מוזיאון המדע – ירושלים

מי שקרא את פוסט הקודם שלי על סדנת השוקולד שעברנו, יודע שהיינו בירושלים. אז לפני סדנת השוקולד, היינו במוזיאון המדע – והדברים שראינו שם… לא רואים בכל מקום…

המידענית / טיילור סטיבנס

בגיל 14 היא כבר עזבה את הבית ועברה אימונים אצל סדיסט שאנס אותה…

חזרה לשורשים

אחרי דרך חתחתים ובעיות משלוח, הגיעו בשעה טובה זוג הסנדלים המיוחל בצבעים הנכונים (יש להם מבחר לא קטן).

מיומנה של סוכי – פרק 8 – מסע כומתה

היי חברים וחברות – אנשים ואנשות, כלבים וכלבות (חתולים אני פחות אוהבת)…

נראה לי שהמשפחה שלי החליטה לעשות לי חינוך מחדש ולהעביר אותי טירונות מקוצרת! הם נסעו לטיול – אני בדרך כלל אוהבת לנסוע איתם – כי זה אומר להגיע לסבא אלי – שמפניק אותי ומגניב לי אוכל מתחת לשולחן (אפילו שאמא ואבא אומרים שכבר לא צריך), או לנסוע לסבתא אביגיל בעפולה שנותנת לי לאכול את האוכל שהיא בשלה – המון בשר.

רפואה סינית עתיקה בידיים מערביות

איילת יוגב פשוט לחות בריא

גם את הפוסט הזה אני אתחיל בגילוי נאות: איילת היא בת דוד שלי.

זהו. עכשיו שסיימנו עם הפורמליות, אפשר לעבור ל- "עבודת האלילים" – סתאאאאאאם… דיקור סיני והרפואה הסינית בכלל כבר מזמן לא נחלתם של תמהונים כאלה ואחרים. זוהי רפואה לכל דבר, שמשתמשים בה גם בבתי חולים קונבנציונליים.

חכי לי ואחזור

 

את חכי לי ואחזור

את חכי לי ואחזור,
את חכי היטב.
את חכי לי גם בקדור
מסגריר הלב.
את חכי לעת כפורים,
את חכי בחום,
את חכי עת אחרים
ישתכחו עד תום.

את חכי, חכי, ולו
לא יבוא מכתב.
את חכי אם גם ילאו
המחכים לשוא.

את חכי לי ואחזור,
וארור הסח
בבטחה גמורה לאמור:
"מת הוא… ונשכח"…

מילים: קונסטנטין סימונוב
תרגום: אברהם שלונסקי

מבעד לעיניו של תומר בכר

את הפוסט הזה בקשו ממני במיוחד לכתוב.
אז אם יהיה לזה ריח של פוסט שיווקי – אני מתנצל מראש – אבל אחרי שפתחתי את אוסף הצילומים הזה – התאהבתי. התאהבתי בעבודה של תומר, התאהבתי ביכולת שלו לקום ולנסוע לכל נקודה בעולם לשם… אהבת הצילום.
זה לא ספר רגיל, זה גם לא ספר צילומים של עוד איזה ארחי פרחי – הספר הפך להיות ספר זכרונות מחד ותרומה לקרן למלגות מאידך…

אלומיניום 2.0

זה למעלה מעשור ש- 'אלומיניום גרופ' מופיעים ברחבי העולם עם המופע הייחודי שלהם – צינורות אלומיניום שקורמים עור וגידים אל מול עיני הקהל והופכים ליצורים חיים.

הפעם, ליאור כלפון המצוין כתב וביים ועידו תדמור, שכבודו במקומו מונח, יצר את הכוריאוגרפיה ויחד נוצר המופע החדש "אלומיניום 2.0".

בוקר סגרירי, הוזמנתי על ידי אמא שלי, לבוא יחד עם שקד (10.5) למופע 'אלומיניום 2.0' בהיכל התרבות בנתניה.
בהתחלה עוד חשבנו אם להביא גם את נדב (7), אבל החלטנו שעדיין לא – החלטה שהתגלתה כנכונה בדיעבד.

הבניין בתחנה המרכזית

יצא לי להיות היום בדרום תל אביב, באזור שאנשים "נורמלים" ו- "נורמטיבים" מנסים להתרחק ממנו – אזור התחנה המרכזית החדשה, אבל בקטע הפחות נעים שלה… אזור הרחובות בית קציר, בית גוברין, הקונגרס – למי שמכיר. רחובות שבהם יש יותר עובדים זרים ומהגרים (חוקיים ולא חוקיים) מתושבים ישראליים. עברתי ליד הרחובות האלה וניסיתי שלא להתעכב שם מעל הרצוי, האווירה לא היתה לי ידידותית, עד שלפתע ראיתי בניין גבוה עם חלונות מטים לנפול וזוהמה וגרפיטי על הקירות. נעצרתי והסתכלתי שוב על הבניין והרמתי מבטי אל על – ככל שעליתי עם העיניים גבוה יותר, כך היו הקירות לבנים יותר והחלונות מתוחזקים ונקיים יותר. בקומות הגבוהות היו גם פרחים על אדני החלונות.

האיש שאלוהים לא ראה – ישראל חלוץ / ביקורת קריאה

*

קיבלתי את הספר לקריאה ואני חייב לציין שכבר מהשם שלו ומהתמונה על הכריכה, עיקמתי את הפרצוף. מדובר באוסף של חמישה סיפורים קצרים, שהראשון שבהם, עליו נקרא שם הספר, מתאר בדיוק את מה שאני לא רציתי לקרוא – עוד סיפור על השואה… באמת שאין לי כח לקרוא על עוד ילד שהתחבא עם אמא שלו בתוך איזה אסם וכל רגע הגרמנים כמעט וגילו אותם… הסיפורים הידועים…