קעקועים ועוד – 2016

קיבלתי מתנה ליום הולדת.
כחובב קעקועים וכאחד שמתהדר בלא פחות מתשעה (!) קעקועים על הגוף, קיבלתי כרטיס VIP לכנס הקעקועים הבין-לאומי השלישי, שנערך בגני התערוכה – בביתן 11.

הגעתי עם אחי הקטן (שמתחרה בי על כמות וגודל הקעקועים בגוף) ועם חבר טוב (שמקעקע בזמנו החופשי) והתחלנו להסתובב ברחבי הביתן. מהר מאד נעלמנו אחד לשני בינות למקעקעים, עושי הפירסינג, פריק שואו ומוכרי אקססוריז מטורפים ובירכנו את אלכסנדר גרהם בל, שהמציא לנו את הטלפון (וגם את סטיב ג'ובס).

קעקועים מלווים אותי (במחשבה) כבר מגיל קטן. את הקעקוע הראשון שלי עשיתי בגיל 18 ושבועיים – למה הציון המדויק של השבועיים ? כי ההורים שלי לא הסכימו לחתום לי לפני גיל 18 והמקעקע לא הסכים לעבוד בלי אישור הורים…
אז בגיל 18 עשיתי את הקעקוע הראשון, ומאז כל שנתיים – שלוש אני משתדל להוסיף לי עוד אחד לאוסף. לצערי, ואין לכם מושג כמה אני מצטער, לא הצלחתי להתקעקע בכנס הנוכחי.

ונחזור לגני התערוכה – 7 באוקטובר, בשעות הבוקר המאוחרות – נפתחות הדלתות, ובסדר מופתי עומדים המקועקעים, המקועקעים לעתיד ושאר צופים וסקרנים ונכנסים אחד אחד לביתן 11, חלקם הורים עם ילדים.
לאחר שיחה קצרה עם רונאן קפלן – איש יחסי הציבור של הכנס נכנסנו גם אנחנו.

עלוה ושי – מפיקי האירוע

את החשמל באוויר התחלתי להרגיש אחרי 5 דקות של הסתובבות, בזמן שכל אנשי הצוות מתארגנים ומכינים את הדיו, הסטנסילים (הדפים עליהם מצויירים הקעקועים לפני העברתם לגוף), המכונות מכל הסוגים, מנורות, פנסי ראש, כפפות ומה לא…
הלכתי לי בתוך ענן של התרוממות רוח. אין ספק שעלוה שפיק ושי דאודי הרימו כאן הפקה ברמה בין לאומית. כמות אדירה של אנשי מקצוע, מהארץ ומחו"ל, דורשת תכנון וביצוע ברמה נדירה לארץ.כמות העור החשוף היתה מדהימה. בכל מקום ומכל פינה ראינו אנשים חושפים טפח מגופם (לפעמים גם טפחיים) ונותנים לאנשי המקצוע… לא – לאומנים! זאת המילה שחיפשתי – לעשות בהם (כמעט) ככל העולה על רוחם וזמזום המכונות עלה אף על המוזיקה, שהיתה לטעמי, רועשת מדי – יכולנו אף לראות חלק מהאומנים עובדים עם אוזניות ובהן מוזיקה מוכנה מראש, שהביאו עימם מבעוד מועד.

אחד מהאורחים. צילום: בועז רענן

שני מקעקעים שאני מכיר – דודי בר והצוות של TALPU קעקועים (אני חייב לעשות פרסומת – דודי אחראי לחמשת הקעקועים האחרונים שלי…) ישבו ממש בכניסה ועבדו קשה.

דודי בר TALPU קעקועים

ועומרי מ REAPER TATTOOS – איש יקר, ישב בצד השני ועבד על הרגל של חברה טובה שלי – טלי :

טלי, צילום: עמרי Papa Bear

מעבר להופעות חיות של להקות מקומיות, היו שם אוכלת אש ובולעת חרבות, האיש המקועקע ביותר בעולם, מקעקעים שיודעים לעבוד על הלבן של העין (וקחו את זה למקום הכי פריקי שאתם יכולים), מכירת ביגוד גותי, אקססוריז – טבעות, שרשראות, גולגלות ושאר חפצי אומנות ועוד.

העברנו שם ארבע שעות וחצי של הנאה ופליאה וסיכמנו את האירוע בכך שדוכני האוכל היו יקרים מדי. ואם זה הדבר היחיד שעליו אנחנו מתלוננים – האירוע היה פשוט הצלחה כבירה.
אותי תראו שם בשנה הבאה, זה בטוח. ואתם ? חפשו אותי שם…