא ראשי תיבות של חלקו הראשון של הפסוק "בית יעקב לכו ונלכה באור ה' ", אך הם ניתקו את סופו של הפסוק מתחילתו ואין כוונתם לעלות לארץ-ישראל מתוך אמונה. הוא הצהיר: "אם הייתם שומרים על סופו של הפסוק ("באור ה' "), הייתי נוסע איתכם ולוקח איתי 100 אלף חסידים".

המנהיג החמישי של חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, היה מתנגד חריף לציונות. הוא טען כי הציונות שואפת ליצור עם יהודי חדש, שאינו מחובר לתורה ולמצוותיה, ולפתות באמצעות הכמיהה לציון את המוני העם לנטוש את האמונה ואת שמירת המצוות. בקו זה המשיך גם ממלא מקומו, רבי יוסף יצחק שניאורסון, בשנים הראשונות של מנהיגותו.

מאוחר יותר, בשנים שקדמו להקמת המדינה חל מפנה בגישת חב"ד. אף שהרבי יוסף יצחק שניאורסון המשיך לדחות בתקיפות את האידאולוגיה הציונית, עם פרוץ העימות הצבאי הגלוי הוא החל לתמוך במחתרות, בעיקר באצ"ל ובלח"י, ועודד את חסידיו להשתתף בהן. לאחר הקמת המדינה הורה לקבוצה מחסידיו, שיצאה מרוסיה, לעלות לארץ ולהקים את כפר חב"ד.

האדמו"ר השביעי, רבי מנחם מענדל שניאורסון, גילה מעורבות אקטיבית בחיי המדינה. הוא עודד את חסידיו לשרת בצה"ל אחרי תום לימודיהם בישיבה, קיים קשרים הדוקים עם חלק ממנהיגי המדינה, קצינים בצה"ל וראשי מערכות הביטחון בישראל, הפנה אנשי עסקים להקמת מפעלי תעשייה בישראל, בשכונות שהקים לחסידיו בלוד, בקריית מלאכי ובירושלים הורה לקלוט גם קבוצות של עולים חדשים מגאורגיה ובוכרה, ודגל בתפיסה מדינית-ביטחונית תקיפה. הרבי מליובאוויטש לא הסיר את ההתנגדות לציונות האידאולוגית ולמסתעף ממנה, אך מיעט לעסוק בכך. הוא אף ראה את המדינה כחסד אלוהי, שנועד לתת לעם ישראל הזדמנות להוכיח שהוא ראוי לגאולה.

 

עמדות פוליטיות במדינת ישראל

בבסיסה חב"ד היא תנועה א-פוליטית, הנמנעת באופן מוחלט מהזדהות או זיקה מפלגתית כלשהי. הרבי הקפיד על כך גם כשהדבר פגע באפשרויותיה של חב"ד לקבל תקציבים. לדבריו, חב"ד צריכה לפנות לכל חלקי העם היהודי, ואילו מפלגה היא מלשון פלג ופילוג. עם זאת, הרבי לא נמנע מהבעת עמדות בסוגיות השנויות במחלוקת פוליטית, והסביר כי עמדותיו אלה אינן פוליטיקה אלא דאגה לקיומו הרוחני והפיזי של העם בישראל.

בסוגיית ההתיישבות ביש"ע הציג הרבי קו ניצי המתנגד בחריפות לכל מסירת שטחים לערבים. הסיבה לכך הייתה פיקוח נפש ולא אידאולוגיה לאומית. הרבי סבר כי מדיניות הוויתורים והנסיגות תחליש את ישראל, תסכן את ביטחונה, תגביר את הלחצים עליה ותרחיק את השלום.

הרבי נאבק גם על תיקון חוק מיהו יהודי, בקריאה לציין בחוק במפורש כי יהודי הוא אך ורק מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה. הוא טען כי החוק הקיים מעניק הכרה גם לגויים שהם ילדים ונכדים של יהודי, ומכיר גם בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים, וכך נרשמים גויים כיהודים ואחדות העם נפגעת.

חב"ד נמנעת מהמלצה לבחור במפלגה מסוימת בבחירות לכנסת. הרבי הנחה את חסידיו להצביע "לרשימה היותר חרדית", ובשנים אחרות הורה "להצביע עבור החרדים לדבר ה'". החסידים אמורים להחליט בעצמם איזו מפלגה עונה על ההגדרה הזאת.

