הי חברים שלי, כאן סוכי השיצואית הגזעית שלכם (מעורבת, אבל מי שם לב)…
רציתי לספר לכם על יום העצמאות – אצלנו במשפחה אמא ושקד נורא מתרגשות – הן חולות על זיקוקים. אבא ונדב קצת פחות – אבא כי הוא סתם לא אוהב לצאת החוצה ולהסתובב עם כל העולם באותו מקום ונדב – כי הזיקוקים מכאיבים לו באוזניים (ילד רגיש – כבר אמרנו?)
אני – כל עוד הזיקוקים רחוקים ממני, אין לי בעיה. מזל שבבית שלנו לא שומעים טוב את הזיקוקים, אז אין לי ממה לפחד – רק שמשאירים אותי לבד כשכולם הולכים לראות את הזמר התורן שהעירייה הצליחה לארגן במחיר מופקע (לא שזה ממש מעניין אותי – אבל אולי לראות על הבמה את מי ששקד שומעת בקולי קולות אצלה בחדר, יכול להיות מעניין)…
אני אוהבת את היום שאחרי יום העצמאות – יום המנגל, יום הבשרים, יום על האש… לא משנה איך תקראו לזה, זה היום הכי טעים בשנה והיום שבו מפנקים אותי הכי הרבה
השנה נסענו לחברים בזיכרון כדי לאכול איתם – איך שראיתי את אבא ודודי מתכוננים, ישר נעמדתי ליד המנגל וחיכיתי לחתיכות בשר שיפלו מהשמים – כל חתיכה שהחליקה להם מהיד והגיעה לרצפה – מצאה את דרכה לפה שלי.
נקניקיות ללא גלוטן במיוחד לשקד ולי
וואו וואו היה טעים – נראה לי שהעליתי 500 גרם רק ביום העצמאות הזה (500 גרם מתשעה קילו זה לא מעט)…
ורצה המזל שלי (אני חייבת למלא לוטו – אבל לא מרשים לכלבים מתחת לגיל 18…) והגיע ערב שבת יום אחרי יום העצמאות – והפעם אמא ואבא החליטו לחנוך את המנגל שעומד על הגג ולפתוח את עונת הבשרים שלנו… כמה שאני התרגשתי… דוד איתי תמיד מביא בשר איכותי…
גם הפעם דוד איתי לא אכזב ופינק אותי ואת המשפחה בגוש סינטה משוייש, מיושן ועוד ביטויים מפוצצים, קבב רומני מזרחי שהוא הכין לבד ושיפד על שיפוד, קציצות (קבב ?) שהוא הכין לבד וחזה עוף במרינדה של קטשופ וחרדל.
אמא הוסיפה שיפודים ברוטב בר בי קיו וחזה עוף מפוצץ בפלפל שחור (נראה לי שהיא מאוהבת)…
אני באמת לא יודעת מה קרה לדוד איתי – אבל נראה לי שהוא ממש אוהב אותי, כי המון בשר החליק ונפל לו מהידיים לרצפה… מזל שאבא היה זריז והרים את הבשר החם כדי שיתקרר, כי לי לא היתה סבלנות לחכות וזה לא בריא לכלבים לאכול אוכל חם (מידי). אז יצא לי לטעום כמעט מהכל ותשמעו – היה ממש טעים.
דוד איתי יצא מטושטש כי לאבא היה קשה להתרכז עם הגוש סינטה שמונח מולו
בסוף דוד איתי פרס את הגוש המגרה של הסינטה לארבעה סטייקים – וכאן אני נכנסתי לתמונה – נדב התחיל לאכול את הסטייק ואני מצאתי חגב והקפצתי אותו לשולחן – לצלחת של נדב. ידעתי שזה יגרום לו להפסיק לאכול, ואז מה ? אני קיבלתי את מה שנשאר לו בצלחת… מי כלבה תחמנית ?! וזה בלי להחשיב את מה שסבא אלי הגניב לי מתחת לשולחן..
זאת אני מלקקת את השפתיים אחרי שאבא נתן לי לאכול קצת
מאוחר בלילה, כשאבא הוציא אותי לטיול, הייתי כל כך עייפה ומלאה, שבקושי הצלחתי ללכת את כל הסיבוב (חתכתי באמצע), הגעתי הביתה, נשכבתי ליד המיטה של אמא ואבא ושקעתי לי בתרדמה עמוקה, כשאני חולמת על נגיסי עוף קטנים שקופצים לי לתוך הפה, שיפודים מעופפים ואנטריקוט עסיסי שיושב לו בצלחת שלי ורק ממתין שאני אתן לו איזה ביס.
עד כאן התובנות שלי מיום העצמאות. אני מאחלת עוד הרבה ימי עצמאות כאלה לכל הכלבים באשר הם שם… ואני חושבת שצריך לעשות יותר ימי בשר כאלה…
Eyal's Blog 