מיומנה של סוכי: עשו אותי באצבע ?

היי חברים וחברות שלי, שוב סוכי השיצואית שלכם חוזרת – ובגדול. והפעם – ההורים שלי נפגשות עם חברים ולקחו אותי לטיול על הר הכרמל, ממש מתחת לבית אורן – למקום שנקרא 'מערת אצבע'.

על הטיול אני אספר תיכף, אבל קודם כל – פגשתי שם שתי חברות – מלטזיות חמודות, אם ובת, אבל עם כל כך הרבה מרץ ואנרגיה, שהסתובב לי הראש כבר מהן. אז הן רצו קדימה ואני נשארתי עם אמא מאחור והתנהלתי לי בקצב שלי, שממש עוד רגע אני אספר עליו.

אז את הטיול התחלנו במפגש בחניון אורן, צמוד לצומת אורן, ליד הכלא המפורסם – כלא 6. כהרגלנו בקודש, פתחנו את המפגש בארוחה מסורתית של בורקסים וירקות, ולי לא נתנו לאכול כלום… ברבי ופינקי, שתי המלטזיות החמודות התרוצצו חופשיות כרוח רודפות אחת אחרי הזנב של השנייה. אורן הכין לכולם תה על הגזייה ועכשיו אנחנו מוכנים לעלות בשביל השחור עד למערה.
מתחילים בעלייה של 200 מדרגות (בערך – התבלבלתי בספירה אחרי 20) ועוד מדרגות סלעיות שעליהן הוכחתי את יעילותן של ארבע רגליים וזינקתי כמו ארנבת בשיא אונה.
הילדים נכנסו עם אורן ומיטל למערה, ואני ישבתי עם אבא ואמא בכניסה ולא נתתי לאף אחד להיכנס – שמרתי על האחים שלי והחברים שלהם ונבחתי על כל אדם זר שניסה להיכנס. מזל שהחזיקו אותי ברצועה, אחרת אני לא יודעת מה הייתי עושה להם…
בעוד אני עומדת ככלבת שמירה נאמנה, חזרו החברים והמשפחה מהמערה ואני חשבתי שנגמר הטיול ואפשר לחזור למכונית –  אהה… טעות! עכשיו מתחילים מסלול מעגלי (בהמשכו של המסלול השחור)… נו טוב, עדיין יש לי עוד כוח.
עלינו וטיפסנו לראש ההר כשלפעמים אמא מושכת אותי ולפעמים אני מושכת את אמא, ואבא נשרך לו מאחור. אוף אבא – אתה מעכב את כולם…
ברבי ופינקי ברחו להן קדימה עם הילדים ואני מדי פעם הכרזתי על שביתה איטלקית ומצאתי לעצמי נקודת צל לקרר קצת את הבטן. מזל שלא היה כל כך חם, רק קצת מאד.
עכשיו כבר הכל היה ירידה ואני דילגתי על מדרגות האבן המוצלות הרבה יותר בקלילות מאשר בעליה המפרכת בחום ששרר שם.
חזרנו לנו לחניון, וכמובן שאורן לא יכל להתאפק והוציא את הגזייה המפורסמת שלו והרתיח לנו מים – אמא ואבא שתו קפה ולי הוציאו מים נעימים ונתנו לשתות. מזל שלאמא היה רעיון בדרך והיא הצליחה להשקות אותי מתוך שקית מקופלת ומגולגלת.

חזרנו הביתה עייפים ורצוצים ואני נשכבתי לי על הכרית שלי – בכל זאת – הרבה זמן שלא ישנתי…
אז בברכת לילה טוב וטיולי פז מסוכי שלכם, ועד הפעם הבאה – חלומות פז ואוכל טעים