יוצאות מן הכלל היו שתי מערכות בחירות: האחת, מערכת הבחירות של 1988, אז הורה הרבי לחסידיו להצביע לאגודת ישראל לאחר שחל פילוג באגודת ישראל והליטאים פרשו ממנה והקימו את דגל התורה, בהוראת הרב שך, כחלק ממאבקו בחב"ד. השנייה, הבחירות בשנת 1996, שבהן נבחר בנימין נתניהו לראשות ממשלת ישראל. בבחירות אלו רוב אנשי חב"ד פעלו לבחירתו של נתניהו, בשל עמדתה של חב"ד שראתה בהסכמי אוסלו סכנת פיקוח נפש. מטה שהקימו חסידי חב"ד טבע את הסיסמה "נתניהו. זה טוב ליהודים", וסייע לבחירת נתניהו לראשות הממשלה. מעורבות התנועה, שהייתה אמורה להיות א-פוליטית, עוררה את קצפם של תומכי העבודה והשמאל, בפרט לנוכח תרומתו של המיליונר האוסטרלי יוסף יצחק גוטניק, חסיד חב"ד, שמימן את הקמפיין.

בשנת 1990 כאשר ניסה שמעון פרס להרכיב ממשלה לאחר נפילת ממשלת שמיר, במסגרת "התרגיל המסריח", סיכל זאת הרבי מליובאוויטש. פרס הצליח לכאורה להשיג רוב של 61 ח"כים, ובהם חברי אגודת ישראל. ואולם ביום המיועד לאישור הממשלה החדשה התברר כי שניים מחברי הכנסת של האגודה, אליעזר מזרחי (חסיד חב"ד) ואברהם ורדיגר, לא באו לתמוך בממשלה החדשה. השניים הושפעו בעניין זה מעמדות הרבי בעניין שלמות הארץ.

עם זאת, בבחירות לרשויות המקומיות, בערים שבהן מתגוררות קהילות גדולות של חסידי חב"ד, יש מעורבות גדולה יותר מצד חב"ד. בשנת 2003 התמודדה חב"ד בקריית מלאכי ברשימה משותפת עם הליכוד (וזכתה ל-3 מנדטים). בצפת התמודדה התנועה בראשות משה אוחיון וזכתה למנדט אחד. בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2008 רצה חב"ד בקרית מלאכי עם רשימתו של ראש העיר מוטי מלכא 'נס' וזכתה בשני מנדטים מתוך ארבעה לרשימה כולה. בצפת הגדילה את כוחה ל-2 מנדטים. צפת היא העיר היחידה שבה אנשי החסידות מתמודדים בשם 'חב"ד'.

***

חשיפה: "ועד המנהלים" של חב"ד בצפת, בחר בר' יורם מעודה. מ'כולל חב"ד' בעיר לכהן כמספר 2 ברשימת חב"ד למועצת העיר, שבראשה עומד ר' משה אוחיון.

בבחירות האחרונות זכתה סיעת חב"ד במספר קולות השווה לשני מנדטים, אך הסכם עודפים של סיעה אחרת מנע ממנה להכניס שני נציגים בפועל. לאחר מחצית התקופה, בוצעה רוטציה בתוך הסיעה, ור' משה אוחיון נכנס לתפקיד, אותו הוא ממלא בנאמנה מזה למעלה משנתיים.

ב"ועד המנהלים" חברים שישה מאנ"ש בעיר, המייצגים את השלוחים ומנהלי המוסדות. את הועד הקים השליח הראשי הרב אריה לייב קפלן ע"ה, בהוראתו של הרבי. (מתוך אתר 'חב"ד און-ליין')

"חובה להשתתף בבחירות ולהצביע למפלגה החרדית ביותר"

בית דין רבני חב"ד בארה"ק מפרסם גילוי דעת בקשר לבחירות שבפתח ומזכיר את דעתו הק' של הרבי בדבר החובה להשתתף בבחירות ולהצביע, וכן בדבר ההצבעה "לרשימה היותר חרדית". בתוך כך, מציין בית הדין כי תנועת חב"ד אינה מפלגתית ועלינו להתרחק מכל השתייכות למפלגה כלשהי. "אלו המתבטאים בזמן האחרון בנוגע לבחירות אינם מיצגים את עמדתה הרשמית של חב"ד, והדברים הם על דעתם בלבד", נכתב   על פי בקשת בית הדין לא יפורסמו תגובות לכתבה זו

(מתוך אתר 'חב"ד און-ליין')

***

הרבי עשה הפרדה ברורה בין מעורבות פוליטית ישירה או עקיפה ובין השתתפות בבחירות וחיזוק הכוחות החיוביים * "לפעמים על-ידי קולות בוחרים מתי-מספר, אפשר להשפיע שלא תתקבל איזה גזירה .. ומי הוא זה .. היכול לומר אני את נפשי הצלתי"! * כמעט לקראת כל מערכת בחירות יצאה הוראה מפורשת מאת הרבי, המורה לאיזה כיוון להצביע.

מאת: הרב מרדכי-מנשה לאופר

(מתוך שבועון "התקשרות" גליון צ"ה (95), מדור "ניצוצי רבי")

איך פתאום היא גדלה לי


לפני כמה ימים קיבלתי מהמורה של הבת שלי מייל.

היום המורים כבר לא שולחים מכתבים עם הילד – הם שולחים מייל להורים.

הרבה יותר נוח, ומאחר ואני מקבל את המיילים ישירות לנייד שלי – זה בכלל תענוג.

אז כמו שכתבתי, קיבלתי מייל מהמורה של הבת שלי (כיתה א') – ביום שישי שקד צריכה להרצות במשך 60 שניות על … עגבניה.

אז כמו אבא טוב, נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לחפש חומר על עגבניות (ויש לא מעט – ואפילו מפתיע).

אבל בעצם, איך הילדה תלמד ? אז התיישבנו שנינו מול המחשב, פתחתי לה את מנוע החיפוש של גוגל ואמרתי לה לרשום "עגבניה" וללחוץ על 'חיפוש'.

ילדה בת 6 וחצי עם שליטה מצויינת בעכבר אבל עוד לא למדה לקרוא בלי ניקוד – נתגבר.

פתחנו את ויקיפדיה בערך 'עגבניה' ומצאנו חומר.

לאט לאט, עם המון סבלנות קראנו שורה אחרי שורה (לימדתי אותה את המשמעות של "נקודה" בסוף משפט), ולמדנו על העגבניה.

דבר שני, פתחנו את מעבד התמלילים (וורד), כתבנו כותרת ושאלתי אותה מה היא זוכרת ממה שקראנו (היא קראה – אני תיקנתי).

היא קצת בלבלה נתונים אז חזרנו לויקיפדיה וקראנו שוב (פעם שניה זה היה יותר קל).

וכך נכתבו להם מספר משפטים שיצרו הרצאה, שאורכה בערך 60 שניות (מדדנו זמן), כשהיא קוראת את מה שכתבה, בלי ניקוד (פעם ראשונה).

הוספנו קצת תמונות להעביר בכיתה כדי להוסיף פיקנטריה – היא בחרה את התמונות.

כמה היא גדולה כבר, התינוקת שלי. כבר בת 6 וחצי, בכיתה א' וכבר צריכה לעמוד מול כל הכיתה ולהרצות. איזו גאווה לילדה הקטנה שלי.

שלום כיתה א' – גיבוש חברתי


אז בוקר טוב לכולם, בשעה טובה, שקד נכנסה לכיתה א' – איזו התרגשות, איזה לחץ… הילדה דווקא בסדר – היא לוקחת את הכל בקוליות.

החגים מאחורינו וועד ההורים של הכיתה החליט שצריך יום גיבוש כיתתי.

מצוין – מה זה אומר ?

זה אומר שנפגשים ביום שבת בבוקר (לא מוקדם מדי – 10) בגן משחקים לא רחוק מהבית, כל אחד מביא משהו ויש גם משחקי חברה.

איזה יופי.

הפוסט הזה מוקדש לכל ההורים ששאלו אותי אתמול איך מכינים את הפשטידה –

פשטידה ?!

מאיפה נקריץ עכשיו פשטידה ?

פותחים את ספר הפשטידות של קובי בר

ספר מצויין.

עכשיו בודקים אילו רכיבים נמצאים בבית –

פטריות 750 גר'

חמאה – 50 גר'

2 בצלים קטנים קצוצים

2 כפות אבקת מרק פטריות

1/2 כוס שמנת לקצפת (125 מ"ל)

4 ביצים טרופות

1 גביע קוטג' (למי שתומך במאבק החברתי – לא חייב תנובה)

יופי – יש את כל הרכיבים, אפשר להתחיל להכין את הפשטידה.

קודם כל – נקצוץ את הפטריות (דק אבל לא דק מדי כדי שעדיין ישאר טעם)

מתוך עצלות השתמשתי בבלנדר.

בינתיים, ממיסים את החמאה בסיר קטן ומטגנים את הבצל עד שהוא מזהיב.

מוסיפים את אבקת המרק ומטגנים על אש נמוכה תוך כדי בחישה.

עכשיו מוסיפים את השמנת הביצים והגבינה (האמת – לא נראה משהו… אבל חכו – זה עוד יפתיע)

וממשיכים לבשל ולבחוש עד לקבלת תערובת סמיכה וחלקה.

לקערה מכניסים את הפטריות ואת התערובת מהסיר ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.

מתבלים במלח ופלפל לפי הטעם.

מעבירים את כל הבלילה לתבנית משומנת (20X17) – אני משתמש בתבנית חד-פעמית.

אופים בתנור בחום של 180 מעלות כשעה או עד שהפשטידה תתייצב.

אם רוצים – ניתן להוסף גבינה מגורדת למעלה כ-5 עד 10 דקות לפני סוף האפייה.

התוצאה

ללקק את האצבעות.